פורום אוצר החכמה

העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב וכו' האם ה"ה בשר מצוות?
הגראי"ל- הנה מצות ציצית גדולה מאד, ואמרו במנחות מ"ג ב' שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ולמבואר שם ק"י א' דכל העוסק בתורת חטאת
כאילו הקריב חטאת, י"ל גם דכל העוסק בדיני המצוה כאילו קיים המצוה, וא"כ בלימוד דיני מצות ציצית יש ענינים נשגבים ועילוי
לעוסק בה. (אילת השחר קרח טז, לה) [ובעלון כאיל תערוג הוסיף העורך- א"ה, ויתכן בכונתו, דהנה באגלי טל בהקדמה כ' דכמו שהשומר שבת כאילו קיים כל התורה,
כך גם הלומד בהל' שבת יש בו מעלה זו, וא"כ י"ל דה"ה מצות ציצית כיון דהיא שקולה כנגד כל המצוות, גם הלומד עניניה זוכה
למעלה זו]

כמד' דיש שייכות בין דברי הגראי"ל הנ"ל, לדברי הגראי"ל בעניין ת"ת דמצווה דרבנן. -ובעומק יש כאן נידון בשורש תפיסת המושג "תורה", ובזה הגראי"ל גם לשיטתו, בעניין היחס של תורה מול מצוות.

נ.ב נא לדון בכובד ראש ולא לגרום למנהלי האתר...

איני מבין. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. וכל העוסק בדיני ציצית כאילו קיים מצות ציצית.
בשלמא גבי קרבן שאין לנו אפשרות לקיים המצוה בזה"ז, אומרים כל העוסק וכו'. אבל ציצית הרי אנחנו מקיימים בפועל בכל רגע ורגע, וא"כ למה צריך להגיע למעלות הציצית דרך הלימוד ולא בקיום המצוה בפועל?
ואולי ר"ל דיש הבדל בין לימוד מצוות אחרות לבין מצות ציצית, שבלימוד מצוות ציצית מלבד לימוד תורה יש בו גם עניין של קיום כל התורה כולה, משא"כ בלימוד מצות אחרות. ובאמת מכאן שמי שלומד מצות דרבנן וכו'.

עד כמה שזכור לי הגראי"ל שליט"א אמר כן כהמשך למה שכותב החפץ חיים שיש עניין לקבל שבת מוקדם ככל האפשר וכפי שעושה בעולם הזה כך ינהגו עמו בעולם הבא, ולא ישלוט בו הגיהנום בשעות שהיה מקבל עליו שבת בעודו בחייו.
הרי שהחפץ חיים הבין שכך הוא לגבי כל המצוות.

והנה החפץ חיים בהקדמת לקוט"ה כתב דמשו"כ יש ענין ללמוד קדשים כמו מועד נשים נזיקין ולכן נכתבה ע"ז הגמ' בבבל, ולד' הגראי"ל י"ל כן גם גבי זרעים וטהרות

כדאי קצת לחפש לפני שתמהים. מפורש באוה"ח (בא' מאופני הפירוש ל'אם בחוקותי תלכו' ועו"מ) ש'כל העוסק' וכו' נאמר גם בשאר מצוות.
וכמדומני שכך מבאר גם הט"ז לגבי 'תרי"ג מצוות שמרתי' של יעקב אבינו. [ויש גם איזה כלי יקר כזה באיזהו מקומן].

סבורני כי עיקר הדיון הוא לא האם ענין זה נאמר רק בתורת הקרבנות או גם בשאר מצוות, שכן זה כבר מבואר בדברי קדמונים זה כמה שגם בשאר מצוות, וכפי שאפרט בהמשך, אלא האם זה נאמר רק בעסק התורה בדבר שאינו יכול לעשות כעת, או גם בלימוד סדיר של כל המצוות בד בבד עם קיומם, דהנה בכלי יקר פר' נצבים עה"פ כי קרוב אליך ובפנים יפות פר' משפטים ובשו"ע הרב ריש הל' ת"ת ובשפת אמת פר' בא ובמשך חכמה פר' יתרו (יט, ח) ובכתבי ר' צדוק הכהן ועוד כבר נאמר ש'ונשלמה פרים שפתינו' ע"י עסק לימוד התורה אמור בכל המצוות שאי אפשר לקיימם במעשה, והחידוש כאן הוא לומר שבמצוות שמקיימם זה עתה יש קיום של 'כאילו עשאן' בלימוד תורתם, וזה דבר שלע"ע לא נמצא לו מקור קדום.

ומהיכ"ת לחלק? הסברא שאין לך בו אלא חידושו בדבר שהוא אנוס ואין לו יכולת לקיימו אינה מוכרחת.
יתירה מזאת, יש גם מקורות שהלימוד של המצוה הוא חלק חשוב במצוה עצמה; כידוע מספר דרך פיקודיך על המצוות שמחלק כל מצוה לחלק המחשבה, חלק הדיבור וחלק המעשה.
וראיתי מציינים גם ללשון המאירי בב"ק שהתלמוד מיפה את המעשה ומשלימו והמצוה מהודרת יותר כשיוצאת מפי היודע עניינה וכו'.

בקובץ קע"א (עמ' סב אות ו) כתבו דאיכא מחלוקת בהא דאמרינן כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, דהשל"ה הק' כתב דהוא רק בקרבנות, אבל בס' ישמח משה (פ' שמות ד"ה ונ"ל כי) מביא מס' סמא דחיי (דרוש ח בשם "החסיד מו"ה אברהם הכהן") דבכל המצוות שייך ענין זה [וז"ל: אמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכן כל המצות יכול לקיים ע"י עסק התורה בהלכה של אותה המצוה].
ובקובץ קצ"ב (עמ' מז אות ב) כתבו דצ"ע מדברי השל"ה עצמו המובאים באלי' רבה (סי' ש' סק"א) דמי שמתענה במוצש"ק ילמוד המאמרים והדינים המוזכרים בסעודה.
להלן אבאר בעז"ה שאין כל מחלוקת בדבר, וגם אין סתירה בדברי השל"ה. ובתירוץ הסתירה י"ל בשני אופנים: [א] בשל"ה ובא"ר שם נוסף שגם יטרח להכין סעודה זו לאחרים, וא"כ מוכח דאי"ז מדין "כל העוסק בתורת", שהרי בעינן צירוף למעשה. [ב] ראייתו של השל"ה היא מהנהגת הרשב"י (כדלהלן), והוא לא עסק בתורת הסעודה.
דברי השל"ה הללו הם במס' שבת שלו ד"ה כתב הטור (דף קלה, א במהדורת אמשטרדם שנת נח"ת), ומסיים: ויהיו לרצון אמרי פיו כאילו היה עושה כן. וכן עשה הרשב"י בע"פ שחל להיות בשבת, שהיה עוסק בסודות התורה במקום סעודה שלישית. עכ"ל. ועוד שם בד"ה סוד ג' סעודות (דף קלט, ב): וכתב במדרשו של רשב"י ע"ה כי הוא היה רגיל לסדר השלחן בי"ד שחל להיות בשבת ולעסוק במעשה מרכבה במקום סעודה שלישית. עכ"ל.
ועוד כתב השל"ה בתחילת מס' פסחים (דף קמא, א - ונראה שלכך כיוון המג"א בסי' תמ"ד סק"ב בשם השל"ה שרשב"י היה עוסק בתורה במקום סעודה שלישית): ובזוהר איתא שישלים הסעודה השלישית בד"ת וביין וז"ל בפ' אמור... א"ר אבהו הכי הוי עביד ר"ש בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה כו' עכ"ל [הזוהר]. ונוכל לומר דרך רמז שישלים סעודה זו במיני תרגימא, ר"ל בלימוד תורה מלשון תרגמא אביי אליבא דרבא כו', שהוא לתרגם דברי תורה וסודותיה מעניינים של יום. עכ"ל.
הרי לנו שרשב"י לא עסק בדיני סעודה שלישית אלא במעשה מרכבה, וגם השל"ה כותב שיעסוק ב"עניינים של יום" דהיינו ענייני השבת והפסח, ולאו דוקא בענייני הסעודה. וא"כ מוכח דלאו מדין "כל העוסק בתורת" נגעו בה, וה"ה לענין סעודת מוצש"ק דילפינן מינה.
וכדי שלא לאפושי במחלוקת אפ"ל שכמו"כ אין מחלוקת בין דעת השל"ה ודעת החסיד מו"ה אברהם הכהן (שבראשית דברינו), וגם לדעת השל"ה "יהיו לרצון אמרי פיו כאילו היה עושה" (כלשונו לעיל), אך לאו דוקא מדין "כל העוסק בתורת". שהרי מצינו גדרים נוספים, כגון ונשלמה פרים שפתינו, ואלו דברי השל"ה במס' פסחים בסדר ערב פסח (דף קמב, א): ונשלמה פרים שפתינו ע"כ תקנו אנשי כנסת הגדולה התפילה כנגד התמידין... וכדי שישלמו פרים שפתינו ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפילת המנחה. עכ"ל. ולאו מדין "כל העוסק בתורת" נגע בה. וכן במס' תענית שלו קרוב לסופה (דף ריא, ב): כשאומר פרשת הקרבנות לקיים ונשלמה פרים שפתינו. עכ"ל.
ועוד שם במס' תענית (דפים ריא-ריב) מס' תולעת יעקב (מקבלת ר"מ דיליאון) ש"כל הקרבנות שבעולם יוכל אדם להקריב על המזבח הזה" ע"י התענית והכנת האדם, ומכתבי האריז"ל שה"ה ע"י כוונות האכילה, וכמארז"ל (חגיגה כז, א) שולחנו של אדם מכפר עליו [והוא גדר נוסף במקום הקרבת הקרבנות, שלא בדרך לימוד]. וכמו"כ אמירת הפרשיות בצירוף וידוי ותשובה ולב נשבר דוקא "ולפי זה הדרך הקרבנות לא בטלו ולא יתבטלו", והרי"ז גדר נוסף שבו באמירה לבד לא סגי.
ועוד מצינו בדרז"ל (מגילה לא, ב) שאמר לו הקב"ה לאברהם כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עוונותיהם. עכ"ל. וכאן אין מביאין שום פסוק לראיה, ונראה לכאו' שהוא גדר נוסף שאינו מדין "כל העוסק בתורת".
ועד"ז במס' מנחות (קי, א לגירסת הטור או"ח סי' נ) עה"פ ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי: וכי בכל מקום מוקטר מוגש, אלא אלו ת"ח שעוסקין בעבודה בכל מקום, מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישים לשמי. עכ"ל. וגם כאן אינו מדין "כל העוסק בתורת".
וראה עוד בסה"ק דרך פקודיך (הקדמה ה), שלדעתו באמירה גרידא לא סגי, אלא צ"ל אמירה בעיון דווקא ובלימוד הדינים (והשווה למ"ש בס' לקוטי באורים בס' התניא [לר"י קארף] ח"ב עמ' צה הע' 48). ושיטתו בכל ספרו זה, שחלק הדיבור והמחשבה קיים בכל המצוות גם בזה"ז, ולכן יש ללמוד את דיני המצוה גם כשא"א לו לקיימה. וכלשונו ב"חלק הדיבור" בכ"מ: "ללמוד משפטי המצוה, ובפרט שהיא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז קיומה הוא בלמדו משפטי המצוה ומחדש בה הלכות ודינין, כפי שכלו וכפי אשר חננו השי"ת, והלימוד במצוה תעמוד במקום עשייתה בפועל". והוא גם במצוות שאינן מסוג הקרבנות כלל, כגון (במ"ע נ-נא) חובת הבי"ד לדון בסייף ולדון בנזקי השור וכו'.
ולעצם השאלה האם הקריאה מהני בכל המצוות או רק בקרבנות, יעויין בדברי המבי"ט ב"אגרת דרך ה'" (נעילת שערים פ"ב) שבמצוות שאינו יכול לקיימן עתה, יקבל ע"ע לעשותן כשיבואו לידו, וילמד את הלכותיהן (בס' הי"ד לרמב"ם או בקרית-ספר להמבי"ט עצמו) בזמנן, וכן יעשה מדי שנה בשנה. ואת מצוות שמיטין ויובלות יקיים בלימוד הדינין כנ"ל בשנת השמיטה, וקריאת פ' הקהל יקרא בסוף השמיטה (ועיי"ש כיצד ינהג לגבי שנת היובל שאינה ידועה לנו).
וכ"כ מוהרא"ל עפשטיין בעל ס' הפרדס בהקדמה לסידורו שהדפיס בקעניגסבערג תקכ"ה: כמו שהזהיר האר"י ז"ל בדורו ללמוד כל תורה שבכתב ופירושיה ע"פ מסקנת הגמ', לכן הזהיר ללמוד כל ספר הי"ד להרמב"ם ז"ל שבו הלכה פסוקה מכל המ"ע ול"ת (כי צריך שישלים תרי"ג מצות במעש"ה ובדבו"ר שהוא סוד זאת תורת העולה כמ"ש רז"ל) לכן ילמוד כל הרמב"ם, ובמחשב"ה, עיין בסידור האר"י הנכתב. עכ"ל. הרי לנו שדברי רז"ל ב"כל העוסק" שייכים לכל התרי"ג מצוות.

[יט]
"כל העוסק בתורת..." [ב]
בקובץ קצד (עמ' נו ואילך) הארכתי בשיטת השל"ה הק' בענין "כל העוסק בתורת", אם הוא בכל המצוות או רק בקרבנות. אח"כ מצאתי בשל"ה גדר נוסף באותו ענין, והוא לו במאמר השישי מעשרת המאמרות (דף נד, א-ב) וזלה"ק:
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד וכו', ויש להקשות מה הם הדברים הרבים שזוכה להם… הענין הוא, הקב"ה נתן תרי"ג מצות ובאלו התרי"ג מצות נשלם דמות וצלם האדם… ויש הרבה מצות שהם בחלק הנמנע אצלו לקיים ואפילו מרע"ה לא קיימם… וא"כ לא נשלם דמות וצלם שבו חלילה וחלילה. אלא הענין הוא, כל העוסק בתורה לשמה הכוונה… אם אנחנו עוסקים בתורה לשמה דהיינו כדי שנדע מה שהזהירנו הקב"ה ומה שציוונו, ואנחנו לומדים לשמור ולעשות ולקיים, או אם מקיים כל מה שאפשרי לו לקיים, מעלה עליו הקב"ה כאלו קיים הכל, כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה… ובזה יתורץ גם כן במה שנמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, והקושיא מפורסמת בזה המאמר, כי נודע התכלית הוא גדול מהפעולות הקודמות המביאות להתכלית, ומאחר שהתכלית הוא המעשה, נמצא המעשה גדול… לענין זה נראה לי לפרש דה"ק, דהתלמוד מביא לידי מעשה, כלומר שהלומד והעוסק לשמה וחושב לקיים מביא כאלו היה קיים זה המעשה, מאחר שמצדו לא היה בצר באם היה באפשר לו לקיים. וזה שסיים ר"מ זוכה לדברים הרבה, כלומר זוכה לדברים הרבה דהיינו יותר ממה שעשה מקבל שכר כאלו עשאם, מאחר שצד מחשבתו שבלב היה מוכן לקיימם אם היה באפשרי לו (יעו"ש עוד בענין הרצון לקיים שנחשב כמעשה).
וראה גם בקונטרס-אחרון שבסו"ס התניא (דף קנו, ב) וזלה"ק: לימוד המצות, שמשיג ותופס המהות, ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש כמ"ש זאת התורה כו'. עכ"ל. וכוונתו לפסוק "זאת התורה לעולה" וגו', ולדרז"ל על פסוק זה "כל העוסק בתורת עולה" וכו'. ויעו"ש דמיירי בכל המצות ולאו דוקא בקרבנות.
ובס' שפתי צדיק פ' קדושים (אות יח): ומצוות שאין לנו בפועל, משקה האילן [שבג"ע המיוחד למצוה זו] על ידי לימוד ההלכה מאותה מצוה, כמאחז"ל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה.
http://www.shturem.net/index.php?sectio ... cle_id=152

בס"ד

ראיתי מביאים מהאבני נזר במכתב, שהעוסק בהלכות שביעית נחשב כאילו קיים המצוה בפועל וכמו בקרבנות [ואפשר שכוונתו לאנשי חו"ל שאינם יכולים לקיים בפועל את המצוה].

הרה"ק מוהר"י מבעלזא זי"ע אמר שאם לומדים את דברי התוכחה שבתורה, ועי"ז מתמלאים בפחד ה' והדר גאונו, הרי"ז כאילו לקו כבר בכל האמור שם, ולא יצטרכו לקיום הקללות בפועל ח"ו (ואולי פירש בזה את הפסוק 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו').

בענין העוסק וכו' כאילו הקריב וכו'.
הפוס' העירו שלא לומר יה"ר כאילו הקרבתי וכו' אחרי אמירת פרשת חטאת, כי חטאת אינה באה נדבה, ורק אם יודע שחטא בשוגג וכו' ויש לו את כל התנאים של חיוב חטאת, אז יאמר את היה"ר הנ"ל. (זה מזכיר לי קצת את המובא בפוס' שבאמירת פיטום הקטורת בדילוג סממן אחד, יש חשש של חיסר אחת מכל סמניה דחייב מיתה). ונסתפקתי, באדם שבאמת עשה עבירה ח"ו באופן של חיוב חטאת, ואמר אח"כ את פרשת חטאת עם תפילת יה"ר כאילו הקרבתי וכו', האם מכאן ואילך הוא כבר יכול לומר היה"ר, או דאחרי שאמר פעם אחת, הוי כאילו הקריב, ושוב חזר לדינו שאין חטאת נדבה, ואין ב' חטאות על חטא אחד.

בדרוש לשבת הגדול למהר"ל מפורש שהוא דווקא בקרבנות. ולכאורה פליג אכל הני רבוואתא.

בספר בינה לעתים להגר"י ווייס מווערבוי זצ"ל-הי"ד בחודש תשרי, מעתיק דרשה שדרש לקהלתו בשנות הזעם כשהיה נראה שלא יוכלו לקיים מצות ד' מינים בפועל, שעליהם להתאמץ בלימוד הל' ד' מינים וקיים ונשלמה פרים וכו'

-

האם קריאת פרשת פרה אינו מטעם זה? ואם נאמר שדוקא בקרבנות אמרינן ונשלמה אז צריכים לומר דחטאת קריה רחמנא.

ומה עם קריאת פר' שקלים? גם זה משום ששקלים צורך הקרבנות הם?

מצינו כן גם לענין בנין בית הבחירה: "א"ל הקב"ה (ליחזקאל) גדול קרייתה בתורה כבניינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה כו' אני מעלה עליהם כאילו הם עסוקים בבנין הבית" (תנחומא צו יד, וכעין זה בכ"מ).

סגי נהור כתב:מצינו כן גם לענין בנין בית הבחירה: "א"ל הקב"ה (ליחזקאל) גדול קרייתה בתורה כבניינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה כו' אני מעלה עליהם כאילו הם עסוקים בבנין הבית" (תנחומא צו יד, וכעין זה בכ"מ).

"שוברו בצדו"... דשם יש לימוד מיוחד לזה "וזאת תורת הבית" וגם אמר הקב"ה כן ליחזקאל, וכן בעולה "זאת תורת העולה", מזה שרק באלו הוא כן ולא בשאר מצות, שאל"כ למה להו לאסמכיה על הני קראי?

אעתיק מהרשום עימדי כצורתו, אף שחלק מהדברים כבר הובאו לעיל.
ספר תפארת ישראל פרק ע -

ואין טעם הדבר מה שאמר 'כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת', שהתורה עומדת במקום אותה מצוה עצמה. שאם כן הוה ליה לומר 'העוסק בתורת סוכה' גם כן דהוא 'כאילו עשה סוכה'. ו'העוסק בתורת לולב כאילו עשה לולב', ולמה אמרו 'העוסק בתורת חטאת ועולה'. ודבר זה בארנו בחבור גבורות ה' (פ"ח) בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו, ט - כא), וזה מפני שהקרבן הוא הקירוב והחבור בו יתברך, ומפני כך האדם יוצא מן החטא, אשר החטא הוא התרחקות מן השם יתברך. וכאשר הוא מביא קרבן אל השם יתברך, יש לו קירוב אל השם יתבר, ולכך הוא יוצא מן החטא. ודבר זה גם כן בארנו בחבור באר הגולה באריכות, ובכמה מקומות.

המבי"ט באיגרת דרך ה' -

וכל אלו המצות שאינו בא לכלל חיוב קיומם ושאינם נוהגות בזמן הזה כשיקבל עליו לעשות כל מה שנצטווה מהקבלה ע"י הקריאה תחשב כמעשה כדכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכו' נראה שעשייתה היא קבלת עשייה וכתיב וזכרתם ועשיתם הזכירה כמעשה ואמר זאת התורה לעולה וגו' כלומר בזכירת תורת עולה ומנחה נחשב כאילו עשאם ... כל אלו המצות והאזהרות ישתדל שיושלמו לו קריאת כללן בכל שנה ואם יוכל בכל רגל נמצא שבכל שנה ושנה יקיים כל המצות קצתן בפועל וקצתן בקריאה בזמנן וקבלת עשייתן ואותן שאין להן זמן קבוע בשנה בקריאתן בפחות פעם א' בשנה בקבלת עשייתן תחשב לו כעשיה.

של"ה עשרה מאמרות מאמר ששי -

משל למלך שכותב כתב לבני מדינתו מה לעשות ומה למנוע מלעשות, והם פותחים הכתב לעשות רצון המלך, דהיינו כל אחד ואחד יעשה מה ששייך לו, זה הולך ולוחם, וזה בונה פלטירין, וזה גובה המכס, כל אחד עושה מה שאפשר לעשות, וזה נקרא עובד המלך, כי עושה מה שאפשר לו לעשות, ואילו היה באפשרי לו לעשות יותר מזה, אז היה עושה. אז מעלה עליו כאילו עשה הכל. כן אנחנו עבדי ה', התורה היא הכתב שכתב הקדוש ברוך הוא לבני מדינתו, דהיינו אנחנו אומה ישראלית, ואנחנו פותחים זה הכתב לקיים כל מה שכתוב, כל אחד מה שאפשר לו. על כן אנחנו עבדי ה', אם אנחנו עוסקים בתורה לשמה, דהיינו כדי שנדע מה שהזהירנו הקדוש ברוך הוא ומה שציוונו, ואנחנו לומדים לשמור ולעשות ולקיים, אז אם מקיים כל מה שאפשרי לו לקיים, מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו קיים הכל, כי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה (קידושין מ א). ובפרק קמא דברכות (ו א) בפסוק (מלאכי ג, טז) 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו' ולחשבי שמו', מאי 'ולחשבי שמו', אמר רב אשי, חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

ואף בא"ר סי' ש לגבי סעודת מלוה מלכה הביא בשם השל"ה -

מי שמתענה במוצאי שבת כגון שמפסיק מבעוד יום, אזי יטריח להכין סעודה זו לאחרים וילמד המאמרים ודינים המוזכרים בסעודה.

אבל מאידך, ז"ל של"ה מסכת פסחים מצה עשירה בדרוש ראשון -

...ומקודם לזה נחקור ארבע חקירות, שכל חקירה מהם, אחת מדובר ושתים שמענו, רצוני לומר, דהחקירה היא על הפרשה, דהיינו בענין הקרבנות ועל ההגדה וענין פסח. ראשונה. מצינו מעלת הסיפור בענין הקרבנות. וכן מצינו מעלת הסיפור ביציאת מצרים. בקרבנות, אמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי א), כל העוסק בפרשת קרבנות כאילו הקריב קרבנות, 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים' (ויקרא ז, לז). ואפשר, דעל זה רומזים אלו תורות, 'תורת עולה', 'תורת חטאת', 'תורת אשם', 'תורת זבח השלמים', דהעוסק בתורה במקומם, ככה מצינו בקרבנות. וכן מצינו גם כן בחוקות הפסח, תנן (ברכות יב, ב), מזכירין יציאת מצרים. ובהגדה, כל המרבה לספר הרי זה משובח, רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים הללו כו' פסח מצה ומרור כו'. ולא אמר כל מי שלא 'עשה' שלשה דברים הללו, אלא 'אמירה וספור', הרי מעלת הספור והאמירה בקרבנות ובחוקת הפסח, ולמה לא יהיה כן בשאר מצוות, לספר פרשיות תרומות ומעשרות שמיטות ויובלות ערכין ושדה אחוזה ובתי ערי חומה וכאלו הרבה, ונימא דספורן במקום קיומן. ואף הסיפור דארבע פרשיות תלוי באלו השנים, פרשת שקלים הם [השקלים] לצורך קרבנות (שקלים פ"א מ"א, וברע"ב שם), וכן פרשת פרה. ופרשת החודש פרסומא דמצרים, וענין פרשת זכור היא המצוה בעצמה (ספר המצוות לרמב"ם, מ"ע קפ"ט), לזכור עתה עד בוא זמן העשיה. וקל להבין.

אור החיים ריש פ' בחוקותי -

או ירצה על דרך אומרו (לעיל ז' ל"ז) זאת התורה לעולה ולמנחה, ודרשו ז"ל (מנחות ק"י א) אדם עוסק בפרשת עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו', על דרך אומרו (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, ולא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה, והוא מאמר הכתוב אם בחקתי תלכו ואת מצותי וגו' אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פירוש תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם גם כן, והוא אומרו ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן, והגם שכתבנו בסמוך ותלמוד תורה כנגד כולם, יש מצות שמבטלין תלמוד תורה בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה, ולבחינה זו צריך שילמוד מצותה ויקו לעשותם.

שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק א -

וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו'.

משך חכמה שמות פרק יט -

ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה. הנה מצוות התורה יש אשר לכהנים ויש אשר ללויים ויש לכהן גדול ויש למלך או לסנהדרין, ויש למי שיש לו קרקע ובית, רק בכלל ישראל צריכה התורה להתקיים ו'כל ישראל ערבין זה לזה' (שבועות לט, א) ובקיומם כולן מקבלים שכר. "ואתן צאן מרעיתי אדם אתה" (יחזקאל לד, לא) שכל האומה הישראלית הוא אדם אחד: - יש אשר הוא כלב [כמו שאמרו (איכא רבה פתיחה טז) 'צדיקים לבן של ישראל'] ויש כראש ויש כעין, והוא שנמצא (במדבר לא, כו) "ראשי העדה", "עיני העדה" (שם טו, כד). וכל אחד צריך לקיים מצוה התלויה בו, ובכלותם הוא "אדם" שלם. לכן על מצוות שאין לקיימם צריך ללמוד, ד'כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב (חטאת' - מנחות קי, א) או להחזיק לומדי תורה. לכן להלן (כד, ז) ענו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" - יש מהם שנעשה מה ששייך אצלנו, ויש שנשמע שנלמד ונבין פנימיותם והלכותיהם וחוקותיהם. אבל כאן ענו "כל העם יחדיו כל אשר דבר ה' נעשה", שבכללות העם כאחד כולם יחדיו יעשו כל אשר דבר ה', וכל אחד יעשה השייך לו ודו"ק.

בהקדמה לאגלי טל, ובחרתי להדפיס תחלה בהלכות שבת יען שבש"ם סוטה (ל"ז,) שכל מצוה ומצרה נכרתו עליה ארבעה בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ומבואר שללמוד וללמד הוא מחלקי המצוד ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצות כן ילמוד וללמד בהלבות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות.
ועי' בהערתו שם לעניין לאו השווה בכל

נלע"ד להוסיף בדרך אפשר
הלימוד של מנחות ק"י. זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם, הוא לימוד רחוק יותר מלימוד "התורה" בזבחים ד': זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים היקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה. עי' מכילתא דרשב"י כ"ד ו', אף עולת דורות טעונה כלי. אין לי אלא עולה חטאת ואשם ושלמים מנין ת"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (ויק' ז לז) תורה אחת לכולן. ועי' לשון המיוחס לרשב"א מנחות פ"ג. ד"ה וחטאת, אי נמי משום דכתיב זאת התורה ודרשי' תורה אחת לכל החטאות.
הלימוד של סוטה שהביא האבני נזר, באג"ט הנ"ל, הוא כמ"ש רש"י סוטה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה (דברים ה' א) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו' הרי כאן ארבע מצות לכל מצוה. אינו מלמד אלא שלימוד התורה הוא חלק מן המצוה, ובספרי דברים פיס' מ"א שקודם כניסה לארץ נתחייבו בלימוד מצוות התלויות בארץ. אלא שמשם לא ידוע האם ללימוד מצוה המכפרת יש כח לעשות מקצת כפרה. (ודאי שהחייב חטאת ומד אינו פטור מהקרבה). האם הוא "כאילו הקריב חטאת".
בעיה זו גורמת לדרוש את "התורה לעולה ולחטאת" בתוכן נוסף לפתור בעיה זו.

ראיתי בחנות ספרים ספר"זבחי רצון" שיצא עתה לאור, שנתחבר ע"י הרב יהודה מאיר הירש, ומעוטר בהסכמת ראשי ישיבות מלייקווד. הספר יש בתוכו בירורים מקיפים בענין "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה". ובתוכו הקדיש המחבר פרק שלם בנידון האשכול, אם גם בשאר מצות אמרינן כן.

מיללער כתב:ומה עם קריאת פר' שקלים? גם זה משום ששקלים צורך הקרבנות הם?

במשנה ברורה סי' תרפ"ה ס"ק ב' מביא מהלבוש דקריאת פרשת שקלים היא בגדר ונשלמה פרים שפתינו.

מטעים כתב:

מיללער כתב:ומה עם קריאת פר' שקלים? גם זה משום ששקלים צורך הקרבנות הם?

במשנה ברורה סי' תרפ"ה ס"ק ב' מביא מהלבוש דקריאת פרשת שקלים היא בגדר ונשלמה פרים שפתינו.

אולי השתמש במליצה, ואין כוונתו שזה ממש מדין תורת הקרבנות (שע"ז דנין כאן)

ברש"י ב"מ קיד: בד"ה בארבעה לא מצינא כתב שיש ענין ללמוד סדר קדשים משום דכל העוסק כו' אך זרעים וטהרות אין ענין ללמוד מטעם זה. (ומבואר שאפי' בשאר במצוות שא"א לקיימם לא אמרינן כן רק בקדשים).

סיפור נחמד על האמרי אמת (מועתק מ'דף על הדף' מנחות קי, א. ושם גם ליקוט ארוך בכל המדובר באשכול)

בספר ראש גולת אריאל (ח"א ע' שי"ט) מסופר, שהגאון רבי מאיר אריק זצ"ל פגש פעם את כ"ק אדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור זצ"ל כאשר הזדמן לעיר וינה, והיו משוחחים בדברי תורה. בתוך הדברים, שאל הגאון ר' מאיר אריק: מצינו שאחז"ל (יומא ע"א ע"א) "הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין". ולכאורה, למה לא מצאו חז"ל עצה פשוטה יותר: שאדם זה ילמד הלכות נסכים, כדרך שדרשה הגמרא על הפסוק שלפנינו: "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם"?

כ"ק אדמו"ר זצ"ל שמע והשיב תוך כדי דיבור בקיצור נמרץ: "הרי לא נאמר" (- "עס שטייט דאך נישט"). פניו של הגאון רבי מאיר אריק הסמיקו מרוב התרגשות, ולאחר שיצא סיפר לתלמידו שליווה אותו כי כבר שאל שאלה זו להרבה גאונים, ותירצו לו באופנים שונים, אך אף אחד מהם לא התקבל על דעתו, עד שבא האדמו"ר מגור והשיב לו תשובה כה פשוטה ונכונה - שהרי באמת בגוף הפסוק שלפנינו לא נאמר נסכים, ומאחר וכל ענין זה של "העוסק בתורת קרבן כאילו הקריבו", למדנו מפסוק זה, הרי הדרשה מתייחסת לקרבנות שנמנו בפסוק עולה, מנחה, חטאת, אשם, מילואים וזבח שלמים. נסכים לא הוזכרו כאן, ועל כן לא שייך לקיים בזמן הזה מצות ניסוך היין אלא על ידי שימלא גרונם של תלמידי חכמים.

הג"ר מאיר אריק הוסיף נופך בדברים, ואמר: מעתה נבין גם מדוע אמרו חז"ל "הרוצה לנסך... ", ולא אמרו "כל הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין - כאילו ניסך יין על גבי המזבח", כשם שאמרו בשאר קרבנות? אלא, הכוונה "הרוצה לנסך" ואינו יכול למלא רצון זה בלימוד ההלכות, משום שענין זה אינו נוהג בנסכים - העצה היחידה עבורו היא: למלא גרונם של תלמידי חכמים יין...

חפץ חיים - תורה אור פרק י

ואף המצות שא"א לקיימן בגלות כגון המצות התלויות בארץ ותלויות בבנין בית המקדש רצון השי"ת שנתעסק בלימוד הלכותיהן ויחשב לנו גם כן כאלו קיימנו אותם במעשה כיון שאנו לומדין אותן ומשתוקקין בלבבנו לקיימן וכמבואר לענין קרבנות להדיא ונשלמה פרים שפתינו וה"ה בשאר המצות שאין נוהגין בזה"ז כמש"כ הספרים (עיין פרק ג' בשם הבאר שבע) דבמה שלומד איש הישראלי הלכותיהן ומחשב בלבו מתי יבאו לידי ואקיימן מחשב הקדוש ברוך הוא כמעשה.

ועי"ש לעיל פ"ד.

וראה בענין זה בספר 'חמדת ישראל' (רמ"ד פלאצקי) בהקדמה. עיי"ש שהאריך לגבי לולב, שופר וכן לענין מצוות ליל הסדר אם אפשר 'להשלימם' על ידי לימוד ההלכות.

ולהגאון יח"ס בהקדמת ספרו טוב להודות.

ספר בענין זה מאת ת"ח חשוב שליט"א

כלי יקר פרשת ניצבים

ובאמת צריכים לדעת שכמ"כ יש מצוות אחרות שנאמר עליו ג"כ "כאילו" קיימו אע"פ שלא עשו אותו ממש כגון המגדל יתום בתוך ביתו הוה כאילי יולדו [ראה ס' כמוציא שלל רב פרשת במדבר בענ"ז, וכ"ש שזה תלוי במח' הדרישה והט"ז האם כל מקום שכ' כאילו ה"ז ממש או לא, ע"ש], וכהנה וכהנה.

עושה חדשות כתב:

ב'לקט יושר' כתב:טוב ללמוד הלכות שופר כשחל בשבת. וזאת השנה יש ר"ה בשבת שאין תוקעין, ולכך טוב שיקרא בהלכות תקיעה. וכשרוצה לדרוש בר"ה אחר מנחה ידרוש בהלכות שופר, כיון שהוא יומו. וכן מצינו במגילה כשחל פורים בשבת שדורשים בהלכות מגילה, משום דהזכירה עולה במקום קריאה. וכן גבי שופר מה לי קול שופר מה לי קול קריאה, אבל גבי לולב אינו כן, משום דלגבי לולב יש מעשה, וקריאה אינה עולה במקום מעשה.

לכאורה במובא כאן שגג בזה.