שלח כתב:ראיתי שמביאים בשם הגרי"ז זצ"ל שאם למשל אדם הניח ביום אחד תפילין במשך 5 שעות וביום שני לא הניח בכלל, זה אותו דבר אם הניח ב2 ימים כל פעם 2.5 שעות,כי הולכים לפי שעות, האם יש למישהו מקור לדבר בכתבי הגרי"ז זצ"ל ומה השיטות השונות בדבר זה
זו השאלה המקורית שפתחה את האשכול לפני 9 שנים ונותרה ללא התייחסות.
דומני שהגר"מ שטרנבוך שליט"א מביא זאת בספריו ששמע מפיו של הגרי"ז.
יסוד השמועה קצת שונה. הגרי"ז סבר שמצות תפילין שייכת בכל הזמן שהיא שייכת, והמינימום לקיימה הוא מעט מתוך זמן החיוב. ובכל פעם שנפסק זמן החיוב ומתחיל מחדש, שוב יש חובה להניח לכל הפחות מעט מהזמן.
אילו היינו סבורים שלילה לאו ז"ת, א"כ כל יום הוא מצוה חדשה, ויש חיוב להניח מעט כל יום.
ואז אילו יבוא השואל וישאל, יש בידי להניח תפילין היום דקה ומחר דקה, או היום לא אניח כלל ומחר אניח 10 שעות, חובה עליו לנהוג כאפשרות הראשונה.
אבל מכיון שקיי"ל לילה ז"ת, א"כ הזמן של כל השבוע (עד שבת או אם חל יו"ט) הוא זמן אחד ממושך.
וא"כ כשם שאם ישאל אדם אני יכול להניח דקה בבוקר ודקה אחה"צ, או שעה בבוקר, ואחה"צ כלום, בטח עדיף האפשרות השניה, מכיון שאין ענין מיוחד שיניח שוב אחה"צ שהוא אותו זמן חיוב של הבוקר,
כך מכיון שכל השבוע הוא זמן אחד ארוך, עדיף להניח היום 10 שעות ומחר בכלל לא, מאשר דקה היום ודקה מחר.
אלא שהגרי"ז דן שכן הוא מדאורייתא, אבל אולי יש מדרבנן איזה גדר להניח כל יום דוקא, וחיפש לזה מקור.
הגרמ"ש הראה לו תוספתא בברכות שמשמע כך, אבל לא נחה דעתו של מרן הגרי"ז מאותה הראיה.
בזכרוני שהגרמ"ש כתב (או שמעתי מפיו) שאלו שרוצים להניח תפילין בחוה"מ בצינעא, יש ענין להשתדל להניח לכל הפחות פעם אחת במשך החוה"מ. ואם חלה שבת באמצע, אזי פעם א' לפניה ופ"א לאחריה. והבן.
(תוכ"ד כתיבתי, רואה אני שעוד א' מרבנינו כתב משהו).