סימן שי''ח גדרי מבשל

[רחמים]

כתב המ''ב בס''ק א' וז''ל: אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם ‏את המים [ר"ל ‏אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול וה"ה חלב מ"מ חייב ‏כיון דמשתבח ‏ע"י הבישול] עכ''ל.
‏
ולכאורא ביאור דבריו: שאה''נ אם המים או החלב לא היו משתבחים ‏כלל לא היה חייב על בישולם משום שלא עשה כלום [ובדומה לבישול אחר בישול ביבש] וכל שכן אם ‏הבישול היה מגרע דאז בוודאי היה פטור כמו כל מקלקל.‏

אלא שיש לעיין שהמציאות היום שמים מנרליים רתוחים מקבלים טעם ‏שונה ממים מנרליים לא רתוחים והאם באמת יהיה פטור על בישול ‏המים, וגם החלב מקבל טעם שונה ופחות טעים?‏ וגם אם נאמר ‏שההשבחה היא בעצם החום של המים שמים חמים נעימים לשתיה, זה ‏אינו כיון שיש אנשים שאדרבא מעדיפים מים קרים, ועוד שא''כ מדוע ‏שיעור החום של הבישול הוא יד סולדת הרי אי אפשר לשתות מים ‏חמים כ''כ וגם מי שנהנה ממים חמים זה רק בפחות מיד סולדת?‏

[איפכא מיסתברא!]

דרשות הר"ן הדרוש השמיני:
"ההקדמה השלישית, שהענין כאשר קיבל צורה אחת, גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הענין ההוא, שיקבל הדבר ההוא, הצורה ההיא שנית, יותר בקלות במעט פעולה. וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקיבלו צורת החום, גם כי נתקררו, יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחלו ודקדקו חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, וביחוד כאשר לא עמדו בקרירותם זמן רב."
ועיין בפרי חדש יו"ד סי' סח ס"ק יח ד"ה עוד הביא בשם הרמב"ן.
ועי' פנ"י שבת מ: ד"ה ת"ר.
מבואר בדבריהם שיש שבח לבישול מים חוץ מחימומם.
ובימינו רואים זאת בחוש שיש שינוי מהותי במים לאחר הרתחה.

[הגיון אמתי]

רק רגע בוא נמשיך לשאול לפי שתיכם,
נניח המים התבשלו והשתבחו, והנה עבר זמן והתקררו, כעת הרתחתי אותם שוב. נו, אז מה הדין כאן? לכאורה אני כבר לא חייב עליהם שכיוון שהשתבחו כבר ולא הוספתי כלום. ומדוע אני חייב משום מבשל (להאומרים שיש בישול אחר בישול בלח)?

שנית, לענ"ד הרב "איפכא מסתברא" ענה ולא ענה, כלומר ענה תשובה אך לא מספקת. וכאמור. שכוונת השואל היתה קצת אחרת אך שלא ידע מה להשיב לך ונשאר עם התשובה שלך, אך לא סיפקה אותו לגמרי לענ"ד.

אך מה שחשבתי להשיב לפי ענ"ד לגבי שאלתו היפה של הרב רחמים הוא, שכוונת המשנה ברורה הוא על "חידוש מצב" שהמבשל חייב משום שחידש כאן מצב חדש שלא היה מקודם - והיינו קר ונעשה חם וזה כוונתו "השתבח" שנהפך מצבו מקר לחם, והרי החם הוא חידוש מצב לשבח - ולא גריעותא. שהחם הוא דבר המשובח מהקר בדרך כלל. (וכאן גם שייך טעמו של הרב איפכא מסתברא לגבי דרשות הרן שהביא) והיינו השבח "במהות" ולא בטעם!

שכיוון ששיבח במהות אזי זהו גם כן סוג שבח כזה שחייב עליו משום מבשל!

[וכל זה בתנאי שהוא "גם" חם!! אך אם התקרר אזי חסר במהות שלו ולכן אם יחמם עוד הפעם יתחייב משום מבשל. שכן הסיף כאן חום שהוא יצירה חדשה לשבח. (שחם עדיף על קר. לגבי הרבה מצבים. גם אם זה יותר מיד סולדת. למשל ישנם מעדיפים לשתות תה חם מאוד בחורף - בשל הקור, או לשתות קפה חם מאוד - בשביל הטעם וכדו')].

ולפי זה מובן יותר המשנה ברורה בהמשך לגבי מחמם מתכות וכלי אדמה וכו' שחייב משום תולדת מבשל. שמוכח שמבשל חייב משום חידוש מצב אחר (לא שהוא מקלקלו ומפחיתו, אלא משנה את מצבו לדבר אחר שונה - שאז זה נקרא שבח)

ואם נרצה לסכם בקיצור יוצא: שזה שהמבשל מים בשבת חייב משום מבשל, זהו מפני שעושה כאן יצירה חדשה אשר לא הייתה מקודם! אשר היא יצירה למעליותא, וכאמור.

[צדק צדק תרדוף]

כתב המ''ב בס''ק א' וז''ל: אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם ‏את המים [ר"ל ‏אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול וה"ה חלב מ"מ חייב ‏כיון דמשתבח ‏ע"י הבישול] עכ''ל.
‏
ולכאורא ביאור דבריו: שאה''נ אם המים או החלב לא היו משתבחים ‏כלל לא היה חייב על בישולם משום שלא עשה כלום [ובדומה לבישול אחר בישול ביבש] וכל שכן אם ‏הבישול היה מגרע דאז בוודאי היה פטור כמו כל מקלקל.‏

אלא שיש לעיין שהמציאות היום שמים מנרליים רתוחים מקבלים טעם ‏שונה ממים מנרליים לא רתוחים והאם באמת יהיה פטור על בישול ‏המים, וגם החלב מקבל טעם שונה ופחות טעים?‏ וגם אם נאמר ‏שההשבחה היא בעצם החום של המים שמים חמים נעימים לשתיה, זה ‏אינו כיון שיש אנשים שאדרבא מעדיפים מים קרים, ועוד שא''כ מדוע ‏שיעור החום של הבישול הוא יד סולדת הרי אי אפשר לשתות מים ‏חמים כ''כ וגם מי שנהנה ממים חמים זה רק בפחות מיד סולדת?‏

בעצם אם אנו מנסים להבין את שאלתך לעומק על פי דברי הרב איפכא מסתברא והרב הגיון אמתי.
הרי שאתה שואל בעצם מהי ההגדרה של מבשל 'בלח'! שעל פי זה נשפוט את שאר הדברים.
האם הוא שינוי הטעם (למעליותא או לגריעותא) או שינוי מצב מקר לחם שזהו משהו בפני עצמו. (והיינו מים מתוקנים יותר. שחמימותו זוהי תיקונו - שזה דרך הנאה לשתותו חם).
ובקיצור אפשר לומר ששאלה כזאת מסתעפת הרבה בין הפוסקים וזה מוביל לשאלה של מחלוקת הראשונים ומרן ורמ"א האם יש בישול אחר בישול בלח. מהני הטעמים ועוד כמה דברים או לא.

וכן גם זה מוביל לשאלה האם שייך מצטמק ויפה לו או ורע לו 'בלח' או לא. שזה חלק מהחקירה של מהי ההגדרה של מבשל בלח.

אומנם יש להעיר קצת על דברי הרב הגיון אמיתי למה כוונתו "מצב חדש" או "יצירה חדשה" הרי יכול להיות כן בכל דבר יבש ויש בישול אחר בישול מה שאינו! ואינו מובן. או שכוונתו שבמים זה דרכם על פי רוב ושייך בו מושג בישול מה שאין כן בדבר יבש. וצ"ע.

וכן יש להעיר בסוגיא זו ואגב לסייע דברי הרב הגיון אמתי על פי המבואר בפרק כירה, דמים אחר שנתבשלו כל צורכם מצטמקים ורע להם. דמוכח דלא אזלינן בתר טעמא כהרבנים הגאונים הנ"ל. ואף על פי כן סבירא להו לאותם הראשונים דחייב משום מבשל.

[איפכא מיסתברא!]

שוב אסביר את דברי בקיצור:

במים שהתבשלו יש שינוי לשבח בעצם העובדה שהם התבשלו. וכעת הם מים רתוחים שידוע היום שהם עדיפים על פני מים שאינם רתוחים גם אם חזרו ונתקררו!

וזה חוץ מהשבח של חמים. וחןץ מהשבח של טעם.
ובקשה לא לסלף דברי.

[מפנה קופות לאוצר]

שוב אסביר את דברי בקיצור:

במים שהתבשלו יש שינוי לשבח בעצם העובדה שהם התבשלו. וכעת הם מים רתוחים שידוע היום שהם עדיפים על פני מים שאינם רתוחים גם אם חזרו ונתקררו!

וזה חוץ מהשבח של חמים. וחןץ מהשבח של טעם.
ובקשה לא לסלף דברי.

לעניות דעתי רצוי שכבודו יעיין שוב פעם היטב בדברי הרבנים הנ"ל. ותראה שזה בדיוק איפכא מסתברא!

נכון שאתה צודק. אבל כל דבריך מתאימים לבישול הראשון של המים! אבל לבישול השני (אם הרתיח את המים בפעם השניה שכוונת המשנה ברורה גם על זה) אין לך שום הסבר למה חייב על כך, ולא חידשת כלום! שהרי המבשל לא הוסיף כלום בפעם השניה ומדוע שהתחייב?

אלא שלדברי הרב "הגיון אמיתי" חייבים לומר שיש כאן "יצירה חדשה" שלא היתה מקודם (והיינו מקר לחם שהוא דבר בפני עצמו) שלכן חייב עליה אם בישל פעם שניה (וזהו באמת ההיגיון האמיתי).

[התוקף]

כתב המ''ב בס''ק א' וז''ל: אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם ‏את המים [ר"ל ‏אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול וה"ה חלב מ"מ חייב ‏כיון דמשתבח ‏ע"י הבישול] עכ''ל.
‏
ולכאורא ביאור דבריו: שאה''נ אם המים או החלב לא היו משתבחים ‏כלל לא היה חייב על בישולם משום שלא עשה כלום [ובדומה לבישול אחר בישול ביבש] וכל שכן אם ‏הבישול היה מגרע דאז בוודאי היה פטור כמו כל מקלקל.‏

אלא שיש לעיין שהמציאות היום שמים מנרליים רתוחים מקבלים טעם ‏שונה ממים מנרליים לא רתוחים והאם באמת יהיה פטור על בישול ‏המים, וגם החלב מקבל טעם שונה ופחות טעים?‏ וגם אם נאמר ‏שההשבחה היא בעצם החום של המים שמים חמים נעימים לשתיה, זה ‏אינו כיון שיש אנשים שאדרבא מעדיפים מים קרים, ועוד שא''כ מדוע ‏שיעור החום של הבישול הוא יד סולדת הרי אי אפשר לשתות מים ‏חמים כ''כ וגם מי שנהנה ממים חמים זה רק בפחות מיד סולדת?‏

לא זכיתי להבין את דבריך (ברישא), מניין לך המשנה ברורה מדבר על הטעם של המים? איך הגעת לזה? (לא ברור)
כי אני יודע שכשאדם מחמם מים הוא לא מחמם את זה בשביל הטעם, אלא הוא מחמם את זה בשביל שיהיה לו "מים חמים"! לקפה, לתה... פשוט מים חמים!!! ותו לא
שזה הבישול בעצם, ולא מבין מה כל החילוקים כאן שאתם עושים.

פשוט מים חמים זה הבישול ולא צריך כאן חילוקים!