פורום אוצר החכמה

נפק"מ למעשה בכלים שאינם נצרכים כעת.

נהגו להקל רק אחר חצות

שמעתי ממו"ץ ידוע, שאין להקל בזה, אלא א"כ יש סיבה נחוצה מאוד, וכגון מי שגר בדירה קטנה, ומיאוס הכלים המלוכלכים מאוד מפריע לו.

שחר כתב:נהגו להקל רק אחר חצות

איני יודע היכן נהגו, והוא קצת פלא אצלי, כי בדברים שאסורים מדינא דש"ס, הרי זה אסור כל היום כולו. (יעו' שו"ע סימן תקנד סעיף א' וז', ובאר היטב סק"א).

למה שיהיה אסור ומה המקור ? הרי מדובר בפעולה שמטרתה למנוע לכלוך ותופעות נילוות לזה מן הבית.

מהנהן כתב:למה שיהיה אסור ומה המקור ? הרי מדובר בפעולה שמטרתה למנוע לכלוך ותופעות נילוות לזה מן הבית.

יעוי' במ"מ שהבאתי בהודעתי הקודמת.

יורה דעה כתב:שמעתי ממו"ץ ידוע, שאין להקל בזה, אלא א"כ יש סיבה נחוצה מאוד, וכגון מי שגר בדירה קטנה, ומיאוס הכלים המלוכלכים מאוד מפריע לו.

כך שמעתי מת"ח גדול (דיין ורב קהילה גדולה), שאם הדבר קשה כנ"ל - מותר, ותלה זאת בכך ש

מהנהן כתב: הרי מדובר בפעולה שמטרתה למנוע לכלוך ותופעות נילוות לזה מן הבית.

בהדחת כלים דנו פוסקי זמנינו מב' פנים, א' מצד איסור מלאכה ומבואר בסי' תקנ"ד סכ"ב ברמ"א דאחר חצות יש להקל במלאכה שאין בה שיהוי שלא מסיח דעתו מאבילות, ולזה כוונתי לעיל שנהגו להקל מחצות כמו סידור הבית וכו', ומקורו בראשונים שהיו מקומות שאפילו רחיצה לנשים התירו!!! (רחיצת הראש עכ"פ) ועי' בב"י תקנ"ד שכ' שנשתקע המנהג וכו' וע"ז כתב הרמ"א שמ"מ הקילו לנשים באיזה דברים והיסוד הוא כמש"כ הראשונים שזה כדי ליטוע בלב העם הציפיה לגאולה.

ואמנם באמת בהדחת כלים יש נידון נוסף, מצד שרוחץ ידיו, ובמ"ב סקי"ט כ' דנשים שרוחצות לצורך בישול מותר שאי"ז רחיצה של תענוג, ואמנם כלים שלא יצטרך להם היום משמע בפמ"ג סקי"א דגם שלא דרך רחיצה אסור.

ואמנם יש שכתבו שע"י כפפות יהא מותר גם להדיח כלים, והיינו גם שלא לצורך היום כיון שעיקר הטעם להיתר הוא מצד נחמה וכנ"ל שהתירו אחר חצות, וזה בכלל סידור הבית שהותר, ומסתבר גם שיש בזה צורך היום מצד הסדר.

שו"ר בברכי יוסף תקנ"ט ז' (תקנ"ט סק"ז),"ומצאתי כתוב, דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו".
וכ"כ החיד"א בספר מורה באצבע (אות רל"ז), "כל מה שאסרו רז"ל וכו' ואין להקל אחר חצות בשום דבר, רק שמקילין לנשים לסדר הבית קצת, וזה לקבוע בלבם אמונת הגאולה".
וצ"ע א"כ הוא רק לנשים? וברמ"א הנ"ל הגם דמיוסד דבריו על הראשונים שבב"י הנ"ל,שהקילו איזה קולות לנשים (וחלושי אמונה), אבל ברמ"א ל"מ דקאי רק לנשים, ואולי משום דלא קאי בהדיא על תיקון צרכי הבית רק על מלאכה בכללות וזה שמא הקילו גם לאנשים.

שחר כתב:שו"ר בברכי יוסף תקנ"ט ז' (תקנ"ט סק"ז),"ומצאתי כתוב, דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו".
וכ"כ החיד"א בספר מורה באצבע (אות רל"ז), "כל מה שאסרו רז"ל וכו' ואין להקל אחר חצות בשום דבר, רק שמקילין לנשים לסדר הבית קצת, וזה לקבוע בלבם אמונת הגאולה".
וצ"ע א"כ הוא רק לנשים? וברמ"א הנ"ל הגם דמיוסד דבריו על הראשונים שבב"י הנ"ל,שהקילו איזה קולות לנשים (וחלושי אמונה), אבל ברמ"א ל"מ דקאי רק לנשים, ואולי משום דלא קאי בהדיא על תיקון צרכי הבית רק על מלאכה בכללות וזה שמא הקילו גם לאנשים.

איפה מובא הסיפור על החיד"א שראה נשים ש"עושות פסח" החל מצהרי ת"ב, וכשאסר עליהן זאת, יצא קול הברה בעיר ש"הרב אמר שהמשיח לא יבוא השנה"?

באותו הקשר סיפר לי תימני אחד, שסבו נהג אחרי חצות היום לשחוט כבש (אך, כמובן, לא לאוכלו עד סוף הצום), כיון שהמשיח כבר נולד.

שחר,
היטבת להגדיר את שני הבעיות המונחות בשטיפת כלים, ודבריך אמת ויציב. גם מה שציינת מדברי הברכי יוסף, היא הערה חשובה. אבל כמדומה שבדבר אחד טעית,

שחר כתב:בהדחת כלים דנו פוסקי זמנינו מב' פנים, א' מצד איסור מלאכה ומבואר בסי' תקנ"ד סכ"ב ברמ"א דאחר חצות יש להקל במלאכה שאין בה שיהוי שלא מסיח דעתו מאבילות, ולזה כוונתי לעיל שנהגו להקל מחצות כמו סידור הבית וכו', ומקורו בראשונים שהיו מקומות שאפילו רחיצה לנשים התירו!!! (רחיצת הראש עכ"פ) ועי' בב"י תקנ"ד שכ' שנשתקע המנהג וכו' וע"ז כתב הרמ"א שמ"מ הקילו לנשים באיזה דברים וכו'

א. מש"כ הב"י בשם "הכל בו", שמנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה, אינו עניין לאיסור עשיית מלאכה. [איסור מלאכה הוא מהדברים שאינם אסורים מדינא דגמרא אלא רק ממנהגא, כמו ישיבה על הארץ, ובאלו הדברים הקילו אחר חצות היום. משא"כ רחיצה שאפילו להושיט אצבעו למים אסור מדינא דגמרא (אא"כ היו ידיו מלוכלכות) כל היום].
- שים לב, שדברי הב"י בנוגע לרחיצת הנשים הם בסוף הסימן, לאחר שכבר פירש את דברי הטור שציטט את הפסוק ותהי עונותם על עצמותם, ואינם שייכים לנושא הקודם של איסור עשיית מלאכה. [אמנם במהד' שירת דבורה, הסעיפים כד וכה הובאו בצוותא חדא בבית יוסף, אבל הם שני עניינים].

ב. גם הרמ"א שציינת, כתב מפורש: ומיהו נוהגים להקל במלאכה ובכמה דברים אחר חצות, אבל ברחיצה לא ראיתי שנהגו להקל.

שמעת ממו"ץ אינו מקור, על מה הוא מסתמך?
ואין לקשר עניין זה למלאכה, שהגדרתה שונה, ומה שהתירו לרחוץ הבית אחר חצות ודווקא לנשים, אין מדובר על טינוף בגדר גרף של רעי, שזה אין מקום לאסור לכאו'.

יורה דעה כתב:אבל כמדומה שבדבר אחד טעית,
א. מש"כ הב"י בשם "הכל בו", שמנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה, אינו עניין לאיסור עשיית מלאכה. [איסור מלאכה הוא מהדברים שאינם אסורים מדינא דגמרא אלא רק ממנהגא, כמו ישיבה על הארץ, ובאלו הדברים הקילו אחר חצות היום. משא"כ רחיצה שאפילו להושיט אצבעו למים אסור מדינא דגמרא (אא"כ היו ידיו מלוכלכות) כל היום].
- שים לב, שדברי הב"י בנוגע לרחיצת הנשים הם בסוף הסימן, לאחר שכבר פירש את דברי הטור שציטט את הפסוק ותהי עונותם על עצמותם, ואינם שייכים לנושא הקודם של איסור עשיית מלאכה. [אמנם במהד' שירת דבורה, הסעיפים כד וכה הובאו בצוותא חדא בבית יוסף, אבל הם שני עניינים].

ב. גם הרמ"א שציינת, כתב מפורש: ומיהו נוהגים להקל במלאכה ובכמה דברים אחר חצות, אבל ברחיצה לא ראיתי שנהגו להקל.

לא הבנת, אולי לא הסברתי מספיק, אני כתבתי במפורש שמקור ושורש דברי הרמ"א שנהגו להקל במלאכה, יסודו במה שנהגו להקל ברחיצה, והגם שלא נתקבל הקולא דרחיצה, אבל קולא דמלאכה כן נתקבל, דיעוין בב"י בהביאו את המנהג המחודש ההוא שהיו רוחצות ראשן, כותב שנשתקע המנהג, ועל זה גופא כותב הדרכי משה שם: "ומיהו נוהגין להקל במלאכה ובכמה דברים אחר חצות, אבל ברחיצה לא ראיתי שנהגו להקל", ואם ענין קולא דמלאכה אחר חצות אינו ענין לרחיצה, מה הביא זה בכאן, היה לו לציין זה לעיל בתחילת הסימן בענין מלאכה, (וכפי שהערת), ושם היה צריך לכתוב דאחר חצות קיל, ובהכרח שכתב זה בכאן אצל קולא דרחיצה, משום דיסוד ושורש הקולא דאחר חצות במלאכה, הוא מאותו שורש שכתבו הראשונים לגבי רחיצה, ולכן, אמנם ברחיצה אין לנו להקל, כי זה קולא גדולה
מאד, וכפי שציינת שהרי הוא מדינא וכו', אבל במלאכה נהגו להקל, והמשמעות היא כנ"ל, שזהו על פי אותו יסוד עכ"פ, שלא יתייאשו וכו', כך נ"פ בכוונת הד"מ.

שחר כתב:בהדחת כלים דנו פוסקי זמנינו מב' פנים, א' מצד איסור מלאכה ומבואר בסי' תקנ"ד סכ"ב ברמ"א דאחר חצות יש להקל במלאכה שאין בה שיהוי שלא מסיח דעתו מאבילות, ולזה כוונתי לעיל שנהגו להקל מחצות כמו סידור הבית וכו', ומקורו בראשונים שהיו מקומות שאפילו רחיצה לנשים התירו!!! (רחיצת הראש עכ"פ) ועי' בב"י תקנ"ד שכ' שנשתקע המנהג וכו' וע"ז כתב הרמ"א שמ"מ הקילו לנשים באיזה דברים והיסוד הוא כמש"כ הראשונים שזה כדי ליטוע בלב העם הציפיה לגאולה.

ואמנם באמת בהדחת כלים יש נידון נוסף, מצד שרוחץ ידיו, ובמ"ב סקי"ט כ' דנשים שרוחצות לצורך בישול מותר שאי"ז רחיצה של תענוג, ואמנם כלים שלא יצטרך להם היום משמע בפמ"ג סקי"א דגם שלא דרך רחיצה אסור.

ואמנם יש שכתבו שע"י כפפות יהא מותר גם להדיח כלים, והיינו גם שלא לצורך היום כיון שעיקר הטעם להיתר הוא מצד נחמה וכנ"ל שהתירו אחר חצות, וזה בכלל סידור הבית שהותר, ומסתבר גם שיש בזה צורך היום מצד הסדר.

חזק וברוך.