פורום אוצר החכמה

אין נא אלא לשון בקשה ועיין רש"י – והוא פלאי הייתכן כדבר הזה מצוות עשה שציווה ה' לעשותו ונאמר בלשון "נא" - וממה נפשך, אם היו מצווים לעשותו מה שייך בזה "נא" לשון בקשה. ואפשר שמכאן ראיה למה שכתב הגר"א ז"ל שאכילת מצה בפסח נחשבת למצווה קיומיות. כלומר, אם עשה כן קיים מצווה, אך אין מחוייב לעשותו.
וצ"ב

בס"ד
ברכות ט' ע"א
דבר נא באזני העם וגו' - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אתם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.

כוונתי להקשות בפשט הגמ' אם מצווה היא מה שייך בזה נא. כאילו שאין כאן חיוב. - וכידוע לא הסכימו עם הגר"א שיש מצווה קיומית.
וקצת יש להביא ראיה שאכן לא נצטוו שהרי אמרו במדרש חכם לב יקח מצוות שמשה לקח ארונו של יוסף והם שאלו כלי כסף וכו' ואילו היו מצווים לשאול מאי שנא הם מאי שנא משה. שניהם עסקו במצווה.

אני כותב שלא בעיון ובקיאות הראוי: האם לא מפורש ברמב"ם החילוק בין מצוות קיומיות וחיוביות? האומר סלע זה לצדקה כשלא יודע משום עני בעולם - האין זה מצוה קיומית לכו"ע?

לכאורה הלשון נא קאי על משה
בבקשה שידבר באזני העם
אמנם בגמ' מבואר שגם להם יאמר בבקשה מכם, אבל ה'נא' לא קאי ע"ז.

לגבי מצוה קיומית - מי לא מסכים עם הגר"א?
וכן קודם מת"ת יתכן שהדברים שונים.
וכאן הציווי מראש היה בכזה אופן (שהרי עצם ההבטחת רכוש גדול התקיים גם בביזת הים)

ואין כאן המקום להאריך בגדרים אלו, אבל זאת אכתוב, מה שנלע״ד, שעצם הגדר של מצוה קיומית הוא צ״ב, שהרי כל שציותה תורה הוא ודאי חובה, ולא יתכן שהוא רשות, ואם לא נכלל הענין בציווי השי״ת, אינו מצוה כלל, ומאי משמע מצוה קיומית?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134

בעניין האם יש מצוה קיומית יעויין בהרחבה מ"ש מרן הגרא"א כהנא שפירא בספרו מנחת אברהם ח"א

ברסלב כתב:ואין כאן המקום להאריך בגדרים אלו, אבל זאת אכתוב, מה שנלע״ד, שעצם הגדר של מצוה קיומית הוא צ״ב, שהרי כל שציותה תורה הוא ודאי חובה, ולא יתכן שהוא רשות, ואם לא נכלל הענין בציווי השי״ת, אינו מצוה כלל, ומאי משמע מצוה קיומית?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134

האתה בעל המחבר ויבינו במקרא? למה אינו באוצר?
עצם היסוד יש לסתור:
רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, בין מצוות חיוביות ובין מצוות קיומיות. מאן יימר שכל המצוות הם בכלל ציווי גמור, אפשר שיש מהם שהם הבעת רצונו כביכול, וכבר נצטוינו על מצות הדביקות, ועל מי שרוצה לדבוק בו ית' להשתדל בכל עוז לקיים עוד ועוד מצוות וחכם לב יקח מצוות.

יש לעיין האם במצוה קיומית יש את הענין של מצווה ועומד.

אמסטרדם כתב:אני כותב שלא בעיון ובקיאות הראוי: האם לא מפורש ברמב"ם החילוק בין מצוות קיומיות וחיוביות? האומר סלע זה לצדקה כשלא יודע משום עני בעולם - האין זה מצוה קיומית לכו"ע?