פורום אוצר החכמה

ישבה בדד כתב:ב"ה
ומדוע חייבים שסעודה אחת תהיה ארוכה יותר מהשנייה עם מאכלים טובים יותר? שיהיו שתי הסעודות ארוכות באותה מידה עם המאכלים הטובים ביותר בשתיהן באותה מידה (כמו שזה אצלנו)!

מאן דהו כתב:

ישבה בדד כתב:ב"ה
ומדוע חייבים שסעודה אחת תהיה ארוכה יותר מהשנייה עם מאכלים טובים יותר? שיהיו שתי הסעודות ארוכות באותה מידה עם המאכלים הטובים ביותר בשתיהן באותה מידה (כמו שזה אצלנו)!

וגם אצלינו, ולמה אתה חושב שאצל אחרים לא? מה בעצם ההפרש שעליו אתה מדבר? כמה זמן סעודה אחת גדולה מחברתה?
למעשה לא מסתכלים כ"כ על השעון ואין שום ענין אלא יש סדר, אוכלים, מדברים ד"ת ומה שצריך, ומברכים, זה נגמר פחות או יותר אותו דבר, ולטעמיך כמה חריגה מותרת מאחת על השניה? דקה? חמש? אולי יש איזה דיוק במג"א?

5389090 כתב:יש לדעת דלמאי דבואר בסי' רע"א עולה מדברי הפוסקים דקידוש דליל שבת 'דאוריייתא' הוא (ואלא שדנו אי יוצא כבר מהתפילה או שמא גם זה לא כיון שאין שם הזכרת יצאת מצרים עיין שם בביאור הלכה, ונפק"מ לגבי להוציא נשים). [ומאי טעמא בליל שבת בעינן דווקא יין משא"כ ביום מצינו לקדש על שכר כמו הבדלה]

וכיון שכן אפשר וזה הענין ע"פ הזוהר בלהדר בליל שבת יותר.

אריה וולפריד כתב:פוק חזי וראה דכולי עלמא נוהגים לערוך את סעודות שבת הארוכות דייקא בליל שבת

ומ"ש וזמנו משתשקע החמה ואילך כאן לא פי' דבריו אי תחילת שקיעת קאמר או סוף שקיעה קאמר אבל בסי' תר"ח כתב דזמן ב"ה מהלך אלף ות"ק אמה קודם הלילה פירוש קודם שנראה ג' כוכבים בינונים שהוא ודאי לילה וכיון דמיל הוא אלפים אמה א"כ אלף ות"ק הוא ג' רבעי מיל קודם צאת הכוכבים ולפי זה צריך לומר דמסוף שקיעה עד צאת הכוכבים הוי ג' רבעי מיל דאי מתחילת שקיעה הלא קאמר בפרק מי שהיה טמא דלר' יהודא הוי ה' מילין ולאידך תנא אליבא דר' יהודא הוה ד' מילין וכ"כ לקמן בסי' רצ"ג וכל זה פי' ר"ת בפ' ב"מ ריש (דף לה) ובפ' מי שהיה טמא ומביאו ב"י. מיהו בספר הראב"ן סי' שני מבואר דנחלק אדברי ר"ת וס"ל דג' רבעי מיל בתחלת שקיעה ה"ל ב"ה ואח"כ הוי לילה גמור והרא"ם בספר יראים בסוף סי' ק"ב הביא פר"ת וחלק עליו והוסיף על הראב"ן ואמר דג' רבעי מיל הם מעט קודם שמתחלת החמה לשקוע אלא שהחמה נוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע אבל משמתחלת החמה לשקוע הוה לילה גמור מדאורייתא מיד בתחילת שקיעה לפי זה שעה ומחצה קודם גמר יציאת כוכבים הוי לילה מדאורייתא וקודם זה לערך שליש שעה ה"ל בין השמשות בעוד יום גדול והמרדכי והאגודה בפ' ב"מ הביאו לדברי הרא"ם ולדברי הראב"ן אלא שתחלת תשובת הראב"ן כתוב בהגהת מרדכי וסוף התשובה היא כתובה בגוף המרדכי ע"ש ומשמע ודאי מדהביאו דבריה' אלמא דדעתם להורות לחומרא כמותם באיסורא דאורייתא. מיהו כבר נהגו העם להקל ע"פ פר"ת והגדולים שהסכימו לפירושו אבל ודאי המחמיר לעצמו בהכנסת שבת כדעת הרא"ם תבא עליו ברכה וצריך לקבל עליו שבת מיד בסוף שעה כ"ב שהרי לדעתו התחלת בין השמשות הוה ב' שעות בקירוב קודם גמר צאת הכוכבים מלבד תוספת שבת דהוא בעשה מתשבתו שבתכם וצריך להקדים הרבה בהכנסת שבת מקמי התחלת שקיעה והכי משמע ממ"ש מהרא"י בתרומת הדשן סימן א' דבימי הקדמונים בקרימ"ש היו מקדימין בתפילת ערבית וק"ש בע"ש בעוד היום גדול כ"כ שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונאי והיו חוזרין לבתיהם קודם הלילה עכ"ל ואין ספק שלא הקדימו כל כך זמן רב אלא לפי שהיו תופסים דעת הרא"ם עיקר בשיעור ב"ה ועוד צריך להוסיף מחול על הקודש וכן נראה לפע"ד שדעת הרא"ם עיקר ובתשובה הארכתי בס"ד וכן ראיתי בימי חורפי לא לבד מזקנים וחכמים ואנשי מעשה אלא גם מהרבה בעלי הבתים הצנועים שנזהרו לקבל שבת עכ"פ מסוף שעה כ"ב ואמרו כי כך קבלו מאבותם ואין ספק שנהגו כך אבותינו באשכנז על פי הוראת הרא"ם ועתה בעו"ה נתמעטו אנשי מעשה בפרט בירידים בלובלין וביערסלב ובשאר ירידים כולם מחללין שבת בפרהסיא ומחוייבים לבטל החלול השם ולהעמיד שוטרים ולהעניש הסרבנים.