הודעהעל ידי 203040 » ב' דצמבר 30, 2013 5:37 pm
מה שהקשה בעל 'החיים שיש בהם' מגמ' דקידושין שפיר הקשה וכך נתקשו כמה מן המפורשים והא לך תירוצם.
בתכלת מרדכי (למהרש"ם פ' מטות) ביאר הדברים על פי מה שאמרו במנחות (כט:) שהראהו הקב״ה למשה רבינו ששוקלין את בשרו של רבי עקיבא במקולין, ואמר לקב״ה זו תורה וזו שכרה, אמר לו הקב״ה שתוק כך עלתה במחשבה לפני, וביאר הצאן קדשים (שם) שתשובת הקב״ה היתה שכיון שעלתה במחשבה לפניו לברוא את העולם במדת הדין, ורק משום שראה שאינו מתקיים שיתף עמה למידת הרחמים, אבל עם הצדיקים שיכולים להתקיים במדת הדין הקב״ה מתנהג במדה זו, ולכך נתייסר רבי עקיבא כפי המחשבה שעלתה לפני הקב״ה בבריאת העולם. ויש לומר שבאמת העונש על מי שנתכוון לאכול בשר חזיר הוא רק על פי מדת הדין, שהרי במדת הרחמים אין הקב״ה מעניש על המחשבה, ולכך דווקא רבי עקיבא היה בוכה כשהיה מגיע למקרא זה כי היה משורש מידת הדין. אמנם כל זה הוא רק במי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה שלא עשה מעשה עבירה, אך העושה עבירה בשוגג ודאי שנענש, ולכך על מה שלמדו בסמוך בגמרא קל וחומר ממה שהחוטא בשוגג צריך כפרה אמר איסי בן יהודה שעל זה ידוו כל הדווים, שלימוד זה שייך לכולם ולא רק לצדיקים כרבי עקיבא.
וכמו כן ראה בנזר הקודש (הובא בבית שמואל אחרון פנחס) שכתב לבאר על פי דברי הזוהר שעשרה הרוגי מלכות היו גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף ורבי עקיבא היה גלגולו של שמעון, ויוסף אמר להם בראשית (נ כ) ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה' ונמצא שחטאם היה דומה למי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, ומכיון ששמעון היה ראש המדברים, לפיכך רבי עקיבא דאג מאד ובכה כשהגיע לפסוק זה כיון שהבין שצריך לסבול הרבה יסורים עבור חטא מכירת יוסף.
וראה עוד בילקוט יהושע שהביא בשם המקובל רבי שמשון מאוסטורפלי שרבי עקיבא מכוון נגד השכינה שהצטרפה עמהם למכירה שהרי היו רק תשעה וצירפו את השכינה כדי שיהיו עשרה והנה רבי עקיבא בראותו שייענש על עוון מכירת יוסף הבין מכך שהולכים אחר המעשה כי אם הולכים אחר המחשבה אין לו להיענש שהרי אלוקים חשבה לטובה' ואולם בראותו שהאשה הזו שרק במחשבתה חטאה אבל לא בפועל מכל מקום נחשב לה לחטא מעתה הוקשה לרבי עקיבא ממה נפשך דבהכרח נענשת משום שהולכים אחר המחשבה אך אם כן למה גם לי מגיע עונש הלוא המחשבה היתה טובה ולכן רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי.