פורום אוצר החכמה

הנה זמן רב שהדברים כתובים עמדי, וב"ה שנתייסדו ע"פ דברי רבותינו זיע"א ויבדלח"ט רבותינו שליט"א, והתודה והברכה לא' מחכמי הפורום החפץ בעילום שמו שכמה מן הדברים הכתובים פה, מעימו הם, וכן להגאון ר' יצחק יוסף שליט"א אשר פרס את המפה על השלחן הערום, וסידר את הדברים בספרו הבהיר "עין יצחק" ובשאר ספריו.
מתחילה נמנעתי מלהביא את הדברים כאן, מאחר שיש המקטרגים וקופצים בראש בחוסר רצון לדעת את האמת, אך אחר שקיבלתי כמה הודעות ובהם פליאה על מה שכתבתי באשכול אחר שא' ההין להפיץ בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמועות בעניינים אלו, ונדפסו עלי גליון ללא בדיקה, וראיתי במגיבים חוסר ידע נרחב בעניין זה, אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, מעט מזעיר ממה שיש בזה, והם עיקרי הדברים בהבנת קבלת הוראות מרן הבית יוסף זיע"א, ואעלם קימעא קימעא, למען יקח כל אחד זמנו בידו לקרוא את הדברים כראוי.

מתחילה היו נוהגים כדעת הרמב"ם
כתב הרשב"ש בתשו' (סי' רנ"א) וז"ל: יראה שאפילו בארץ ישראל נוהגים היום כדברי הבבלי, שהרי כל הישיבות הנעשות שם אינם קורים אלא בבלי, וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל על פיו פסקו הלכותיהן, וחבור הרמב"ם ז"ל על פיו הוא, וכל המערב וספרד והמזרח והצבי ובבל, כולם נוהגים על פיו, ע"כ. וכתב מרן זצ"ל בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב) שהרמב"ם הוא גדול הפוסקים, וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו, וקבלוהו עליהם לרבן, ומי שינהג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו, ומה גם אם נהגו אבותיהם ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל, ואפילו רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו, אינם יכולים לכוף למעוט הקהילות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וכ"כ בבית יוסף יו"ד (סי' רס"ה אות ז') בענין ברכת שהחיינו, שנוהגים שאבי הבן מברך על כל מילה ומילה, וכתב שבכל ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה נוהגים לומר שהחיינו, לפי שהם סומכים בהוראותיהם על פי הרמב"ם ז"ל. וכ"כ בכסף משנה (פ"א מהל' תרומות הי"א). וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תשל"א), שמנהג ארץ ישראל הוא על פי הרמב"ם והוא רבן של כל הגלילות האלו. וכ"כ הרלב"ח בתשו' (סי' ל"ב), ובתשו' הג"ר בצלאל אשכנזי (ס"ס א'), שו"ת המבי"ט ח"ג (סי' נ"ו), וכ"כ במהר"ם אלשיך (סי' צ"ו) שהרמב"ם הוא מרא דאתרא וכל גבולותינו נמשכים אחריו. ולא רק זה דהלכה כמותו בכל מקום, גם במקום שיש להוציא ממון ממוחזק על פי פסק הרמב"ם מוציאים, כמש"כ מרן בבדק הבית חו"מ (סי' כ"ה סוף אות ה'), שפשט הדבר בכל גלילותינו לפסוק כהרמב"ם, אפילו להוציא מיד המוחזק, זולת בקצת מקומות שהוקשו להם דבריו ולא ירדו לסוף דעתו. וכ"כ גם הרלב"ח (סי' ו'), מבי"ט (ח"א ס"ס כ"ז). ועי' בתשב"ץ ח"ב (סי' רנ"ו) ובית יוסף (בהקדמה ובאה"ע סי' ע"ז וחו"מ סי' ס"ח) ואבקת רוכל סי' פ"ט).

דרכו של מרן בפסיקת ההלכה
אך מרן הבית יוסף לא קיבל את דברי הרמב"ם ז"ל בכל מקום, דבמקום דהרי"ף והרא"ש פליגי על הרמב"ם פסק כמותם (עי' שו"ת יבי"א ח"א יו"ד סי' יט אותיות ט' וי'), והסכימו לו מאתים רבנים לזה שהכריע מרן ללכת אחר פסקי הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, דהיכא דשנים מהם אזלי בשיטה אחת פסקינן כוותיהו, וכ"כ הברכ"י בחו"מ (סי' כ"ה אות כ"ט) והמהרי"ט אלגאזי בתשו' שמחת יו"ט (סי' י"א) ועי' בתשו' גנת וורדים אבה"ע (כלל ב' סי' יו"ד) שכתב לצדד להתיר לפסוק כנגד המרא דאתרא, דכן עשה מרן הבית יוסף שפסק כמה פעמים כנגד דעת הרמב"ם, ע"ש.

תהליך התפשטות קבלת הוראות מרן
ונציין בזאת את דברי הרב ברכות המים יו"ד (סי' כ"א והב"ד בארץ חיים בכללים כלל ג'), שבזמן מרן הבית יוסף לא כולם קיבלו את דבריו, והיו מחכמי הדור שהיו אגודים בהוראות הרמב"ם, ומהם גם כמה מתלמידיו, וכמ"ש במחב"ר (או"ח סי' ל"ח אות א' וסי' תרע"א אות ב'), ע"ש. ואף בדברים שלא ביאר בהם הרמב"ם. ולא נתקבלו דברי מרן בכל תחום ארץ ישראל אלא עד אחר זמן ארוך מפטירתו. ובמשך הזמן, כאשר נתפרסם ויצא לאור עולם ספרו של מרן זיע"א, הוא הספר בית יוסף על ד' חלקי הטור, ובנוסף עליו ספר השלחן ערוך, אשר הוא פסקי הלכות למש"כ בספרו בית יוסף, קבלו על עצמם כל בני ארץ ישראל וגלילותיה, כולם קבלו על עצמם את מרן זיע"א כמרא דאתרא, ודעתו היא המכרעת להלכה. וכ"כ המראנ"ח בתשו' (סי' ק"ס), שכבר נתקבל הרב בית יוסף עלינו לרב ללכת אחר הוראותיו, והוא היה בן דורו של מרן. וכ"כ בשו"ת מהר"ם בן חביב בכללים שבס"ס גט פשוט (כלל א'), וכן הפרי חדש בספר מים חיים בקונט' התשו' (ס"ס ט'), וכ"כ בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"ב סי' פ"א), וכ"כ מהר"י מינץ (הב"ד בקובץ קול תורה ג' עמ' ה'), אשר היה מגדולי חכמי איטליה שכבר נתפשטה חכמתו והוראתו של מרן בכל העולם, ולא היתה קריה אשר שגבה ממנו, עד אשר נוכל לומר בלי גוזמא שמזמן הרמב"ם והרמב"ן, ועד היום לא נמצא כמוהו בישראל להגדיל תורה ולהאדירה.
וכתב מהר"ם חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קפ"ב), אמר המני"ח כך מקובלני ממורי הרב מר זקני ז"ל (הראשון לציון הרב משה גלאנטי זצ"ל והיה נכדו של מהר"ם גלאנטי תלמידו של מרן), כי בכל תחום א"י אין לומר קים לי נגד הרמב"ם ומוה"ר רבי יוסף קארו, אשר הם המה אשר קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם, אבותינו ואבות אבותינו, גם בכל ערי ביסתן, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכל חד מינייהו אפילו באלף לא בטיל, ולקבלת סברת הרמב"ם יש רמז בבדק הבית, עי"ש. ומפיו שמעתי שבזמנו חזרו גאוני צפת תובב"א בחברת גאוני עיר הקודש, וחידשו תוקף הסכמה זו וקבלתה, דלא יאמר אדם לחבירו קים לי נגד שום א' מהנזכר, וכן היה נזהר ומזהיר, ודבר זה גלוי ומפורסם לרבים, אלא שבעונותינו כשרבו בעלי ההוראה בנפש רחבת ידים, פשו להו טובא המורים כסברת היחיד מהפוסקים האחרונים כיון שהובא בדפוס, כי באמת עונשיה מסתייה אם יבטל דברי אחד מעמודי ההוראה הנז' עפ"י סברת היחיד, אם לא שהיחיד הזה יהיה מפורסם בראיותיו ודבריו, שכל חכמי הדור יסכימו כמותו מחמת עומק פלפולו וראיותיו, כי היכי דימטי ליה שיבא מכשורא, עכ"ל, ונוראים דבריו. וכ"כ בשו"ת גנת ורדים חו"מ (כלל ה' סי' ט"ז), בתשובה שכתב משם מהר"א יצחקי ראב"ד חברון, והסכים לו שם בסי' י"ז, וכ"כ מהר"א יצחקי בתשו' זרע אברהם חו"מ (סי' כ"ג). וע"ע בשו"ת מהר"י פראג'י (סי' כ"ב) שראיתי שכתבו משמו כן, וכן בשו"ת נחפה בכסף לרבי יונה נבון חו"מ סי' ט"ז (וכ"כ משמו בברכ"י חו"מ סי' כ"ה ס"ק כ"ז וכ"ח), ועי' בנחפה בכסף ח"א חו"מ סי' ז' (דף פא ע"ד) שכתב דבאמת מי שעיניו בראשו יקרב אליו תורת מרנא ורבנא הבית יוסף שאותיותיו מחכימות. וכן בשו"ת חיים לעולם (יו"ד סי' א'), והראש"ל רבי מרדכי יוסף מיוחס בשו"ת שער המים (סי' ט'). ובשו"ת אהל יוסף לרבי יוסף מולכו יו"ד (סי' ל') כתב שכיון שקיבלנו הוראות מרן הכי נקטינן, ואפילו כשהרמ"א ואלף פוסקים כמותו חולקים עליו, אנו בני ספרד בתר מרן גררינן הן לקולא והן לחומרא, וכ"כ בשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"ב סי' ה'). ומוהר"ח פלאג'י כתב בשו"ת חיים ביד (סי' ק"ח) כי גלוי וידוע בכל העולם שחכמי ספרד וצרפת קיבלו עליהם ועל זרעם לפסוק בכל מקום כדברי מרן רבנו יוסף קארו ז"ל, אפילו יחלקו עליו כל האחרונים, ועל כן יאמרו המושלים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ב (יו"ד סי' ז'), שאפילו מאה אחרונים חולקים על פסק מרן הש"ע, אין אנו שומעים להם, אפילו במקום הפסד מרובה, כי אנו מחוייבים ללכת אחרי הוראות מרן מכח הקבלה.

קבלת הוראות מרן בקרב גאוני אשכנז
וגם מגדולי גאוני אשכנז כתבו כן דאין לשנות כלל ממש"כ מרן הבית יוסף זיע"א, ודבריו דברי נביאות וכדו' ומהם: שאלת יעב"ץ (ח"א סי' ע"ה), רבי צדוק הכהן מלולבין במחשבת חרוץ (דף ג' ע"א), אשל אברהם בוטשאטש (ר"ס רפ"ה), חת"ס אבה"ע ח"ב (סי' ק"ב), שו"ת בית אפרים (יו"ד ס"ס ע"ח), שו"ת אור גדול (סי' כ"ז), שו"ת דברי חיים ח"ב (יו"ד סי' ק"ז) ועוד רבים אחרים, ואכמ"ל. ואספם כגורן בקובץ קול תורה ג', ע"ש. ועי' טה"ב ח"ב עמ' תקכה.

על פי בקשת א' מחכמי הפורום (שמשום מה בזמן האחרון שולח רק הודעות פרטיות), אני מתמצת את האמור עד כאן, ובעתיד אשתדל להביא גם תמצות, אף שלדעתי חשוב מאוד האריכות בציון המקורות והפוסקים.

בתחילה אחר התפשטות הוראות הרמב"ם, היו נוהגים כמותו בכל רחבי ארצות המזרח, וקבלוהו עליהם לרבם על כל קולותיו וחומרותיו.
מרן הבית יוסף בפסיקת הלכותיו, נקט קו חדש של הכרעה ע"פ ג' עמודי ההוראה, וזאת משום שהיו מקומות שנהגו כהרמב"ם, מקומות כהרא"ש ומקומות כהרי"ף, וזאת מלבד עוד הרבה מקומות שהיו נוהגים כשאר ראשונים.
בתחילה לא קיבלו כולם את הוראות מרן הבית יוסף, אך בהמשך הזמן (בעיקר בדור שאחריו) נתפשטו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, וכל ערי המזרח קיבלוהו לרבם. ובהמשך יוכח כך על כמה עדות, ואף בבני אשכנז מצינו מגדולי הדורות שקיבלוהו לרבם כמרא דארעא.

אינני מבין מדוע כבודו שולל את המובא בשם הגריש"א זצוק"ל, הרי זו הייתה דעת הרבה גדולים כנודע (והמפורסם שבהם הגר"מ אליהו זצ"ל). ולגופו של עניין, אע"פ שנהגו מתחילה כדעת הרמב"ם, הותר להם אח"כ לקבל את הוראות מרן, וה"נ אחר שנהגו כדעת מרן קבלו עליהם הוראות הבן איש חי! (אינני מבין בסוגיה, ואשמח לקבל ביקורת מנומקת על דבריי).

אני אענה על זה כאן בקצרה, ובעז"ה לפי ההמשך יתבאר העניין ביותר, יש הרבה חילוק בין קבלת הוראות הרמב"ם ולקבלת הוראות מרן שהתפשט הרבה יותר בקרב קהלת ישראל, וגדולי ישראל במשך כל הדורות מזמנו של מרן סברו שיש ללכת אחר הוראותיו, ובכללם הבן איש חי, במקומות מסויימים הבן איש חי מחמיר כנגד דעת מרן משום חסידותו ופרישותו, ויש בזה נידון רחב האם מותר להחמיר כנגד מרן, ויש שהוכיחו בזה מכמה פוסקים שהחמירו כנגד מרן, אך הדברים מוכיחים שלא סברו כן להחמיר על העם אלא על עצמם, וכך גם בבן איש חי, נכון הדבר שהוא כתב את ספרו לקהל, ויכול להיות שכך הייתה כוונתו (אך זה סותר את דעתו שקיבלנו הוראות מרן), אך אין אנו יכולים להזניח את כל גדולי הדורות שסברו שפוסקים כמרן וללכת אחר הבא"ח שהיה אחריו בכמה מאות שנה, וזאת מלבד שהבן איש חי היה פוסק בבבל, והשתא הכא אנן בארץ ישראל.
וחובת ההוכחה בזה היא על אלה שהולכים אחרי הוראות הבן איש חי, אשר מעולם לא ראיתי הוכחה חותכת (ובפרט מהחכם המוזכר שהיה ראש הנוהגים כדבריו, והוא בן משפחתו ובר פלוגתא של מרן הראש"ל שליט"א) שמזניחים הוראות מרן והולכים אחר הוראות הבא"ח.
ולגבי הגרי"ש אלישיב, מלבד זה שלא היה דרכו להתערב לספרדים אחר מי ילכו, וניתן לברר זאת אצל תלמידיו הספרדים שלאו דווקא הולכים אחר הוראות הבא"ח, ואני מכיר עשרות ת"ח ספרדים בירושלים אשר היו נועצים עמו ושואלים את פיו, אך בהלכה הרי הם הולכים בתר הוראות מרן, ומלבד זאת יש להזהר ביותר מהבאת שמועות בשם אנשים אשר לא הוסמכו לכך, ופתאום אחרי הפטירה, שבתר מיתה ליכא הכחשה, ואין משיבין את הארי, מפרסמים דברים מגמתיים.

קטונתי מלהורות למאן דהוא (ובודאי שאיני בר סמכא להורות ליוצאי עדות ספרד ואגפיה), אבל ידוע שלא רק מרן הגר"מ אליהו זצ"ל כן פסק, אלא גם הגרי"מ הלל שליט"א והגרי"ח סופר שליט"א, הלא המה בספרתם.
וידוע ששיטת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל היתה שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק, ואילו קבלת הוראות האר"י הקדוש היא בגדר ודאי. (וידועים דברי ג"ע החיד"א שאילו מרן היה רואה דברי האר"י הקדוש היה חוזר בו)
וספר לי ת"ח מיוצאי מרוקו, שמשפחתו היתה קשורה לבית האביר יעקב וצאצאיו הקדושים זצ"ל, כי גם הבבא סאלי זצ"ל היה מורה ובא כדעת ג"ע הבא"ח.

וכל אחד ינהג כפי שהורו לו רבותיו.

וכך גם בבן איש חי, נכון הדבר שהוא כתב את ספרו לקהל, ויכול להיות שכך הייתה כוונתו (אך זה סותר את דעתו שקיבלנו הוראות מרן), אך אין אנו יכולים להזניח את כל גדולי הדורות שסברו שפוסקים כמרן וללכת אחר הבא"ח שהיה אחריו בכמה מאות שנה,

מה שלא כ"כ מובן בכל העניין הזה הוא כך, אם הבא"ח סבר שצריך לנהוג כפסקיו ואתה לא מקבל את דעתו זאת, כי אתה סובר שגדולי הדורות (שלפניו) חולקים עליו, מה איכפת לך דעתו של הגרי"ש הלא גם עליו חולקים גדולי הדורות (שלפניו) לדעתך, ומה רב כוחו מכוחו של הבא"ח.

אני יודע שכתבת גם סברות אחרות כגון א"י ובבל, אבל אני שואל רק על הסברא הזו.

בברכה המשולשת כתב:קטונתי מלהורות למאן דהוא (ובודאי שאיני בר סמכא להורות ליוצאי עדות ספרד ואגפיה), אבל ידוע שלא רק מרן הגר"מ אליהו זצ"ל כן פסק, אלא גם הגרי"מ הלל שליט"א והגרי"ח סופר שליט"א, הלא המה בספרתם.
וידוע ששיטת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל היתה שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק, ואילו קבלת הוראות האר"י הקדוש היא בגדר ודאי. (וידועים דברי ג"ע החיד"א שאילו מרן היה רואה דברי האר"י הקדוש היה חוזר בו)
וספר לי ת"ח מיוצאי מרוקו, שמשפחתו היתה קשורה לבית האביר יעקב וצאצאיו הקדושים זצ"ל, כי גם הבבא סאלי זצ"ל היה מורה ובא כדעת ג"ע הבא"ח.

וכל אחד ינהג כפי שהורו לו רבותיו.

אני יכול למנות לך עוד מאה מחכמי הדור שנוהגים כמו הבא"ח, אך אין זה הוכחה לעיקר הדין כמי צריכים לנהוג. ומש"כ לגבי הרב סופר, זה אינו מדוייק כלל.
לגבי שיטת החיד"א בזה עוד נאריך בעניין, וכך גם לגבי הרב בן ציון.
לגבי הבבא סאלי, דיברתי על זה עם כמה מבני המשפחה והכחישו את העניין שהיה מורה בכל כמו הבא"ח.

אוצר החכמה כתב:

וכך גם בבן איש חי, נכון הדבר שהוא כתב את ספרו לקהל, ויכול להיות שכך הייתה כוונתו (אך זה סותר את דעתו שקיבלנו הוראות מרן), אך אין אנו יכולים להזניח את כל גדולי הדורות שסברו שפוסקים כמרן וללכת אחר הבא"ח שהיה אחריו בכמה מאות שנה,

מה שלא כ"כ מובן בכל העניין הזה הוא כך, אם הבא"ח סבר שצריך לנהוג כפסקיו ואתה לא מקבל את דעתו זאת, כי אתה סובר שגדולי הדורות (שלפניו) חולקים עליו, מה איכפת לך דעתו של הגרי"ש הלא גם עליו חולקים גדולי הדורות (שלפניו) לדעתך, ומה רב כוחו מכוחו של הבא"ח.

אני יודע שכתבת גם סברות אחרות כגון א"י ובבל, אבל אני שואל רק על הסברא הזו.

נכון מאוד, דעתו של הרב אלישיב לא תשנה את העניין כפי שדעתו של הבא"ח אינה משנה (וח"ו אין הכוונה להוריד מגדולתם, אלא שאנו ממשיכים בלשנו במנהגי ארץ ישראל כפי דעת מרן הב"י זיע"א), אבל אני נזדעקתי כנגד נסיון של מאן דהו להשתמש במרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ככלי אישי לצרכים אישיים ועדתיים.

מורה צדק כתב:אני אענה על זה כאן בקצרה, ובעז"ה לפי ההמשך יתבאר העניין ביותר, יש הרבה חילוק בין קבלת הוראות הרמב"ם ולקבלת הוראות מרן שהתפשט הרבה יותר בקרב קהלת ישראל,

1. מה זה משנה? סוף-סוף חזינן שאפשר לשנות מנג שנהגו כחכם פלוני ללכת ולנהוג אח"כ כאחרים.
2. כיצד מרן עצמו פסק שלא כדעת הרמב"ם? (הרי עדיין לא נהגו אחרת עד שפסק כן)

מורה צדק כתב:וגדולי ישראל במשך כל הדורות מזמנו של מרן סברו שיש ללכת אחר הוראותיו, ובכללם הבן איש חי,

דעתי בזה כתבתי במקום אחר, אלא שהדברים טעונים מחקר ובדיקה, וכמשכ"ש.

מורה צדק כתב:וגדולי ישראל במשך כל הדורות מזמנו של מרן סברו שיש ללכת אחר הוראותיו, ובכללם הבן איש חי, במקומות מסויימים הבן איש חי מחמיר כנגד דעת מרן משום חסידותו ופרישותו, ויש בזה נידון רחב האם מותר להחמיר כנגד מרן, ויש שהוכיחו בזה מכמה פוסקים שהחמירו כנגד מרן, אך הדברים מוכיחים שלא סברו כן להחמיר על העם אלא על עצמם, וכך גם בבן איש חי, נכון הדבר שהוא כתב את ספרו לקהל, ויכול להיות שכך הייתה כוונתו (אך זה סותר את דעתו שקיבלנו הוראות מרן), אך אין אנו יכולים להזניח את כל גדולי הדורות שסברו שפוסקים כמרן וללכת אחר הבא"ח שהיה אחריו בכמה מאות שנה,

לא הבנתי, מהי דעת הבא"ח - מדוע הורה לציבור שלא כדעת מרן?

מורה צדק כתב:וזאת מלבד שהבן איש חי היה פוסק בבבל, והשתא הכא אנן בארץ ישראל.

ראה מש"כ לתמוה בזה הרה"ג המכונה 'אוצר החכמה' במקום אחר.

מורה צדק כתב:וחובת ההוכחה בזה היא על אלה שהולכים אחרי הוראות הבן איש חי, אשר מעולם לא ראיתי הוכחה חותכת (ובפרט מהחכם המוזכר שהיה ראש הנוהגים כדבריו, והוא בן משפחתו ובר פלוגתא של מרן הראש"ל שליט"א) שמזניחים הוראות מרן והולכים אחר הוראות הבא"ח.

איזה הוכחה צריך, שהשתנה המנהג? עצם הביקורת הגדולה שהייתה על דרכו של הגרע"י בזה, והעובדה שהכל [- בקרב בני עדות המזרח] נהגו ללמוד בא"ח ולהורות כוותיה, עד שקם מרן היביע אומר, הלא היא כתובה על ספרי תולדותיו (שכ"ת בקי בהם טפי מינן), והיא עצמה הראיה שהשתנה המנהג להורות כהבא"ח.

החילוק בין קבלת הוראות הרמב"ם לקבלת הוראות מרן עוד יבואר.
מה שכתב למאי נמ? במקו"א, יש משהו בדבריו שקבלת ההוראות אי לא אבסולוטית, וישנם חריגות. ומה שהבן איש חי בכמה עשרות מקומות לא הלך כמו דעת מרן הב"י, הסיבה העיקרית היא שדעתו הייתה שאפשר להחמיר כנגד מרן אך א"א להקל, ועל סברא זו נחלקו גדולי עולם כפי שיתבאר בהמשך.
על מה שתמה אוצה"ח, כבר נתיישב שם הדבר, ואמנם אוצה"ח תמה ע"ז אך יישבתי שם את הדברים לענ"ד.

ולעניין הביקורת שהייתה ועודנה על מרן הראש"ל שליט"א שהחזיר הנהגת מרן כעטרה לעדות המזרח, נכון הוא שהייתה חולשה בזה לפני 100 שנה, וזאת מחמת התמעטות לימוד ההלכה והרבנים בקרב הספרדים, וגם מי שהיה ת"ח עסק בעיקר בלימוד הגמרא והקבלה, ופחות בלימוד ההלכה, וכך נוצר מצב שאנשים חיפשו נואשות מישהו ללכת אחריו, וראו בבן איש חי מנהיג ראוי, ובספר זה קיצור הלכות נפלא שלא היה כמותו, ולא רק זאת, אלא שהוא מסודר לפי סדר הפרשיות, כך שנתשרש ספר זה בקהל ישראל.
ואביא לדוגמא את קהילת ארם צובא, במחילה מכת"ר הנשארים שם, אך לפני כ-100 שנה התחילה הבריחה מהמקום, מי שהיה לו שכל ברח, החכמים עלו לירושלים, ואנשי המסחר נפוצו בכל העולם כולו, ומי נשאר? תחשבו לבד, וכבר לא היה רבנים ראויים במקום שידעו והיו בקיאים בתורת הפסיקה, ובדיוק הגיע אליהם הספר בא"ח כקרש הצלה, ובכך נשתנו הרבה מנהגים ממה שנהגו קודם, אך החכמים שהלכו לאמריקה, המשיכו במנהגיהם, כך שנוצר מצב שאלה שעזבו שמרו יותר מאלה שנשארו. ומאידך, העולים לירושלים היו דבקים בתורת הקבלה, ונמשכו אחר חכמי בבל שנהגו כבא"ח.
אותו הדבר ואף יותר גרוע מכך היה במצרים, הייתה חולשה גדולה בקיום המצוות, משיכה גדולה לכיוון האליאנס והמודה הצרפתית (עד כדי שא' מנשיאי צרפת היה נשוי לבחורה מתבוללת ממצרים), הוועד דחק את משפחת בן שמעון מהרבנות, ונתמנה לרב ראשי א' מאינשי דלא מעלי שאף היה אוכל נבלות וטרפות לתאבון, כך שאי אפשר להוכיח ממה שנהגו.
וגם בבבל לא כולם נהגו כדעת הבן איש חי, רבים היו החולקים עליו בהלכה ועוד נאריך בזה.

מותר לומר את העובדה הפשוטה שכל הענין הזה של קבלת הוראות מרן הוא עורבא פרח ודברים שלא שמעתן אוזן, וכל גדולי הדורות הספרדים והאשכנזים לא נמנעו מלחלוק על הב"י ולהנהיג שלא כדעתו במקומות שהי' נראה להם, ולא השתמשו בכלל זה רק לסניף ובמקום שלא היתה הכרעה ברורה אחרת, ולהפוך זאת לכלל גורף ומכריע הוא עקירת התורה וההלכה, ודי בזה.

מורה צדק כתב:מה שכתב למאי נמ? במקו"א, יש משהו בדבריו שקבלת ההוראות אי לא אבסולוטית, וישנם חריגות. ומה שהבן איש חי בכמה עשרות מקומות לא הלך כמו דעת מרן הב"י, הסיבה העיקרית היא שדעתו הייתה שאפשר להחמיר כנגד מרן אך א"א להקל, ועל סברא זו נחלקו גדולי עולם כפי שיתבאר בהמשך.

מניין שזו הסיבה, הרי הוא גם הורה לברך אחרי הדלקת נרות שבת, אע"פ שלדעת מרן י"ל שהוא ברכה לבטלה (כמש"כ ביביע אומר ח"ב או"ח סי' טז וח"ו או"ח סי' מח ס"ק יא ויחו"ד ח"ב סי' לג ועוד).

מורה צדק כתב:על מה שתמה אוצה"ח, כבר נתיישב שם הדבר, ואמנם אוצה"ח תמה ע"ז אך יישבתי שם את הדברים לענ"ד.

ראה במאמר באתר ישיבת הר עציון, שדעת ה'בן איש חי' היא כמש"כ הרב 'אוצר החכמה' שם.

מורה צדק כתב:ולעניין הביקורת שהייתה ועודנה על מרן הראש"ל שליט"א שהחזיר הנהגת מרן כעטרה לעדות המזרח, נכון הוא שהייתה חולשה בזה לפני 100 שנה, וזאת מחמת התמעטות לימוד ההלכה והרבנים בקרב הספרדים, וגם מי שהיה ת"ח עסק בעיקר בלימוד הגמרא והקבלה, ופחות בלימוד ההלכה, וכך נוצר מצב שאנשים חיפשו נואשות מישהו ללכת אחריו, וראו בבן איש חי מנהיג ראוי, ובספר זה קיצור הלכות נפלא שלא היה כמותו, ולא רק זאת, אלא שהוא מסודר לפי סדר הפרשיות, כך שנתשרש ספר זה בקהל ישראל.
ואביא לדוגמא את קהילת ארם צובא, במחילה מכת"ר הנשארים שם, אך לפני כ-100 שנה התחילה הבריחה מהמקום, מי שהיה לו שכל ברח, החכמים עלו לירושלים, ואנשי המסחר נפוצו בכל העולם כולו, ומי נשאר? תחשבו לבד, וכבר לא היה רבנים ראויים במקום שידעו והיו בקיאים בתורת הפסיקה, ובדיוק הגיע אליהם הספר בא"ח כקרש הצלה, ובכך נשתנו הרבה מנהגים ממה שנהגו קודם, אך החכמים שהלכו לאמריקה, המשיכו במנהגיהם, כך שנוצר מצב שאלה שעזבו שמרו יותר מאלה שנשארו. ומאידך, העולים לירושלים היו דבקים בתורת הקבלה, ונמשכו אחר חכמי בבל שנהגו כבא"ח.
אותו הדבר ואף יותר גרוע מכך היה במצרים, הייתה חולשה גדולה בקיום המצוות, משיכה גדולה לכיוון האליאנס והמודה הצרפתית (עד כדי שא' מנשיאי צרפת היה נשוי לבחורה מתבוללת ממצרים), הוועד דחק את משפחת בן שמעון מהרבנות, ונתמנה לרב ראשי א' מאינשי דלא מעלי שאף היה אוכל נבלות וטרפות לתאבון, כך שאי אפשר להוכיח ממה שנהגו.
וגם בבבל לא כולם נהגו כדעת הבן איש חי, רבים היו החולקים עליו בהלכה ועוד נאריך בזה.

1. זה "קצת" מעליב לומר זאת על הכף החיים למשל, שבנוגע לברכת הדלקת הנר ג"כ פסק כהבא"ח (ראה ביביע אומר ח"ו הנ"ל, ועוד), וכן הוא ביחס להרבה פסקים ופוסקים נכבדים אחרים.
2. מעניין שכשהדברים מגיעים למנהג התמוה שלא לעשות חדר ייחוד (ראה שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ח, וכן במאמר הנ"ל מאתר 'הר עציון'), פתאום מזדעק הרב יצחק יוסף שליט"א על הרבנים האשכנזים האומרים שנתמעטו גדולים בהלכה בקרב חכמי ספרד בדור האחרון, אע"פ שמנהג זה תמוה כיצד ניתן לברך פעמיים שבע ברכות עוד בטרם הם נשואים לפ"ד מרן, ואמאי לא נאמר סב"ל? (ובפרט שסביר מאד שנשתנו הסדרים בזה, שבעבר היו עושים החתונה סמוך לבית החתן, ואפשר שהיה כונסה לביתו באיזה שלב, משא"כ בזמנינו שהחתונה באולם).

מורה צדק כתב: אני יכול למנות לך עוד מאה מחכמי הדור שנוהגים כמו הבא"ח, אך אין זה הוכחה לעיקר הדין כמי צריכים לנהוג. ומש"כ לגבי הרב סופר, זה אינו מדוייק כלל.
לגבי שיטת החיד"א בזה עוד נאריך בעניין, וכך גם לגבי הרב בן ציון.
לגבי הבבא סאלי, דיברתי על זה עם כמה מבני המשפחה והכחישו את העניין שהיה מורה בכל כמו הבא"ח.

א. לגבי הבבא סאלי זיע"א, אני כתבתי במפורש שכך שמעתי, וברור שאין אחריות השמועה עלי. ואם לכתר"ה מקורות הפוכים ברי-סמכא, אדרבה בטלה השמוע ששמעתי בפני המקורות המוסמכים.
ב. לגבי ג"ע החיד"א- אשמח לראות את אריכות דבריו של כתר"ה וכנ"ל לגבי הגרב"צ א"ש.
ג. מש"כ כתר"ה שדברי לגבי הגרי"ח סופר שליט"א אינם מדוייקים כלל- אשמח מאוד לפירוט והסבר אי הדיוק.

למאי_נמ? כתב:מניין שזו הסיבה, הרי הוא גם הורה לברך אחרי הדלקת נרות שבת, אע"פ שלדעת מרן י"ל שהוא ברכה לבטלה (כמש"כ ביביע אומר ח"ב או"ח סי' טז וח"ו או"ח סי' מח ס"ק יא ויחו"ד ח"ב סי' לג ועוד).

לדעת הבן איש חי מה שמרכים אחר ההדלקה הוא חומרה, שלא להדליק אחר קבלת שבת. וזה לא רק הוא, אלא גם הגאון החיד"א סבר כך. ועוד נגיע למה שיש לענות על דבריהם לענין הדלקת נרות.

למאי_נמ? כתב:במאמר באתר ישיבת הר עציון, שדעת ה'בן איש חי' היא כמש"כ הרב 'אוצר החכמה' שם.

הנה במאמר הנזכר מנסה הכותב לצייר שכביכול הבן איש חי חלק על מרן מחמת שקיבלו הוראותיו רק בתורת מנהג מסויים, ולא שהיה מרא דאתרא, וכנגד זה מצינו במקומות רבים שהבן איש חי כותב שקיבלנו הוראות מרן וכו', אלא מאי שכל הענין של קים לי אינו קשור כלל לשאר הלכות, וזה נושא מורכב וארוך בפני עצמו, מתי אומרים קים לי ומתי לא, ואם אומרים קים לי כנגד מרן, ואי מהני לומר קים לי, ונכון שהבא"ח דן בזה מצד המנהג אם נהגו כן בירושלים, אך שאני דין קים לי שפעמים שהוא הוצאת ממון מן המוחזק, וטענת קים לי טענה חזקה היא ולכך סייג זאת משאר פסקים שבש"ע.
ועוד השגה על המאמר, הכותב רוצה לומר שבני מרוקו לא קיבלו הוראות שבתשובות וכו' ועוד הרבה דברים שאינם נכונים כלל על בני מרוקו, ובידי תשובות המוכיחות שהדעות לא היו שוות בזה, ואין כזה דבר שקיבלו הוראות של ספר מסויים ולא של מחברו.

ובנוגע לכף החיים, ישנם כמה חילוקי דעות בין הכף החיים להמרן הראש"ל שליט"א, אך זה לא אומר שהכף החיים קיבל הוראות הבא"ח, להיפך מזה, הוא דגל בשמרנות עפ"ד הבית יוסף. ולגבי הדלקת נרות כבר נתבאר לעיל שהם אחזו שזו חומרא, ובזה נסמך הכה"ח על החיד"א והבא"ח ופסק לברך אח"כ.
ולעניין החדר יחוד, אני מציע לך לראות את תשובה היביע אומר ח"ה אה"ע סי' ח' במלואה ולא להסתמך על קיצור דברים באיזה מאמר, והשואל שם שאל 3 שאלות שאין בהם ממש, 1, שזה הפסק משמעותי. והתשובה לזה, והרי כבר כתב היבי"א שזה ברכות השבח, אז מה זה משנה קצת זמן או הרבה זמן, ובפרט שכל הזמן עדיין עסוקים באותו ענין של הנישואין. וגם לשיטתו שזה הרבה זמן איך עושים חופת נדה?
2. איך מברכים שנית? כבר תירצו לו את הראשון אז מה לו לשאול על השני, וכי השני זה לא ברכות השבח.
3. גם אם מקבלים את ההסבר, מדוע נהגו בדרך זאת שיוצרת בעיות הלכתיות? מסבירים לו שאין בזה בעיה הלכתית, והוא עוד שואל.

בברכה המשולשת כתב:

מורה צדק כתב: אני יכול למנות לך עוד מאה מחכמי הדור שנוהגים כמו הבא"ח, אך אין זה הוכחה לעיקר הדין כמי צריכים לנהוג. ומש"כ לגבי הרב סופר, זה אינו מדוייק כלל.
לגבי שיטת החיד"א בזה עוד נאריך בעניין, וכך גם לגבי הרב בן ציון.
לגבי הבבא סאלי, דיברתי על זה עם כמה מבני המשפחה והכחישו את העניין שהיה מורה בכל כמו הבא"ח.

א. לגבי הבבא סאלי זיע"א, אני כתבתי במפורש שכך שמעתי, וברור שאין אחריות השמועה עלי. ואם לכתר"ה מקורות הפוכים ברי-סמכא, אדרבה בטלה השמוע ששמעתי בפני המקורות המוסמכים.
ב. לגבי ג"ע החיד"א- אשמח לראות את אריכות דבריו של כתר"ה וכנ"ל לגבי הגרב"צ א"ש.
ג. מש"כ כתר"ה שדברי לגבי הגרי"ח סופר שליט"א אינם מדוייקים כלל- אשמח מאוד לפירוט והסבר אי הדיוק.

אני לא יכול לשלול שלבבא סאלי היתה נטיה להחמיר ולכן מצטייר שנהג כבן איש חי, או שבאמת סמך על דבריו בדברים מסויימים, והרב מרדכי אליהו אמר בשמו כמה דברים שאני שמעתי מבני משפחתו שהוא היה סובר בזה אחרת, ויש הרבה עדויות שהוא הורה לשאול את הרב עובדיה והיה מקבל דעתו ברוב הדברים (אחד מהדברים שלו זה ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצאים בה י"ח, והבא"ח לא סבר כך).
הגרי"ח סופר, במחכ"ת אין לו שיטה ודרך קבועה, מחד הוא מורה ובא דאזלינן בתר קבלת הוראות מרן, אך מאידך רשימת הדברים שלשיטתו אין נוהגים כמרן היא ארוכה מיני ים.

מורה צדק כתב: ויש הרבה עדויות שהוא הורה לשאול את הרב עובדיה והיה מקבל דעתו ברוב הדברים (אחד מהדברים שלו זה ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצאים בה י"ח, והבא"ח לא סבר כך).

האם כתר"ה יכול להעלות לכאן עדות כזו לגבי ב"ה וב"ש, בבקשה?
כי עניית ב"ה וב"ש בכל ברכהמפורשת באביר יעקב (ויעויין בהרחבה בחיבור החדש של הרב פורטל הי"ו על ב"ה וב"ש)

בברכה המשולשת כתב:

מורה צדק כתב: ויש הרבה עדויות שהוא הורה לשאול את הרב עובדיה והיה מקבל דעתו ברוב הדברים (אחד מהדברים שלו זה ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצאים בה י"ח, והבא"ח לא סבר כך).

האם כתר"ה יכול להעלות לכאן עדות כזו לגבי ב"ה וב"ש, בבקשה?
כי עניית ב"ה וב"ש בכל ברכהמפורשת באביר יעקב (ויעויין בהרחבה בחיבור החדש של הרב פורטל הי"ו על ב"ה וב"ש)

לא הבנתי למה אתה מתכוין, אני התכוונתי שבזה הבבא סאלי לא הסכים לדעת הרב עובדיה.

אם כן, הכל אתי שפיר.

מורה צדק כתב:

למאי_נמ? כתב:מניין שזו הסיבה, הרי הוא גם הורה לברך אחרי הדלקת נרות שבת, אע"פ שלדעת מרן י"ל שהוא ברכה לבטלה (כמש"כ ביביע אומר ח"ב או"ח סי' טז וח"ו או"ח סי' מח ס"ק יא ויחו"ד ח"ב סי' לג ועוד).

לדעת הבן איש חי מה שמרכים אחר ההדלקה הוא חומרה, שלא להדליק אחר קבלת שבת. וזה לא רק הוא, אלא גם הגאון החיד"א סבר כך. ועוד נגיע למה שיש לענות על דבריהם לענין הדלקת נרות.

א. יש במנהג זה גם חומרא וגם קולא, ואם לדעתו ההוראה היא כמו מרן, אלא שרשאים להחמיר, אינו מובן כיצד הקל בדין 'עובר לעשייתן' (שהוזכר כבר בראשונים בהקשר זה כמובא ביביע אומר הנ"ל).
ב. סתם ככה, קושיא זו על הבן איש חי שמעתי מרבך, הרב יצחק יוסף שליט"א, בשיעור (דקה 56-59) שציינתי לו כ"פ.

מורה צדק כתב:

למאי_נמ? כתב:במאמר באתר ישיבת הר עציון, שדעת ה'בן איש חי' היא כמש"כ הרב 'אוצר החכמה' שם.

הנה במאמר הנזכר מנסה הכותב לצייר שכביכול הבן איש חי חלק על מרן מחמת שקיבלו הוראותיו רק בתורת מנהג מסויים, ולא שהיה מרא דאתרא, וכנגד זה מצינו במקומות רבים שהבן איש חי כותב שקיבלנו הוראות מרן וכו'...

אשמח שתראה מקור שהבא"ח שקיבלנו את מרן כ'מרא דתרא' (שהרי במאמר הנ"ל רוצה לומר שקבלה זו היא כתורת מנהג המחייב, שסמכותו פחות ממרא דאתרא).

מורה צדק כתב:2. איך מברכים שנית? כבר תירצו לו את הראשון אז מה לו לשאול על השני, וכי השני זה לא ברכות השבח.

לא הבנתי את הקשר, נניח ונקבל את דעתו שבברכת השבח אין דין הפסק (ודלא כמש"כ הג"ר יששכר מאיר זצ"ל להוכח מברכת הברק והרעם, והשיבו בילקו"י), עדיין הם לא נשואין עד לאחר הייחוד (לדעת מרן להבנת היביע אומר הנ"ל), וא"כ בשלמא ברכת הנישואין הראשונה שדינה לברך "קודם הנישואין" א"ש, אלא ברכת הנישואין בהמשך הם רק בסעודה שאוכלים בה אחר הנישואין (ולא העומדים להתחתן, כמובן).

התגובה הבאה אינה שלי, אלא אחד מהחכמים ביקשני להכניס את דבריו:

מורה צדק כתב:ובנוגע לכף החיים, ישנם כמה חילוקי דעות בין הכף החיים להמרן הראש"ל שליט"א, אך זה לא אומר שהכף החיים קיבל הוראות הבא"ח, להיפך מזה, הוא דגל בשמרנות עפ"ד הבית יוסף. ולגבי הדלקת נרות כבר נתבאר לעיל שהם אחזו שזו חומרא, ובזה נסמך הכה"ח על החיד"א והבא"ח ופסק לברך אח"כ.

"ישנם כמה חילוקי דעות בין הכה"ח להמרן הראש"ל שליט"א" - כמה חילוקי דעות ?? -- בדר"כ דעתו של הכה"ח הרבה יותר קרובה לדעת הבא"ח, מאשר לדעת הגר"ע.

"אך זה לא אומר שהכף החיים קיבל הוראות הבא"ח" - הכף החיים אכן לא "קיבל הוראות הבן איש חי", בדיוק כמו שהוא לא קיבל הוראות מרן.
בשביל הכה"ח, ענין "קבלת הוראות מרן", זה אומר שבאופן כללי ההלכה היא כמו מרן, אבל ה"כלל" ממש לא מחייב אותו בכל דין ודין לנהוג כמרן.
כך גם יודע כל הלומד קצת בכף החיים, שבדרך כלל דברי הבא"ח הם נר לרגליו, אבל עובדה זו לא מחייבת אותו לפסוק תמיד כמו הבא"ח [ובאמת יש לא מעט פעמים שדעתו שונה מהבא"ח].

"הוא דגל בשמרנות עפ"ד הבית יוסף" - טעות ושיבוש גמור !! הוא לא דגל בדברי הבית יוסף יותר מהבן איש חי ! -- שניהם, הבא"ח וכה"ח, הבינו כנ"ל, שבאופן כללי ההלכה הסתמית היא כמו מרן, אבל פעמים רבות הם מחמירים, או נוהגים אחרת ממרן, על פי הכרעות גדולי האחרונים. [ולא רק בסב"ל ובדברי קבלה !]

"ולגבי הדלקת נרות כבר נתבאר לעיל שהם אחזו שזו חומרא, ובזה נסמך הכה"ח על החיד"א והבא"ח ופסק לברך אח"כ" - מנין לך כזה דבר שהחיד"א והבא"ח "אחזו שזו חומרא" ?? והיכן מצאת בכה"ח שנסמך בזה על החיד"א והבא"ח ??
עי' בכה"ח סי' רס"ג אות ל"ד ומ"ג, לא הזכיר מאומה מדברי החיד"א והבא"ח. אלא רק מחמת הסברא המובאת ברמ"א שבברכה מקבלת שבת ואסור לה להדליק אח"כ.

מורה צדק כתב:החילוק בין קבלת הוראות הרמב"ם לקבלת הוראות מרן עוד יבואר.
מה שכתב למאי נמ? במקו"א, יש משהו בדבריו שקבלת ההוראות אי לא אבסולוטית, וישנם חריגות. ומה שהבן איש חי בכמה עשרות מקומות לא הלך כמו דעת מרן הב"י, הסיבה העיקרית היא שדעתו הייתה שאפשר להחמיר כנגד מרן אך א"א להקל, ועל סברא זו נחלקו גדולי עולם כפי שיתבאר בהמשך.
על מה שתמה אוצה"ח, כבר נתיישב שם הדבר, ואמנם אוצה"ח תמה ע"ז אך יישבתי שם את הדברים לענ"ד.

ולעניין הביקורת שהייתה ועודנה על מרן הראש"ל שליט"א שהחזיר הנהגת מרן כעטרה לעדות המזרח, נכון הוא שהייתה חולשה בזה לפני 100 שנה, וזאת מחמת התמעטות לימוד ההלכה והרבנים בקרב הספרדים, וגם מי שהיה ת"ח עסק בעיקר בלימוד הגמרא והקבלה, ופחות בלימוד ההלכה, וכך נוצר מצב שאנשים חיפשו נואשות מישהו ללכת אחריו, וראו בבן איש חי מנהיג ראוי, ובספר זה קיצור הלכות נפלא שלא היה כמותו, ולא רק זאת, אלא שהוא מסודר לפי סדר הפרשיות, כך שנתשרש ספר זה בקהל ישראל.
ואביא לדוגמא את קהילת ארם צובא, במחילה מכת"ר הנשארים שם, אך לפני כ-100 שנה התחילה הבריחה מהמקום, מי שהיה לו שכל ברח, החכמים עלו לירושלים, ואנשי המסחר נפוצו בכל העולם כולו, ומי נשאר? תחשבו לבד, וכבר לא היה רבנים ראויים במקום שידעו והיו בקיאים בתורת הפסיקה, ובדיוק הגיע אליהם הספר בא"ח כקרש הצלה, ובכך נשתנו הרבה מנהגים ממה שנהגו קודם, אך החכמים שהלכו לאמריקה, המשיכו במנהגיהם, כך שנוצר מצב שאלה שעזבו שמרו יותר מאלה שנשארו. ומאידך, העולים לירושלים היו דבקים בתורת הקבלה, ונמשכו אחר חכמי בבל שנהגו כבא"ח.
אותו הדבר ואף יותר גרוע מכך היה במצרים, הייתה חולשה גדולה בקיום המצוות, משיכה גדולה לכיוון האליאנס והמודה הצרפתית (עד כדי שא' מנשיאי צרפת היה נשוי לבחורה מתבוללת ממצרים), הוועד דחק את משפחת בן שמעון מהרבנות, ונתמנה לרב ראשי א' מאינשי דלא מעלי שאף היה אוכל נבלות וטרפות לתאבון, כך שאי אפשר להוכיח ממה שנהגו.
וגם בבבל לא כולם נהגו כדעת הבן איש חי, רבים היו החולקים עליו בהלכה ועוד נאריך בזה.

אני מוחה על כבוד החכמים הספרדים
ואדרבא . האם בכתבי היביע אומר יש סברא כזאת?
לא מסתבר
והמפורסמות אצ ראיה כל גדולי העולם שהיו אצל הספרדים
וירידת הדורות שהיה אצלם אף שיש בזה משהו
אך לענד לא עככ לומר שאם היה מסורת לפסוק כהבי שלא היה ממשיך המסורת

מורה צדק כתב:החילוק בין קבלת הוראות הרמב"ם לקבלת הוראות מרן עוד יבואר.
מה שכתב למאי נמ? במקו"א, יש משהו בדבריו שקבלת ההוראות אי לא אבסולוטית, וישנם חריגות. ומה שהבן איש חי בכמה עשרות מקומות לא הלך כמו דעת מרן הב"י, הסיבה העיקרית היא שדעתו הייתה שאפשר להחמיר כנגד מרן אך א"א להקל, ועל סברא זו נחלקו גדולי עולם כפי שיתבאר בהמשך.
על מה שתמה אוצה"ח, כבר נתיישב שם הדבר, ואמנם אוצה"ח תמה ע"ז אך יישבתי שם את הדברים לענ"ד.

ולעניין הביקורת שהייתה ועודנה על מרן הראש"ל שליט"א שהחזיר הנהגת מרן כעטרה לעדות המזרח, נכון הוא שהייתה חולשה בזה לפני 100 שנה, וזאת מחמת התמעטות לימוד ההלכה והרבנים בקרב הספרדים, וגם מי שהיה ת"ח עסק בעיקר בלימוד הגמרא והקבלה, ופחות בלימוד ההלכה, וכך נוצר מצב שאנשים חיפשו נואשות מישהו ללכת אחריו, וראו בבן איש חי מנהיג ראוי, ובספר זה קיצור הלכות נפלא שלא היה כמותו, ולא רק זאת, אלא שהוא מסודר לפי סדר הפרשיות, כך שנתשרש ספר זה בקהל ישראל.
ואביא לדוגמא את קהילת ארם צובא, במחילה מכת"ר הנשארים שם, אך לפני כ-100 שנה התחילה הבריחה מהמקום, מי שהיה לו שכל ברח, החכמים עלו לירושלים, ואנשי המסחר נפוצו בכל העולם כולו, ומי נשאר? תחשבו לבד, וכבר לא היה רבנים ראויים במקום שידעו והיו בקיאים בתורת הפסיקה, ובדיוק הגיע אליהם הספר בא"ח כקרש הצלה, ובכך נשתנו הרבה מנהגים ממה שנהגו קודם, אך החכמים שהלכו לאמריקה, המשיכו במנהגיהם, כך שנוצר מצב שאלה שעזבו שמרו יותר מאלה שנשארו. ומאידך, העולים לירושלים היו דבקים בתורת הקבלה, ונמשכו אחר חכמי בבל שנהגו כבא"ח.
אותו הדבר ואף יותר גרוע מכך היה במצרים, הייתה חולשה גדולה בקיום המצוות, משיכה גדולה לכיוון האליאנס והמודה הצרפתית (עד כדי שא' מנשיאי צרפת היה נשוי לבחורה מתבוללת ממצרים), הוועד דחק את משפחת בן שמעון מהרבנות, ונתמנה לרב ראשי א' מאינשי דלא מעלי שאף היה אוכל נבלות וטרפות לתאבון, כך שאי אפשר להוכיח ממה שנהגו.
וגם בבבל לא כולם נהגו כדעת הבן איש חי, רבים היו החולקים עליו בהלכה ועוד נאריך בזה.

אני מוחה על כבוד החכמים הספרדים
ואדרבא . האם בכתבי היביע אומר יש סברא כזאת?
לא מסתבר
והמפורסמות אצ ראיה כל גדולי העולם שהיו אצל הספרדים
וירידת הדורות שהיה אצלם אף שיש בזה משהו
אך לענד לא עככ לומר שאם היה מסורת לפסוק כהבי שלא היה ממשיך המסורת

בעקבות הדיון באשכול על שיטת הפסיקה הספרדית - ראה כאן: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=42864

מה הוא גדר קבלת הוראות השו"ע?

[חידה: היכן הגר"ע יוסף זצ"ל (!) פוסק דלא כהשו"ע?]

מדוע היום לא יאמרו הספרדים שקיבלנו הוראות הגר"ע יוסף זצ"ל?

מה פשר הכלל ללכת אחר ג' עמודי הוראה? הרי אם מרן הב"י למד הדין, ונ"ל להכריע כשיטת הרא"ש (לדוגמא) כנגד הרי"ף והרמב"ם, מדוע שלא יפסוק כך?

[הגרי"ח סופר שליט"א בספר ברכי נפשי ועוד מביא ראיות שהב"י עצמו לא שמר על כלל זה]

אליהוא כתב:מותר לומר את העובדה הפשוטה שכל הענין הזה של קבלת הוראות מרן הוא עורבא פרח ודברים שלא שמעתן אוזן, וכל גדולי הדורות הספרדים והאשכנזים לא נמנעו מלחלוק על הב"י ולהנהיג שלא כדעתו במקומות שהי' נראה להם, ולא השתמשו בכלל זה רק לסניף ובמקום שלא היתה הכרעה ברורה אחרת, ולהפוך זאת לכלל גורף ומכריע הוא עקירת התורה וההלכה, ודי בזה.

וכן שמעתי מפוסק ותיק:
ברור שאין אנו מחוייבים לשו"ע יותר מלקודמיו דהרמ"א חָלק בעקרון על שיטתו, והב"י הרי סתם לנו את אפשרויות הויכוח, והרי משה קיבל תורה מסיני ולא מהב"י, וגדולי הדורות חלקו עליו רבות.
הא דמתייחסים לשו"ע כ"מרא דאתרא דישראל" הוא לא מחייב דהרי ליתא "מרא דאתרא" במי שאפילו תלמידיו כבר נפטרו - כי מה למנהגי היום ולו, ומי יאמר שדוקא הוא הקובע; עם זאת ניתן לומר: "קבלנו הוראות", אולם אין לומר: "אפילו כשהוא טועה" או "אפילו כנגד כל הרבנים", ומי התיר לומר "קיבלנו הוראות מרן גם על זרעינו"?
חזינן שדבר זה לא קאי שאף האוחזים ש"קיבלנו הוראות מרן" תמיד מצאו כללים ותרוצים מדוע שלא לפסוק כמותו: "אמרינן סב"ל כנגד מרן" או "אילו היה רואה היה מודה" ושאר תרוצים כדי לא לנהוג כהשו"ע במקום שסברו שיש לחלוק עליו.

נכב"ב גם כאן, ועוד יכב"ב שוב ושוב.

מורה צדק כתב:בתחילה לא קיבלו כולם את הוראות מרן הבית יוסף, אך בהמשך הזמן (בעיקר בדור שאחריו) נתפשטו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, וכל ערי המזרח קיבלוהו לרבם. ובהמשך יוכח כך על כמה עדות, ואף בבני אשכנז מצינו מגדולי הדורות שקיבלוהו לרבם כמרא דארעא.

הגר"ע יוסף זצ"ל הרים על נס את העובדה ש"קיבלנו הוראות מרן", באופן שטחי זה נשמע כביכול הגר"ע יוסף הולך לפי מרן וכולם חולקים עליו, אך למען האמת אין זה נכון עובדתית.

הגר"ע יוסף עצמו חלק על מרן השו"ע בעשרות הלכות, מסיבות שונות. אם בגלל שנהגו כך לפני מרן, אם בגלל שפשט המנהג, אם בגלל שהולכים אחר המקובלים בענייני תפילה, אם בגלל סב"ל, וכו'.

החולקים עליו, גם הספרדים וגם האשכנזים, גם הם אוחזים במרן, ולכן כל מה שמביאים ראיות ש"אפילו" פוסקי מרוקו הצהירו שקיבלנו עלינו הוראות מרן ו"אפילו" פוסקי אשכנז ובראשם רמ"א קיבלו את הוראות מרן, אין זה אלא חוץ מכל ההלכות שנהגו שלא כמותו קודם לכן, ומפני זה אין הבדל מהותי בינם לבין הגר"ע יוסף (למעט במקרה שאחרונים כמו הש"ך חולקים על מרן, אז האשכנזים יכולים ללכת כמותם, ויש גם מפוסקי הספרדים שהולכים החיד"א, או יש כאלה שקיבלו את הוראות רמ"א כשהשו"ע אינו חולק עליו). גם הגר"ע חולק על מרן השו"ע, וגם אחרים.

בספר המדהים "דברי שלום ואמת" (ד' כרכים) של הגאון הרב שלמה טולדנו מבאר כיצד החולקים על הרב עובדיה (לצורך הענין; חכמי מרוקו לדורותיהם) הלכו אחרי מרן השו"ע ברוב ככל הפסקים שלהם, ואילו דוקא בילקוט יוסף יש עשרות דוגמאות לפסיקה נגד השו"ע.

הוא ערך טבלאות מדוייקות והוכיח שהגר"ע יוסף הלך כפסקי הרמ"א יותר מאשר חכמי מרוקו, וחלק על השו"ע יותר מהם.

המחלוקות למעשה בין חכמי מרוקו לבין הגר"ע יוסף הן מכמה סיבות. א. מפני שחכמי מרוקו הולכים כמו השו"ע, וילקוט יוסף נתלה ב"מנהג ארץ ישראל" לא ברור. ב. מפני שחכמי מרוקו פירשו אחרת את השו"ע. ג. מפני שהם הולכים אחר המנהג הקדום מלפני אלף שנה ויותר, שבוודאי קדם לדברי השו"ע. ד. מפני שחכמי מרוקו לא אמרו 'ספק ברכות להקל' כנגד מרן, כי במקום מנהג לא אומרים סב"ל.

הוא גם דוחה את טענתו של הרב יצחק יוסף, לפיה מנהגי מרוקו "הושפעו" בדורות מאוחרים ע"י רבנים אשכנזיים שפוסקים כרמ"א, כאשר בפועל לומדי ההלכה במרוקו נהגו אפילו לדלג על הגהות רמ"א בלימודם.

הוא מוכיח כי מרן השו"ע פסק במקומות רבים כחכמי אשכנז, וכי הרמ"א עצמו הביא בהגהותיו במקומות רבים את דברי הבית יוסף שנשמטו מהשו"ע, כמו גם פסקי הלכה של רבנים ספרדיים (הרמב"ם למשל) שלא התקבלו ע"י השו"ע.

הוא מזכיר את העובדה שהמנהג במרוקו לא החל עם פסיקת הרמ"א אלא מהראשונים שקדמו לה, ולעיתים הם גם הבינו את השו"ע אחרת מדעתו של הגר"ע יוסף.

לכל דבר הוא מביא דוגמאות מפורטות לדבריו: מהו מקורם של מנהגים שהם לכאורה כדעת הרמ"א, היכן יש הבנה שונה בדברי השו"ע, והיכן הילקוט יוסף בעצמו פוסק כדעת רמ"א, נגד חכמי מרוקו שהולכים כמו השו"ע.

דוגמאות מתוך הספר ניתן לראות במאמר זה ובמאמר זה ובמאמר זה.

מורה צדק כתב:כאשר נתפרסם ויצא לאור עולם ספרו של מרן זיע"א, הוא הספר בית יוסף על ד' חלקי הטור, ובנוסף עליו ספר השלחן ערוך, אשר הוא פסקי הלכות למש"כ בספרו בית יוסף, קבלו על עצמם כל בני ארץ ישראל וגלילותיה, כולם קבלו על עצמם את מרן זיע"א כמרא דאתרא, ודעתו היא המכרעת להלכה

ענין ה"מרא דאתרא" אינו מובן כלל, כי מעולם לא "קבלו על עצמם כל בני ארץ ישראל וגלילותיה" את מרן השו"ע כמרא דאתרא, כי מאז ומעולם היו בארץ ישראל עדות שונות (ועוד לפני תקופת מרן) וכל עדה שמרה על מנהגיה וכו'.

ויש בזה סתירה מיניה וביה כאשר הגר"ע יוסף עצמו פוסק פעמים רבות כ"מנהג ירושלים" נגד מרן השו"ע, ומנהג זה לא היה ולא נברא, כי מעולם לא היה מנהג אחיד בירושלים.

להלן סקירה קצרה על העדות בירושלים במשך מאות השנים האחרונות:

עד שנת ד'תתנ"ט, מנהג א"י היה מבוסס על תלמוד ירושלמי. ראיה לכך, רבי זרחיה הלוי כותב שנהגו בא"י רק יום אחד בר"ה, עד שבאו חדשים מקרוב באו. ועוד טענו עליהם, שמנהגיהם מנהגי שמד (לדוגמא אסרו עליהם ללמוד תורה, ולכן כתבו פיוטים עם ד"ת והכניסו אותם בתוך התפילה).

בסביבות שנת ד'תתקס"א עלו 300 רבנים מצרפת (ראה רבינו ארבהם בן הרמב"ם בספר מלחמות השם) ויצרו מנהגים חדשים.

בזמן ההוא יש עדות (רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני) שבירושלים היתה "הקהילה החשובה מן המערבים" (מרוקאים) ובראשה עמד רבי אליהו המערבי.

בסביבות שנת ה'שס"א עלה לארץ רבי עובדיה מברטנורא, ומעיד שמשנת ה'רמ"א מתפללים בירושלים לפי מנהג המערבים שנוהגים כרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו.

גם בצפת בתקופת הב"י יש עדות של תייר שהיו שלושה בתי כנסיות, אחד של ספרדים, אחד של מוריסקים, ואחד של מערבים (מרוקאים...)

בשנת ה'תר"מ כיהן רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו כראב"ד עדת המערבים וחיבר ספר "פקודת אלעזר" ונלחם לשמור את מנהגי מרוקו בירושלים דאז. הוא עצמו נולד במרוקו.

בסביבות שנת ה'ת"ס עלה השל"ה הקדוש לירושלים וכיהן כרב הקהילה האשכנזית.

בסביבות שנת ה'תר"ס עלו תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט לירושלים והקימו קהילות של ליטאים וחסידים.

יש גם ראיות מהכתובים שכל עדה מהנ"ל נהגה במנהג משלה.

ולדוגמא, מנהג בית אל (בית כנסת קטן בירושלים של מקובלים) להניח תפילין בת"ב בשחרית, הפך ל"מנהג ירושלים" שמחמתו הרב עובדיה דחה את השו"ע שקדם מאות שנים למנהג זה. מנהג ק"ק בית אל זה מנהג בית כנסת אחד, רוב ירושלים לא הניחו תפילין בשחרית. זה ברור. לאחר מכן, התפשט המנהג. כמו כן, ק"ק בית אל לא היה קיים בזמן מרן השו"ע.

נשאל שאלה פשוטה, האם כיום יש מנהג אחיד בירושלים? והאם מרן השו"ע הוא מרא דאתרא? הרי אם יבוא מאן דהו ויטען ל"מנהג ירושלים" בימינו, יסתכלו עליו כשוטה. יש ספרדים, תימנים, ליטאים, חסידים, כל חסידות מנהג שונה, ואין חדש תחת השמש.

דוגמא נוספת לחוסר עקביות: כף החיים מביא בסימן תרע"א אות ע' שהמנהג בירושלים לברך על ההלל בר"ח. מדוע הרב עובדיה לא פסק כך? (בנוסף לסידורים רבים של עדות המזרח שהודפסו בארץ לפני קום המדינה).

דוגמא נוספת: השו"ע פסק שהכהנים יתחילו לומר יברכך, ועוד מעיד בבית יוסף שבכל מלכות א"י ובמצרים נוהגים כך. מדוע הרב עובדיה לא פסק כן? לא מדובר רק על מנהג ירושלים אלא כל מלכות א"י.

דוגמא נוספת: מה ההבדל בין "אמת תורתנו הקדושה" לבין "גואלנו"? בזה החליט הרב עובדיה ש"שפשט המנהג ברוב הקהילות" ובזה לא... (הקהילה המרוקאית היא עצמה כבר "רוב הקהילות" הספרדיות).

דוגמא נוספת: בילקוט יוסף כותב "אנו נוהגים כרמ"א בדרכי משה לומר שירת הים"... נגד השו"ע בבית יוסף תקנט "והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו" ומובא כבר בראשונים שמנהג ארץ ישראל שלא לומר שירת הים.

הכלל הוא שאפשר למצוא טעם ונימוק לכל מנהג ולהתאים אותו "לכללים" ובשעת הצורך להחריג אותו מהכללים וכו'.

ועוד מקרים של "הפוך על הפוך" בהם מנהג ירושלים זהה למנהג קהילות המערב, אולם הרב עובדיה חלק עליו:

"בסימנא טבא" לפני בראשית (בשמחת תורה) ילק"י פסק לבטלו משום הפסק, והבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ג כותב שאינו הפסק ומביא בשם רבי אליהו מני שבירושלים וחברון נוהגים כך. והנה לך עוד מקום שהרב עובדיה לא התחשב במנהג ירושלים.

כמו כן, בספר נתיבי עם העיד שמנהג ירושלים לענות ב"ה וב"ש על כל ברכה, וכן הפר"ח שכיהן כרב בירושלים מצא מקור לזה בתלמוד. וגם בזה לא התחשב הגר"ע.

כמו כן, החיד"א הביא מנהג מקצת נשים בא"י לברך על הלולב, ופסק הוא בעצמו (בגלל שו"ת מן השמים) שיברכו "כמנהג קדום שהיו נוהגים הנשים בעיר הקודש ירושלים ת"ו"... ועוד מוסיף שמרן היה חוזר בו אם היה רואה תשובת ר"י וכו'. וגם כאן לא התחשב הרב עובדיה במנהג ירושלים.

כמו כן בקידוש של ברית מילה, מנהג קהילות המערב לטעום מהכוס אחר "קיים את הילד הזה" והרב עובדיה חולק וסובר שזהו הפסק, ומאידך בספר "נהר מצרים" כותב שהמנהג פשוט בארץ ישראל ובמצרים לברך אחר "קיים" ואין חשש הפסק. ובסוף דבריו מדגיש שכן המנהג עיר הקודש ירושלים ת"ו, והרב עובדיה לא התחשב במנהג זה.

ולגבי ה"מרא דאתרא",

ולא רק בארץ ישראל אלא אפילו בעירו בצפת לא קיבלו את פסקי הלכותיו, והוא עצמו פסק דלא כהשו"ע שלו אלא כמנהג...

כתב הגאון הרב משה אלחרר, רבה של העיר שלומי:

"יסוד התורה ועמוד החכמה הוא ליזהר בכבודם של אחרים, ולהמנע מלזלזל במעשיהם, מנהגיהם וחכמיהם. ובנין אב לכולם הוא מעשהו של התנא האל-הי בעל הברייתא דמשנת חסידים, ר' פנחס בן יאיר, שבגירסא של התלמוד בבלי במסכת חולין (דף ז.) נחלק לו נהר גינאי שלוש פעמים, ובגירסת התלמוד ירושלמי מובא המעשה רק עם ר' פנחס בן יאיר ותלמידיו, עם מוסר מופלא ביותר (מסכת דמאי פרק ראשון הלכה ג'), ושם מובא שרפב"י הלך לבית הוועד ונהר גיניי (כך נכתב שמו של הנהר בירושלמי) התגבר ועלה על גדותיו. אמר לו: גיניי, גיניי! וכי אתה תמנע אותי ותעכבני מלילך לבית המדרש? ונחלק לפניו, ועבר.
ושאלו תלמידיו (של ר' פנחס בן יאיר, את רבם), אם הם יכולים גם כן לעבור, והשיב להם:

"מי שיודע בנפשו שלא עשה שום רעה ולא ביזה לאדם מישראל מימיו, יכול לעבור ולא ינזק, ואם לא - שלא יעבור" (תרגום הירושלמי הוא ע"פ פירוש ה"פני משה").

ר' פנחס בן יאיר לא אמר לתלמידיו לעשות חשבון נפש בשמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות, הנחת תפילין או כל שאר המצוות הגדולות והחשובות שהם יסודות התורה וסוד קיומנו. אלא הדבר היחיד והעיקרי שהזהיר אותם הוא שאם זלזלו או ביזו או עשו רעה לאדם מישראל, שלא יעברו בנהר גינאי, שנחלק ע"פ גזירתו, משום שהנהר ישטוף אותם. וזהו בעצם הנסיון הקשה ביותר לכל אדם, וכל שכן לתלמידי חכמים, שיצליחו לעבור את שבעים או שמונים שנות חייהם או יותר, מבלי לזלזל באחרים, או לגנות ולבזות מי שפוסק אחרת מהם.

וזו היתה דרכו המיוחדת של מרן הרב יוסף קארו, וכפי שכתב גאון עוזינו הרב חיד"א בספרו "שם הגדולים", מערכת ספרים ערך "בית יוסף" אות נ"ט, שם כתב שגדולתו וקדושתו העיקרית של מרן הרב יוסף קארו היא שהיה מכבד אחרים, ועוד מוסיף הרב שבאותו הדור היו שלושה חכמים שהיו ראויים לחיבור השולחן ערוך, אך:

"הסכימו מן השמים ותינתן דת ע"י מרן הקדוש מפני ענוותנותו היתרה, וכאשר נראה מספריו הקדושים... וכמו שכתבנו בחלק א' (בערך מורינו הרב יוסף קארו) דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים..."

הא למדת, שהדבר היחיד והעיקרי שציין הרב חיד"א כדי להגדיר את גדולתו וקדושתו של מרן, הוא שאיננו מזלזל באחרים. ומדורם של תנאים ודורו של מרן, לדורנו אנו...

כיום, קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף, וכביכול בשם הוראות מרן זצ"ל מזלזלים במאות חכמים ורבנים המקיימים את הוראת מרן כפי שניסחה גאון עוזינו הרב חיד"א זצ"ל:

"דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים".

וכשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.

ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!

ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?

ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו):

"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"

ידועים דברי החיד"א בספרו שם הגדולים ח"ב (מע' ב אות נט)

ודע שקיבלתי מאדם גדול בחכמה ויראה, שקיבל מרב גדול, שקיבל מזקנים, שנתגלה בדור מרן ז"ל שהיו הרמ"ק והאר"י וכל קדושים עמהם סיעת"א דשמיא, שישראל לפי הדור היו צריכים לספר זה שיקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ובאותו הדור היו נמצאים שלשה רבנים ראויים לזה, והם הרב מהר"ר יוסף טאיטצק, והרב מרן והרב מהריב"ל וכל אחד מהם היה ראוי למלאכה זו. והסכימו מן השמים ותנתן ד'ת על ידי מרן הקדוש מפני ענותנותו היתרה וכאשר נראה מספריו הקדושים, החוש"ה אל העי"ן.

(האם נודע עוד מקור לקבלה זו לבד מהחיד"א?)

וראיתי דבר חדש (לי), בספר עקבי ישראל מהגאון ר' ישראל יעקב לובצנסקי זצ"ל הי"ד, שהיה המשגיח דישיבת ברנוביץ (להגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד), ושם ב"פניני מוסר" (סוף עמוד קסט) כתוב בזה"ל

מדוע הספר בית יוסף נתקבל יותר מכל הפוסקים שהיו בדורו - בגלל שהיה מתוקן יותר בחמדת הממון כידוע, כי בלי תיקון המידות אף אם הוא חכם - חכמתו מסתלקת ממנו, וכל שכן מי שאיננו עדיין חכם איך יכול להבין אפילו פשט.

ראשית מהו "כידוע"? היה למרן ז"ל איזה פולמוס בענייני ממון שוויתר בו, או כיו"ב שממנו נודע שהיה נקי מחמדת ממון? [כלומר, א"צ לפנים, אבל אם זה הטעם הרי שהיה משובח ומופלג בו עד קצה אחרון, ומנא ליה הא?]
שנית, טעם זה מנא ליה?

מורה צדק כתב:הנה זמן רב שהדברים כתובים עמדי, וב"ה שנתייסדו ע"פ דברי רבותינו זיע"א ויבדלח"ט רבותינו שליט"א, והתודה והברכה לא' מחכמי הפורום החפץ בעילום שמו שכמה מן הדברים הכתובים פה, מעימו הם, וכן להגאון ר' יצחק יוסף שליט"א אשר פרס את המפה על השלחן הערום, וסידר את הדברים בספרו הבהיר "עין יצחק" ובשאר ספריו.
מתחילה נמנעתי מלהביא את הדברים כאן, מאחר שיש המקטרגים וקופצים בראש בחוסר רצון לדעת את האמת, אך אחר שקיבלתי כמה הודעות ובהם פליאה על מה שכתבתי באשכול אחר שא' ההין להפיץ בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמועות בעניינים אלו, ונדפסו עלי גליון ללא בדיקה, וראיתי במגיבים חוסר ידע נרחב בעניין זה, אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, מעט מזעיר ממה שיש בזה, והם עיקרי הדברים בהבנת קבלת הוראות מרן הבית יוסף זיע"א, ואעלם קימעא קימעא, למען יקח כל אחד זמנו בידו לקרוא את הדברים כראוי.

מתחילה היו נוהגים כדעת הרמב"ם
כתב הרשב"ש בתשו' (סי' רנ"א) וז"ל: יראה שאפילו בארץ ישראל נוהגים היום כדברי הבבלי, שהרי כל הישיבות הנעשות שם אינם קורים אלא בבלי, וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל על פיו פסקו הלכותיהן, וחבור הרמב"ם ז"ל על פיו הוא, וכל המערב וספרד והמזרח והצבי ובבל, כולם נוהגים על פיו, ע"כ. וכתב מרן זצ"ל בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב) שהרמב"ם הוא גדול הפוסקים, וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו, וקבלוהו עליהם לרבן, ומי שינהג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו, ומה גם אם נהגו אבותיהם ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל, ואפילו רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו, אינם יכולים לכוף למעוט הקהילות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וכ"כ בבית יוסף יו"ד (סי' רס"ה אות ז') בענין ברכת שהחיינו, שנוהגים שאבי הבן מברך על כל מילה ומילה, וכתב שבכל ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה נוהגים לומר שהחיינו, לפי שהם סומכים בהוראותיהם על פי הרמב"ם ז"ל. וכ"כ בכסף משנה (פ"א מהל' תרומות הי"א). וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תשל"א), שמנהג ארץ ישראל הוא על פי הרמב"ם והוא רבן של כל הגלילות האלו. וכ"כ הרלב"ח בתשו' (סי' ל"ב), ובתשו' הג"ר בצלאל אשכנזי (ס"ס א'), שו"ת המבי"ט ח"ג (סי' נ"ו), וכ"כ במהר"ם אלשיך (סי' צ"ו) שהרמב"ם הוא מרא דאתרא וכל גבולותינו נמשכים אחריו. ולא רק זה דהלכה כמותו בכל מקום, גם במקום שיש להוציא ממון ממוחזק על פי פסק הרמב"ם מוציאים, כמש"כ מרן בבדק הבית חו"מ (סי' כ"ה סוף אות ה'), שפשט הדבר בכל גלילותינו לפסוק כהרמב"ם, אפילו להוציא מיד המוחזק, זולת בקצת מקומות שהוקשו להם דבריו ולא ירדו לסוף דעתו. וכ"כ גם הרלב"ח (סי' ו'), מבי"ט (ח"א ס"ס כ"ז). ועי' בתשב"ץ ח"ב (סי' רנ"ו) ובית יוסף (בהקדמה ובאה"ע סי' ע"ז וחו"מ סי' ס"ח) ואבקת רוכל סי' פ"ט).

דרכו של מרן בפסיקת ההלכה
אך מרן הבית יוסף לא קיבל את דברי הרמב"ם ז"ל בכל מקום, דבמקום דהרי"ף והרא"ש פליגי על הרמב"ם פסק כמותם (עי' שו"ת יבי"א ח"א יו"ד סי' יט אותיות ט' וי'), והסכימו לו מאתים רבנים לזה שהכריע מרן ללכת אחר פסקי הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, דהיכא דשנים מהם אזלי בשיטה אחת פסקינן כוותיהו, וכ"כ הברכ"י בחו"מ (סי' כ"ה אות כ"ט) והמהרי"ט אלגאזי בתשו' שמחת יו"ט (סי' י"א) ועי' בתשו' גנת וורדים אבה"ע (כלל ב' סי' יו"ד) שכתב לצדד להתיר לפסוק כנגד המרא דאתרא, דכן עשה מרן הבית יוסף שפסק כמה פעמים כנגד דעת הרמב"ם, ע"ש.

תהליך התפשטות קבלת הוראות מרן
ונציין בזאת את דברי הרב ברכות המים יו"ד (סי' כ"א והב"ד בארץ חיים בכללים כלל ג'), שבזמן מרן הבית יוסף לא כולם קיבלו את דבריו, והיו מחכמי הדור שהיו אגודים בהוראות הרמב"ם, ומהם גם כמה מתלמידיו, וכמ"ש במחב"ר (או"ח סי' ל"ח אות א' וסי' תרע"א אות ב'), ע"ש. ואף בדברים שלא ביאר בהם הרמב"ם. ולא נתקבלו דברי מרן בכל תחום ארץ ישראל אלא עד אחר זמן ארוך מפטירתו. ובמשך הזמן, כאשר נתפרסם ויצא לאור עולם ספרו של מרן זיע"א, הוא הספר בית יוסף על ד' חלקי הטור, ובנוסף עליו ספר השלחן ערוך, אשר הוא פסקי הלכות למש"כ בספרו בית יוסף, קבלו על עצמם כל בני ארץ ישראל וגלילותיה, כולם קבלו על עצמם את מרן זיע"א כמרא דאתרא, ודעתו היא המכרעת להלכה. וכ"כ המראנ"ח בתשו' (סי' ק"ס), שכבר נתקבל הרב בית יוסף עלינו לרב ללכת אחר הוראותיו, והוא היה בן דורו של מרן. וכ"כ בשו"ת מהר"ם בן חביב בכללים שבס"ס גט פשוט (כלל א'), וכן הפרי חדש בספר מים חיים בקונט' התשו' (ס"ס ט'), וכ"כ בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"ב סי' פ"א), וכ"כ מהר"י מינץ (הב"ד בקובץ קול תורה ג' עמ' ה'), אשר היה מגדולי חכמי איטליה שכבר נתפשטה חכמתו והוראתו של מרן בכל העולם, ולא היתה קריה אשר שגבה ממנו, עד אשר נוכל לומר בלי גוזמא שמזמן הרמב"ם והרמב"ן, ועד היום לא נמצא כמוהו בישראל להגדיל תורה ולהאדירה.
וכתב מהר"ם חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קפ"ב), אמר המני"ח כך מקובלני ממורי הרב מר זקני ז"ל (הראשון לציון הרב משה גלאנטי זצ"ל והיה נכדו של מהר"ם גלאנטי תלמידו של מרן), כי בכל תחום א"י אין לומר קים לי נגד הרמב"ם ומוה"ר רבי יוסף קארו, אשר הם המה אשר קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם, אבותינו ואבות אבותינו, גם בכל ערי ביסתן, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכל חד מינייהו אפילו באלף לא בטיל, ולקבלת סברת הרמב"ם יש רמז בבדק הבית, עי"ש. ומפיו שמעתי שבזמנו חזרו גאוני צפת תובב"א בחברת גאוני עיר הקודש, וחידשו תוקף הסכמה זו וקבלתה, דלא יאמר אדם לחבירו קים לי נגד שום א' מהנזכר, וכן היה נזהר ומזהיר, ודבר זה גלוי ומפורסם לרבים, אלא שבעונותינו כשרבו בעלי ההוראה בנפש רחבת ידים, פשו להו טובא המורים כסברת היחיד מהפוסקים האחרונים כיון שהובא בדפוס, כי באמת עונשיה מסתייה אם יבטל דברי אחד מעמודי ההוראה הנז' עפ"י סברת היחיד, אם לא שהיחיד הזה יהיה מפורסם בראיותיו ודבריו, שכל חכמי הדור יסכימו כמותו מחמת עומק פלפולו וראיותיו, כי היכי דימטי ליה שיבא מכשורא, עכ"ל, ונוראים דבריו. וכ"כ בשו"ת גנת ורדים חו"מ (כלל ה' סי' ט"ז), בתשובה שכתב משם מהר"א יצחקי ראב"ד חברון, והסכים לו שם בסי' י"ז, וכ"כ מהר"א יצחקי בתשו' זרע אברהם חו"מ (סי' כ"ג). וע"ע בשו"ת מהר"י פראג'י (סי' כ"ב) שראיתי שכתבו משמו כן, וכן בשו"ת נחפה בכסף לרבי יונה נבון חו"מ סי' ט"ז (וכ"כ משמו בברכ"י חו"מ סי' כ"ה ס"ק כ"ז וכ"ח), ועי' בנחפה בכסף ח"א חו"מ סי' ז' (דף פא ע"ד) שכתב דבאמת מי שעיניו בראשו יקרב אליו תורת מרנא ורבנא הבית יוסף שאותיותיו מחכימות. וכן בשו"ת חיים לעולם (יו"ד סי' א'), והראש"ל רבי מרדכי יוסף מיוחס בשו"ת שער המים (סי' ט'). ובשו"ת אהל יוסף לרבי יוסף מולכו יו"ד (סי' ל') כתב שכיון שקיבלנו הוראות מרן הכי נקטינן, ואפילו כשהרמ"א ואלף פוסקים כמותו חולקים עליו, אנו בני ספרד בתר מרן גררינן הן לקולא והן לחומרא, וכ"כ בשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"ב סי' ה'). ומוהר"ח פלאג'י כתב בשו"ת חיים ביד (סי' ק"ח) כי גלוי וידוע בכל העולם שחכמי ספרד וצרפת קיבלו עליהם ועל זרעם לפסוק בכל מקום כדברי מרן רבנו יוסף קארו ז"ל, אפילו יחלקו עליו כל האחרונים, ועל כן יאמרו המושלים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ב (יו"ד סי' ז'), שאפילו מאה אחרונים חולקים על פסק מרן הש"ע, אין אנו שומעים להם, אפילו במקום הפסד מרובה, כי אנו מחוייבים ללכת אחרי הוראות מרן מכח הקבלה.

וראה עוד בקו' כללי ההוראה לפי מנהג המערב וב- https://gilyonot.blogspot.com/2022/11/blog-post.html

תם מה הוא אומר כתב: מה פשר הכלל ללכת אחר ג' עמודי הוראה? הרי אם מרן הב"י למד הדין, ונ"ל להכריע כשיטת הרא"ש (לדוגמא) כנגד הרי"ף והרמב"ם, מדוע שלא יפסוק כך?

ראה מה שביאר בזה בברכי יוסף ח"מ סימן כה אות כט. ותשובת מהר"ר יחיאל קשטלץ בכ"י שציין לה, הודפסה כבר בקובץ 'שלם - מחקרים בתולדות ארץ ישראל ויישובה היהודי' (ח"ז עמוד צב). וראה עוד ב'כללי ההוראה לפי מנהג המערב' (עמוד יח).

עובר ושב כתב:

מורה צדק כתב:בתחילה לא קיבלו כולם את הוראות מרן הבית יוסף, אך בהמשך הזמן (בעיקר בדור שאחריו) נתפשטו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, וכל ערי המזרח קיבלוהו לרבם. ובהמשך יוכח כך על כמה עדות, ואף בבני אשכנז מצינו מגדולי הדורות שקיבלוהו לרבם כמרא דארעא.

חכמי מרוקו לא אמרו 'ספק ברכות להקל' כנגד מרן, כי במקום מנהג לא אומרים סב"ל

אולם ראה ב'כללי ההוראה לפי מנהג המערב' (עמוד כט) שיש מחכמי מרוקו שפסקו בזה סב"ל. וראה עוד בשו"ת ויאמר יצחק א"ח סימן א ובמה שחלק עליו בנו בס' שמו יוסף.

הרב יעקב משה הלל שליט""א:
כאן
בפרט מדקה 42

תקציר [מצוטט מילה במילה]:

הרב עובדיה שינה את כללי הפסיקה של הספרדים. כל הספרים שלו מבוססים על כללים חדשים שהוא המציא.
ובניו אחריו מחברים עוד על "כללי הפסיקה, כללי הפסיקה", כללי הפסיקה חדשים שעוקרים את כל המקובל לנו, כל המסורת שלנו, מדור דור.