פורום אוצר החכמה

האם החרם בזמנו היה חרם לתמיד, ככל דיני החרם, האם היה החרם לכל הארץ ואולי רק בירושלים, מה דעת פוסקי הדור בימינו בענין?

יעויין בספר עמק ברכה לגר"ד מקרלין, וזכורני שגם ראיתי פעם מאמר מסכם על כל ענייני החרם הנ"ל (אולי בשנה בשנה או בספר מתתיה)

כאן
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?163857&$201307171141046&page=566

כידוע, דעת הגרי"ש אלישיב היתה שאי אפשר להתיר את החרם בירושלים כיון שהיה בבית דין החשוב והמוסמך של העיר, ומותר ללמוד אנגלית רק לקבוצות קטנות ומחוץ לכיתות הרגילות.

ומעין מה שנדון על החרם והתקנה לגבי נגינה בחתונה, ודון מינה ואוקי באתרה

מי שיבדוק את נוסחאות החרם בשעתו המובאים כאן בקונטרס "הקול קול יעקב" (נמצא באוצה"ח: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?13130&)
יראה שאין כלל שאלה בזה, מפורש וברור שם שהחרם הוא לתמיד ולכל הבאים אחריהם, והנני מעתיק קטע מתוך "אלות הברית" למהרי"ל דיסקין הנמצא שם בעמ' ט"ו ט"ז:

חושבני שכל השאלות בזה נפתרו! הכל ברור ונהיר!

כאמור, בספרו הנ"ל של הגאון רבי דוד פרידמן מבואר שהיתה מחלוקת גדולה בזה

תח"י מכתב מהברכת אברהם מסלונים משנות התש"ך, בו מביע את חששו מלימוד האנגלית בבתי הספ בשל החרם.
ואכן, בנות לחסידי סלונים לומדות באופן פרטי ולא משתתפות בשיעורי האנגלית.

בכמה בתי ספר לבנות בירושלים נהוג שבלימודי האנגלית יש קבוצה המכונה 'חרם', דהיינו למידה בזוגות (כיון שבחרם כתוב שהוא על לימוד משלשה ואילך) למשפחות המקפידות על כך.
שמעתי שעקב קשיי התקציב של החינוך העצמאי החליטו לבטל זאת החל משנת הלימודים הבאה.
מישהו יכול לאמת את המידע?

מבלי להוריד ח"ו כי הוא זה, אך אני תמה, מהיכי תיתי באמת שהיה למהרי"ל דיסקין - בי"ד של ירושלים - כח להטיל חרם לדורות [גם לאחר זמן כהונתו - בית דינו].
הלא במשך השנים באו קהילות שלמות מחו"ל, ורוב דרי ירושלים כיום אינם אוחזים במנהגי הישוב הישן ובתקנותיהם.
ועוד, שאין 'לא תתגודדו' בב' קהילות נפרדות שעלו ובאו לאותו מקום ממקום אחר, וכך היה בירושלים ושאר א"י, וא"צ כל אחת לקבל תקנות האחרות.

חברא כתב:בכמה בתי ספר לבנות בירושלים נהוג שבלימודי האנגלית יש קבוצה המכונה 'חרם', דהיינו למידה בזוגות (כיון שבחרם כתוב שהוא על לימוד משלשה ואילך) למשפחות המקפידות על כך.
שמעתי שעקב קשיי התקציב של החינוך העצמאי החליטו לבטל זאת החל משנת הלימודים הבאה.
מישהו יכול לאמת את המידע?

הדברים אינם מדויקים, לפי לשון החרם שהובא למעלה, הם אסרו ללמוד מאיש מיוחד אפ׳ יחיד ואפ׳ ליום א׳. וכל מה שהתירו היה באופן אקראי וממי שאינו מתעסק בכך. ז״א לבקש משכנה להסביר כמה דברים מותר, אבל קורס או חוג או כל לימוד אחר קבוע אסור אפ׳ ליחיד.
אך כבר נתבאר במקום אחר שאין שום תוקף לחרמים אלו, ור׳ שמואל סלנט שהיה רבו של ירושלים ובית דינו לא אחזו מזה, ואף הנהיגו בעץ חיים ללמד כמה שפות שונות.

תלמיד חברים כתב:מבלי להוריד ח"ו כי הוא זה, אך אני תמה, מהיכי תיתי באמת שהיה למהרי"ל דיסקין - בי"ד של ירושלים - כח להטיל חרם לדורות [גם לאחר זמן כהונתו - בית דינו].
הלא במשך השנים באו קהילות שלמות מחו"ל, ורוב דרי ירושלים כיום אינם אוחזים במנהגי הישוב הישן ובתקנותיהם.
ועוד, שאין 'לא תתגודדו' בב' קהילות נפרדות שעלו ובאו לאותו מקום ממקום אחר, וכך היה בירושלים ושאר א"י, וא"צ כל אחת לקבל תקנות האחרות.

כבר הארכתי באשכול הזה https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=25797#p261433 בכמה מקומות שמהרי״ל דיסקין לא היה רבו של ירושלים אלא ר׳ שמואל סלנט, ולא היה לו סמכות לקבוע תקנות לשום קהילה, וכ״ש מחוץ לירושלים או לדורות הבאים. ושר׳ שמואל סלנט לא אחז מהחרם, וכבר כתב ר׳ דוד קרלינר קונטרס לבטל דברי המהרי״ל דיסקין.

עוד הערה.
כידוע שבית דין שלנו אין לו תוקף כמו בית דין שהיה בזמן חז"ל.
וכמדומה שבכלל זה אין כאן ובכיו"ב משום 'אין בית דין יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין'.

תלמיד חברים כתב:עוד הערה.
כידוע שבית דין שלנו אין לו תוקף כמו בית דין שהיה בזמן חז"ל.
וכמדומה שבכלל זה אין כאן ובכיו"ב משום 'אין בית דין יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין'.

כך מפורש בהקדמת משנה תורה לרמב"ם.

ויודעני מבעל המעשה שהגריש’’א זצ’’ל הורה לו לברר האם בנין הסמינר בו לומדת בתו היה קיים בזמן הטלת החרם. ומשנתברר שכן, הורהו שבתו לא תשתתף בשיעורים!

בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר עמק ברכה לגר"ד מקרלין, וזכורני שגם ראיתי פעם מאמר מסכם על כל ענייני החרם הנ"ל (אולי בשנה בשנה או בספר מתתיה)

לא כ"כ התקבלה דעתו בענין (במה שיצא להגן על גיסו מיכל פינס).
והנצי"ב התבטא שאין מי בעולם שיוכל להוכיח את ר' יהושע לייב.

בזמן החרם לא לימדו אנגלית בבתי הספר, אלא צרפתית וגרמנית. ולכן החרם לא חל על האנגלית.
מאידך, היה חרם מפורש שלא ללמד בעברית. וחרם זה עדיין בתוקפו וגבורתו, ומשום מה נוח להתעלם ממנו.