פורום אוצר החכמה

כרחם אב על בנים כן תרחם עלינו, אמרו, כד שמע יואב לדוד דאמר כן תמה, כלום אבא מרחם על בנוי טפי מאמהון וכו'. אלא אמר יואב, איזיל ואחמי בריתא דברין ואדע קושטא אם לאו. עבר בכל ישראל לבדוק, עד שנתאכסן בבית איש עני שהיו לו י"ב בנים, והעני הזה היה טרוד כל היום להביא פרנסתו לאנשי ביתו, ואף שהאב היה זקן היה עובד לפרנס את בניו. הציע לו יואב, למה בניך לא יעבדו באדמה והם יפרנסוך. שמע לעצתי, מכור לי אחד מבניך, ובכסף שאתן לך במחיר בנך תפרנס עצמך ובניך הנשארים. מיד כששמע האב עיצה זו חירף וגידף אותו והלך. בא ביום אחר לאמם של אלו, והציע לפניה הענין, ונאותה ומכרה לו אחד מבניה. אך כשחזר האב מעבודתו בערב, מצא כי חסר בן אחד, שאל היכן הוא, ואשתו סיפרה לו המעשה. מיד אץ האב הזקן אחר יואב להרגו אם לא יתן לו את בנו, ומיד החזיר לו יואב את הבן, וזרק האב הזקן לפניו את הכסף שנתן במחיר הבן. ואז אמר יואב, אמת אמר דוד, כרחם אב על בנים ולא כרחם אם, כי הילד נמכר על ידי האם למרות שאינה טורחת במזונותיו, והלכה ומכרה את בנה, והאב הזקן שטורח במזונותיו, הלך ומסר את נפשו בשביל בנו, אם להרוג ואם לההרג.

עושה חדשות כתב:במובא לעיל, כמו גם במבי"ט א-שלט וכן במנהגי מהרי"ל, מוסבר הפס' "כרחם אב על בנים" מצד רחמנות האב שהיא גדולה מרחמי האם. אבל לכאו', הרי הפס' לא מחפש משל בעלמא על רחמים, אלא להדגיש את "אבהיותו" של הקב"ה, והרי אף אחד לא מתפלל להקב"ה "אמינו מלכנו" וכו', אז פשיטא להמשיל בקשת רחמיו לרחמי אב.

רוני כתב:השואל המקורי העלה האשכול לפני מספר שנים... אולם אדרבה, לחידודא.
בסנהדרין עב ישנו נידון לגבי הבא המחתרת ושם נזכר שאם אביו בא במחתרת אזי אין רשאי הבן להרוג האב, שכן רחמי האב על הבן ולפיכך לא בא על עסקי נפשות.
צריך לבדוק האם ומה ניתן להסיק במקרה שתבוא האמא במחתרת.

אחד הרבנים כתב:שמעתי שר' דוד פוברסקי שהק' על מש''כ כרחם אב ולא כרחם אם והלא האם יותר רחמנית לכאורה?
ותי' ע''פ מה שארע עמו כשהיה בחור צעיר בשנות מלחה''ע הראשונה ברוסיה, והיה גזירה ללכת לצבא, ובשביל להפטר מכך לא אכל כמעט כמה ימים, ושכב במיטה מרוב חולשתו עד שאמו לא עמדה בזה ורצתה להגיש לו כוס חלב אבל אביו לקח הכוס מידיה ושפכו,
ובזה יובן הנ''ל שאנו מבקשים "רחמנו, כרחם אב", שאלו רחמים בדעת ולא רחמים של סתם רגש רחמנןת בעלמא.

שומע ומשמיע כתב:

אחד הרבנים כתב:שמעתי שר' דוד פוברסקי שהק' על מש''כ כרחם אב ולא כרחם אם והלא האם יותר רחמנית לכאורה?
ותי' ע''פ מה שארע עמו כשהיה בחור צעיר בשנות מלחה''ע הראשונה ברוסיה, והיה גזירה ללכת לצבא, ובשביל להפטר מכך לא אכל כמעט כמה ימים, ושכב במיטה מרוב חולשתו עד שאמו לא עמדה בזה ורצתה להגיש לו כוס חלב אבל אביו לקח הכוס מידיה ושפכו,
ובזה יובן הנ''ל שאנו מבקשים "רחמנו, כרחם אב", שאלו רחמים בדעת ולא רחמים של סתם רגש רחמנןת בעלמא.

הוורט יפה, אבל ההגדרה שכתבת בסוף לא נכונה בעיני. זה לא 'סתם רגש בעלמא' זה רחמים על הבן. אלא שיש התמקדות יתירה במצב הנוכחי כפי שהוא, בלי יכולת לדחוק אותו מפני החשבון הכללי.

פעם, בהתוועדות שמחת בית השואבה בסוכה, נרדמתי. אמי נכנסה לסוכה כדי לקחתני הביתה, ולא הרשה אבי באמרו שיישן. העירה אמי: "האם זהו כרחם אב על בנים, כרחם אם לא נאמר, אלא כרחם אב"? ענה לה אבי: "אכן, זוהי המשמעות האמיתית של כרחם אב על בנים". "קר כאן" – המשיכה אמי לטעון – "והוא עלול להתקרר״. "הוא לא יתקרר" – ענה אבי – "שיישן בין חסידים, הוא יתחמם וחום זה יספיק לו לדורי דורות״.