הודעהעל ידי גאולה בקרוב » א' ספטמבר 29, 2013 2:48 pm
וכעת ראיתי את הדברי יציב,
ומבואר להדיא מדברי קדשו שגם הוא לא ראה מנהג כזה, אלא רק מציע- בזהירות רבה - שאולי כך עדיף לנהוג וכו'.
נשאר לנו כעת לדעת מה המקור לקרלין סטולין ששם כנראה נהגו כך.
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קפב:
סדר עניית הודו בהלל
ב"ה, יוניאן סיטי, ער"ח אייר י"ד למ"טמונים תשמ"ב
נתתי אל לבי להתבונן במה שנהגו באמירת ההלל שאחר אמירת הש"ץ יאמר נא וגו' עונים הצבור הודו לה' וגו' יאמר נא וגו', וכן בכל הד' פסוקים, וחפשתי בסידורים הנפוצים אצלינו ובהגדות של פסח ולא מצאתי כן זולת בסידורים בודדים, שכ"ה בסידור כתר נהורא, וסידור עולת תמיד, וכן נדפס גם בסידור בית יעקב, אמנם כידוע סידור זה נדפס אח"כ בשינויים רבים ע"י המו"ל, ובסידור עמודי שמים שהדפיס הגריעב"ץ בעצמו ליתא. גם בסידור השל"ה נדפס לומר כן, וידוע ג"כ שנוסח הסידור אינו מהשל"ה עצמו, ושם בפי' השל"ה כתב בלשונו רק שחוזרים הקהל ואומרים בכ"פ הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו עיין שם. ונתעוררתי לעיין במקור הדברים.
א) בגמ' סוכה ל"ח ע"ב, הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים, ובתוס' שנוהגין עכשיו שש"צ אומר שלשה יאמרו נא והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו וכו' עיין שם. ולעיל שם בדף ל"ז ע"ב בתוד"ה בהודו, ועכשיו שנהגו שש"צ אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכן ביאמרו נא יראי ה' וכו', וברש"ש שם הגיה וכן ביאמרו נא בית אהרן ושכ"ה ברא"ש עיין שם, ולפלא שלא הביא כן גם מהתוס' הנ"ל דמבואר כן להדיא. אך לפענ"ד ליישב הגירסא שלפנינו בלי לשבש, שהיה מנהג דאחר שאמר הש"ץ הודו ויאמר נא ישראל ענו רק הודו, והיו שותקין עד שאמר הש"ץ יאמרו נא יראי ה', ואז אמרו הקהל כסדר הודו ויאמר וב' יאמרו, וא"ש שבמכוון השמיטו התוס' יאמרו נא בית אהרן ודו"ק.
אך להמנהג שבתוס' בדף ל"ח ענו הצבור רק הודו, וכן בר"ן שם שנוהגין עכשיו שהש"ץ אומר יאמר נא ויאמרו נא והצבור עונין על כל אחד הודו, והעיר שלא מצינו מנהג זה בתלמוד וכו' עיין שם. וכן ברי"ץ גיאת הלכות הלל, ובספר הפרדס לרש"י [עהרנרייך דף נ"ד ע"ב], ובסידור רש"י סי' שפ"ט, וכן הוא בסידור עבודת ישראל, ובסידור אוצר התפלות.
ובסדר רב עמרם גאון סדר ראש חודש דשני מנהגות הם, יש שעונין אחריו מה שהוא אומר, ויש שעונין אחריו הודו לה' כי טוב בכל פסוק ופסוק עד ד' פסוקים. וכן בספר המנהיג הלכות הלל [סי' כ"ח בד"ה ומנהג]. ובספר העיטור [ח"ב עשרת הדברות הל' הלל] כתב וז"ל, וכל הדברים תלויים במנהגא, ויש מנהג כשקורא אומר הודו וד' פסוקים עונין אחריו מה שהוא אומר, ויש שעונין על כל פסוק הודו וכו', ועיי"ש בפתח הדביר אות נ'. ובטור סי' תכ"ב, וקורא ש"צ לבדו הודו והקהל עונין אחריו הודו, וקורא פסוק יאמר נא ישראל והקהל עונין אחריו הודו, וכן יאמרו נא בית אהרן ועונין הקהל אחריו הודו, וכן יאמרו נא יראי ה' ועונין הקהל אחריו הודו וכו', ובב"י דבפרק לולב הגזול מייתי מנהג קריאת ההלל בענין אחר, ושכתב עליו הר"ן ומה שאין אנו נוהגין כן משום דמנהגא קרי ליה והיכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג לא נהוג עכ"ל. וכן הוא בלבוש שם סעיף ב' כדברי הטור. ובשו"ע סעיף ג' סתם את הדברים וכתב, בענין הפסוקים שכופלין בו וכן בפסוקים שש"צ אומר והקהל עונין אחריו כל מקום לפי מנהגו.
ושם במג"א סק"ח, צריך לשמוע יאמר נא וגו' מפי הש"צ דשומע כעונה ואם לא שמע לא יצא ומוטב שיאמרו בעצמו בנחת וכו' עיין שם, (ובא"ר ס"ק י"ג העתיק לשון המג"א ואם לא שמע יצא, וכנראה שטעות הדפוס הוא). ובמחצה"ש הבין בכוונת המג"א לומר יאמר נא וגו' בלחש ואח"כ יאמר הודו לה' וגו' עיין שם, ובמשנה ברורה סק"כ, וכן הוא ביסוד ושורש העבודה שער התשיעי פ"ב שזה המנהג הנכון, וכן ביוסף אומץ אות תרפ"ז והביא כן מסדר היום עיין שם.
אך בנזירות שמשון השיג על המג"א וז"ל, זה אינו נ"ל דא"כ איך יאמר הודו ג"כ דזה אינו מן התקנה והוי הפסק עי' בב"י ובטור כאן עכ"ל. ולפענ"ד אולי יש להעמיס גם בכוונת המג"א דאין רצ"ל שיאמרו שניהם, אלא שבתחלה היה המנהג שהיו עונין אחר הש"צ רק פסוק הודו לה' וגו', ולאחר שהונהג לשורר בפסוקים אלו והיה חשש שמא לא ישמעו הצבור מהש"צ, אז הנהיגו לומר הפסוקים שהש"צ אומר ותו לא מידי ודו"ק. ואפשר לפרש כן גם במ"ש בשלמי חגיגה בדיני ההלל עיין שם ודו"ק. וגם בלשון סדר היום שהביא ביוסף אומץ הנ"ל, והוא בסדר נטילת הלולב, שכתב שם בלשונו דיש מדקדקים שאינם מעלים זה בזה אלא הם אומרים בלחש יאמר נא ויאמרו נא וכו' עיין שם, אולי יש לפרש ג"כ שאינם מעלים זה בזה היינו שאומרים רק יאמר נא וגו' כדי שלא יהיה הפסק ודו"ק. ולפ"ד הנזירות שמשון יוסבר ביותר מה שפירשנו בדברי התוס' הנ"ל ודו"ק.
ב) וביותר נ"ל דהנה בסדר הנענועים בהודו יש כמה דיעות. ומקור הדברים בסוכה ל"ז ע"ב במשנה, והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף וכו', וברש"י הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל וכו', וכן בתוס' שם, ושי"מ תחלת הפסוק וסוף הפסוק ולאו מילתא הוא אלא בהודו מנענע פעם אחד וכו' עיין שם, וכן בר"ן שם פי' בהודו לה' שבתחלת הפרשה ובהודו לה' שבסוף הפרשה, וכן במרדכי רמז תשנ"ג, ובראבי"ה סי' תרפ"ג, ובצרור החיים בסדר נטילת לולב. ובספר הפרדס [עהרנרייך דף רל"ט ע"א] הובאו שני הפירושים, ועי' בפרדס הגדול סי' קפ"ט, ובשבלי הלקט סי' שס"ז, ובספר האגור [הלכות אתרוג אלף ט"ו] עיין שם. וכן בהגהות הר"ף על הסמ"ק מ"ע קצ"ג הביא שני הפירושים ושיש לעשות כדברי שניהם וכו' עיין שם, וכן בסמ"ק מצוריך סי' שי"ז, והביאו ג"כ בארחות חיים [הל' לולב אות כ"ג], ובכלבו סי' ע"א, ובמנהגים למהרי"א טירנא. ובנוהג כצאן יוסף [הל' סוכות אות י"ב], ומנענע ג"כ בהודו יאמר נא ישראל יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה', אנא ה' הושיעה נא ב"פ הודו שבסוף ב"פ וכו'. וע"ע בריב"ש סי' ע"ב, ובתשב"ץ ח"ב סי' ר"ה.
ג) ובתוס' שם כתבו עוד, ועכשיו שנהגו שש"צ אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכו' הצבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין אבל ש"צ לא ינענע, וי"מ דאף ש"צ מנענע אגב צבורא שעונין בכל פעם ופעם הודו ומנענעין מנענע נמי ש"צ ביאמר נא וביאמרו נא וכו' עיין שם, וברא"ש שם רק שהצבור מנענעין על כל הודו שיאמרו, ובהגהות אשר"י מא"ז שהחזן מנענע ביאמר נא ולא ביאמרו, אי נמי אגב צבור שעונין על כל פעם ופעם ומנענעין מנענע כמו כן ש"צ עיין שם. וי"ל בטעם השיטה שרק ביאמר נא ישראל ולא ביאמרו נא יראי ה', כי בחי' ירא אלקים מורה על יראת העונש דאלקים בחי' מדה"ד, וירא ה' היינו יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט, וזה מדרגה גבוהה ביותר, וממדת ענוה שהש"ץ אינו מחשיב עצמו במדרגה זו להיות בכלל יראי ה' והבן.
אך בריטב"א שם כתב ואינו מנענע אלא פ"א ואף על פי שהקהל כופלין אותו אינו אלא שעולה להם במקום קריאת ההלל כדאיתא לקמן, וכשם שאין הקריאה צריכה נענוע כך העניה אינה צריכה נענוע וכו' אבל בתוס' אומרים שמנענעין ב"פ בהודו קמא ומה שכתבנו עיקר וכו' עכ"ל, וכן בר"ן שם השיג על התוס' שכיון שמה שעונין הצבור הודו אינו אלא כדי לצאת מיאמר נא ויאמרו נא, כשם שיאמר ויאמרו נא א"צ נענוע כך עניית הודו א"צ נענוע עיין שם.
ובטור סי' תרנ"א, וכן ינענע בשעת קריאת ההלל בהודו בכל פעם שמחזירין אותו הקהל וכו', ובפרישה דזה לפי המנהג שהקהל עונין הודו בכל פעם שאומר החזן יאמרו נא עיין שם, ומלשון הטור בכל פעם שמחזירין ולא כתב ובכל פעם שמחזירין, משמע שאין החזן מנענע כשאומר הודו הראשון בעצמו ורק בשעה שהצבור אומרים מנענע יחד עמהם, וצ"ב למה לא ינענעו גם באמירת החזן הודו, וגם מה יעשו כשאין הצבור קונים ארבעת המינים.
ושם בב"י הביא דברי הר"ן הנ"ל שהקשה על התוס' וכתב שאין מנענעין בהודו לה' שבתחלה אלא פעם אחת, ושכן נהגו, ובד"מ דאנו אין נוהגין כן אלא כדעת הרא"ש שהצבור מנענעין אבל לא הש"צ, ומיהו במהרי"ל כתב שאף ש"צ ינענע ביאמר נא ישראל אבל לא באחרים וכן הוא במנהגים ובהג"א בפרק לולב הגזול וכו' עיין שם, וכן נקט בב"ח שם. ובשו"ע סעיף ח' דעת המחבר דינענע בהודו לה' פעם אחת, והגיה רמ"א ומנענעים בכל הודו שיאמרו, ובסוף הסעיף הגיה וי"א שהש"ץ מנענע ג"כ כשיאמר יאמר נא ישראל אבל לא ביאמרו נא וכן נהגו עכ"ל, ובט"ז סק"ט בטעם הדבר עיין שם. וכן הוא במטה משה סי' תתקמ"ה. ובלבוש סעיף ח', ומנענע בהודו בכל פעם שאומרין אותו בין החזן ובין הקהל וכו' ועכשיו נוהג החזן לנענע ג"כ כשאומר יאמר נא ישראל וכו' אבל ביאמרו נא וכו' אינו מנענע אבל הצבור מנענעין אף באלו מפני שעונין הודו בכל אחד מהם וכו' עיין שם, וע"ע בבכורי יעקב ס"ק ל"ב.
ד) וכמה מהראשונים כתבו מספר הנענועים בסך הכל, עי' ברי"ץ גיאת [הל' לולב עמ' קי"א] שכתב דהנענוע ו' פעמים וכו' ובמקום שכופלין אנא ה' הושיעה נא ופושטין הודו לה' בסוף נמצא חמשה עיין שם. וכן בספר המנהיג הל' אתרוג סי' ל"ה, דמנענע בהודו לה' תחלה וסוף, ובמקום שכופלין מנענעים באנא ה' הושיעה נא ב' פעמים, וכן בהודו לה' שבסוף ב' פעמים, נמצא שנענע ו' פעמים עם נענוע שבברכת נטילתו וכו' עיין שם. ובאבודרהם [תפלת שחרית של סוכות] וששה פעמים צריך לנענע בכל יום וכו' עיין שם. ובסדר היום כתב, וקודם שיטול כולם בידו יברך וכו' ואח"כ ינענע בהם וכו', ומנענע בהודו לה' פ"א (וא"ש למ"ש למעלה בביאור דבריו דאומרים הודו רק פ"א ודו"ק), ובאנא ה' הושיעה נא פ"א ובהודו שבסוף פ"א הם ד"פ וכו' עיין שם. ובחתם סופר [דרשות ח"א דף מ"ד ע"א, ונדמ"ח גם בחי' מס' סוכה] כתב, ואנו מנענעים בשמנה מקומות ששה הודו ב' אנא וכו' עיין שם.
אמנם להמבואר בזוה"ק יש רק ד' פעמים נענועים, וזלה"ק [ח"ג דף רנ"ו ע"א ברע"מ], ונענועין דהלל אינון משותפין בנענועין דנטילת לולב ואינון ח"י באנא ח"י ח"י בהודו תחלה וסוף ח"י דנטילת לולב הרי ע"ב ע"כ, וכן בתיקוני זוהר תקון שתיתאה דף כ"ג ע"א בדפוס מנטובה ואמשטרדם, ולגירסא אחרת שם ותרתין באנא, ולפ"ז יש ד"פ בהלל גופא בלא הנטילה, (וע"ע ברוח חיים להגר"ח פאלאג'י סי' תרנ"א סק"ב). ועי' פרע"ח שער הלולב פ"ג, ושעה"כ בדרושי חג הסוכות דף ק"ג ע"ד, ובהגהות וביאורים מהרח"ו שם, ובנגיד ומצוה דף קנ"ז, ועי' בסידור הרש"ש בכוונות הנענועין בהלל שלא נכפלו בהודו עיין שם, וע"ע בסידור מבעל התניא בדיני הלולב דף רי"ד עיין שם.
ויעויין בערוך השולחן סי' תרנ"א סעיף כ"ב, והיכן הם הנענועים בהלל בהודו לה' תחלה וסוף, כלומר בהודו הראשון ובהודו האחרון שבסוף ההלל, ובאנא ה' הושיעה נא מנענע ב"פ לפי שכופלין אותו נמצא שמנענע ד"פ בהלל, ומ"מ גם בשעת הברכה יעשה הנענועים, והתוס' והרא"ש והטור כתבו דהצבור מנענעים על כל הודו שעונין, ובסופו שכופלין אותו מנענע ב"פ, נמצא שמנענעים בהלל ח' פעמים ו' בהודו וב' באנא, וי"א שהש"צ ג"כ מנענע כשאומר יאמר נא וכו' וכך הוא מנהג האשכנזים, אבל הספרדים מנענעים רק כדיעה ראשונה עכ"ל.
ה) ועכ"פ הדבר תלוי באשלי רברבי ובמחלוקת היא שנויה וכמה דיעות יש בזה במספר הנענועין דצבור וכן של הש"ץ, וי"ל דלאפוקי נפשין מפלוגתא הנהיגו לומר הודו רק פ"א, כיון דבלא"ה מבואר בשו"ע שבענין האמירה כל מקום לפי מנהגו וכנ"ל, וכשאומרים הודו רק פ"א הרי אליבא דכו"ע מנענעים רק בהודו ראשון, ויצאנו מידי מחלוקת. ויתיישב בזה מה שתמה בבאר יעקב סי' תרנ"א ס"ק י"ח על שלא ראה מעולם שינענעו ד"פ בהודו כמ"ש הרמ"א ודו"ק.
ויש לומר דאגב ימי הסוכות נהגו גם בשאר הלל שאומרים, לומר הודו רק פעם אחת ודו"ק. ואולי שגם הנזירות שמשון נהג כתלמידי הבעש"ט שנהגו לשורר באמירת הלל, שמקורו כנראה ע"פ המדרש חזית [ב' מ'] השמיעני את קולך זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קוראין את ההלל קולן עולה למרום וכו' עיין שם. וכן נהג ע"פ האריז"ל לנענע רק ד"פ בהלל, וידוע שבמחלוקת בין הפוסקים מכריעים כדעת המקובלים [עי' שע"ת סי' כ"ה ס"ק י"א, וע"ע לעיל סימן ב' באריכות], ולכן נהג לומר רק פ"א ודו"ק. ואפשר דמזה גופא שמבואר בזוה"ק ובתקונים לנענע רק ד' פעמים, נראה דס"ל לומר הודו רק פ"א ודו"ק.
ולזה המנהג הנכון בעיני הוא שיאמרו רק אותן פסוקים שאומר הש"צ, דהיינו כשיאמר הש"צ הודו יענו אחריו הצבור הודו, וכן כשאומר יאמר נא ישראל וגו' יענו אחריו יאמר נא ישראל וגו', שבזה יצאנו מידי כל ספק. וגם ממה שלא נדפס בסידורים והגדות של פסח נראה שכך היה המנהג, דרוב האנשים והנשים שמתפללים מתוך סידורים ומחזורים אינם יודעים כלל לומר הודו לאחר שאמר הש"צ יאמר נא, וברור שלא היו הראשי ישראל מניחים ושותקים ע"ז, ומדשתקו רבנן בכל הדורות שלפנינו עד עכשיו שמע מינה דניחא להו, וכנזירות שמשון הנ"ל. עכ"ז אין אני אומר להלכה למעשה, כי אין אני ראוי לכך, ובפרט לעת שיבתי וחולשת כוחי, ורק כמעיר להראויים שהמה יראו יותר בניקל הנלפע"ד.
יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא אכשל בהלכה, ולא אומר דבר שלא כרצונו ית"ש בזכות אבוה"ק זי"ע אכיה"ר. ידוע לכל שאין אני מכריע להלכה ולמעשה בשום ענין, כי ידעתי שאין אני ראוי לזה ובפרט לעת זקנתי ומיעוט כוחי, ומה שאני אומר רק כהערה בעלמא לאותן שהגיעו להוראה, והשי"ת ירחם עלי עוד בזכות אבוה"ק להאר עיני בתורתו ולקיימה כאשר עם לבבי אכיה"ר.
המצפה להרמת קרן התורה וישראל בנחמת ציון וירושלים. יקותיאל יהודה הלברשטאם