הנה מעשים שבכל יום הם שנחלקו גדולי תורה בדין איזה מאכל וגופי כשרות מסוימים ס"ל לקולא ונותנים 'הכשר' ע"ז ונהוג עלמא לאכול על פיהם ולא ללכת אחרי כללי הפסיקה הרגילים דבדברי תורה הלך אחר המחמיר או גדול בחכמה ובמנין ויש לעיין אם אמת נכון הדבר מדינא, וזה החלי -
כנודע הרי קיי"ל בפלוגתא דרבבותא דבדברי תורה הלך אחר המחמיר או גדול בחכמה ובמנין, ואעפ"כ אם נשאל לחכם והתיר לו החתיכה עפ"י דעתו אע"פ שיודע הנשאל שחלוקים חביריו של החכם בזה פקע ממנו כללי פסיקה אלו כיון שעשה את החכם הלזה רב עליו בהלכה זו וא"צ לחוש לדעת המחמירים, אכן מי שלא נשאל וקיבל ע"ע הוראת חכם זה עדיין בספיקא קאי ועליו להחמיר, [ויש בזה תוספת דין מחודשת דהנשאל לחכם והתיר אסור לו ללכת ולהשאל לחכם אחר שיאסור עליו הדבר ואכן דין זה שנוי במחלוקת וגבולותיו ידועים, אכן הא מיהא פשיטא שאם יודע דעת חכם אחר לאסור אינו מחויב ללכת ולהישאל אצלו].
אכן יש להסתפק במקום שהיתר האיסור נעשה עפ"י החכם ממש, וכגון בית דין שסידר גט לאשת איש, ונחלקו ע"ז גדולי ההוראה מה דין הגט, הא מיהא פשיטא שיכול כל אדם להחמיר נגד דעת המסדר כיון שהוא עצמו לא שאלו ולא עשאו לרבו בזה, ועל כן יכולים שאר חכמים לגלות דעתם נגד פסק הגט, אך יל"ע אם יכול כל אדם לסמוך ע"ד המורה הלזה בלא שישאלהו בפירוש ע"ז כיון שמצ"ע הוראת החכם חלה וקיימת על היתר הך איתתא בעצם בלא שישאל ע"ז כיון דאיהו מסדר הגירושין הללו והוא מעשה בית דין דידיה וסמכותו קיימת בעצם על נידון הלזה, או דלמא אין שום מעליותא למעשי הרב המסדר ועדיין בשל תורה הלך אחר המחמיר.
והנה כיו"ב ממש הדיון חל כלפי רב שנותן 'השגחה' על איזה דבר מאכל שנחלקו בהתירו חכמי הדור, האם יכול כל א' לסמוך על התירו של אותו רב כיון שנעשה עפי"ז מעשה בית דין בחתיכה זו וממילא הוראת הרב הזה חלה עליה להיתר.