לסמוך על רוב שכלפי שמיא ידוע שיש איסור

[פנימי]

התווכחתי עם כמה אנשים אם יש בירור עפ"י דין שדבר מותר, כגון שיש רוב או חזקה, אבל כלפי שמיא גליא שהיה כאן איסור.

האם יש כאן איסור, ויחשב בשמים כעובר בשוגג, או שאין כאן כלל עבירה.

זכור לי שראיתי שערי יושר שמדבר על הנושא, ומאריך להוכיח שיש כאן עבירה, ולכן אם ממ"נ עשה עבירה חייב חטאת.

ועוד זכור לי מכמה תשובות שאם יש כמה עדים שפסולים מגזה"כ על אישה שזינתה, אמנם עפ"י דין א"א לאוסרה כיון שהתורה פסלתם, ואין כאן בירור עפ"י התורה, אבל בעל נפש יגרשנה כיון שבסברא מסתבר שזינתה.

[אמסטרדם]

השער"י מחלק בין ביטול ברוב [שמהפך להיתר] להלך אחר הרוב, וכמדומה דכן עמא דבר, ויצויין לחידושי ר' גדליה נדל בענין ב' עניני רוב הנ"ל.

[יורה_דעות]

לא אמרה ר' שמעון מעולם. ואי איכא ממ"נ מותר ג"כ מן התורה ואסור מדרבנן והם הם ב' שבילים.
ולענין עדים פסולים באשה אי מהימן לי' כבי תרי יחוש ואי לא אין ענין לחוש ואסור לו לחוש דמשועבד לה ולגרש בע"כ א"א

[יורה_דעות]

תגובתי היתה כלפי השואל קמא ולא כלפי אמסטרדם
החילוק בין מהפך להיתר או לאו הוא רק לענין נפקא מינות כמו לקבל מעלת הרוב וכדו' אבל בזמן שיש רוב או חזקה פשוט שאין שום איסור ומותר לכתחלה

[סגי נהור]

כאשר נותנים הכשר לעלי חסה (לשם דוגמא), הרי זה כשלפי כללי ההלכה אין לחשוש לתולעים וחרקים בכל עלה חסה בפני עצמו. אבל מי שאוכל עלי חסה רבים, לא ימלט שיאכל גם תולעים וחרקים מפעם לפעם. האם יש מקום ע"פ תורה להמנע מלאכול עלי חסה?

[פנימי]

לא אמרה ר' שמעון מעולם. ואי איכא ממ"נ מותר ג"כ מן התורה ואסור מדרבנן והם הם ב' שבילים.
ולענין עדים פסולים באשה אי מהימן לי' כבי תרי יחוש ואי לא אין ענין לחוש ואסור לו לחוש דמשועבד לה ולגרש בע"כ א"א

ב' שבילין נאמר על שני אנשים, לא על איש אחד!
איש אחד שיעבור בשני השבילין ברור שיהיה טמא, ואם אני זוכר טוב ר' שמעון מוכיח מגמ' שאם עשה חילול שבת בביה"ש באותה שעה בכניסתה וביציאתה חייב חטאת, מצד ממ"נ אע"פ שבכל אחד בנפרד הוא ספק וי"א שספק דאו' מותר מדאו'

איך אתה יכול לומר בכזה ביטחון שלא אמרה מעולם? אתה בקיא בע"פ בכל השערי יושר?

[פנימי]

כאשר נותנים הכשר לעלי חסה (לשם דוגמא), הרי זה כשלפי כללי ההלכה אין לחשוש לתולעים וחרקים בכל עלה חסה בפני עצמו. אבל מי שאוכל עלי חסה רבים, לא ימלט שיאכל גם תולעים וחרקים מפעם לפעם. האם יש מקום ע"פ תורה להמנע מלאכול עלי חסה?

על זה גופא אני דן.

איני יודע כמה יענש אדם שיעשה כזאת עבירה, ס"ס הוא סמך על בירור של התורה, ובשו"ע כתוב שמותר. וא"א לחיות אם נחשוש לכל דבר, אבל במקרה שנראים הדברים שיש איסור, ורק מגזה"כ ההלכה היא להתיר (כגון שיבואו אלף גויים ויעידו שנפל חלב בתוך הבשר) יפחד בעל נפש לאוכלו

[פנימי]

נאמר לי שהשערי יושר נמצא בשער ג' פ"ו ד"ה ונראה וד"ה והנה
אין לי את הספר, הוא לא נמצא באוצר ולא בהיברו בוקס (כנראה זכויות יוצרים)

[סגי נהור]

על הגר"מ פיינשטיין מסופר שסידר קידושין לחתן וכלה, ואם החתן לחשה באוזנו שהילד אינו מבעלה אלא מאיש אחר, והפטיר "אינה נאמנת" וסידר הקידושין.

האם החתן הוא ממזר "כלפי שמיא"? והאם גם ילדיו הם ממזרים כלפי שמיא?

[אוהב אוצר]

הדוגמאות אינם דומות.
כי לגבי חרקים, אם הדבר אינו בגדר מיעוט המצוי, הדבר אינו צריך בדיקה ויכול לאכול ממנו מאות ללא בדיקה, ולא צריך לחשוב [מעיקר הדין הגמור] ש'לא ימלט'.
כי אם יש מצב 'שלא ימלט' אז אסור ללא בדיקה.
לגבי המעשה עם החופה, חז"ל הק' קבעו כללים ואדם שהוא לפי הכלל הולך לפי התורה ואין לו מה לחשוש.

[פנימי]

על הגר"מ פיינשטיין מסופר שסידר קידושין לחתן וכלה, ואם החתן לחשה באוזנו שהילד אינו מבעלה אלא מאיש אחר, והפטיר "אינה נאמנת" וסידר הקידושין.

האם החתן הוא ממזר "כלפי שמיא"? והאם גם ילדיו הם ממזרים כלפי שמיא?

למה זה סתירה?

ברור שזה מה שצריך הרב לעשות! זאת ההלכה וכך צריך להורות.
כלפי שמיא גליא האמת, אם הוא ממזר גם ילדיו ממזרים.
מפורש בגמ' שהיו בזמן בית ראשון ממזרים שנתערבו בעם ישראל, והגמ' מביאה שאמר אמורא אחד לשני (לא זוכר כרגע מי) שלא ידקדק יותר מדי ביוחסין, שאולי הוא עצמו מבני בניהם והוא עצמו ממזר. לפי דבריך כיון שלהלכה ודאי לא חוששים לזה - א"כ אינו ממזר גם כלפי שמיא, ולמה לא ידקדק ביוחסים?

[סגי נהור]

מאי משמע "לפי דבריך"? אין לי דעה מוצקה בנידון, והריני כשואל וכמציג את ההשלכות של מש"כ לעיל.

אוהב אוצר, מדבריך נראה שלא הבנת אל נכון את השאלה הנידונה כאן.

[פנימי]

אז אני אנסח אחרת.
אם נאמר שהוא לא ממזר וילדיו לא ממזרים, איך זה יסתדר עם הגמ'?

[סגי נהור]

צריך לעיין בגמרא ובמפרשים, אבל מקופיא אינני רואה קושיא כ"כ (ואולי אדרבה). אם ידקדק ביוחסין, אפשר שע"י דקדוקים אלו נמצא גם הוא ממזר. משא"כ אם לא ידקדק.

[מאיר סובל]

על הגר"מ פיינשטיין מסופר שסידר קידושין לחתן וכלה, ואם החתן לחשה באוזנו שהילד אינו מבעלה אלא מאיש אחר, והפטיר "אינה נאמנת" וסידר הקידושין.

האם החתן הוא ממזר "כלפי שמיא"? והאם גם ילדיו הם ממזרים כלפי שמיא?

משאלתו משמע דס"ל שהא שפסק הגרמ"פ דאינה נאמנת היה מחמת דין רוב, כנראה רו"ב אחר הבעל.
האמת היא שאינה נאמנת גם בלי זה, וכמאמרם ז"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך. מאחר שיש לבן חזקת כשרות- דבריה אינם מהווים שום ערעור.
מה יהיה בספק אמיתי [לא בערעור] שנפסק למעשה ע"פ רוב, והאמת היא שהמעשה הזה היה מהמיעוט. צ"ע עדיין.

[סגי נהור]

רוב הוא רק דוגמא אחת לבירור ע"פ כללי ההלכה כשהמציאות בפועל היא אולי אחרת (וכלפי שמיא גליא). השאלה היא לא אם יש מקום לערער על כשרות החתן ע"פ דברי האשה, אלא מה דין החתן כלפי שמיא אם אכן אירע המעשה שסיפרה עליו האשה (ומסתבר שאירע...)

[מי שאמר]

ברש"י ויצא מט,כה - ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לא, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:):

וכתב בזה המהר"ל אבל ודאי הכי פירושו והנה היא לאה בבוקר אבל בלילה לא היתה לאה וכו' וקיימא לן דסימנים דאורייתא וכו' ולפיכך בלילה הרי היא רחל לעניין דינא לסמוך עליו.

ובשו"ת להורות נתן כתב על דברי מהר"ל אלו.
וראיתי למהר"ל מפראג וכו' ומשמע מדבריו ז"ל דכיון שהתורה ציוותה לסמוך על סימנים ממילא מועיל דין זה אפילו להפוך את שם החפצא ולעשה מלאה רחל ולפי זה יש לדון לגבי איסורים כיון דעל פי דין תורה הוחזק להיתר על ידי רוב או חזקה ממילא חל עליו שם היתר גמור וצ"ע מה הדמיון בזה.

[מי שאמר]

כמו כן בשערי ישר שער ג' פרק ט"ו יצא לדון אם ביטול ברוב משנה את המציאות ממש, וחוטי ציצית שנטוו שלא לשמה ונתערבו בנטוו לשמה נחשב לציצית שנטווה לשמה, וכן אתרוג שנפל ממנו הפיטם שנערב באתרוגים שהיו לכתחילה ללא פיטם, האם ביטול ברוב מועיל לה, וייצא בה ידי חובת אתרוג - הגם שכלפי שמיא גליא שציצית אלו לא נטוו לשמן, וכן שחסר לו לאתרוג פיטם.
וכפי הנראה לזה השערי ישר התכוונו אלו שאמרו לעיל מזה שדן בזה בשערי ישר.
---
וזה לשון השערי ישר שם.

בשו"ת עונג יו"ט סי ד' שקיל וטרי על דבר תערובוח חוטין שלא נטוו לשם ציצית בחוטין שנטוו לשם ציצית אם מותר להטילם בבגד ד' כנפות ותוכן שאלה זו הוא אם מהגי חורת ביטול ברוב להוסיף דין של המיעוט שיתחדש בו דין חדש או אפשר לא מהני כח הביטול רק לבטל מן המיעוט ככל איסור הבטל בהיתר שבטל מן האיסור דין האיסור וממילא הוא מותר, אכל בכה"ג שצריך לנו שיתחדש בהמיעיט מעלת הרוב אולי לא מהני ביטול ברוב, וכן נשאלתי שאלה כזאת מהרה"ג שי"ז הגאביד דעיר קזימירוב, ע״ד עובדא שבא לפניו שנתערב אתרוג שניטל פטמתו באתרוגים שהיו בלא פיטמית מתחילת בריאתם, והביא הרב השואל דעת הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר חלק אר"ח סי' ל"ד דפשוט ליה דמהני ביטול כה"ג, והשיב לשואלו בענין מצה שנעשית שלא לשמה שנתערבה ברוב מצית העשויות לשמה דמהני ע"ז ביטול ברוב לצאת ידי חובת מצה, וטעמו דמקרא דאחרי רבים להטות דילפינן מזה דין ביטול ברוכ סתמא. וכו'.

[פנימי]

קודם כל ייש"כ עצום

לגבי השערי יושר, לא דיברתי על ביטול של תערובת, אלא על בירור של רוב. ויש חילוק עצום ביניהם.

אלא שאיך שאני זוכר הוא לא מדבר על בירור של רוב, אלא על היתר בספק דאו' למ"ד שספק דאו' מותר מדאו'
ומה שכתב הלהורות נתן על מהר"ל מדבר על בירור שסמכה עליו התורה.

[בן מלך]

השערי יושר שהובא כאן עוסק בנושא אחר. האם ביטול ברוב מועיל להחיל דינים או גם לבטל דינים.
זה לא קשור לשאלה האם כשהולכים אחר בירור שע"פ התורה הוא מספיק, יש ענין כלשהו להחמיר.

מאמר בנושא:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm

[יורה_דעות]

לא אמרה ר' שמעון מעולם. ואי איכא ממ"נ מותר ג"כ מן התורה ואסור מדרבנן והם הם ב' שבילים.
ולענין עדים פסולים באשה אי מהימן לי' כבי תרי יחוש ואי לא אין ענין לחוש ואסור לו לחוש דמשועבד לה ולגרש בע"כ א"א

ב' שבילין נאמר על שני אנשים, לא על איש אחד!
איש אחד שיעבור בשני השבילין ברור שיהיה טמא, ואם אני זוכר טוב ר' שמעון מוכיח מגמ' שאם עשה חילול שבת בביה"ש באותה שעה בכניסתה וביציאתה חייב חטאת, מצד ממ"נ אע"פ שבכל אחד בנפרד הוא ספק וי"א שספק דאו' מותר מדאו'

איך אתה יכול לומר בכזה ביטחון שלא אמרה מעולם? אתה בקיא בע"פ בכל השערי יושר?

ידידי היקר. ב' שבילין נאמר על שני אנשים שבאים לישאל בבת אחת, וע"ז אמרו התו' והר"ש ושא"ר דהוא מדרבנן, ומן התורה טהורין שניהם אף דודאי אחד מהם עבר על טומאה. כיון שיש חזקה. ומה שבאיש אחד כמובן טמא הוא משום שאין חזקה כי ממ"נ הוא טמא. וחזקה שייכת רק בספק. (אני מקוה שלא שאלת אם מותר לעבור על איסור היכן שהוא ודאי עובר ואין חזקה להתירו). ולכן גם אין שום קשר לבין השמשות שאין בו שום חזקה (כי עשוי להשתנות) ולכן העושה מלאכה בבית השמשות הוא בספק, וכשעשה בשניהם ממ"נ עשה מלאכה, אם כי לענין חטאת צ"ע כי כל מעשה מצד עצמו נעשה בזמן ספקי.
ולענינינו כשיש חזקה או רוב הדבר מותר לכתחלה וכולנו עושים זאת תמיד. ורק היכן שיש דברים הניכרים או מהימן כבי תרי וכו' יש לדון אם מותר לחוש (כי רבינו תורת האשם וכן סולת למנחה (עו' ח') סברי שיש בזה יוהרא וחוצפה לחוש מה שהתירו חכמים, ומסתמך על האו"ה נז' דמצוה לאכול מזה. ולענין ביטול ברוב ידועים דברי הבני יששכר שיש ענין לאכלו לתקן הניצוצות)

[פנימי]

רבינו תורת האשם וכן סולת למנחה (עו' ח') סברי שיש בזה יוהרא וחוצפה לחוש מה שהתירו חכמים, ומסתמך על האו"ה נז' דמצוה לאכול מזה.

הם מדברים על ביטול ברוב או בירור אפ"י רוב?
יש לך מקורות יותר מפורטים?, כי לא בחיפוש בתורת האשם לא מצאתי, וסולת למנחה לא ברור לי למה התכוונת.

[יורה_דעות]

אינני איש של מאגרים ולא אוכל לומר לך איך למצוא באוצרות השונים. אבל בספריה המוחשית תורת האשם וסולת למנחה שניהם חלק מספר תורת חטאת של הרמ"א. הם מדברים על ביטול ברוב, אבל הרעיון שלהם הוא שלא לחוש למה שהתירו חז"ל. אמנם יש סמך לחילוקך, שכן מהר"ם היה מסיר א' מהתערובת ביבש ביבש, ויש לומר שהוא משום שנאכלים בפני עצמם ודומה יותר לבירור ברוב מביטול ברוב.

[ברזילי]

כו"כ מקורות בנושא זה במאמרו של הרב לובאן, חיוב כפרה וטמטום הלב באוכל מאכ"א ע"פ עד משקר (מסורה כ"ג, אגב פרשת הטרפות במונסי)

[פנימי]

אני לא מנוי, ובאצור שבבית כנראה אין את זה (לא עדכנתי כבר הרבה שנים)
מישהו יכול להוריד את זה?
זה בערך כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?171618&

[תוכן]

התווכחתי עם כמה אנשים אם יש בירור עפ"י דין שדבר מותר, כגון שיש רוב או חזקה, אבל כלפי שמיא גליא שהיה כאן איסור.

האם יש כאן איסור, ויחשב בשמים כעובר בשוגג, או שאין כאן כלל עבירה.

דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה, דפליגי תנאים אי יחיד שעשה בהוראת בית דין אם חייב חטאת אם לאו. והנה קרבן חטאת בודאי באה לכפר על עבירה, ולשיטת הסוברים דחייב צ"ע מאי ה"ל להאי יחיד למעבד. הרי שאל מהסנהדרין והם פסקו שמותר, ואדרבה אם חולק על דבריהם עובר על לאו דלא תסור, ומ"מ אם מתברר לאחר מכן שטעו, חייב חטאת. ויש להעיר שאע"ג שרוב רובם של התנאים והאמוראים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, מ"מ הרמב"ם פסק שחייב, וצ"ע.

[יורה_דעות]

לא נלע"ד נכון לקשר דין הוראת ב"ד עם דיני בירור של התורה, הוראת ב"ד היא סוגיא לעצמה, אף שנכון הדבר שהיחיד בהרבה מקרים לא היה לו מאי למיעבד כי אינו חכם יותר מבית דין. אבל באופן תיאורטי יש חכמים בעולם שהם חכמים כבית דין, ולכן זה יוצר איזה פגם בהוראת בית דין (שאכן נמצאה כמוטעית) פחות מדיני בירור קבועים בתורה. בכל אופן שאלת השואל לא היתה היכן שהתברר שטעו, כמו בנדון שהבאת, אלא עצם זה שההוראה היא בדרך של הנהגה ולא בירור מוחלט, האם יש לחוש למיעוטא וכדו', ובודאי זה לא קשור להורו ב"ד.

[זנב לשועלים]

העמוד הבא חסר באוצר (לתשומת לב המנהלים) לפי זכרוני הוא מציין שם להתורת האשם שהביאו כאן ולבני יששכר שכותב שאין להחמיר שלא לאכול דבר שנתבטל בו איסור בס' ומסביר ע"פ סוד.

[פנימי]

גם שם מדובר רק על ביטול ברוב ולא בבירו עפ"י רוב

[מי שאמר]

דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה, דפליגי תנאים אי יחיד שעשה בהוראת בית דין אם חייב חטאת אם לאו. והנה קרבן חטאת בודאי באה לכפר על עבירה, ולשיטת הסוברים דחייב צ"ע מאי ה"ל להאי יחיד למעבד. הרי שאל מהסנהדרין והם פסקו שמותר, ואדרבה אם חולק על דבריהם עובר על לאו דלא תסור, ומ"מ אם מתברר לאחר מכן שטעו, חייב חטאת. ויש להעיר שאע"ג שרוב רובם של התנאים והאמוראים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, מ"מ הרמב"ם פסק שחייב, וצ"ע.

תוכן. השוגג מביא חטאת לכפר על העבירה שעשה - שחילל ועשה מלאכה בשבת. וגם אם אינו אשם בכך לעבירה תיחשב – אך בציור של פנימי לא עבר כל עבירה – ועשה כפי שציוותה לו תורה. הלך אחר הרוב ואל לך למיחש מן המיעוט הטריפה.

[אמסטרדם]

נאמר לי שהשערי יושר נמצא בשער ג' פ"ו ד"ה ונראה וד"ה והנה
אין לי את הספר, הוא לא נמצא באוצר ולא בהיברו בוקס (כנראה זכויות יוצרים)

"שערי ישר" נמצא בהיברו בוקס ובאוצר החכמה [באוצר יש גם א' ממהדורות החדשות]

[יורה_דעות]

ולגבי זכויות יוצרים של שערי ישר היה כאן אשכול

[פנימי]

דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה, דפליגי תנאים אי יחיד שעשה בהוראת בית דין אם חייב חטאת אם לאו. והנה קרבן חטאת בודאי באה לכפר על עבירה, ולשיטת הסוברים דחייב צ"ע מאי ה"ל להאי יחיד למעבד. הרי שאל מהסנהדרין והם פסקו שמותר, ואדרבה אם חולק על דבריהם עובר על לאו דלא תסור, ומ"מ אם מתברר לאחר מכן שטעו, חייב חטאת. ויש להעיר שאע"ג שרוב רובם של התנאים והאמוראים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, מ"מ הרמב"ם פסק שחייב, וצ"ע.

חשבתי על זה בשבת.
המחלוקת שלך מתחברת לי עם המחלוקת באישה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שני עדים שמת בעלה ונישאת, ונחלקו אם במקרה כזה היא אנוסה שמאי הוה לה למיעבד, או שהיא שוגגת וחייבת חטאת, כי יכלה לא לסמוך על העדים. וגם שם נפסק להלכה שתצא מזה ומזה.
ואני מסכים איתך שעיקר הענין הוא אותו דבר, האם כשאדם סומך על בירור של התורה, יש איסור אם כלפי שמיא גליא שהבירור היה לא נכון.

[יורה_דעות]

אך מיני' ובי' מוכח שתלייתך לא נכונה כי ההלכה באשה לא כמו בהוראת ב"ד. ובאמת אינו שייך כלל, כי באשה אחרי שנסתרו דברי העדים, היא ממשיכה לחיות עם הבעלה אסור או הבועל האסור, ואי אפשר להסתמך כבר על מה שסמכה על העדים כשנבעלה לבועל כי המציאות עדיין נשארה. הנדון בהוראת ב"ד היה כשכבר נגמר המעשה ורק לאחר מכן התברר שהיה אסור. הנדון באשה הוא כשעדיין לא נגמר המעשה. והנדון של פותח האשכול היה כשכלל לא התברר שהיה טעות. מלבד זאת אין לדמות עדים להוראת ב"ד.

[פנימי]

אך מיני' ובי' מוכח שתלייתך לא נכונה כי ההלכה באשה לא כמו בהוראת ב"ד. ובאמת אינו שייך כלל, כי באשה אחרי שנסתרו דברי העדים, היא ממשיכה לחיות עם הבעלה אסור או הבועל האסור, ואי אפשר להסתמך כבר על מה שסמכה על העדים כשנבעלה לבועל כי המציאות עדיין נשארה. הנדון בהוראת ב"ד היה כשכבר נגמר המעשה ורק לאחר מכן התברר שהיה אסור. הנדון באשה הוא כשעדיין לא נגמר המעשה. והנדון של פותח האשכול היה כשכלל לא התברר שהיה טעות. מלבד זאת אין לדמות עדים להוראת ב"ד.

אני חושש שלא הבנת אותי.
בשני המקרים ההלכה שאדם נחשב שוגג וחייב חטאת אע"פ שהיה מותר לו עפ"י הלכה לסמוך על כל מיני דברים.
הנושא באשה אינו חס ושלום להישאר עם הבועל, אלא לאחר גמר המעשה, קונסים אותה שכיון שלא ביררה טוב, ונאסרת על בעלה הראשון אע"פ שהיתה שוגגת, ונאסרת על הבועל גם אם תקבל גט מבעלה.
קנס כזה קנסו בעיקר כשהותרה עפ"י עד אחד, כדי שתברר טוב לפני שהיא מתחתנת ולא תסמוך רק על העד
ונחלקו בגמ' אם זה שייך גם במקרה שיבואו שני עדים שאין סיבה לא לסמוך עליהם.
ודרך אגב, אני פותח השירשור :)

[יורה_דעות]

זה לא נכון, במקרה של הוראת בית דין ההלכה שפטור. ולא כפי שכתבת.
הנושא באשה הוא "תצא מזה ומזה" שאסורה לשניהם. אבל אם זה רק קנס דרבנן, אזי שוב עולה שמדינא מותרת.
וכשפתחת את האשכול שאלת אם כלפי שמיא גליא שיש איסור, דהיינו שלא התברר לבני אדם. והיינו כל רוב וחזקה שסומכין עליהם שלפעמים יש איסור שהרי אינם אלא הנהגה.

[פנימי]

זה לא נכון, במקרה של הוראת בית דין ההלכה שפטור. ולא כפי שכתבת.

???
רמב"ם הל' שגגות פי"ג ה"ג

כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים. הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', ומנין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם כעינים. ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה. וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו. הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו. שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין. ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן וכל שעשה על פיהם פטור. ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין. וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה ובית דין פטורין שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה. הרי בית דין פטורין ואלו המיעוט שעשו חייבין וכל אחד ואחד מביא חטאתו:

ומפורש שגם העושה עפ"י בי"ד חייב חטאת, כל זמן שבי"ד עצמם לא מביאים חטאת.

[יורה_דעות]

כבר כ' לעיל הרב תוכן שהר"מ ד' יחיד ותמוה כי דעת הרבים שפטור מחטאת

[פנימי]

כבר כ' לעיל הרב תוכן שהר"מ ד' יחיד ותמוה כי דעת הרבים שפטור מחטאת

מי הוא זה ואיזה הוא שחולק על הרמב"ם הזה?

[יורה_דעות]

איני יודע, כנראה הבנתי בטעות מל' תוכן שפוסקים אחרים חולקים על הרמב"ם. ואם זו טעות, אין לי מה להוסיף.