פורום אוצר החכמה

מהי הכוונה המעכבת?
והאם יש נידון [אולי בשל"ה] אם לכוין דשליט בשבעה רקיעים?

צריך להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרות שבאמצע גג החי"ת ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:

הרמב"ם כותב: "הקורא את שמע, ולא כיוון ליבו בפסוק ראשון שהוא "שמע, ישראל: ה' אלוהינו, ה' אחד" לא יצא ידי חובתו". ולכאורה אינו מגדיר את הכוונה.
בפרק ראשון הוא כותב: "ומקדימין לקרות פרשת "שמע", מפני שיש בה ציווי על ייחוד השם, ואהבתו ותלמודו: שהוא העיקר הגדול, שהכול תלוי בו". משמע שהכוונה היא ייחוד השם. בהמשך הפרק הוא כותב: "ענו כולם, ואמרו לו "שמע, ישראל: ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד)--כלומר שמע ממנו, אבינו ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". משמע שמינימום הכוונה לדעת הרמב"ם היא קבלת עול מלכות שמים וייחוד השם.

יש בזה תשובה מהאגרות משה אורח חיים חלק ה' [אולי תשובה א']

וזכורני שראיתי מי שהעיר על דברי קדשו של מרן הגרמ"פ בזה.

באחד מכרכי השיחות של הרב נבנצל, מובא בהערה בשם הגרשז"א, שצריך לכוון ג"כ פירוש הפסוק עפ"י רש"י: "ה' שהוא א-להינו עתה ולא א-להי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וכוונה זו מעכבת, ואע"פ שכוונה זו לא מופיע בספרי הפוסקים, זהו מחמת שזו כוונת פשט הפסוק (- פירוש המילות), והפוסקים דברו רק על כוונות נוספות, שחיובן נמוך מעצם פירוש המילות עפ"י הפשט (דהיינו רש"י).

(ובעבר שלחתי לעורכי 'הליכות שלמה' שנתעלם מהם פסק זה של הגרשז"א, שנחוץ ליידע בו את הרבים).

פירש"י כאן כמו במקומות הרבה אינו פשט ממש, אלא הפשט כמבואר בגמ' בפסחים נ"ו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, וכמ"ש הרמב"ם פ"א מיסה"ת ה"ז, ופי' ה' אלוקינו מפורש בשו"ע סי' ה' וביאהגר"א שם.

אומנם המהר"ל בגור אריה [ואתחנן] ביאר קצת את דברי רש"י

ומה עם ברוך שם כבוד מלכותו מה צריך לכוון בו?
הרי גם בו הכוונה מעכבת!

רחמים כתב:ומה עם ברוך שם כבוד מלכותו מה צריך לכוון בו? הרי גם בו הכוונה מעכבת!

תשובות והנהגות ח"א סי' ס וח"ג סי' כו.

למאי נ"מ? כתב:באחד מכרכי השיחות של הרב נבנצל, מובא בהערה בשם הגרשז"א, שצריך לכוון ג"כ פירוש הפסוק עפ"י רש"י: "ה' שהוא א-להינו עתה ולא א-להי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". וכוונה זו מעכבת, ואע"פ שכוונה זו לא מופיע בספרי הפוסקים, זהו מחמת שזו כוונת פשט הפסוק (- פירוש המילות), והפוסקים דברו רק על כוונות נוספות, שחיובן נמוך מעצם פירוש המילות עפ"י הפשט (דהיינו רש"י).

הרב אליהוא כתב:פירש"י כאן כמו במקומות הרבה אינו פשט ממש...

וכ"כ בתשובות והנהגות ח"א סי' נט ד"ה אולם

רחמים כתב:ומה עם ברוך שם כבוד מלכותו מה צריך לכוון בו? הרי גם בו הכוונה מעכבת!

מאי דפשיטא ליה למר, איננו כ"כ פשוט, שאע"פ שמ"ב (סי' סג ס"ק יב) כתב "דהוא הדין בשכמל"ו אם לא כיוון בו ג"כ צריך לחזור ולקרות בכוונה", אכן בביאור הלכה (סי' סא סעיף יג ד"ה אחר וכו' בשכמל"ו) מצדד שאמירת בשכמל"ו איננה מעכבת ע"ש, וצ"ע.

וייתכן שאם לא אמר כלל עדיפא מאמר ולא כיוון, כי מה שכבר נאמר יש לכוון בו.

צ"ב מה גרע באמר ולא כיוון, ומדוע אם אמר בלא כוונה שוב מחוייב לאומרו שנית (בכוונה)?

בפרשת שמע שקראנו בתורה ביאר רש"י מה המכוון בפסוק שמע ישראל:
ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
כידוע, הכוונה בפסוק ראשון היא לעיכובא, וע"כ חשוב לדקדק בכל מילה מה ראוי לכוון.
לעומת מה שמשמע מרש"י שייחודו הוא בהיותו אלוקינו כעת ו"אחד" הוא על לעת"ל, ברמ"א מבואר דברים שונים:
רמ"א סי' ס"א: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה', ובין אלהינו לה' השני, כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד.
מעתה, הסתפקתי מה נכון לכוון בקראנו את שמע.

הרמ"א פירש את הפסוק כפירושו של הרשב"ם שם.
עי' כאן.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 95&hilite=

פירושים רבים נכתבו לפסוקי 'שמע ישראל'. ומש"כ דהוא לעיכובא, הכוונה הכללית על אחדות ה' היא לעיכובא, אך כיצד לכוון בכל פרט ופרט ואיזו כוונה בדיוק לכוון, לא נראה שלכך כיוונו חז"ל.

וראייה לכך נראה לתת מספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער הרביעי, פרק חמישי) [חלוקה לאותיות על ידי]:

הנה הכוונה הפשוטה של תבות 'שמע ישראל',
[א] כתב אבודרה"ם, וזו לשונו: 'וזה הוא דרך עדות', כאילו כל אחד אומר לחברו: שמע שאני מאמין שה' אלהינו הוא יחיד בעולמו,
לכן תמצא ע' של 'שמע' וד' ד'אחד' גדולים, שהוא סימן על דרך רמז לעדות. עכ"ל.
[ב] ובזוהר חדש, זו לשונו [מתורגם לעברית]: פתח ואומר, מקרא זה נכון בשעה שאמרו בני יעקב לאביהם או משה לישראל, אבל עתה, כל העולם אומרים שמע ישראל, ךאיזה ישראל אומרים? אלא הנה למדנו, יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכסא כבודו, שיהיה תמיד עדות על בניו שמיחדים שמו של הקב"ה בכל יום ב' פעמים כראוי וכשהם מיחדים שמו של הקב"ה אומרים שמע ישראל, תהיה עד עלינו שאנו מיחדים שאמו של הקב"ה כראוי. ובאותה שעה לוקחים את יעקב בארבע כנפים פרושות לארבע רוחות העולם ומעלים אותו לפני הקדוש העליון ומברך אותו בשבע ברכות. פתח הקב"ה ואמר: אשרי הוא האב שהוליד זרע זה בארץ. אשרי הם הבנים שמעטרים כך את אביהם. באותה שעה פותחים ואומרים כל צבעות השמים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ויעקב מתעטר בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, ועומד תמיד על בניו, כעיר מוקפת חומה לפני הקב"ה ואינו נותן שדין קשה ישלוט עליהם וכו'.
[ג] ויש עוד כוונה בזוהר הקדוש, שתבות ישראל קאי על הקב"ה שנקרא ישראל, שבכמה שמות נקרא הבורא יתברך שמו ויתעלה: הוי"ה ב"ה, אדנ"י, אלהים, צבאות ושארי שמות, ונקרא גם כן ישראל, שפירושו: יש"ר א"ל. והכוונה בשתי תבות שמזכירים 'שמע ישראל' כאלו האדם מדבר לנוכח הקב"ה: שמע שאתה הקב"V שנקראת ישראל, שאני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה הוא ה' אלהינו ואתה הוא ה' אחד.
ואף שבזוהר הקדוש כוונה זו עמוק עמוק מי ימצאנה, אך אני לא באתי לגלות מסתורין, רק לפרש תיבת ישראל על פי הזוהר הקדוש על דרך פשוטו.
הנה יודע כמביא למעלה בשבח אותן שני התיבות 'שמע ישראל' ג' פירושים, והבוחר יבחר ובלבד שיכוין לבו.

הנה הביא הרב בעל 'יסוד ושורש העבודה' ג' פירושים ל'שמע ישראל' - אחת מהאבודרה"ם, ושניים מהזוהר. וגם את הכוונה האחרונה מהזוהר הוא מדגיש שהיא רק לפי הפשט וכי היא מתפרשת גם כעמוקה בהרבה מכפי שהרב הציגה - ועם כל זה, סיים: "והבוחר יבחר, ובלבד שיכוין לבו".

ועיין במ"ב ס"א ס"א, בביאור הלכה בשש מצוות תמידיות.

אגב יש לציין שישנם כמה שיטות במהות הכוונה של פסוק ראשון של שמע.
שיטה אחת ברשב"א בסוגיא רפ"ב דברכות וכן שיטת הכסף משנה והובאה במשנה ברורה שהכוונה הזו היא לצאת ידי חובה.
שיטה שנייה בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם לרבינו דניאל הבבלי, דכוונה המעכבת בפסוק ראשון של שמע איננה פירוש המילות אלא קבלת עול מלכות שמים. וכן הוא בתשובת רעק"א [מצוטט בהוצאת פרנקל במקומו בתחילת פרק שני בהלכות קריאת שמע]. כנראה שמפרשים שזה החפצא של קריאת שמע -קבלת מלכות שמים, [ועי' נתיבות הקדש עה"ת פ' ואתחנן בשם מרן הגרב"ד זצוק"ל] דומיא דדברי הגר"ח בענין כוונה בתפילה של עומד לפני המלך.
רוב הפוסקים מפרשים שהולך על פירוש המילות ובפשטות היינו משום שיש דין מיוחד של פירוש המילות [ועי' טורי אבן ראש השנה כ"ח ע"ב ד"ה מאי לאו במה שנחלק על הרמב"ן].
אולם הפני יהושע וההפלאה יצאו לחדש שמתוך ידיעת פירוש המילות מקבל עליו עול מלכות שמים ושוב זה רק היכ"ת לעצם החפצא של קריאת שמע הנ"ל.

תבונה1 כתב:אגב יש לציין שישנם כמה שיטות במהות הכוונה של פסוק ראשון של שמע.
שיטה אחת ברשב"א בסוגיא רפ"ב דברכות וכן שיטת הכסף משנה והובאה במשנה ברורה שהכוונה הזו היא לצאת ידי חובה.
שיטה שנייה בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם לרבינו דניאל הבבלי, דכוונה המעכבת בפסוק ראשון של שמע איננה פירוש המילות אלא קבלת עול מלכות שמים. וכן הוא בתשובת רעק"א [מצוטט בהוצאת פרנקל במקומו בתחילת פרק שני בהלכות קריאת שמע]. כנראה שמפרשים שזה החפצא של קריאת שמע -קבלת מלכות שמים, דומיא דדברי הגר"ח בענין כוונה בתפילה של עומד לפני המלך.
רוב הפוסקים מפרשים שהולך על פירוש המילות ובפשטות היינו משום שיש דין מיוחד של פירוש המילות [ועי' טורי אבן ראש השנה כ"ח ע"ב ד"ה מאי לאו במה שנחלק על הרמב"ן].
אולם הפני יהושע וההפלאה יצאו לחדש שמתוך ידיעת פירוש המילות מקבל עליו עול מלכות שמים ושוב זה רק היכ"ת לעצם החפצא של קריאת שמע הנ"ל.

זה ברור שאם הוא מכוין את פירוש המילות אז הוא מקבל עליו עול מלכות שמים כי המילה אלוקינו כוללת שתי משמעויות: א' היות הקב"ה כוחינו והיינו שהקב"ה ברא אותנו ומהוה אותנו תמיד והוא עושה כל מה שהיה הוה ויהיה לנו, והוא כוחינו וסיבת הוותינו. ב' אלוקינו הכונה גם שהוא מלכינו ומנהגינו, ואנו עושים את רצונו.
החידוש הוא שיתכן לכוון את קבלת עול מלכות שמים בלי לדעת את פירוש המילות.

תבונה1 כתב:אגב יש לציין שישנם כמה שיטות במהות הכוונה של פסוק ראשון של שמע.
שיטה אחת ברשב"א בסוגיא רפ"ב דברכות וכן שיטת הכסף משנה והובאה במשנה ברורה שהכוונה הזו היא לצאת ידי חובה.
שיטה שנייה בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם לרבינו דניאל הבבלי, דכוונה המעכבת בפסוק ראשון של שמע איננה פירוש המילות אלא קבלת עול מלכות שמים. וכן הוא בתשובת רעק"א [מצוטט בהוצאת פרנקל במקומו בתחילת פרק שני בהלכות קריאת שמע]. כנראה שמפרשים שזה החפצא של קריאת שמע -קבלת מלכות שמים, [ועי' נתיבות הקדש עה"ת פ' ואתחנן בשם מרן הגרב"ד זצוק"ל] דומיא דדברי הגר"ח בענין כוונה בתפילה של עומד לפני המלך.
רוב הפוסקים מפרשים שהולך על פירוש המילות ובפשטות היינו משום שיש דין מיוחד של פירוש המילות [ועי' טורי אבן ראש השנה כ"ח ע"ב ד"ה מאי לאו במה שנחלק על הרמב"ן].
אולם הפני יהושע וההפלאה יצאו לחדש שמתוך ידיעת פירוש המילות מקבל עליו עול מלכות שמים ושוב זה רק היכ"ת לעצם החפצא של קריאת שמע הנ"ל.

ייש"כ על המראי מקומות.
לא הבנתי כמה דברים:
א. הרשב"א הרי כותב במפורש שהכוונה המעכבת בפסוק ראשון (או לכל מר כדאית ליה) איננה קשורה לכוונה לצאת, אלא כוונה מיוחדת בק"ש משום קבלת עול מלכות שמים. כך מסקנתו שם יג:

ב. לא עליך תלונתי, אבל דברי הכס"מ נראים תמוהים, הרי בא לפרש את הרמב"ם, הרמב"ם לא נראה שמדבר על כוונה לצאת, הרי כשמדבר על כוונה לצאת כותב כן במפורש למשל פ"ב מה' שופר ה"ד "נתכוין לצאת ידי חובתו", פ"ב מה' מגילה ה"ה "אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לאו לא יצא" וכאן לא הזכיר כוונה לצאת, ובכלל אינו מובן אם מצוות צריכות כוונה איזה הבדל יש בין פסוק ראשון לשאר ק"ש, ואם כוונתו מועילה על הכל, א"כ אין כאן דין מיוחד שרק פסוק ראשון צריך כוונה. אלא ודאי פשטות הרמב"ם לכאורה כדברי הרשב"א שלא מדברים כאן על כוונה לצאת.

ג. דברי רבינו הגרע"א ז"ל שציינת אליהם לא זכיתי להבין כלל מחמת טעמים הבאים:
א] הוא שואל שנדרוש גם והיו ללשון הקודש, וגם שמע שצריך להבין. אולם אם נניח שהכוונה בפסוק ראשון הוא פירוש המילות עם התוכן, וזה הרי לא נלמד מ"שמע" אלא או מסברא או מוהיו הדברים כו' על לבבך, וא"כ אין צריך "שמע" בשביל זה.
ב] הוא שואל שלא נרבה מ"שמע" בכל לשון שאתה שומע, אלא רק שצריך להבין גם כשאומר בלשה"ק. אבל מי יעמוד בסוד קדושים, חז"ל הבינו שאפשר להוציא מ"שמע" שבכל לשון שמבינים, יוצאים.
ג] רבינו מוכיח שהיה פשוט לחז"ל שבלשון הקודש לא יתכן שצריך להבין, וזה מחודש מאד, וכי יש בזה איזו סברא מוכרחת, עד כדי כך שחז"ל היו בטוחים שהפסוק לא בא לומר שצריך הבנה! הלא אדרבה מסברא אין שום הבדל בין לה"ק לשאר לשונות לענין זה, ואף שידוע מ"ש בתוס' בסוטה לב. כולי האי ואולי להבין דבריהם, אבל שיהיה כ"כ פשוט עד שא"א לומר שהתורה באה לומר אחרת, תמוה.

ד. בעיקר הערתך האם לכוון כרש"י על התורה או כהרמ"א, לכאורה דברי רש"י לא נאמרו כפירוש למצות ק"ש, שהתפרשה על ידי חז"ל כ"קבלת עול מלכות שמים", אלא כפירוש בפשט הפסוק כשאמרו משה רבינו, אבל בתור קבלת עול מלכות שמים הרי צריך לקבל שעתה הוא מלך וזהו ב"אחד" כמו שמפורש בגמרא שב"אחד" הוא שממליכים, ולכאורה דברי רש"י לא מתאימים לזה (כי לא בא לפרש קעומ"ש וכנ"ל.)

בקובץ מוריה האחרון (פסח ש. ז.) פירסם הגריח"ס שליט"א מאמר יפה בענין והביא שרבינו יונה והסמ"ק (הובא בבית יוסף) נקטו להלכה כפירוש רש"י, ולא כדברי דורשי יחודך אות ד', דלעיל.

מי יכול להעלות המאמר יישר כח מראש.

תבונה1 כתב:אגב יש לציין שישנם כמה שיטות במהות הכוונה של פסוק ראשון של שמע.
שיטה אחת ברשב"א בסוגיא רפ"ב דברכות וכן שיטת הכסף משנה והובאה במשנה ברורה שהכוונה הזו היא לצאת ידי חובה.

יש"כ על התגובה המפורטת והמעניינת, רק אציין שהמ"ב מדגיש שהכוונה של פי' המילים שד' א' הוא אחד זה מלבד הכוונה של לצאת יד"ח המצוה, ולא כמו שמשמע מדבריך שזוהי הכוונה של ק"ש אליבא דהמ"ב, אלא תרתי איתנייהו ביה.

בבלי77 כתב:בקובץ מוריה האחרון (פסח ש. ז.) פירסם הגריח"ס שליט"א מאמר יפה בענין והביא שרבינו יונה והסמ"ק (הובא בבית יוסף) נקטו להלכה כפירוש רש"י, ולא כדברי דורשי יחודך אות ד', דלעיל.

מי יכול להעלות המאמר יישר כח מראש.

יישר כוח, מעניין. מחכה לראות את המאמר.
עיינתי לאור דבריך בב"י בשם הסמ"ק, וז"ל צריך לכוין באלף שהוא אחד ובחית שהוא יחיד בשבעה רקיעית כו' ולעתיד יאמרו כל העולם שהוא אחד עכ"ל. הרי שקודם כתב שאחד היינו שהוא אחד וכו', ומה שמוסיף שלעתיד יאמרו עי' בהגהות והערות אות ה' שבא לפרש מה שהוכפל השם בפסוק, כלומר שיש כאן תוספת על הכוונה הפשטית. אבל ודאי שאין זה הכוונה העיקרית, ואם יכוין רק את זה לכאורה חסר ממש בעיקר קבלת עול מלכות שמים.

כעת נזכרתי ששמתי לב לאחרונה ברש"י פסחים נו. ד"ה ולא היו מפסיקין, שכתב וז"ל אע"פ דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים שכל אחד מקבל עליו ואומר אחד הוא אלקינו בפסוק ראשון... עכ"ל ומשמע שהכוונה בק"ש כפשוטו, אחד הוא אלקינו, ולא כדבריו בחומש, ולכאורה מתאים עם מה שכתבתי למעלה שדבריו עה"ת הם לא בהקשר של קבלת עולמ מלכות שמים.

אבל לכאורה אין צורך בזה הרי בכל הסוגיא בברכות יג: מבואר שבתיבת "אחד" ממליכים אותו ית' למעלה למטה כו', הרי ברור שזוהי הכוונה העיקרית.

א"כ אני לוקח מדבריך שלפי הסמ"ק יש ענין להוסיף את הכוונה של רש"י. ולהלכה לכאורה אין סיבה לחשוב שפוסקים כך.

לגבי ר' יונה אני רואה את דבריו בס' היראה. מעניין מאד שהוא כותב לכוין את כוונת הגמרא, ואח"ז כותב "ואם לא יוכל לכוין כל כך, יכוין ה' שהוא עתה אלקינו, עתיד להיות אחד עכ"ל כלומר שכוונה זו רק למי שלא יכול לכוין את הכוונה העיקרית. וצ"ב.

רק עוד הערה בד' הגרע"א:
מה שהתוס' סוטה לב. מחלקים בין לשה"ק לשאר לשונות, שבלה"ק א"צ להבין, הרי שם לא מדובר בכוונה, אלא אם מבין או לא. והסבר החילוק הוא ששאר לשונות אין להם שם לשון אם אינו מבין, אבל לשה"ק הוא לשון בעצם.
אבל כאן הרי מדובר בענין כוונה, שצריך בפועל לכוין את פירוש המילות. אם יש דין כזה, מה הסברא לומר שבלה"ק אין צורך? ולפי דברי הגרע"א לא רק שכך הדבר אלא היה פשוט לגמרא עד שא"א אפילו לדרוש מהפסוק אחרת. הדברים נראים לי מאד תמוהים, וצ"ע.

סידור תפילה למשה עם דברים מהגרח"ק
כוונתו שיש לכוון רק את זה או גם את זה?

אפשר לאחד:
viewtopic.php?f=17&t=35481

עוד בעניין פסוק ראשון דקר"ש:
viewtopic.php?f=17&t=35481
viewtopic.php?f=46&t=52073#p645115
viewtopic.php?f=30&t=30066

יושב סתר כתב:בפרשת שמע שקראנו בתורה ביאר רש"י מה המכוון בפסוק שמע ישראל:
ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
כידוע, הכוונה בפסוק ראשון היא לעיכובא, וע"כ חשוב לדקדק בכל מילה מה ראוי לכוון.
לעומת מה שמשמע מרש"י שייחודו הוא בהיותו אלוקינו כעת ו"אחד" הוא על לעת"ל, ברמ"א מבואר דברים שונים:
רמ"א סי' ס"א: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה', ובין אלהינו לה' השני, כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד.
מעתה, הסתפקתי מה נכון לכוון בקראנו את שמע.

הב"ח בסי' ס"א בסוף כתוב מפורש דכוונת הרמ"א כפירוש רש"י וז"ל: וכן כתוב בהגהות שלחן ערוך סי"ד, וכתב עוד לצריך להפסיק עוד בין אלהינו ובין ה' אחד כדי שיהא מובן שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו עכשיו הוא ה' אחד לעתיד כי אז כל האומות יודו ויאמרו ה' אחד, ע"כ
וכן בסידור תפלה ישרה בדיני וכונות קר"ש כתב וז"ל: תכוין פירש"י ה' שהוא אלהינו הוא יהיה ה' אחד.

בספר היראה בכוונת שמע (אותיות סד-סה) כתב רבינו יונה וז"ל:

ויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח איברים שבו [א"ה: ככוונה שבגמרא ברכות יג, ב]. ואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד [א"ה: ככוונה שכתב רש"י עה"ת על פי הספרי שם].

ויש להרחיב ולהעמיק, אבל איני כאן אלא מראה מקום.

גם היעב"ץ בסידורו עמודי ושערי שמים כתב שיכוון כרש"י

מיכאל1 כתב:הרמ"א פירש את הפסוק כפירושו של הרשב"ם שם.
עי' כאן.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 95&hilite=

הרשב"ם מפרש שהכוונה הוא על אחדות השם ב"ה - ולפי פירושו הפי' המלות הם שה' ואלוקינו הוא ה' אחד היינו שאינם שתי רשויות ח"ו

ובזה גופא יש ב' פירושים:

א. שה' הויה היא מדת הרחמים ואלוקינו הוא מדת הדין, ולכן יעלה על הדעת שאינם אחד ח"ו ולזה אמרינן שהכל אחד יחיד ומיוחד (וכן פי' בכלי יקר שם בפר' ואתחנן)

ב. ה' הויה מורה על מהווה כל ההויות היינו בריאת העולם, ואלוקינו מורה על הנהגת העולם, ודלא כהמינים שאומרים שאחרי שברא ה' את עולמו מסר הנהגתה ח"ו לכוחות וצבא השמים ח"ו אלא הכל אחד, הוא הבורא והוא הנהיג.


אני מחפש המקורות הראשונים לשני הפירושים האלו

צופה_ומביט כתב:בספר היראה בכוונת שמע (אותיות סד-סה) כתב רבינו יונה וז"ל:

ויאריך בדלת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח איברים שבו [א"ה: ככוונה שבגמרא ברכות יג, ב]. ואם לא יוכל לכוין כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד [א"ה: ככוונה שכתב רש"י עה"ת על פי הספרי שם].

ויש להרחיב ולהעמיק, אבל איני כאן אלא מראה מקום.

באמת צריך להרחיב, אם אינו יכול להאריך על ארבע רוחות ועל רמ"ח איברים וכו' אז שלא יאריך אלא יחשוב בכלליות שהוא מלך על הכל, אבל מה טעם שבגלל זה יחליף לפירוש אחר?

בפשטות, כי אל"כ לא כיוון כראוי בעיקר: "אחד".
כי אם מכוון רק כללית - מה בין "הויה אלקינו" ל"הויה אחד", בשניהם אומר את אותו הדבר.
כל עיקרו של הפסוק בא לומר משהו על "הויה אלקינו" - שהוא "אחד". ומהו "אחד" זה? לפי הגמרא שבכל ההופעות השונות והמתחלפות - הוא הוא, והוא אחד.
אבל אם אין בכוח כוונתו [לאו כל מוחא סביל דא] לכוון זאת, ובעל כרחו מכוון רק כללית שהוא מלך על הכל - מה א"כ כיוון ב"הויה אלקינו" אחרת מזה?
כי בפשטות הכוונה ב"הויה אלקינו" - הויה שאנחנו מאמינים שהוא האלקים [= מלך הכל].
אבל אם את זה מכוון ב"הויה אחד" [(אני מאמין ש)הויה הוא האלקים האחד = מלך הכל, בכלליות] בע"כ מתפרש הויה אלקינו אחרת.
וכיצד אחרת?
או: "הויה שהוא מלכנו ומנהלנו" [הנעשה עם כלל ישראל תלוי רק בו ולא בשום כוח אחר] ואז מוסיף "הוא מלך ומנהל הכל" [הנעשה בכל הבריאה תלוי רק בו ולא בשום כוח אחר],
או כרש"י, דהיינו שהכל קאי על "הויה אלקים" והנידון הוא "מי מאמין בהויה שהוא האלקים": הויה אלקינו - אנחנו מאמינים שהויה אלקים [וכלול בזה שכך היא האמת. שהרי זה הפירוש "אני מאמין בזה". וגם את "הויה אחד" אני האומר, ומאי שנא. לכן אין לפרש כך את "הויה אחד", מלבד שאינו נכנס כפירוש ל"אחד"], "הויה אחד" - לעתיד לבוא יאמינו כולם שהויה הוא האלקים [וע"ד הפסוק בזכריה שהביא רש"י].
כך או כך, ברגע שהוא מכוון ב"הויה אחד" כוונה כללית כנ"ל - הוא מוכרח לכוון אחרת ב"הויה אלקינו". ורבינו יונה כמובן מעדיף את פירוש רש"י שנמצא לפנינו ורש"י אוחז בו ומיוסד על הספרי, מאשר פירוש אחר שצריך למצוא לו מקור ו/או הוא סבוך יותר [ולמשל רמב"ן על פסוק אנכי ושמע, והארכנו במקומות אחרים].


ועוד יש לטעון, שאפילו אי נימא שמבחינת הכוונה בהויה אחד אין כאן בעיה, אבל סוכ"ס לא כיוון בו אלא כוונה כללית, וי"ל שעדיפה כוונה פרטית [הגם שהיא רק לפירש"י, כמדומה על פי הספרי שם] מכוונה כללית [הגם שהיא לפי רוב הדעות].

אולי בדרך אחרת.
אין כוונת רבינו יונה לקושי טכני להעביר בראש מחשבה של המלכה על מזרח ומערב ורמ"ח איברים, הקושי הוא באמת 'להמליך', דהיינו "לכוין כל כך" שה' מולך על הכל ללא שום שיור, אף שבעיני בשר יש הרבה סתירות וקושיות, הרוע ששולט בעולם והיצרים ששולטים באדם ועוד כהנה וכהנה. ובאמת מחמת כל ההסתר, הרבה תפילות אנחנו מתפללים 'ותמלוך' 'מתי-תמלוך' וכו', וא"כ קושי גדול יש כאן לכוין שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה וכו'. ולזה בא פיתרון בפירוש השני (שבודאי אינו סותר את הפירוש הראשון אלא משלים עליו), "עתיד להיות אחד", איה"נ כעת יש הפרעות וריחוקים, אבל עתיד להיות אחד, עתידה מלכותו להתגלות בשלמות בכל תוקף בלא שום שיור.
יש לי צד שזה ממש 'פשט'.

יפה, ויש לדון אם הוא "פשט".
עכ"פ לגבי הקושי, פשיטא שגם אנכי הקטן לא התכוונתי לקושי "טכני". [ובכלל מה שייך טכני בדברים האלה. "דקלום המילים במחשבה" לא הוא המבוקש, ולא הוא הנקרא כוונה, בשום מקום].