פורום אוצר החכמה

אומרים בשם הרבי מסאטמר זצוק"ל שכל המועדות נכתבו בפ' אמור וא"כ היכן יום העצמאות ותירץ בשנינותו שזה נאמר בסוף הפרשה - פרשתו של המגדף...

ושמעתי ליתן טעם לשבח לאמרתו של הרב מסאטמר בדרך שבין צחות להלצה... והבוחר יבחר
רש"י מביא שהמגדף והמקושש היו באותו זמן וא"כ גם מעשה המגדף היה בשבת, רש"י מביא קודם ומתניתא אמרה שגידף לאחר שיצא חייב מבית דינו של משה שרצה ליטע אהלו בשבט דן דהיינו לאחר שנתחלקו למחנות, ומסתבר שהיה זה מייד לאחר שנחלקו למחנות, הדגלים ניתנו לאחר שעמ"י נפקד וכתיב בתחילת ספר במדבר שהיה זה באחד לחודש השני, א' אייר באותה השנה חל ביום שלישי מאחר וא' ניסן בו הוקם המשכן היה ביום ראשון (ראשון למעשה בראשית) וא"כ השבת הראשונה לאחר נתינת הדגלים חלה בה' אייר...

שמעתי באוזני מהרב משה שפירא שנכח בבית הגרי"ז מבריסק כשאמר לו הרב עמרם בלוי את הווארט הנ"ל, וכשמעו זאת אמר 'ליצנות' וקם ויצא מן החדר לאות מחאה.

כל זה עד שמגיעים להצדיק את המזרחיסטים, פה כל ה'מייבינים' נהפכים לתמימים, פתאום בנושא 'מדינה' כל הכופרים הגדולים מצטטים בדבקות מאמרים של רצי"ה שעבר עליהם הקלח, ואתה אינך יודע אם לצחוק או לבכות.
אותו אחד שלא מפחד לחלוק על אמוראים! על ראשונים! מכריע במחלוקות בין רבותינו גאוני ארץ קדושי עליון עפ"י סברתו הכרסית, פתאום פה הוא מצטט בהתחסדות את הבריסקער רב. מה היה אומר הבריסקער רב אם היה שומע עשירית מהגיגיו פה בפורום? ואולי הבריסקר רב בכלל טעה, כל הגישה נעלמת פתאום כשזה מגיע למשהו שנוגע לבין החרדים והמזרחיסטים.

כעת אני נזכר באשכול ישן שכמדומני התחיל בנידון העיר אילת, שהקשיתי שם בדרך ארץ רב על מאמרו של הרב דב ליאור בנושא היתר מכירה, ואותם אנשים שמסכימים לקבל כל דעה, ולדעתם אין שום 'ראשון' שאסור להקשות עליו, נזעקו לתרץ את דבריו בקש ובגבבה, עיקמו וסתרו והתפתלו, העיקר שלא תהיה ח"ו קושיה על דבריו. מה שמותר לשאול בהלכות שבת אסור לשאול על ציונות, זו תורה חתומה שעלינו לקבלה כתורה מסיני.

יעמדו המגביה והגולל...

וכבר רמזו כן חז"ל כל האומר הלל בכל יום [ה"ה אפילו ביום אחד וראיה מר"ח ועוד] הרי זה וכו'. [שבת קיח:].

איש רגיל כתב:כעת אני נזכר באשכול ישן שכמדומני התחיל בנידון העיר אילת, שהקשיתי שם בדרך ארץ רב על מאמרו של הרב דב ליאור בנושא היתר מכירה, ואותם אנשים שמסכימים לקבל כל דעה, ולדעתם אין שום 'ראשון' שאסור להקשות עליו, נזעקו לתרץ את דבריו בקש ובגבבה, עיקמו וסתרו והתפתלו, העיקר שלא תהיה ח"ו קושיה על דבריו. מה שמותר לשאול בהלכות שבת אסור לשאול על ציונות, זו תורה חתומה שעלינו לקבלה כתורה מסיני....

מכיון שהויכוח של כב' שם היה בעיקר איתי הקטן, אשמח אם יראה כב' היכן ראה אי פעם בדברי ש-"אין שום 'ראשון' שאסור להקשות עליו"
(על התיאור של תוכן הויכוח לא אגיב כאן, שכן הדברים פתוחים בפני חו"ר אתרא קדישא הדין)

איש רגיל
אל נא באפך, הרי אין ספק שעדות השמיעה הנ"ל היא אמיתית, הלא המעיד על זה הוא הוא המגדף בכבודו ובעצמו.

בברכה המשולשת כתב:

איש רגיל כתב:כעת אני נזכר באשכול ישן שכמדומני התחיל בנידון העיר אילת, שהקשיתי שם בדרך ארץ רב על מאמרו של הרב דב ליאור בנושא היתר מכירה, ואותם אנשים שמסכימים לקבל כל דעה, ולדעתם אין שום 'ראשון' שאסור להקשות עליו, נזעקו לתרץ את דבריו בקש ובגבבה, עיקמו וסתרו והתפתלו, העיקר שלא תהיה ח"ו קושיה על דבריו. מה שמותר לשאול בהלכות שבת אסור לשאול על ציונות, זו תורה חתומה שעלינו לקבלה כתורה מסיני....

מכיון שהויכוח של כב' שם היה בעיקר איתי הקטן, אשמח אם יראה כב' היכן ראה אי פעם בדברי ש-"אין שום 'ראשון' שאסור להקשות עליו"

לא התכוונתי אליך ולא לאף כותב אחר באופן אישי, היו שם כמה מגיבים שהתווכחו אתי, מלבד אלו שהגיבו באישי. המגיבים משתייכים לחוג הדל"י, שבגדול האשמותי כאן נכונות לחוג זה, אני מאד שמח לשמוע שכת"ר מתנער מעמדות אלו.

פשוטה של משנה כתב:שמעתי באוזני מהרב משה שפירא שנכח בבית הגרי"ז מבריסק כשאמר לו הרב עמרם בלוי את הווארט הנ"ל, וכשמעו זאת אמר 'ליצנות' וקם ויצא מן החדר לאות מחאה.

פשוטה של משנה כתב:וכשם שבאגדתות דפ' הניזקין אין שום פורפורציה עם האמת

כל התנאים והאמוראים, רבותינו הק' מאורי החסידות, הזוה"ק ובעלי הקבלה כולם אצלך כעפרא דארעא וכאן איזה חרדת קוידש לאיזה מעיישהלה?

רוצה ללמוד כתב:אומרים בשם הרבי מסאטמר זצוק"ל שכל המועדות נכתבו בפ' אמור וא"כ היכן יום העצמאות ותירץ בשנינותו שזה נאמר בסוף הפרשה - פרשתו של המגדף...

ושמעתי ליתן טעם לשבח לאמרתו של הרב מסאטמר בדרך שבין צחות להלצה... והבוחר יבחר
רש"י מביא שהמגדף והמקושש היו באותו זמן וא"כ גם מעשה המגדף היה בשבת, רש"י מביא קודם ומתניתא אמרה שגידף לאחר שיצא חייב מבית דינו של משה שרצה ליטע אהלו בשבט דן דהיינו לאחר שנתחלקו למחנות, ומסתבר שהיה זה מייד לאחר שנחלקו למחנות, הדגלים ניתנו לאחר שעמ"י נפקד וכתיב בתחילת ספר במדבר שהיה זה באחד לחודש השני, א' אייר באותה השנה חל ביום שלישי מאחר וא' ניסן בו הוקם המשכן היה ביום ראשון (ראשון למעשה בראשית) וא"כ השבת הראשונה לאחר נתינת הדגלים חלה בה' אייר...

ראיתי השנה שפרסמו הוורט הזה, (לדעתי המקבילה הקנאית של סיומו של הא"ת ב"ש לשש"פ) וכשראיתי הרהרתי שמסתמא כדרכם של וורטים אינו נכון.

עכשיו יש כמה צורות בשביל להניח שהיה בשבת. כאן כתוב שזה מכיוון שהיה באותו יום עם המקושש. ולפי"ז הבעיה שהמקושש הרי היה בשנה ראשונה, כמבואר שהיה השבת השניה שנצטווו עליה, ועיין בשפתי חכמים כאן (אות ה') בשם הרא"ם לפי השיטה של לחם הפנים, שבאמת היה זה בשנה ראשונה וכבר בשנה ראשונה נצטוו על לחם הפנים. (וכנראה שיטה של לחם הפנים חולקת על השיטה שהיו ביום אחד). וא"כ לפי השיטה שיצא מלחם הפנים זו אין ראיה שהיה באייר, ולפי השיטה שיצא מב"ד של משה ומהדגלים אין ראיה שהיה בשבת (רצ"ל בה' אייר).

בנוסח אחר ראיתי שבאגדה תמיד אומרים שאלו ואלו דא"ח, ולכן יש לומר שיצא גם על הדגלים וגם על לחם הפנים. ולחם הפנים הרי היו שמים בשבת, וא"כ היום שבו מתאים ללעוג על לחם הפנים הוא בשבת.
ולכאו' זה אינו דאף שבשבת מתאים לדבר על לחם הפנים, מצד שני הלא מעשה הדגלים ודאי לא היה בשבת דאין דנים בשבת, וממילא דווקא מתאים יותר שלא היה בשבת.

(ואגב בדרך זה ראיתי שם עוד וורט, שבמוצאי ה' אייר (או בלילו כשהוא נדחה), סופרים ספירת העומר "כ"א יום שהם שלושה שבועות".. להזכיר האיסור...)