מה אתם אומרים על רעיון זה:
מצוי שאדם מתפלל והעומד לפניו גמר, ואותו המתפלל בקושי אוחז אבות. ואותו שסיים מסתכל שוב ושוב אחורה בעצבים ומשמיע בפיו מידי פעם סימני חוסר סבלות.
לכאו' המתפלל ראוי שיקח רגליו וילך למקום אחר, והמקור ממש"כ המ"ב סי' צו סק"ז וסי' קד סק"א שאם יש הפרעה גדולה כמו תינוק בוכה או ספר שנפל למי שזה מפריע לו, מותר לעקור באמצע שמ"ע למק"א. וה"ה בזה מה לי תינוק רועש או חבירו רועש ומטריד ומפסיד הכוונה.
ובקיצור אתה מעכב מישהו וזה מפריע לכוונה - תברח !!!