פורום אוצר החכמה

יעקב אע"ה רצה לקדש את רחל אימנו, ולבן הרשע החליפה בלאה אימנו, נשאלת השאלה איך חלו הקידושין הא מקח טעות גמור הוא.

בימי חורפי עלה על דעתי ליישב, שהרי יעקב ידע את חותנו, זה לבן הרמאי שברמאים ולכל מה שמסוגל לעולל, ועל כן גם דבר זה לקח בחשבון שיכול להחליפם זה בזה, ומימלא דעתו היה בקידושין על שניהם מי שיתן לו לבן, ולפיכך אפשר ומשום הכי אינו מקח וקידושי טעות.

אולם הוא גופא יש לעיין, האם שייך שיקדש אדם אשה, ובשעת מעשה אינו יודע מי מקדש?, בגיטין בוודאי שיש דין 'לשמה' בקידושין אין דין לשמה אבל בעינן 'דעת' מקדש אדם שפושט יד (בעצימת עיינים) לתת קידושין לכל מי שיקדום האם יחול הקידושין אף שאינו יודע מי מקדש?

למה לא. הוא מתכוון לקדש גוף זה שעומד לפניו ומה איכפת לו אם היא שמה לאה או רחל.

אפילו בגיטין שיש דין לשמה לכאורה למה לא יוכל אדם שיש לו שתי נשים ששמן לאה לומר לסופר כתוב לשם לאה זו שעומדת כאן מכוסה ואע"פ שאיני יודע מי זאת מבין שתיהן כוונתי לאיזו שהיא לשמה. כי ברירה הוא רק משום שאח"כ יתברר למי כוונתו וזה ברירה אבל אם כוונתו מבוררת כרגע רק הוא אינו יודע מה היא למה לא יועיל אבל צריך לעיין בזה בסוגייא דברירה. מכל מקום בקידושין לכאורה נראה פשוט שמועיל.

שאני בקידושין דקודם מ"ת, שלא הוו מדין קנין כי אם מדין איסור. ובאיסורים לא שייך מקח טעות או לא, כי אם אחר הביאה (לשם קידושין). ודוק.

ראיתי מביאים בשם החזקוני שתירץ דאה"נ דהיה קידושי טעות אלא שמ"מ אחרי שנודע שהיא לאה קידשה שוב עיי"ש.

ובספר דפי עיון (עמ"ס בבא מציעא) כתב, ומו"ר מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א אמר שכל הקושיה מקידושי יעקב לאה לא מתחילה כיוון שאין כאן חלות אמיתית של קידושין, ועשו את הדברים קרובים לגדרי קידושין ולא שחל משהו באמת ואמנם קיימו האבות את כל התורה עד שלא ניתנה (כבגמרא במסכת יומא דף כ"ח) ואמנם מוזכרים שטר קידושין באליעזר ושטר כתובה שהראה יוסף ליעקב אבל כל הדברים הללו אינם אלא דברים הדומים לאמת ולא שחלו קידושין באמת, וראייה לזה מי היו העדים בקידושי יעקב ללאה, וכי היו שם יהודים כשרים לעדות בוודאי שלא, א"כ כל החלות היא רק כאילו ובאמת הקידושין חלו בביאה ואין מקח טעות כיוון שהביאה היתה בגוף זה ולגביו חלו הקידושין.

א"כ כל החלות היא רק כאילו ובאמת הקידושין חלו בביאה ואין מקח טעות כיוון שהביאה היתה בגוף זה ולגביו חלו הקידושין.

את המשפט הזה לא הבנתי, וכי בקידושי ביאה אין מיקח טעות.

וחשבתי שאולי כוונתו שקודם מתן תורה אין בעצם מושג קידושין בכלל עם חלות, אלא זה מצב בעצם דהיינו שהמצב שחיים יחד כא"א ובא עליה שלא לשם זנות הוא הגדרת הקידושין. אבל זה נראה מחודש מאד שלא יצטרכו דעת. ולפי"ז אם בן נח רימה בת נח לחשוב שהוא פלוני ואינו, וזינתה תחתיו, ואומרת אילו ידעתי שאינו פלוני לא הייתי נישאת תהיה חייבת מיתה.

ראוי להדגיש, ונראה שזו היא כוונת הגראיל"ש שליט"א בדבריו:
כשאמרו חז"ל שקיימו האבות את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, בוודאי ובוודאי שלא התכוונו שכל תרי"ג קיימו בפועל ובגשמיות, אלא רק היכא ששייך. שהרי בוודאי שלא קיימו "ועתה כתבו לכם", ובוודאי שלא קיימו מצוות תפילין בד' פרשיות כדינם, וכן הלאה בדינים הרבה שלא שייך בהם קיום קודם מתן תורה. ומה שאפשר קיימו, ומה שלא - קיימו ברוחניות.

ואם כן, לא קשה כלל איך היו עדים וכו', כי מה שאפשר - אפשר.

(בכלל יש לדון אם הוצרכו עדים שהתגיירו, או שדי בעדים כשרים בז' מצוות בני נח).

להבנתי זה הפוך. מה שאתה מסביר מקשה על דברי הגרא"ל, כי עדים לא היו ומה שלא יכול להיות אין מה לעשות. אבל מיקח טעות זה חיסרון שהיה יכול להיות תקין וא"כ ראוי שיהיו הקידושין באופן תקין. ומעבר לזה לו יהיו רק בני נח הלא גם בהם יש א"א. ולענ"ד לכן מיאן הגרא"ל בתירוץ כמו שאתה מסביר אותו והוסיף את עניין הביאה, רק שזה עצמו צריך ביאור כמ"ש.

הרי פשוט שמכיוון שכנסה יעקב היתה דעתו שתהיה מקודשת לו בכל אופן כדי שלא יהא בעילת זנות.

ידוע לכל ספרו הגדול של בעל המשנה למלך הנקרא 'פרשת דרכים' ששם דן ביסוד דינם של האבות הק' אי היה דינם כבני נח או שיצאו מכלל בני נח,
ובזה סובב והולך השאלה הידוע איך נשא יאע"ה שני אחיות, ועל ישב, דאי יצאו מדין בני נח הרי שי"ל שקודם שקידושם גירם והוה כקטן שנלד דמי ואינם אחיות
ואי דינם כבני נח הרי שיש ליישב שהיה ציווי על פי הדיבור.

והנה לפי זה, יש לבאר דמה שקאמר החזקוני שקדשם שוב משום דאולי ס"ל דדין ישראל להם, וכיון שכן בעינן 'דעת קידושין' וקידושי טועות נינהו ועל כן קידש שוב.

אולם מה שכתב הגראי"ל שליט"א זה לכאורה לדעה זו דדינם כבני נח ואז כל הקידושין אינו אלא עצם הביאה כבני נח ולא בעינן 'דעת' ומימלא אן כלל שאלה
של קידושי טעות.

דניאל כתב:הרי פשוט שמכיוון שכנסה יעקב היתה דעתו שתהיה מקודשת לו בכל אופן כדי שלא יהא בעילת זנות.

זה מעין מה שהציע פותח הנושא. רק קצת צ"ע אם עשה כבר כן מחמת הספק שחשד בלבן מהו ויהי בבקר והנה היא לאה, הן גם בלילה היתה ספק לאה.

אוצר החכמה כתב:

דניאל כתב:הרי פשוט שמכיוון שכנסה יעקב היתה דעתו שתהיה מקודשת לו בכל אופן כדי שלא יהא בעילת זנות.

זה מעין מה שהציע פותח הנושא. רק קצת צ"ע אם עשה כבר כן מחמת הספק שחשד בלבן מהו ויהי בבקר והנה היא לאה, הן גם בלילה היתה ספק לאה.

כוונתי היתה דכיוון הדבר ברור שכן דעת יעקב ממילא כשכונס זה על דעת כל גווני ולא שחשד בלבן.

וזה עובד כך? שאם אדם טעה לחלוטין (לא כשהתנה תנאי שמכיר בו ומוחל עליו בשעת הנישואין) ולא העלה בדעתו שיכול להיות אחרת, אז אנחנו אומרים שכיוון שאומר שהיה מסכים אילו היה יודע לא הווי מיקח טעות. ואולי תלוי אם זה דברים שבלב או בלבו ולב כל אדם, ולצדיק כיעקב אאע"ה מיקרי לבו ולב כל אדם.

אוצר החכמה כתב:להבנתי זה הפוך. מה שאתה מסביר מקשה על דברי הגרא"ל, כי עדים לא היו ומה שלא יכול להיות אין מה לעשות. אבל מיקח טעות זה חיסרון שהיה יכול להיות תקין וא"כ ראוי שיהיו הקידושין באופן תקין. ומעבר לזה לו יהיו רק בני נח הלא גם בהם יש א"א. ולענ"ד לכן מיאן הגרא"ל בתירוץ כמו שאתה מסביר אותו והוסיף את עניין הביאה, רק שזה עצמו צריך ביאור כמ"ש.

כבר כתבתי לעיל שלא הוי מדין מקח, אלא מדין איסור והיתר. רק מה שעומד כנגדי, הוא דברי הרמב"ם (ריש הל' אישות) "קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה". ואם לא רצה הוא - איך תהיה לו לאישה, גם קודם מתן תורה? וזה קשה על תירוץ הגראיל"ש בלאו הכי.
[אא"כ נאמר שב"רצה הוא והיא" הוא רק רצון על הקידושין בכללות, אבל לא רצון פרטי לקדש פלונית ולהתקדש לאלמוני, וזה דוחק גדול. וממו"ר הגרי"פ שליט"א שמעתי בזה כמה דיוקים נפלאים, ואהזמ"ג].

[לענין איך נשא יעקב ב' אחיות - אריכות גדולה האריך בדבר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, והסיק - ובקצרה - שמכיון שכבר הבטיח שישא את רחל, הרי חיוב זה שנתחייב לה קודם לאיסור ב' אחיות שאינו רק ממנהג שקיבלו עליהם. וכמדומני שכבר היה בנידון זה אריכות כאן, ויבוא מי שמאיר את עיניהם של ישראל, ויאיר לנו].

אוצר החכמה כתב:וזה עובד כך? שאם אדם טעה לחלוטין (לא כשהתנה תנאי שמכיר בו ומוחל עליו בשעת הנישואין) ולא העלה בדעתו שיכול להיות אחרת, אז אנחנו אומרים שכיוון שאומר שהיה מסכים אילו היה יודע לא הווי מיקח טעות. ואולי תלוי אם זה דברים שבלב או בלבו ולב כל אדם, ולצדיק כיעקב אאע"ה מיקרי לבו ולב כל אדם.

אבל הרי אמר "מה זאת עשית לי . . ולמה רמתני"!

וודאי רימהו. רק אולי לצדיק כיעקב כשעומדת בפניו הבררה אם לעשות בעילתו בעילת זנות או לקבל עליו לשאת אותה בכל אופן, ההסכמה שיישאנה בכל אופן, כפי שהסכים בסוף, היא ברורה מספיק לכתחילה, כדי שייחשב לבו ולב כל אדם.

צודק 'האביר יעקב' וברור שגם בלילה כבר חשש שמא לאה, ומה שאומר הכתוב ויהי בבוקר והנה היא לאה, הוא כמו שהמציאות טפחה על פניו, יגרתי גם יגרתי.

יש"כ.

אולם כעת מצאתי הדברים בפירוש בספר דודי נתן (ויצא) בשם בעל הבאר מים חיים, שנתן ה' מורא בלבו של יעקב על רמאותו של לבן לחשוש שמא ירמא אותו ויתן לו לאה תחת רחל וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכיון יעקב לשם קידושין גמורים, וזהו שאמר ויהי בבוקר והנה היא לאה ודקדקו המפרשים בתיבת והנה שהיה צריך לומר וירא' שהיא לאה וכדומה ולהנ"ל מתבאר כי יעקב גם בלילה היה חושב שמא רימהו ונתן לו את לאה ולכן נאמר ויהי בבוקר והנה היא לאה והיינו שנתקיים בו וכאשר יגרתי יבא לי (איוב ג כה) דהיינו שבבוקר נתברר לו שהנה זוהי לאה שחשב עליה בלילה עי"ש .

ועוד הביא שם שהריב"א על התורה תירץ בשם הר"ר אליקים אמאי לא היו קידושי טעות, כיון שיעקב היה ירא מרמאותו של לבן כדכתיב ברחל בתך הקטנה והיינו שהיה חושש שמא יחליף לבן ויתן לו את לאה ואמר בלבו אם זאת רחל יהיו קידושין לשם רחל ואם יחליף לי רחל ללאה יהיו קידושין לשם לאה, שמבואר להדיא , שהיה ליעקב ספק שמא ירמהו לבן ונתכוון לקדש מספק את לאה על הצד שהעומדת לפניו היא לאה.

אדג כתב:[לענין איך נשא יעקב ב' אחיות - אריכות גדולה האריך בדבר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, והסיק - ובקצרה - שמכיון שכבר הבטיח שישא את רחל, הרי חיוב זה שנתחייב לה קודם לאיסור ב' אחיות שאינו רק ממנהג שקיבלו עליהם. וכמדומני שכבר היה בנידון זה אריכות כאן, ויבוא מי שמאיר את עיניהם של ישראל, ויאיר לנו].

מס' אשכולות בענין:

viewtopic.php?f=17&t=14011
viewtopic.php?f=17&t=11839
viewtopic.php?f=7&t=8201
viewtopic.php?f=17&t=7084
viewtopic.php?f=17&t=7095
viewtopic.php?f=17&t=7022

אביר יעקב כתב:בימי חורפי עלה על דעתי ליישב, שהרי יעקב ידע את חותנו, זה לבן הרמאי שברמאים ולכל מה שמסוגל לעולל, ועל כן גם דבר זה לקח בחשבון שיכול להחליפם זה בזה, ומימלא דעתו היה בקידושין על שניהם מי שיתן לו לבן, ולפיכך אפשר ומשום הכי אינו מקח וקידושי טעות.

לכאורה, צ"ע בזה, דהרי רש"י מביא מהגמ' במגילה כי הוא עשה סימנים עם רחל בכדי שלבן לא ירמהו, וא"כ גם באם ידע שאולי יחליפנה, הרי לא ידע שגם רחל תתן את הסימנים?

יין המשמח כתב:

אביר יעקב כתב:בימי חורפי עלה על דעתי ליישב, שהרי יעקב ידע את חותנו, זה לבן הרמאי שברמאים ולכל מה שמסוגל לעולל, ועל כן גם דבר זה לקח בחשבון שיכול להחליפם זה בזה, ומימלא דעתו היה בקידושין על שניהם מי שיתן לו לבן, ולפיכך אפשר ומשום הכי אינו מקח וקידושי טעות.

לכאורה, צ"ע בזה, דהרי רש"י מביא מהגמ' במגילה כי הוא עשה סימנים עם רחל בכדי שלבן לא ירמהו, וא"כ גם באם ידע שאולי יחליפנה, הרי לא ידע שגם רחל תתן את הסימנים?

נל"ת, דהרי הקשו בזה שאם חשב שהיא רחל ובא עליה, הו"ל בני תמורה [ואכן יש סוברים שהיה כעי"ז, ואכמ"ל בזה]. והתי' ידוע, שידע שא"א לדעת באופן מוחלט אם היא תהיה רחל או לאה, ולכן חשב שמתכוין למי שהיא, בין אם היא רחל ובין אם היא לאה.
ובזה מיושב תמיהתך ג"כ, וק"ל.

בעה"ת-ריב"א:
"והקש' ר"ת היאך היו קדושי לאה קדושין הא הוו קדושי טעות שהיה בדעתו לקדש רחל ולבן מסר לו לאה במקום רחל. ותירץ הר"ר אליקים שיעקב היה ירא מרמאותו של לבן כדכתי' ברחל בתך הקטנה כדפרי' שם והיה חושש ללבן שמא יחליף בלאה ואמר בלבו אם זאת רחל יהיו קדושין לשם רחל ואם יחליף לי רחל ללאה יהיו לשם לאה כדי שלא יעשה בעילתו בעילת זנות".
רבי אביגדור צרפתי:
"ויהי בבקר והנה היא לאה ותימה איך אירס יעקב את לאה הלא היו קידושי טעות כי היה סבור שהייתה רחל וכ"ת קידש אותה בפעם שניה בקידושין גמורים מ"מ בעילה הראשונה הייתה בעילת זנות וגם אין לומר שקידש אותה בביאה דהא לא נתכוין לקדשה וגם היה סבור שהיא רחל ותו היאך כתב לה כתובה כי לא נכתבה כתובה אלא לשם רחל נמצא שיעקב בא עליה בלא כתובה וקידושין ואין לומר דאתפסה מטלטלין בכדי כתובה עד לאחר הנישואין כי למה הוצרך לכך וי"ל ע"כ כך היה המעשה דיעקב כתב כתובה בסתם כך וזה לשונו וכך אמר יעקב חתן דנן ללבן אחת מבנותיו איזו שתהיה לי לאינתו וכו' וכן קידש בסתם ואמר הרי את מקודשת לי מי שאת כי ידע יעקב שלבן ירמה אותו ולא יוכל בשום פנים לעשות אלא כך".

בעניין השאלה האיך הקידושין של לאה חלו הרי זה קידושי טעות, וי"ל ע"פ מדרש רבה[פרשה ע' יד' וטו']וז"ל "א"ל מה את סבור ממון אני רוצה ממך,לא באתי אלא בשביל שתי בנותיך" עיי"ש והיינו שיעקב אבינו ידע שהוא הולך לישא את שתי האחיות אלא הוא חשב על רחל ולבסוף לאה קדמה לה ולפי"ז מאחר והעניין הוא רק קדימה ולפיכך לא נחשב קידושי טעות.