פורום אוצר החכמה

מרן החפץ חיים אסר לעשות ביטוח חיים, מה דעת פוסקי זמנינו.
אבקש לשאול גם בעניין ביטוח חיים, וגם בנוגע לקניית לוטו.
אשמח לשמוע דעת יושבי הבית המדרש כאן.

היה כבר אשכול בענין, אם זכרוני אינו בכזיב.
עכ"פ ר"פ מקאריץ אמר, שטוב לעשות ביטוח חיים, כי המבטחים הם עשירים ומזלם יפה, וזה 'מגן' על המבוטח.

מאידך ניתן לומר כמו שאמר הרה"ק מבעלזא זי"ע שפעמים כל הטעם שהאדם חי הוא כדי לפרסם את בני ביתו, ועל כן חלילה לעשות ביטוח חיים.
גם דעת מרן החפץ חיים זי"ע כאשר סיפרו לו שיש ביטוח על הבית המדרש שנשרף בכה ואמר, היא גופא, לכן אני בוכה, אילו לא היו עושים ביטוח לא היה נשרף.
ובכל אופן מה דעת הפוסקים בזמנינו אנו.

ברסלב כתב:מאידך ניתן לומר כמו שאמר הרה"ק מבעלזא זי"ע שפעמים כל הטעם שהאדם חי הוא כדי לפרסם את בני ביתו, ועל כן חלילה לעשות ביטוח חיים.

צ"ל: לפרנס.

ידוע דעתו של הגה"ק משינאווא זיע"א שביטוח חיים מסוגל לאריכת ימים

עי' בספר מטבע שטבעו חכמים (כעת לא זכור לי איזה חלק, ואין לי הספר תח"י) שמביא כמה וכמה דיעות בענין

האויצר אינו תחת ידי כעת, וגם לא בר אילן, זכור לי שיש בזה תשובה באג"מ אודה למי שיוכל להביאו, ולהעתיקו לכאן.
ולא דווקא מהאג"מ, אלא כל מי שדיבר מזה, וכתב על זה תשובה הלכה למעשה. האם יש בזה פגם באמונה, כאשר אין צריך לדאוג ליום המחר ולא כל שכן שאין צריך לדאוג ליתומים, כי הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, וכפי שכבר כתבתי, דעתו של החפץ חיים הוא שאין לעשות ביטוח, כי לפעמים דווקא בגלל הביטוח שולח הקב"ה את הגנב, וכן הוא דעת מרן הגר"ח שאין לעשות ביטוח חיים.

לא מצאתי כתוב בכתובה שלי שאני מתחייב לעשות ביטוח חיים. :)

ברסלב כתב:דעתו של החפץ חיים הוא שאין לעשות ביטוח, כי לפעמים דווקא בגלל הביטוח שולח הקב"ה את הגנב, וכן הוא דעת מרן הגר"ח שאין לעשות ביטוח חיים.

טעמו של החפץ חיים ומרן הגר"ח שליט"א לאסור לעשות ביטוחים משום שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע״ז ג׳ ע״א), ואם אין לו ביטוח דירה וביטוח חיים וכדו' לא ישלח לו הקב"ה לא את הגנב ולא את המחלה.

ברסלב כתב:

ברסלב כתב:דעתו של החפץ חיים הוא שאין לעשות ביטוח, כי לפעמים דווקא בגלל הביטוח שולח הקב"ה את הגנב, וכן הוא דעת מרן הגר"ח שאין לעשות ביטוח חיים.

טעמו של החפץ חיים ומרן הגר"ח שליט"א לאסור לעשות ביטוחים משום שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע״ז ג׳ ע״א), ואם אין לו ביטוח דירה וביטוח חיים וכדו' לא ישלח לו הקב"ה לא את הגנב ולא את המחלה.

הרב ברסלב, תן לנו להבין ולו במקצת, איך יתכן כדבר הזה שמרן הגר"ח מתנגד לביטוח חיים כאשר התפרסם משמו, שיש מצווה לחתום על תוכנית 'ערבים', וכי 'ערבים' אינו נחשב לסוג של ביטוח חיים.
מוקירך ספרים

ראיתי בספר אשרי האיש על יו"ד, [ר"י פיינהנדלר, פסקי הגריש"א] שמביא ממרן הגרי"ש שאפשר לכתחילה לעשות ביטוח חיים. אבל אינו יכול לומר אם זה כדאי, כיון שזו שאלה של מסחר. ומה שמספרים על הח"ח, אמר הגרי"ש שאין לסמוך על זה. [ציטוט מהזכרון]

כשהרבי הקודם מליובאוויטש נסע מא"י לחזרה לפולין הי' איתו באוני' גם ד"ר וואלך,
ובאמתע הנסיעה הוא לא הרגיש כ"כ טוב.

אחר כך ד"ר וואלאך ביקש את סליחתו, באומרו שאם הוא לא הי' על הספינה, הוא לא הי' חולה.

הנה תשובתו של הגר"מ פיינשטיין ועיין עוד באו"ח ח"ב סי' קיא.

ספרים כתב:

ברסלב כתב:

ברסלב כתב:דעתו של החפץ חיים הוא שאין לעשות ביטוח, כי לפעמים דווקא בגלל הביטוח שולח הקב"ה את הגנב, וכן הוא דעת מרן הגר"ח שאין לעשות ביטוח חיים.

טעמו של החפץ חיים ומרן הגר"ח שליט"א לאסור לעשות ביטוחים משום שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע״ז ג׳ ע״א), ואם אין לו ביטוח דירה וביטוח חיים וכדו' לא ישלח לו הקב"ה לא את הגנב ולא את המחלה.

הרב ברסלב, תן לנו להבין ולו במקצת, איך יתכן כדבר הזה שמרן הגר"ח מתנגד לביטוח חיים כאשר התפרסם משמו, שיש מצווה לחתום על תוכנית 'ערבים', וכי 'ערבים' אינו נחשב לסוג של ביטוח חיים.
מוקירך ספרים

כשנפתחה התוכנית הגרח"ק כתב שאין בזה את הבעיה של ביטוח חיים כי זה נתינת צדקה ומצדקה לא מפסידים.

בנוגע לסברה שמועלית כאן, שאדם שמבטח עצמו אזי הוא גורם שהקב"ה יגזור עליו גזרות שהביטוח מכסה אותם, האם יש לזה מקור מוסמך מעבר לסיפורים הידועים?
שאלה נוספת, שמעתי בשם גדול אחד, שהורה שלא ללמד בנות סמינר עזרה ראשונה, וגם זה ברוח אותה הסברה, שאם ידעו הבנות עזרה ראשונה, שוב ח"ו יהיו יותר מקרי חירום בביתן, כי יש מי שיציל. האם נאמר לפי זה, שקיומם של ארגוני ההצלה גורם בעקיפין לכך שיש יותר מקרי חירום??

המצפה לישועה כתב:
כשנפתחה התוכנית הגרח"ק כתב שאין בזה את הבעיה של ביטוח חיים כי זה נתינת צדקה ומצדקה לא מפסידים.

א"כ שיחתמו לערבים עם סעיף שאינו חפץ לקבל אלא רק לתרום (יש אפשרות כזו).
כוונתי לחדד, שמזה מוכח שמה שחותמים לקבל אינו קשור לצדקה אלא דבר צדדי וכעין פרס שנותנים למי שנותן צדקה.

למרות שבקשו להפנות לדעת תורה ולא לדעת בעה"ב, מ"מ רמז לדעת תורה יש כאן:
שאלתי פעם לעסקן ציבורי הבקי בעניני ביטוח אם משתלם לעשות ביטוח חיים, וענני: "הנני אומר לכל השואלים, שביטוח חיים זה לעבוד קשה כל החיים כדי שאחרים יהנו מהכסף שלי".
ונזכרתי בדברי ריש לקיש בגיטין מז ע"א "כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא, קרא אנפשיה 'ועזבו לאחרים חילם'".

ומה לגבי ביטוח בריאות?

האם מותר לקנות נכסי דלא ניידי?
במידה ולא,
האם מותר להשקיע בבורסה?
במידה ולא,
האם מותר לפתוח עסק עצמאי, ולמכור חלב לחם וביצים לעוברים ושבים?
במידה ולא,
האם מותר להיות שכיר?

תתח"ש.

אכן קיצרתי, הייתי צריך להסביר את השאלה.

הביאו כאן תשובת האגרות משה שכותב שאין שאלה של חוסר ביטחון בעשיית ביטוח חיים, ואף כותב שזה מדרכי ההשתדלות.
אבל מדבריו נראה שהוא מדבר על דבר הצפוי לקרות. נראה שהוא לא מדבר על ביטוח חיים שנוהגים היום לעשות - למקרה שאדם ימות צעיר וישאיר את משפחתו, אלא הוא מדבר על ביטוח לאחרי זקנה ושיבה - ביטוח על הפנסיה - שחברת הביטוח תמשיך לשלם את הפנסיה לאלמנה אחרי מות בעלה.
לגבי ביטוח כזה אומר האגרות משה שזוהי השתדלות כיון שלא מדובר באדם שמתכונן לאסון אלא באדם שמכין את עצמו למקרה רגיל, בדרך כל הארץ. לעומת זאת ביטוח בריאות הוא ביטוח למקרה אסון, לא עלינו, ובזה אפשר לומר שאין זו השתדלות.

.

בקיצור שאלתך היא, שהמייעץ יקח בחשבון את הנגיעות הפוטנציאלית שלו, ולא יחליט עפ"י התורה שהוא יודע. אין נראה לי שכך צריכים לגשת לשאלה.

באמת דברי הח"ח צריכים לי עיון באופן כללי. גדרי הבטחון וההשתדלות טרם נכתבו (ולמשל, אמירת פרשת המן בכל יום נדחה ע"י ר' עמרם גאון משום שצריכים לצאת ולעבוד!) ולכן צ"ע איפוא זה נגמר, ואיך מודדים את הקו הזה? עד איפוא יש לו לאדם ליסוע בשביל עבודתו, האם יש הבדל בין איש לאיש בזה, מתי נגמרה הבטחון ומתחלת העצלות, ועוד ועוד שאלות נתעוררו אצלי במהלך החיים.

אני לא רוצה לגלות את מה שעברתי במשך ימי חיי, אבל בהנחה שאין שום מקרה בעולם, קרו הרבה דברים בצמוד להשתדלות, ולא כל פעם ע"י ההשתדלות. כאשר נכנס ללבי פחד על העתיד, הנחמה היא תמיד שיש הרבה אופנים איך להסתדר עם החיים, ולא צריכים דוקא מה שהיה מתוכנן מאתמול. האם לזאת בטחון ייקרא? או דלמא להיפך, שהוא הסתמכות על חלומות שונות שעדיין לא חלמתי עליהם?

בשו"ת יחוה דעת חלק ג' (סימן פה) שנשאל, האם רשאי אדם מצד ההלכה לבטח את עצמו ביטוח חיים, או שמא יש לאסור, משום שנראה כאילו אין לו ביטחון בהקדשו ברוך הוא, שביכולתו להעשירו ולהשאיר אחריו ממון רב לפרנסת יורשיו ולרווחתם, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט?, והשיב: שאין בזה שום חשש איסור מן הדין, כיון שהוא מאמין שהכל על פי השגחת ה' יתברך. וכן הביא שם מדברי הפוסקים, שאין בזה חשש משום פתיחת פה לשטן. ובהערה שם הזהיר שאין להסכים לסעיף המאפשר ניתוח מתים. וכן שיש להוסיף סעיף שהכל נעשה על פי היתר עיסקא, ע"ש.
ובשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן א
ואשר שאלת בענין תוכניות חסכון כעין בטוח חיים שהמטרה היא שכאשר אדם מגיע לימי זקנה או שרוצה לחתן בניו שיהי' לו כסף חסוך אי אריך למיעבד הכי או אין דעת חכמים נוחה הימנו או לא (משום חסרון אמונה ובטחון) והערות מכמה מקומות כדרכה של תורה.
לעניות דעתינו אין בו משום חסרון בטחון ואמונה, דדבר פשוט דמה שהוא בטבע העולם, כזקנה, ונשואי בניו ובהגיעו לזה אינו לפי כוחותיו להכין כל הנצרך לו אז כזה מצוה להכין בעוד מועד כדי שלא יצטרך לבריות,
ואף על פי שאמת לאמיתו דמי שהוא במדרגת בטחון אמיתית בלי שמשטה את עצמו יכול להשליך על ה' כל יהבו והוא יעמוד לו בעת דחקו ויזמין לו פרנסתו והצטרכותו בדרך נס פלא, וע"ז כ' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו וכמש"כ המקנה סוף קידושין על משנתינו שם דמניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, דהקשה המקנה שזה סותר משנתינו דפ"ק דקידושין דצריך ללמדו אומנות וכ' ראה חיים עם אשה אשר אהבת כדאיתא שם, וכ' רבינו המקנה דודאי צדיק גמור ובטוח באמת בכל מצפון לבו לא צריך לעשות שום השתדלות והקב"ה יהי' בעזרו וימציא לו הכל באופן נפלא, אבל סתם בני אדם שאינם מגיעים למדריגת בטחון כזאת עליהם להשתדל ולהנהיג בהם דרך ארץ, והרבה עשו כרשב"י ולא עלה בידם, וזה מפתח גדול להרבה ענינים כאשר נסיתי כמה פעמים בחיים, ובזה מתיישבים סתירות בכמה מאמרים מחז"ל, והייתי יכול להאריך בהם אך אין זה מקומו.וכן במה שהובא בספר מעשה איש חלק ג' (עמוד קפא) בשם החזון איש זצ"ל.

שבטיישראל כתב:ידוע דעתו של הגה"ק משינאווא זיע"א שביטוח חיים מסוגל לאריכת ימים

עי' בספר מטבע שטבעו חכמים (כעת לא זכור לי איזה חלק, ואין לי הספר תח"י) שמביא כמה וכמה דיעות בענין

ויש להוסיף עוד, מש"כ בדברי יחזקאל החדש עמ' ת"ג שכתבו בשמו.
שראוי לעשות ביטוח חיים, וישבזה סגולה לאריכות ימים ושנים, משום שבעלי הביטוח הם
עשירים ובעלי הצלחה, ומזלם יגרום שלא יארע לאדם שום אסון בכדי שלא יהיו נפסדים,

יוסף חיים אוהב ציון כתב:בשו"ת יחוה דעת חלק ג' (סימן פה) שנשאל, האם רשאי אדם מצד ההלכה לבטח את עצמו ביטוח חיים, או שמא יש לאסור, משום שנראה כאילו אין לו ביטחון בהקדשו ברוך הוא, שביכולתו להעשירו ולהשאיר אחריו ממון רב לפרנסת יורשיו ולרווחתם, כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט?, והשיב: שאין בזה שום חשש איסור מן הדין, כיון שהוא מאמין שהכל על פי השגחת ה' יתברך. וכן הביא שם מדברי הפוסקים, שאין בזה חשש משום פתיחת פה לשטן. ובהערה שם הזהיר שאין להסכים לסעיף המאפשר ניתוח מתים. וכן שיש להוסיף סעיף שהכל נעשה על פי היתר עיסקא, ע"ש.
ובשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן א
ואשר שאלת בענין תוכניות חסכון כעין בטוח חיים שהמטרה היא שכאשר אדם מגיע לימי זקנה או שרוצה לחתן בניו שיהי' לו כסף חסוך אי אריך למיעבד הכי או אין דעת חכמים נוחה הימנו או לא (משום חסרון אמונה ובטחון) והערות מכמה מקומות כדרכה של תורה.
לעניות דעתינו אין בו משום חסרון בטחון ואמונה, דדבר פשוט דמה שהוא בטבע העולם, כזקנה, ונשואי בניו ובהגיעו לזה אינו לפי כוחותיו להכין כל הנצרך לו אז כזה מצוה להכין בעוד מועד כדי שלא יצטרך לבריות,
ואף על פי שאמת לאמיתו דמי שהוא במדרגת בטחון אמיתית בלי שמשטה את עצמו יכול להשליך על ה' כל יהבו והוא יעמוד לו בעת דחקו ויזמין לו פרנסתו והצטרכותו בדרך נס פלא, וע"ז כ' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו וכמש"כ המקנה סוף קידושין על משנתינו שם דמניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, דהקשה המקנה שזה סותר משנתינו דפ"ק דקידושין דצריך ללמדו אומנות וכ' ראה חיים עם אשה אשר אהבת כדאיתא שם, וכ' רבינו המקנה דודאי צדיק גמור ובטוח באמת בכל מצפון לבו לא צריך לעשות שום השתדלות והקב"ה יהי' בעזרו וימציא לו הכל באופן נפלא, אבל סתם בני אדם שאינם מגיעים למדריגת בטחון כזאת עליהם להשתדל ולהנהיג בהם דרך ארץ, והרבה עשו כרשב"י ולא עלה בידם, וזה מפתח גדול להרבה ענינים כאשר נסיתי כמה פעמים בחיים, ובזה מתיישבים סתירות בכמה מאמרים מחז"ל, והייתי יכול להאריך בהם אך אין זה מקומו.וכן במה שהובא בספר מעשה איש חלק ג' (עמוד קפא) בשם החזון איש זצ"ל.

השבט הלוי מדבר על "מה שהוא בטבע העולם" ומשמע שאינו מדבר על מה שקוראים היום ביטוח חיים אלא על פנסיה.
כלומר, הוא לא מדבר על ביטוח מפני אסונות אלא על להכין כסף לדבר שעתיד לבוא על פי הטבע.

זיל בתר טעמיה.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בקיצור שאלתך היא, שהמייעץ יקח בחשבון את הנגיעות הפוטנציאלית שלו, ולא יחליט עפ"י התורה שהוא יודע. אין נראה לי שכך צריכים לגשת לשאלה.

באמת דברי הח"ח צריכים לי עיון באופן כללי. גדרי הבטחון וההשתדלות טרם נכתבו (ולמשל, אמירת פרשת המן בכל יום נדחה ע"י ר' עמרם גאון משום שצריכים לצאת ולעבוד!) ולכן צ"ע איפוא זה נגמר, ואיך מודדים את הקו הזה? עד איפוא יש לו לאדם ליסוע בשביל עבודתו, האם יש הבדל בין איש לאיש בזה, מתי נגמרה הבטחון ומתחלת העצלות, ועוד ועוד שאלות נתעוררו אצלי במהלך החיים.

אני לא רוצה לגלות את מה שעברתי במשך ימי חיי, אבל בהנחה שאין שום מקרה בעולם, קרו הרבה דברים בצמוד להשתדלות, ולא כל פעם ע"י ההשתדלות. כאשר נכנס ללבי פחד על העתיד, הנחמה היא תמיד שיש הרבה אופנים איך להסתדר עם החיים, ולא צריכים דוקא מה שהיה מתוכנן מאתמול. האם לזאת בטחון ייקרא? או דלמא להיפך, שהוא הסתמכות על חלומות שונות שעדיין לא חלמתי עליהם?

אכן חובת הביטחון וההשתדלות במידה מסויימת יהיה לכל אחד לפום שיעורא דיליה.
והקו המנחה המשותף לכל, היא שאסור לאדם לעבור על סרך איסור, כי זה ודאי לא מגדרי השתדלות. וככל שדעתו של אדם יפה הן בידיעת חובתו בעולם ע"פ תורה, והן בידיעת צרכיו ונפשו וכו', גדרי הביטחון יחודדו, וידע הדרך הנאות לו במצבו.

אמנם, לענ"ד, כלי המדידה שכל אחד יכול להשתמש בו, בדר"כ הוא ע"פ הסתכלות בתגובתו "לאחר מעשה".
לדוגמא: אם יחשוב האדם "חבל שלא נהגתי באופן אחר כי הייתי מרוויח יותר", הרי כאן טמון חוסר ביטחון, שהבוטח יודע שלא ההשתדלות הוא המרוויח אלא יקבל מה שנגזר עכ"פ, ואיך יתהה על הראשונות?

א"כ כשנרצה למדוד האם "אי עשייה" נובע מעצלות או מביטחון, ישער בשכלו אם לאחר מעשה יתחרט על "אי עשייתו" וא"כ לא מבטחון נמנע מלעשות כי הרי הוא לא בוטח, וככל שיחשוב שסוף סוף מעשיו יגרמו, איך יתלה המעשה או הימנעותו בביטחונו?

(והמתעצל כי ההשתדלות אינו חשובה כ"כ בעיניו כי ידוע לו בבירור מה שנגזר יקבל ולא יבא בטרוניות והרהורי חרטות "לולי הייתי", העצל הקדוש הזה לא יטריח עצמו אלא במיעוט השתדלות שחייב, על בטחונו סמך כהוגן).

רש''ד מונק:

המקרה של החפץ חיים לא קשור לביטוח חיים. כי בביטוח על הממון הוא מבטח את עצמו מהפסד אבל בביטוח חיים הנפק"מ בביטוח היא לאלמנה וליתומים שלא יצטרכו לקבץ נדבות. כך שהוא בעל בטחון על חשבון משפחתו בלבד.

הגר"ש פישר;