פורום אוצר החכמה

גיירו, או קנו עבדים [רש"י]
ולת"א: "נפשא די שיעבדו לאורייתא", וכמש"כ בחז"ל שאברהם זקן ויושב בישיבה.
ומבואר שבלימוד תורה הנפש משתנה ומתרוממת, "הנפש אשר עשו",
ובתנאי שיהיה בגדר "שיעבוד", עבדות, לימוד למרות קשיים, משברים וכו'.

עיין בזוהר וז''ל:
וז"ל הזוהר כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קסח עמוד א : רב מתיבתא אמר כתיב (בראשית ‏יא) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי ‏אין לה ולד, אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא, אבל נשמתין הות מולדא ‏באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן ‏כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן, כמה דכתיב (שם יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, נפש עשו ודאי. ‏עכ"ל. ‏
ועיין בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג אות ת"ב‏ שלומד בזוהר הנ''ל שע''י הזווג עשו נפשות לגרים. [יש גם זוהר הפוך שאברהם אבינו לא שימש עם שרה עד שמל ואכמ''ל.]

בדברי האונקלוס התקשיתי:
הלא "שעבוד" הוא לשון חיוב למישהו או למשהו, עדי כדי שאותו "מישהו" שאליו נשתעבדו יש לו "זכות תביעה" כלפי המשועבד לו.
יכול אני להבין ששייך לשון "שעבוד" לאחר מתן תורה כמו "נעשה ונשמע" - קבלת עול תורה ומצוות ומחוייבות כלפי הקב"ה - המצווה. וה"שעבוד" הזה גורר זכות תביעה כלפי ה"משתעבד".
אבל לפני מתן תורה, הלא כל המצוות לא היו בגדר "חיוב" אל בגדר של "התנדבות" כמי שאינו מצווה ועושה - כפי שהאבות קיימו את כל התורה כולה לפני קבלתה.
וא"כ מה שייך ל"השתעבד" לזה ולהיות "מחויב" לזה - כאשר כל הקיום הוא ב"התנדבות"?
(על אף שאפשר להתחייב למישהו ממון ב"התנדבות", ואז יהפוך אותו חיוב ל"שעבוד" בר תביעה, אך אם כך, כל הגרים ה"משעבדים" עצמם היו צריכים לקבל מעמד של "מצווה ועושה" ולא של "אינו מצווה ועושה", מחמת אותו "שעבוד" שקיבלו על עצמם)

גאולה בקרוב כתב:גיירו, או קנו עבדים [רש"י]
ולת"א: "נפשא די שיעבדו לאורייתא", וכמש"כ בחז"ל שאברהם זקן ויושב בישיבה.
ומבואר שבלימוד תורה הנפש משתנה ומתרוממת, "הנפש אשר עשו",
ובתנאי שיהיה בגדר "שיעבוד", עבדות, לימוד למרות קשיים, משברים וכו'.

לענ"ד "שיעבוד" פירושו לקבל עול תורה וכמו שמבואר במשנה באבות כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול.. ועול.. וכו'.
וכמו שריש לקיש קיבל על עצמו עול תורה, וכבר "תשש כחו" ולא יכל לעבור את הנהר.