הבטחון פועל שכך יהי' - מדוע?

[יגאל10]

מקובלנו מכמה גדו"י זי"ע (אף שיש חולקין ע"ז (חזו"א?)) שהבטחון בו ית' פועל שכן יהי'. וכהפתגם (שכמדומה מגיע מחב"ד): "טראכט גוט וועט זיין גוט".

ומתמיד תמהתי: הן אמת שזה אכן כך. אך אמאי? מדוע הבטחון גורם שכן יהי'?

אשמח לתשובות.

[עשוי לנחת]

מקובלנו מכמה גדו"י זי"ע (אף שיש חולקין ע"ז (חזו"א?)) שהבטחון בו ית' פועל שכן יהי'. וכהפתגם (שכמדומה מגיע מחב"ד): "טראכט גוט וועט זיין גוט".
ומתמיד תמהתי: הן אמת שזה אכן כך. אך אמאי? מדוע הבטחון גורם שכן יהי'?
אשמח לתשובות.

לא מוצא כרגע, חז"ל אומרים, כי בי חשק ואפלטהו, שכדאי הוא הבטחון שבשכרו הקב"ה עונה לאדם, משהו כזה בערך, היינו שזה כעין שכר על הבטחון בה'.
[בהמשך נחפש אצלי מה כתבתי בזה]

[תוכן]

ר' יוסף זלמן בלוך ממונסי ארה"ב כתב על זה ספר.

[זרע הארץ]

להבין את הענין בס"ד באופן מקיף וברור, יעויין בספרו של הגאון רבי לייב מינצברג שליט"א "בן מלך - בטחון". ישנו באוצר החכמה.

[איפכא מיסתברא!]

בעבר הרחוק שמעתי ממישהו הגדרה כזו במידת הביטחון.
מסברא היה לי ברור שאין זה נכון.
אלא האדם חייב לבטוח שהקב"ה בידו לחולל ניסים. אבל אין זה מחייב את הקב"ה לעשות עמו כרצונו.
חיפשתי מעט (בעבר) וראיתי באמת באיזה ספר שמלקט בענינים אלו. והוא מביא אכן דעה שהבטחון הוא לבטוח שהקב"ה יקיים, ומי שבוטח באמת הקב"ה מקיים.
אמנם, כאשר חיפשתי באותו מקור לא מצאתי שהוא מגדיר כך את הבטחון (נדמה לי שזה היה רבינו יונה).
וזכור לי שהחזו"א באמונה ובטחון גם לא מגדיר זאת כך.
בכל אופן, לאחר זמן שמעתי בתוכנית של הרב נויגרשל ששאלו אותו "האם יש מושג כזה שאדם בוטח שהקב"ה יעשה כך וכך והקב"ה יקיים? האם זה בטחון?"
והוא השיב בצורה מאוד נחרצת שאין כזה דבר. וטען "וכי יכול אדם לחייב את הקב"ה לעשות משהו??!"
אלא, שאדם שבוטח בצורה כ"כ חזקה בהקב"ה זה וודאי גורם שיפתחו רחמי שמים עליו בזה שמראה שכל ישועתו תלויה רק בו יתברך. וזה מסוגל לישועה.

[מאיר סובל]

זכורני בשם המשגיח [רבי יחזקאל לוינשטיין מפוניבז'] שהיה חוזר הרבה פעמים, כנראה בשם קדמונים, כי יש ב' הנהגות של השי"ת.
הנהגה פשוטה של הסתר פנים וטבע, למי שמאמין פשוט.
והנהגה של השגחה פרטית, למי שבוטח בה' ומתבונן לראות את השגחת השם על כל פרט בחייו.

זה לא רק שכר מצוה, ואף לא הענין הפסיכולוגי של "טראכט גוט...".
זה מטבעי הנהגת ה', שמנהיג בהם את העולם. מי שבוטח בהשגחה פרטית, מונהג בה. ומי שלא - היחס אליו ג"כ ע"ד ריחוק והסתר פנים.

[איפכא מיסתברא!]

זכורני בשם המשגיח [רבי יחזקאל לוינשטיין מפוניבז'] שהיה חוזר הרבה פעמים, כנראה בשם קדמונים, כי יש ב' הנהגות של השי"ת.
הנהגה פשוטה של הסתר פנים וטבע, למי שמאמין פשוט.
והנהגה של השגחה פרטית, למי שבוטח בה' ומתבונן לראות את השגחת השם על כל פרט בחייו.

זה לא רק שכר מצוה, ואף לא הענין הפסיכולוגי של "טראכט גוט...".
זה מטבעי הנהגת ה', שמנהיג בהם את העולם. מי שבוטח בהשגחה פרטית, מונהג בה. ומי שלא - היחס אליו ג"כ ע"ד ריחוק והסתר פנים.

לא כ"כ הבנתי את דבריו.
מי שבוטח בהשם ורואה בכל דבר השגחה פרטית - פשוט שהוא יראה השגחה פרטית!
לא בגלל שהקב"ה מנהיגו בדרך אחרת. אלא כי הוא עצמו רואה את הדברים בצורה אחרת!!! בצורתם האמיתית!

ועוד משהו, האם הוא אומר שמי שבוטח, הקב"ה חייב למלאות את משאלות ליבו?!

[עשוי לנחת]

ישנה סידרה של כמה חוברות הנקראות בשם 'אני מאמין' [הופיעו בעילום שם, ולמיטב זכרוני הם של הג"ר יצחק משה ארלנגר, מן הסתם מופיעים באויצר].
שם טוען הוא בתוקף כי הבטחון הוא לבטוח שיהיה טוב ובהתאם לדברי חז"ל (מדרש תהלים לב) והבוטח בה' חסד יסובבנו וכו' אפילו רשע בוטח בה' חסד יסובבנהו עיי"ש [ובזכרוני שמוכיח נגד החזו"א אם כי אינו מזכיר ששיטה זו היא שיטת החזו"א].

[בברכה המשולשת]

החזו"א באמונה ובטחון יוצא נגד השיטה הזו ומגדיר שביטחון זה ההבנה שמה שה' עושה הוא הטוב האמיתי
וזכורני שלנתיבות שלום יש קונטרס להוכיח הפוך

[יחזקאל]

ר' יוסף זלמן בלוך ממונסי ארה"ב כתב על זה ספר.

אגרת על הבטחון, ישנו באוצר.

[מאיר סובל]

זכורני בשם המשגיח [רבי יחזקאל לוינשטיין מפוניבז'] שהיה חוזר הרבה פעמים, כנראה בשם קדמונים, כי יש ב' הנהגות של השי"ת.
הנהגה פשוטה של הסתר פנים וטבע, למי שמאמין פשוט.
והנהגה של השגחה פרטית, למי שבוטח בה' ומתבונן לראות את השגחת השם על כל פרט בחייו.

זה לא רק שכר מצוה, ואף לא הענין הפסיכולוגי של "טראכט גוט...".
זה מטבעי הנהגת ה', שמנהיג בהם את העולם. מי שבוטח בהשגחה פרטית, מונהג בה. ומי שלא - היחס אליו ג"כ ע"ד ריחוק והסתר פנים.

לא כ"כ הבנתי את דבריו.
מי שבוטח בהשם ורואה בכל דבר השגחה פרטית - פשוט שהוא יראה השגחה פרטית!
לא בגלל שהקב"ה מנהיגו בדרך אחרת. אלא כי הוא עצמו רואה את הדברים בצורה אחרת!!! בצורתם האמיתית!

ועוד משהו, האם הוא אומר שמי שבוטח, הקב"ה חייב למלאות את משאלות ליבו?!

על מילוי משאלות ליבו של הבוטח, כבר נערכו מערכות,
המשגיח דיבר על גילוי פנים. זו הנהגה של השגחה פרטית גלויה יותר. מי שהולך בדרך של בטחון לחפש את הקב"ה ולראות אותו בכל צעד, הוא לא רק יראה שיש השגחה פרטית, אלא כאמור - יקבל מנות יותר גדולות ומוצקות גלויות וכמעט על טבעיות של הנהגת השי"ת.
ותלמידי המשגיח היו חיים כך, ומעידים שזה כך.

[תוכן]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

[כרם]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

מזכיר לי, משום מה, את השאלה ששאל אותו קיסר את החכם היהודי:
אתם מתפללים כל שבת תפילת הנותן תשועה למלכים, שאנצח במלחמתי את אומה פלונית, והיהודים שבאומה פלונית מתפללים גם כן כל שבת הנותן תשועה למלכים שהמלך שלהם ינצח במלחמה נגדי - אז מה יהיה?

[הגיון אמתי]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

תשאל אחרת, האם ניתן ושייך על ידי האמונה להכתיב להקדוש ברוך הוא שיביא את הישועה ממקום פלוני - דווקא! ?

[תוכן]

כוונתי בשאלה לא היתה אלא להוכיח שא"א מבחינה הגיונית לקבל את האימרה שאם אדם מאמין באמונה שלימה שמשהו יקרה, זה אכן יקרה.

[היימישער]

אכן אמונה היא המשכה כמובא רבות בספרי החסידות, ואביא כאן מקור אחד ובסיומו ציונים לעוד מ"מ:
אוהב ישראל בראשית פרשת נח - בשם הרב מ' י"מ מ"מ מזלאטשוב - ויבוא נח וגו' מפני מי המבול [ז, ז]. ופירש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים עכ"ל. והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו. ונראה לי דהנה תיבת אמונה יש לו שני פירושים. א', כפשוטו האמנת הדבר שבודאי יהיה כך. עוד יש לומר אמונה מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) והוא לשון המשכה וגידול כי באמונה יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא. היינו על ידי שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות. והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם. אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו על ידי שלימות אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול. ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות. וזהו שפירש רש"י ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין. ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל. עד שדחקוהו המים כו' והבן היטב. ודברי פי חכם חן. עד כאן בשם הרב ז"ל: (ועיין עוד תורת אמת, שפתי צדיקים, ליקוטי מהרי"ל):

אבל המעיין בכל המקורות יראה שהכוונה היא לההתקשרות והתחברות לדבר קיים, וממילא מדובר רק מהמשכת ישועה קיימת (וגם בדברים שמעל הטבע איירי באופן ששערי הישועה נפתחו כבר למעלה) ולא מבריאת ישועה חדשה, וגם אז מדובר מעצם הישועה ולא מצורת הישועה.

כשמדברים מדברים אלו צריך להיזהר מאוד שלא לגלוש למה שמוכר בקהל הרחב כסרט/ספר הסוד, שם הפכו את הרצון של האדם לכל יכול.

[הגיון אמתי]

כוונתי בשאלה לא היתה אלא להוכיח שא"א מבחינה הגיונית לקבל את האימרה שאם אדם מאמין באמונה שלימה שמשהו יקרה, זה אכן יקרה.

זה גם דעתי אם הבנתי אותך נכון. ולזה גם חתרתי בניסוח השאלה - להביא להבנה שאי אפשר להכתיב לה' כיצד ינהיג את עולמו הנפלא. אלא להאמין שהכל המתרחש - לטובה הוא, גם אם לא קיבל מבוקשו (הספיציפי) על ידי האמונה!

אך יש בכוח האמונה לחולל פלאים - אך אין העניין ("הספיציפי") מובטח למאמין! אלא מובטח לו ישועה לעניין - בכללות, כפי מה שרואה החכמה העליונה היותו הנאות עבור המאמין. שאין טוב ממנו כפי אותה העת.

[ארזי ביתר]

בסלונים יש ווארט: אמונה איז המשכה, ובתרגום חופשי, האמונה ממשיכה את הישועה.

נראה לי שדבר זה נובע מכך, שכאשר אדם מאמין באמת בבוראו ומצפה לישועתו בתמימות, הקב"ה כביכול חש חובה להושיע אותו מצרתו.

[איפכא מיסתברא!]

כוונתי בשאלה לא היתה אלא להוכיח שא"א מבחינה הגיונית לקבל את האימרה שאם אדם מאמין באמונה שלימה שמשהו יקרה, זה אכן יקרה.

זה גם דעתי אם הבנתי אותך נכון. ולזה גם חתרתי בניסוח השאלה - להביא להבנה שאי אפשר להכתיב לה' כיצד ינהיג את עולמו הנפלא. אלא להאמין שהכל המתרחש - לטובה הוא, גם אם לא קיבל מבוקשו (הספיציפי) על ידי האמונה!

אך יש בכוח האמונה לחולל פלאים - אך אין העניין ("הספיציפי") מובטח למאמין! אלא מובטח לו ישועה לעניין - בכללות, כפי מה שרואה החכמה העליונה היותו הנאות עבור המאמין. שאין טוב ממנו כפי אותה העת.

מצטרף להנכתב. יפה הגדרת!

[גוראריה]

אאל"ט הרי שהחזו"א בסו"ד, אחרי שמביא את דעתו מה זו אמונה, מביא בשורה אחת שיש גם כזו בחינה שע"י הציפיה לישועה והבטחון ממשיך עליו ישועה. [אלא שלדעתו לא זו היא עיקר האמונה והבטחון]

[דרופתקי דאורייתא]

דברי חז"ל (מדרש תהלים לב) והבוטח בה' חסד יסובבנו וכו' אפילו רשע בוטח בה' חסד יסובבנהו עיי"ש [ובזכרוני שמוכיח נגד החזו"א אם כי אינו מזכיר ששיטה זו היא שיטת החזו"א].

בעיקר דברי המדרש הנ"ל כמדו' שיש נוסחאות שונות בזה, ויש כמה ביאורים לבאר דברי המדרש, ומצויין אצלי בזה לדברי ר' פינחס מקאריץ זצ"ל בספר אמרי פינחס השלם (שער אמת ואמונה אות נד, דשנ"ח ע"ב), ושיש בזה אריכות בספר שער אלחנן (קובץ מאמרים להגרא"ו, בחלק עסקי השער סי' לט דשצ"ה ע"א ואילך), ע"ש.

מ"מ על של עתה באתי שראיתי בספר שיעורי דעת ח"א (מהדורה מתוקנת, ירושלים תש"ע, עמוד לא) משיחותיו של הגרי"ל בלוך זצ"ל (מטעלז), וז"ל,

זה שנים רבות כמדומני שזה היה עוד בימי ילדותי שמעתי בשם הגר"א זצ"ל, ממקור נאמן שיש לסמוך עליו, כי הגנב החותר במחתרת, אם יוכל באותה שעה להיות חדור במידת הבטחון בה' - יצליח גם כן בגנבתו. כמובן לא יכלתי להשיג את רעיון דבריו, כי הביטחון בהשי"ת יועיל לו לאדם לעבור עבירה ולהרשיע נגדו יתברך.
אך זה מה שאמרנו. כי הלא מידת הביטחון סגולה רוחנית היא, שהוטבעה בטבע הבריאה.

וזהו ממש כאמרם ז"ל דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי.

לפו"ר דברי הגר"א הם עפ"ד המדרש הנ"ל והשמועה מהגר"א היא לאפוקי מחוה"ל שמבואר (לכאו') היפך מהמדרש הנ"ל כמו שהאריכו בזה, וכמדו' בס' שער אלחנן הנ"ל מביא מהח"ח שכתב מהגר"א ע"פ המדרש הנ"ל דלא כחוה"ל.

[דרומי]

ממשנת חב"ד בענין זה

(לענין אשכול זה - ראה בעיקר בעמודים יב עד טו)

[אליעזר ג]

מקובלנו מכמה גדו"י זי"ע (אף שיש חולקין ע"ז (חזו"א?)) שהבטחון בו ית' פועל שכן יהי'. וכהפתגם (שכמדומה מגיע מחב"ד): "טראכט גוט וועט זיין גוט".

ומתמיד תמהתי: הן אמת שזה אכן כך. אך אמאי? מדוע הבטחון גורם שכן יהי'?

אשמח לתשובות.

לכל הדעות זה לא מאה אחוז , אך אומנם הביטחון הוא כלי עוצמתי ביד האדם שכוחו מעל התפילה ושמעתי ממורי הרב וולבא שלומדים זאת מקריעת ים סוף מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.

הטעם לכך הוא שבטחון הוא דילוג על כל השתלשלות הבריאה ודבקות במידת הכתר, שהיא רצון ההטבה הלא מותנית שבשורש הבריאה , האדם בוטח שהשם הוא טוב וכוונתו רק להיטיב ולכן דבק במידה זו והיא מנהיגתו ולא כל ההשתלשלות שמוכרחת מחמתה לכל הנהגת העולם הכוללת . ולכן גם מדלג על מידת הדין וגם על רשע הבוטח בהשם נאמר זאת.
אבל חשוב מאוד שאדם יבטח בטוב השם ולא בגלל זכויותיו או דברים שכאלו, כי לזה אין קשר למידת הכתר ואדרבא גורם שיבדקו זכויותיו.

[ההוא דאמר]

מקובלנו מרבותינו המשגיחים שליט"א, דאף לדעת החזו"א ראוי וצריך האדם לבטוח שהקב"ה ייטיב עמו. [וכבר נודעו דברי הגרי"ס, שיכול לבטוח שהקב"ה יתן לו שעון זהב, ראה קדוש ישראל, ספה"ז למרן הגרי"ס], וכפי שכותב החזו"א בהמשך דבריו, דיש ולאדם מתלווה רוח עוז המבשרתו שהקב"ה ייטיב עימו. אולם החזו"א בא לשלול את טעות שהשתרשה בימיו, שאין כל ספק שהקב"ה יעשה עימו את רצונו.
בנוגע למהלך הבטחון, ראיתי פעם בספר הזכרון לזכר הגר"ש ברזם [אאל"ט], דמה שהאדם בוטח שהקב"ה ייטיב עימו, זהו מועיל באופן סגולי שיקבל את הטטבה. מלבד מצות הבטחון שהיא מנויה כאחת המעלות העליונות שמונה הרבינו יונה בשערי תשובה.
והראינו ה' חסדך.

[דרופתקי דאורייתא]

וראה עוד באשכול זה viewtopic.php?f=17&t=51535

[לעמל יולד]

מקובלנו מכמה גדו"י זי"ע (אף שיש חולקין ע"ז (חזו"א?)) שהבטחון בו ית' פועל שכן יהי'. וכהפתגם (שכמדומה מגיע מחב"ד): "טראכט גוט וועט זיין גוט".
ומתמיד תמהתי: הן אמת שזה אכן כך. אך אמאי? מדוע הבטחון גורם שכן יהי'?
אשמח לתשובות.

לא מוצא כרגע, חז"ל אומרים, כי בי חשק ואפלטהו, שכדאי הוא הבטחון שבשכרו הקב"ה עונה לאדם, משהו כזה בערך, היינו שזה כעין שכר על הבטחון בה'.
[בהמשך נחפש אצלי מה כתבתי בזה]

ה"ווארט" ב"כי בי חשק ואפלטהו" מקורו לא אחר מרבינו הרמב"ם במו"נ ח"ג נ"א. אבל הוא מדגיש את חשק ואהבת ה' ודביקותו אך ורק בה' ועניינו אינו רק עניין הבטחון אלא גם אהבה בהפלגה, ע"ש

[יענקלה הכונס]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

שמעתי פעם בשם הגרי"מ קנובולוביץ ז"ל ששיכנע אנשים כל הזמן להאמין בכוחותיהם ולהגדיל את שאיפותיהם, וכלשונו, אם תרצה-תצליח.
שאלוהו פעם הרי שני המתמודדים לנשיאות ארה"ב רוצים להיבחר, והרי רק אחד מהם נבחר. וענה שההוא שנבחר רצה יותר מהשני. ולפי"ז גם לגבי האמונה, באם אחד מהם יאמין יותר, הרי הוא יהיה הזוכה.

[תוכן]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

שמעתי פעם בשם הגרי"מ קנובולוביץ ז"ל ששיכנע אנשים כל הזמן להאמין בכוחותיהם ולהגדיל את שאיפותיהם, וכלשונו, אם תרצה-תצליח.
שאלוהו פעם הרי שני המתמודדים לנשיאות ארה"ב רוצים להיבחר, והרי רק אחד מהם נבחר. וענה שההוא שנבחר רצה יותר מהשני. ולפי"ז גם לגבי האמונה, באם אחד מהם יאמין יותר, הרי הוא יהיה הזוכה.

ומה תענה למאן דס"ל אפשר לצמצם?

[איתן נוי]

כוונתי בשאלה לא היתה אלא להוכיח שא"א מבחינה הגיונית לקבל את האימרה שאם אדם מאמין באמונה שלימה שמשהו יקרה, זה אכן יקרה.

ודאי שכן שייך שהרי ברגע שאדם נשען כל כולו אך ורק על הקב"ה אין הקב"ה מאכזב את הבוטח.
כן מצינו רעיון זה במדרש הבא:
"מעשה היה בקיסרין והיה שם איש גדול והיה לו שם במדינה. והיה שם איש אחר והיו שומרי המדינה עוברים. מצאו אכסנאי אחד, תפסוהו. אמר להם: הניחוני, בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כן הניחוהו, ושמרוהו עד הבוקר. בבוקר הביאוהו אצלו. אמרו לו: בן ביתך מצאנו אמש. אמר לו: בני, אתה מכיר אותי? אמר לו: לאו. אמר לו: והיאך אתה בן ביתי? אמר לו: בבקשה ממך, איני בן ביתך, אלא בך בטחתי, שאלמלא אמרתי כך היו מכין אותי. אמר לו: בשביל שבטח בי הניחוהו. כך דוד אמר: 'אלוקי בך בטחתי', בשביל שבטחתי בך, 'אל יעלצו אויבי לי'" (ילקוט שמעוני, תהילים כב, רמז תש"ב)
ועוד בקדושת לוי:
"צריך האדם הנצרך אל הנס מהבורא ברוך הוא לקבוע במחשבתו שאין זה בדרך נס, רק בחפץ הבורא תלוי הכל, שהוא בעל היכולת ורב העלילה, קטן וגדול אצלו שוין. ואחר כך מחזיק בטחונו ואמונתו בהשם ית' כשהוא נצרך לשום דבר יהיה מה שיהיה, אזי עושין לו ומסייעין לו. רק שצריך הבעל נס שלא יהיה מכיר בנסו ולא יחשוב בדעתו זה לנס בשינוי טבע, רק שהוא דרך הטבע, שהקב"ה יכול לעשות נס, כי מה שהוא חכם אין בעיניו הפרש כלל בין 'מי שאומר לשמן וידלק או יאמר לחומץ וידלק', או שהים יהיה סוער או הולך כדרכו. אצל השם ית' כל הנסים הם פשוטים אצלו ואם כן אין זו טרחא כלל לה' ית' לעשות נס" (קדושת לוי בשלח ד"ה "א"י נורא תהילות")".

[איתן נוי]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

מזכיר לי, משום מה, את השאלה ששאל אותו קיסר את החכם היהודי:
אתם מתפללים כל שבת תפילת הנותן תשועה למלכים, שאנצח במלחמתי את אומה פלונית, והיהודים שבאומה פלונית מתפללים גם כן כל שבת הנותן תשועה למלכים שהמלך שלהם ינצח במלחמה נגדי - אז מה יהיה?

כן הביא בחובת האדם בעולמו "ביטחון".
מעשה שהיה עם הגאון רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל שפעם קראהו הקיסר הרוסי ושאלו, אתם מתפללים כל שבת לשלום הקיסר ולהצלחת ממשלתו, והלא כמו כן אחיכם בגרמניה מתפללים לשלום הקיסר הגרמני שאני במלחמה מתמדת איתו, ואם כן מה תועלת יש בתפילתכם עלי בו בזמן שאחיכם מתפללים שם לשלום שונאי הקיסר הגרמני! השיבו הגר"י מוולאז'ין, יתבונן הקיסר היאך פותחים אנו בתפילתנו לשלום הקיסר: 'הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא ירים ויעלה את שלום הקיסר'. ובכן מדוע פותחים אנו דווקא בפסוק זה? אלא נתבונן בים שם שטים אוניות מכח הרוח המוליכתם. האוניות שטות בעת אחת כל אחת למחוז חפצה זו למזרח וזו למערב, והלא פלא הוא הדבר - האוניה הנצרכת לשוט ממזרח למערב נכונה לרוח מזרחית ומכוחה היא נוסעת לכיוון מערב. והיאך בעת אחת ובעונה אחת שטה לה אוניה ממערב למזרח, והלא זו זקוקה לרוח מערבית להסיעה לכיוון מזרח? אלא שהקב"ה כבר מסדר בים דרך ובמים עזים נתיב לכל אוניה ואוניה, והוא כבר עושה בכוחו ובפלאיו שלא יהווה סתירה מעצם הרוחות הנצרכות למסע האוניות ואף שסותרות המה בכיוונם זו לזו. כך הוא בתפילתנו. אנו מתפללים לשלום הקיסר הרוסי, אחינו מתפללים לשלום הקיסר הגרמני, והקב"ה יכול לסדר שתתקבלנה התפילות שלנו ושלהם בלי שיפגע אף קיסר.
כך אנו מתפללים לה' ואין לנו לחוש שמא נפגע מכך, ואסור למתפלל או לבוטח להכנס בחשבונותיו של הקב"ה ולחשוב שבאם תענה בקשתו זו שלא תבוא לו צרה אחרת לייסרו, שכן לא חסרות לקב"ה דרכים להסיר יסורים מהאדם מכח תפילתו, ובכך יתוקן מבלי שיבואו לו יסורים אחרים.

וא"כ אינו מחייב שיקבלו שניהם מחברת הלוטו אלא אחד יקבל פרס מהלוטו, ואחד יקבל מדוד זקן ירושה באותו הסכום.

[עליך עיננו]

[quote="בברכה המשולשת"]החזו"א באמונה ובטחון יוצא נגד השיטה הזו ומגדיר שביטחון זה ההבנה שמה שה' עושה הוא הטוב האמיתי
וזכורני שלנתיבות שלום יש קונטרס להוכיח הפוך[/quote
אכן הנתיבות שלום בפרשתינו על חטא מי מריבה מאריך לבאר שכל החטא היה שלפי בטחונם היו יכולים לדבר רל הסלע בלי להכות אותו כי לפי מידת הבטחון כך יהיה..
וכן בכלי יקר בבאורו כאן מבאר שזה היה החטא לכא' עי"ש
ואולי אפשר לבאר כך את ענין נחש הנחושת ודו"ק

[אתי שפיר]

מה יקרה אם שני אנשים יקנו כרטיס הגרלה שרק אדם אחד יכול לזכות, ושניהם יאמינו באמונה שלימה שיקבלו פרס ראשון.

מזכיר לי, משום מה, את השאלה ששאל אותו קיסר את החכם היהודי:
אתם מתפללים כל שבת תפילת הנותן תשועה למלכים, שאנצח במלחמתי את אומה פלונית, והיהודים שבאומה פלונית מתפללים גם כן כל שבת הנותן תשועה למלכים שהמלך שלהם ינצח במלחמה נגדי - אז מה יהיה?

כן הביא בחובת האדם בעולמו "ביטחון".
מעשה שהיה עם הגאון רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל שפעם קראהו הקיסר הרוסי ושאלו, אתם מתפללים כל שבת לשלום הקיסר ולהצלחת ממשלתו, והלא כמו כן אחיכם בגרמניה מתפללים לשלום הקיסר הגרמני שאני במלחמה מתמדת איתו, ואם כן מה תועלת יש בתפילתכם עלי בו בזמן שאחיכם מתפללים שם לשלום שונאי הקיסר הגרמני! השיבו הגר"י מוולאז'ין, יתבונן הקיסר היאך פותחים אנו בתפילתנו לשלום הקיסר: 'הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא ירים ויעלה את שלום הקיסר'. ובכן מדוע פותחים אנו דווקא בפסוק זה? אלא נתבונן בים שם שטים אוניות מכח הרוח המוליכתם. האוניות שטות בעת אחת כל אחת למחוז חפצה זו למזרח וזו למערב, והלא פלא הוא הדבר - האוניה הנצרכת לשוט ממזרח למערב נכונה לרוח מזרחית ומכוחה היא נוסעת לכיוון מערב. והיאך בעת אחת ובעונה אחת שטה לה אוניה ממערב למזרח, והלא זו זקוקה לרוח מערבית להסיעה לכיוון מזרח? אלא שהקב"ה כבר מסדר בים דרך ובמים עזים נתיב לכל אוניה ואוניה, והוא כבר עושה בכוחו ובפלאיו שלא יהווה סתירה מעצם הרוחות הנצרכות למסע האוניות ואף שסותרות המה בכיוונם זו לזו. כך הוא בתפילתנו. אנו מתפללים לשלום הקיסר הרוסי, אחינו מתפללים לשלום הקיסר הגרמני, והקב"ה יכול לסדר שתתקבלנה התפילות שלנו ושלהם בלי שיפגע אף קיסר.
כך אנו מתפללים לה' ואין לנו לחוש שמא נפגע מכך, ואסור למתפלל או לבוטח להכנס בחשבונותיו של הקב"ה ולחשוב שבאם תענה בקשתו זו שלא תבוא לו צרה אחרת לייסרו, שכן לא חסרות לקב"ה דרכים להסיר יסורים מהאדם מכח תפילתו, ובכך יתוקן מבלי שיבואו לו יסורים אחרים.

וא"כ אינו מחייב שיקבלו שניהם מחברת הלוטו אלא אחד יקבל פרס מהלוטו, ואחד יקבל מדוד זקן ירושה באותו הסכום.

כן כתבו ג"כ (כרגע איני זוכר מקומו איה, אבל הידענים כבר ימצאו איה מקומו כבודו) שפעם אחת השיא הרה"ק ר' פישל מסטריקוב זי"ע, רבו של התפארת שלמה זי"ע, עצה לעני אחד שיקנה כרטיס הגרלה, וברכו בהצלחה, ולבסוף לא הצליח אותו עני, ולה זכה בגורל, ובא להרה"ק מסטריקוב זי"ע, להגיד לו, והרה"ק מסטריקוב זי"ע לקח את הסיפור ללבו, והפסיק לקבל קהל עוד, באומרו שכנראה הקב"ה אינו מרוצה מברכותיו שמברך את בני ישראל, וכך המשיך הסיפור כך למשך זמן שלא קיבל קהל, עד שהלך מישהו וסיפר להרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זי"ע, נסע הרה"ק ר' בונם אל הרה"ק מסטריקוב, ושאל אותו למה אינו מקבל קהל לברכה, סיפר לו את הסיפור שאירע, אמר לו הרה"ק ר' בונם, שיש לו שאלה לשאול, שמצא סתירה בדברי חז"ל, שאמרו צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ומאידך עומד נגד זה פסוק מפורש, מי יאמר לך מה תעשה ומה תפעול, אלא התשובה הוא, שאכן צדיק גוזר שהלה יתעשר ויחלץ מדחקו, אך אך תאמר להקב"ה מה תעשה ומה תפעל, האיך הקב"ה יעשיר להלה בדיוק, זה תניח להקב"ה לבד, וקבל הרה"ק מסטריקוב זי"ע דבריו והתחיל שוב בקבלת קהל. והוא ממש כדברים ההם.

[איתן נוי]

יפה מאוד.
נכון. דבר אחד לא יועיל לו הביטחון והוא- אם בקשת אותו הדבר יסתור את תיקונו בעוה"ז. וכפי שהביא בחובת האדם בעולמו "ביטחון".
דוגמאות:
* בגמרא מסופר על רבי אליעזר בן פדת שפרנסתו היתה דחוקה ביותר. הוא שאל את הקב"ה עד מתי יצטער בעולם הזה? אמר לו הקב"ה - אם חפץ אתה לצאת מעניות, אצטרך לברוא את כל העולם מחדש (תענית כה, א). הגר"א מביא כי פרנסת רבי אליעזר היתה בדוחק משום שתיקון חטאו בגלגול הקודם היה להוולד עני (גר"א יונה ד, ג).
* בגמרא מסופר על רבי חנינא בן דוסא שהיה עני, והתפלל שיתנו לו משמים שפע. יצתה פיסת יד ונתנה לו רגל אחת של שולחן זהב. לאחר שאשתו ראתה בחלום שהמתנה היתה על חשבון עולם הבא באופן שהם יאכלו בעולם הבא על שולחן של שתי רגליים במקום שלוש, רבי חנינא ביקש שיקחו את המתנה ממנו (תענית כה, א).
* מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהגיע ערב שבת ולא היה לו ממה להתפרנס. יצא מחוץ לעיר התפלל לפני הקב"ה, וניתנה לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני והוא פרנס אותם בשבת. אמרה אשתו מהיכן אלו? אמר לה: ממה שפרנס הקב"ה. אמרה: אם אין אתה אומר לי מהיכן, איני טועמת כלום. סיפר לה את סיפור המעשה. אמרה לו: איני טועמת עד שתאמר לי שתחזירנה במוצאי שבת. אמר לה: למה? אמרה לו: רוצה אתה שיהיה שולחנך בעולם הבא חסר? (מדרש פקודי).

[פולסברג]

ר' יוסף זלמן בלוך ממונסי ארה"ב כתב על זה ספר.

הוא, ד''א, אוחז שהפתגם החבד''י שהובא למעלה אין לה שייכות לביטחון, ולא הוזכר שמה שמו של הקב''ה.
דקה 22:38