קיז) בעמוד קנ אות יב, מ"ש שכיון שרבים נהגו לומר ברכת המפיל "בלא שם ומלכות", יכולים להמשיך במנהגם. אין דבריו נכונים, אלא יש להורות להם לברך בשם ומלכות, כמו שנאמרה בגמרא (ברכות ס ב) ובכל הפוסקים. וכן צריך להיות גם ע"פ דברי רבינו האר"י, כמ"ש בבן איש חי (פרשת פקודי אות יב), וא"כ למה יפסידו בידים ברכה חשובה זו, שהרי ידוע שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה (ברכות מ ב). וידועים דברי מרן הב"י אה"ע (ס"ס לד) בשם הריב"ש (סי' פב), שמורינו הרב רבינו פרץ היה מלעיג על מה שנהגו בברצלונא, שהמקדש ע"י שליח, חוזר ומקדש בשעת נישואין בברכת אירוסין בלא הזכרת השם, שמה תועלת לברך בלא הזכרת ה', מאחר שאינה ברכה. ע"ש. ומ"ש בבן איש חי שם שיש נוהגים לברך המפיל בלא שם ומלכות, מפני שחוששים פן יהיו מוכרחים להפסיק בדיבור בין ברכת המפיל לשינה, מה בכך, והרי אין זו ברכת הנהנין, שאסור להפסיק בין הברכה להנאה, אלא ברכת השבח וההודאה, וכמ"ש בשו"ת ברכת אברהם ח"ד (סי' קסו), דלכאורה קשה לפי מ"ש התוס' (ברכות יא ב) "וא"ת למה אין אנו מברכים "לישן בסוכה", וי"ל שמא לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה, שהרי אין בידיו של אדם לישן כל שעה שירצה". לפ"ז איך תקנו חז"ל לברך המפיל לפני השינה, והרי יש לחוש פן לא יישן ונמצאת ברכתו לבטלה. וי"ל שברכת המפיל אינה אלא ברכת שבח והודאה על מנהגו של עולם, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה, אבל ברכת לישן בסוכה היא ברכת המצות, ואם לא יישן נמצאת ברכתו לבטלה. ע"כ. וכ"כ הגאון רבי דוד עמאר בספר תפלה לדוד (סי' שנו) וזת"ד: ראיתי אנשי מעשה שאין מברכים ברכת המפיל לפני השינה, וקשה שהרי ברכה זו נאמרה בש"ס (ברכות ס ב) ובכל הפוסקים בשם ומלכות, ולא חששו חכמים פן לא יישן, ונמצאת ברכתו לבטלה, כמ"ש כיו"ב התוס' (ברכות יא ב), אלא ודאי שברכת המפיל היא ברכת שבח והודאה להשי"ת על מנהגו של עולם, וא"צ שתהיה עובר לעשייתן כברכת המצות, שבכל שעה ושעה אנו חייבים להודות להשי"ת. ע"כ. גם הגאון ר' אברהם פריסקו בספר בירך את אברהם (דף קב ע"א) תמה על המברכים ברכת המפיל בלי שם ומלכות, באומרם שמא לא תבוא להם שינה, או יוכרחו לדבר, ונמצאת ברכתם לבטלה. והרי בגמרא ובכל הפוסקים נאמרה בשם ומלכות, שבאמת לאמתו של דבר אין לחוש לכך, וכמ"ש הכנה"ג בשם ברכת אברהם, שברכת המפיל נתקנה על מנהגו של עולם, ולכן העיקר שצריך לאומרה בשם ומלכות. ע"ש. וכן מתבאר בדברי החיי אדם (כלל לה סי' ד), ובשו"ת קרן לדוד (סי' ס), ובספר יפה ללב (סי' רלט סק"ב). ע"ש. ועוד ראיה ממ"ש בהגהות מיימוני (פ"ז מהל' תפלה ה"ב) להוכיח מהירושלמי (פ"ק דברכות ה"א), שר' שמואל בר נחמני היה קורא ק"ש על המטה וחוזר וקורא עד שהיה שוקע בשינה, ומוכח שהיה קורא ק"ש אחר ברכת המפיל, וכן שאר פסוקי דרחמי (כמו שאמרו בשבועות טז ב) יש לאומרם אחר ברכת המפיל סמוך לשינה. ושכן כתב רבינו נסים גאון. ע"כ. וכ"כ רבי דוד אבודרהם (דף יא ע"ד) בשם רבינו האי גאון, ע"פ הירושלמי הנ"ל. ע"ש. וכ"כ מרן הש"ע (סי' רלט) שאחר ברכת המפיל אומר יושב בסתר עליון וכו'. ואם איתא איך מותר להפסיק בין ברכת המפיל לשינה בק"ש ובפסוקי דרחמי, אלא ודאי שברכת שבח והודאה היא, ואין לחוש להפסק. ומ"ש הרמ"א שאין להפסיק בדיבור בין ק"ש שעל המטה לשינה, חומרא בעלמא היא, משום דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם "ודומו סלה", וכמ"ש הכל בו (סי' כט), אבל לא משום איסור הפסק בין ברכת המפיל לשינה. ולכן אם הדיבור נחוץ שפיר דמי. וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"א (סי' צג) שמותר לברך אשר יצר בין ברכת המפיל לשינה. ע"ש. וכ"כ הגר"ש סופר בשו"ת התעוררות תשובה ח"א (סי' קכח), שאין ברכת המפיל כברכת הנהנין, שאם מפסיק בין ברכה להנאה, הויא ברכה לבטלה, זה אינו, שהרי אנו מפסיקים בפסוקי דרחמי בין ברכת המפיל לשינה, ולכן בודאי אם הוצרך לנקביו, מברך אשר יצר. ע"ש. וכ"כ בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף מג ע"א), שאם אחר ברכת המפיל הרגיש שהוא צמא רשאי לברך ולשתות בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק לדבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו וכיו"ב. וכ"כ בשו"ת באר משה ח"א (סי' סג אות ד). ע"ש. וע' בספר עמק יהושע אחרון (דף קסא ע"א), שהגאון רבי חיים מצאנז בעל דברי חיים, היה אומר, שמוטב לברך ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות, אפילו אם יפסיק בדיבור בכמה לילות, ולא יבטל פעם אחת ברכת המפיל מלאומרה בשם ומלכות, כדין. וכתב, גם בשם רבו הגר"ד בנו של הגאון בעל בני יששכר, שהזהיר מאד על אמירת ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות. ע"ש. וכן הורתי ברבים לברך ברכת המפיל בכל לילה בשם ומלכות, ותלי"ת פשט המנהג כן. ואין לשנות.