פורום אוצר החכמה

בתרומת הדשן סימן י"ד כתב:

שאלה: הא דאמרינן פ' מי שמתו אמר רב נחמן כי הוינא בי רבה בר רב אבוה מיבעיא ליה הני בני בי רב דטעו ומתחילין תפילה של חול בשבת מהו שיגמור א"ל גומר כל אותה ברכה וכו'. ויש להסתפק היכא דהתחיל לומר אתה חונן ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן, מיקרי כה"ג התפילה דתפילת חול דלמא האי אתה דקאמר נחשבים להתחלת אתה קידשת או דאתה אחד דתפילת שבת הן. וא"כ אפי' כי קאי בישמח משה א"צ לגמור אותה ברכה אלא הוו כמו שטעה בין תפילת שבת זו לתפילת שבת אחרת דודאי פוסק הוא באמצע התפילה ומתחיל באחרת, או הוי כמו שטעה והתחיל בתפילה של חול.

ועיין בתשובתו שאינו מתייחס כל להאי ספק דברכות דף יב: ואמאי?

כב' יכול לפרט מה הכוונה בשאלה?

בברכות מובא ספק:
על כוס יין פתח ע"מ לברך שהכל ובירך בסוף כראוי על הגפן פשיטא שיצא שכן גם אם היה מסיים שהכל היה יוצא. אלא על כוס שיכר פתח ע"מ לברך הגפן ובירך שהכל בסוף מאי?
האם הולכים אחר החתימה או הפתיחה?
ולכאורה גם בשאלתו כך:
היה אמור לברך של שבת והתחיל לברך אדעתא דחול וסיים בשבת.
והוי כספק הגמרא ומדוע לא מזכיר את זה התרומת הדשן כלל?

עכשיו יותר מובן? תודה.

אנסה לבאר הנלענ"ד:

המקרה שהבאת הוא מקרה שיש סתירה בין ראש הברכה שהוא על דעת א, וסופה שהוא על דעת ב. ואין יוצאים ידי חובה בשניהם.
במקרה של תרוה"ד הוא שואל כלפי אדם שטרם הגיע לשלב ב והוא כעת אומר את ההתחלה ושאלתו היא האם החידוש הזה שצריך לסיים ברכה מחייב גם התחלה של מילה אחת שיכולה להיות שייכת גם לתפילות שבת, לולא חידוש הגמרא שצריך לסיים ברכת חול היה פשוט שאפשר להמשיך ואפילו אם היה אומר יותר מהמילה "אתה" היה יכול להפסיק ולחזור ולברך את ברכת השבת. אם כן אין סתירה בין המילה "אתה" גם היא על דעת חול להמשך הברכה. לאחר שהגמרא חידשה שיש צורך לסיים את הברכה שהתחיל אם היא של חול מסתפק התרוה"ד בהיקף החידוש.

תודה, הבנתי.

וקשה לי גם ראייתו מספירת העומר שכתבו א"ז וא"ח בשם ראבי"ה התחיל ברכה אדעתא דד' והוא קאי ביום ה' אפילו סיים בה' לא יצא. ע"כ.
ואיך יקיש הא להא? שהרי בספירת העומר היה שם ומלכות וכפי שמבואר ברמב"ם בהל' ברכות פ"ח הל' י"א "שבשעה שהזכיר השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכווין אלא לברכה הראויה לאותו המין והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו"?

הנני מבקש חכמה בעניין זה.

מצוה אחרת זה מין אחר משא"כ יום אחר.

ע' במגן אברהם ס' רסח סק"ג ובביאור הגרא"א שם