גדולתה של רחל!

[ש. ספראי]

אינני יודע מדוע כבודו בחר לציין את האוה"ח הק' בלבד בנדו"ד.
העקידה, למשל, נוטה פעמים רבות במערכות שלמות שלא כד' מדרשים מפורשים, שהוא עצמו מביא. וכן עוד רבים וטובים נטו ברעיונותיהם מד' חז"ל.

כפי שכבר כתבתי בעבר בפורום הנכבד, וכפי ששמעתי מרבותי, אנו כותבים "השערות" בפרשנותינו. הרי לא היינו שם...
אם הוורט נחמד ומתקבל בשכל ובלב, אצל חלק מהקוראים, מה טוב. ומי שלא, יכול לעבור לוורטים אחרים של אנשים אחרים.

[מה שנכון נכון]

הענין כאן אינו לפרש את המקרא נגד חז"ל, שלזה יש אין סוף סימוכין, אלא לפרש את חז"ל נגד חז"ל. המקור לכל ענין הסימנים הוא אינו במקרא אלא רק בחז"ל.
אך באמת כל הנוקדנות מיותרת, ועולם הווארטים תלוי מצד טבעו על בלימה. [ולכן גם לאידך גיסא אין להביא ראיה ממפרשי הפשט דלא כחז"ל, כי הם סומכים על אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכדו', [שגם את זה למדונו חז"ל], וא"א להשתמש בטענה זו להצדיק ווארטים פורחים באויר. אך כנ"ל גם אי"צ כ"כ הצדקה].

[צונאמי]

סתם שאלה,
מה צריך בכלל סימנים מראש?
עם כל אדם שאני מכיר כהוגן
יש לשנינו ידיעות משותפות שרק אני והוא יודעים,
וגם אם אפגש איתו בלילה נוכל לזהות עי"ז אחד את השני.
וצ"ע

[שברי לוחות]

אם כך איך לא הכיר שהיא לאה עד הבוקר

[מה שנכון נכון]

סתם שאלה,
מה צריך בכלל סימנים מראש?
עם כל אדם שאני מכיר כהוגן
יש לשנינו ידיעות משותפות שרק אני והוא יודעים,
וגם אם אפגש איתו בלילה נוכל לזהות עי"ז אחד את השני.
וצ"ע

כנראה שיעקב ורחל לא נפגשו הרבה לפני החתונה...
בחז"ל משמע שאת הסימנים נתן לה בפגישה הראשונה על יד הבאר.

[צונאמי]

סתם שאלה,
מה צריך בכלל סימנים מראש?
עם כל אדם שאני מכיר כהוגן
יש לשנינו ידיעות משותפות שרק אני והוא יודעים,
וגם אם אפגש איתו בלילה נוכל לזהות עי"ז אחד את השני.
וצ"ע

כנראה שיעקב ורחל לא נפגשו הרבה לפני החתונה...
בחז"ל משמע שאת הסימנים נתן לה בפגישה הראשונה על יד הבאר.

לא נראה לי ששבע שנים לא נפגשו,
וכן היו צריכים לתכנן את עניין הסימנים

[שברי לוחות]

ויהי בבקר והנה היא לאה. ללמד צניעותיה דיעקב שלא דבר הרבה דברים עם אשתו דאלו דבר עמה היה לו להכירה בקול שהרי היה כבר בבית לבן ז' שנים.

(פירוש הריב"א על התורה)

[צונאמי]

אך באמת כל הנוקדנות מיותרת, ועולם הווארטים תלוי מצד טבעו על בלימה. [ולכן גם לאידך גיסא אין להביא ראיה ממפרשי הפשט דלא כחז"ל, כי הם סומכים על אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכדו', [שגם את זה למדונו חז"ל], וא"א להשתמש בטענה זו להצדיק ווארטים פורחים באויר. אך כנ"ל גם אי"צ כ"כ הצדקה].

ללא דברי חז"ל, היינו נשארים בלימוד המקרא כפשוטו
חז"ל הם שדרשו את המקרא שלא כפשוטו.

[מה שנכון נכון]

וכן היו צריכים לתכנן את עניין הסימנים

לא קרא מר מה שכתבתי??

[מה שנכון נכון]

אך באמת כל הנוקדנות מיותרת, ועולם הווארטים תלוי מצד טבעו על בלימה. [ולכן גם לאידך גיסא אין להביא ראיה ממפרשי הפשט דלא כחז"ל, כי הם סומכים על אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכדו', [שגם את זה למדונו חז"ל], וא"א להשתמש בטענה זו להצדיק ווארטים פורחים באויר. אך כנ"ל גם אי"צ כ"כ הצדקה].

ללא דברי חז"ל, היינו נשארים בלימוד המקרא כפשוטו
חז"ל הם שדרשו את המקרא שלא כפשוטו.

מה זה "נשארים"?
לולי דברי חז"ל לא היינו יודעים איך לגשת לתורת ה'.
וכשנתנה תורה שבע"פ וכלול בה גם זה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ממילא יש לנו היתר לגשת כך אל התורה שבכתב.

[צונאמי]

וכן היו צריכים לתכנן את עניין הסימנים

לא קרא מר מה שכתבתי??

מע"כ כתב:

כנראה שיעקב ורחל לא נפגשו הרבה לפני החתונה...
בחז"ל משמע שאת הסימנים נתן לה בפגישה הראשונה על יד הבאר.

ועניתי שלכאורה היה צורך בתכנון (והסכמת לבן) ולא סגי בפגישה הראשונה.

[צונאמי]

אך באמת כל הנוקדנות מיותרת, ועולם הווארטים תלוי מצד טבעו על בלימה. [ולכן גם לאידך גיסא אין להביא ראיה ממפרשי הפשט דלא כחז"ל, כי הם סומכים על אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכדו', [שגם את זה למדונו חז"ל], וא"א להשתמש בטענה זו להצדיק ווארטים פורחים באויר. אך כנ"ל גם אי"צ כ"כ הצדקה].

ללא דברי חז"ל, היינו נשארים בלימוד המקרא כפשוטו
חז"ל הם שדרשו את המקרא שלא כפשוטו.

מה זה "נשארים"?
לולי דברי חז"ל לא היינו יודעים איך לגשת לתורת ה'.
וכשנתנה תורה שבע"פ וכלול בה גם זה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ממילא יש לנו היתר לגשת כך אל התורה שבכתב.

ודאי שהתורה ניתנה חבוקה עם התורה שבע"פ,
השאלה האם חז"ל "חידשו לנו" את רובד הדרש, ואת ההלכה, או גם את רובד הפשט.

[פלתי]

אינני יודע מדוע כבודו בחר לציין את האוה"ח הק' בלבד בנדו"ד.
העקידה, למשל, נוטה פעמים רבות במערכות שלמות שלא כד' מדרשים מפורשים, שהוא עצמו מביא. וכן עוד רבים וטובים נטו ברעיונותיהם מד' חז"ל.
כפי שכבר כתבתי בעבר בפורום הנכבד, וכפי ששמעתי מרבותי, אנו כותבים "השערות" בפרשנותינו. הרי לא היינו שם...
אם הוורט נחמד ומתקבל בשכל ובלב, אצל חלק מהקוראים, מה טוב. ומי שלא, יכול לעבור לוורטים אחרים של אנשים אחרים.

נקטתי אור החיים לדוגמא בעלמא, ואטו כרוכלא אלך ואמנה את כל המפרשים שהתנצלו כאשר עלתה על דעתם לפרש כנגד פירוש חז"ל? (כגון התוספות יו"ט והתפא"י).
אינני אומר שאי אפשר לכתוב השערות, אבל לענ"ד כאשר כותבים השערה בעלמא ולאחר מכן מוצאים סתירה להשערתנו בדברי חז"ל, א"כ מן הראוי לבטל דעתינו מפני דעתם. ולא דמי לאוה"ח הק' ולעקידה, שיש להם רעיונות ופירושים עמוקים ונשגבים שעומדים בפני עצמם גם ללא הפסוק. וראויים הדברים למי שאמרם. ולזה אומרים כנראה שבעים פנים לתורה, כמו שכתב שם האוה"ח שציינתי. וכן בעלי המוסר יכולים לעשות מטעמים ולהסביר איך רחל נתנה ללאה הרגשה טובה וכו', בין אם היה כך ובין אם לא היה, כי העיקר כאן זה הרעיון המוסרי שעומד מאחרי הדברים.
אבל סתם ווארט בעלמא, ליישב דההוא אמר כך או כך, וההוא חשב כך או כך, כל כהאי גוונא, אם אין הדברים נכונים ואמיתיים, א"כ אין בהם שום טעם וריח, ולא שום חכמה ושום רעיון מוסרי ושום שבכלום.
ועל כן, כיון שאמרת שהסימן היה שיעקב יקרא לה לאה, ודבריך נסתרו מדברי חז"ל, דמבואר בדברי חז"ל שהוא קרא לה רחל, ולא לאה. הרי להדיא שההמצאה שלך אינה נכונה, ואינה תורה ואינה חכמה ואינה כלום שבכלום. אז לשם מה אתה אומר וכותב את זה? מה יש בזה? מעין הברקה לא נכונה?
ובכלל לא הבנתי, כיון שאתה מרשה לעצמך לפרש דלא כחז"ל, א"כ היה לך לתרץ בפשיטות שבאמת יעקב לא נתן לרחל שום סימנים והכל מיושב שפיר באופן נפלא ביותר, ולא קשיא מידי הפלא ופלא. איי, חז"ל אומרים שנתן לה סימנים. ויש לומר דבפירושי התורה ניתנה לנו הרשות לפרש דלא כחז"ל.
מה שכתבתי לגבי פורים, כבר כתב הרב האוצר שעל דבריו היתה כוונתי ולא על דבריך. ונכון הוא.

[עזריאל ברגר]

ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני. והדברים מפליאים אחר שכבר ידענו מה שאמרו ז"ל (עי' רש"י לעיל פכ"ט פ"ה)
שמסר יעקב לרחל סימנים כדי שלא יטענו לבן וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים, ונמצא
דבלא שהיתה מוסרת לה אותן הסימנים לא היתה מתקדשת לו כל עיקר שהרי לשם כך הוא דמסר לה לרחל סימנים. וא"כ לכאו' אין מובן לטענתה
המעט קחתך את אישי וגו' והלא כל כמה דאית לה מדילה אית לה.

עיין גם באשכול זה http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=7022

אוחדו.

[עושה חדשות]

שאלה אחרת בענין הסימנים,
לש' הגמ' בב"ב דף קכג. משמע שנתינת הסימנים לרחל יש בה ענין של רמאות מצד יעקב, אלא שכך יפה לעשות עם עיקש ונבל. וצ"ע איזה צד רמאות יש בזה.

כך אי' שם ...אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין...

[אליהו בן עמרם]

שאלה אחרת בענין הסימנים,
לש' הגמ' בב"ב דף קכג. משמע שנתינת הסימנים לרחל יש בה ענין של רמאות מצד יעקב, אלא שכך יפה לעשות עם עיקש ונבל. וצ"ע איזה צד רמאות יש בזה.

כך אי' שם ...אמר לה מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה מאי רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין...

רמאותו של לבן ברורה. למרות שיעקב הדגיש שרוצה רק ב"רחל בתך הקטנה", רוצה לבן לגנוב דעתו של יעקב ולגרום לו לשאת את לאה וקודם לרחל, כיון שכך מנהג מקומו, לשאת את הבכירה לפני הצעירה. (וייתכן, אם ירצה יעקב אחר כך לשאת גם את רחל, יתן גם אותה לו)
ו"רמאותו" של יעקב, על אף שיש ללבן טענה, שכך מנהג המקום (ויש שלומדים זאת מלבן גם לדידן), ויעקב ידע זאת מראש, מכל מקום חשב יעקב לגרום לגילוי מזימתו של לבן בפרהסיא בשעת הנישואין עצמם, וכך יוכל לשאת רק את רחל בניגוד לרצונו של לבן ובניגוד למנהג המקום. כפיה זו גם היא "גניבת דעת" כלפי לבן.
כלומר, אמנם כך סיכם יעקב עם לבן מלכתחילה, אך בסופו של דבר חשב יעקב להצליח לכוף את לבן לעשות כרצונו, בניגוד לרצון לבן ומנהג מקומו.
ומדרכי היושר היה צריך יעקב להודיע ללבן מראש, ולא בשעת הנישואין, שאין רצונו לשאת את לאה ואולי אח"כ גם את רחל, אלא רק את רחל.

[אליהו בן עמרם]

ובענין זה:
קשה לכאורה מאד.
נראה בהסתכלות שטחית, כי פרשת ויצא כהמשך לפרשת תולדות מלאה ב"רמאויות".
בפרשת תולדות, יעקב אע"ה "מרמה" את יצחק אביו ע"ה בברכות. (וכן לשון רש"י שם, שמדובר ב"רמאות", עיין פרק כ"ז פס' ל"ד - גם ברוך יהיה: שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו).
ובפרשת ויצא, לבן מרמה את יעקב בעת נישואי יעקב עם לאה, ולהבדיל אא"ה שותפות לרמאות לאה ורחל אימותינו ע"ה, שאילולי שתיקת לאה בשעת הנישואין ומסירת הסימנים מרחל ללאה והדיבור של רחל מתחת למיטה בלילה במקום לאה לא היתה מצליחה רמאותו של לבן. וכן הלאה בפרשה.

ומה באמת ההבדל בין רמאות זו של לבן ל"רמאויות" של יעקב ושל רחל ולאה?
ומה באמת התשובה לשאלת הגמרא "מי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא"?
הרי תשובת הגמרא מתאימה לכאו' רק לתת הכשר ל"רמאות" של יעקב את לבן, אך לא ל"רמאות" של יעקב את יצחק ולא ל"רמאות" של רחל ולאה את יעקב.
האם אפשר להסתפק רק ב"קלישאה" ה"מטרה מקדשת את האמצעים"? או שיש כאן יסוד עמוק יותר?

ועוד, שרבינו הרמב"ן מבאר כי יעקב רצה לגרש את לאה בגלל רמאותה (שתיקתה) בעת הנישואין.
עיין בדבריו פרק כ"ט פס' ל"א: "כי שנואה לאה" - הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה אף כי היתה מתנכרת כל הלילה ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר, ולכן שנאה יעקב"
ולמה לא רצה יעקב לגרש את רחל (או לא לשאת אותה) בדיוק מאותה סיבה, שמסרה הסימנים ושכבה תחת המיטה ודיברה במקום לאה?
ולמה כאשר ילדה לאה את בניה, אמר יעקב אע"ה "לאימן של אלו אני מגרש"? כדאיתא בבראשית רבה (עא ב). ומאי שנא, אם ילדה לו בנים או לא ילדה?
ואף שצריך עוד להבין את הנ"ל, אך נראה כי אולי בגלל זה חששה רחל שיגרשה יעקב כששהתה מלדת (עיין רש"י פרק ל' פס' כ"ב: "ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים").

[עליך עיננו]

ובענין זה:
קשה לכאורה מאד.
נראה בהסתכלות שטחית, כי פרשת ויצא כהמשך לפרשת תולדות מלאה ב"רמאויות".
בפרשת תולדות, יעקב אע"ה "מרמה" את יצחק אביו ע"ה בברכות. (וכן לשון רש"י שם, שמדובר ב"רמאות", עיין פרק כ"ז פס' ל"ד - גם ברוך יהיה: שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו).
ובפרשת ויצא, לבן מרמה את יעקב בעת נישואי יעקב עם לאה, ולהבדיל אא"ה שותפות לרמאות לאה ורחל אימותינו ע"ה, שאילולי שתיקת לאה בשעת הנישואין ומסירת הסימנים מרחל ללאה והדיבור של רחל מתחת למיטה בלילה במקום לאה לא היתה מצליחה רמאותו של לבן. וכן הלאה בפרשה.

ומה באמת ההבדל בין רמאות זו של לבן ל"רמאויות" של יעקב ושל רחל ולאה?
ומה באמת התשובה לשאלת הגמרא "מי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא"?
הרי תשובת הגמרא מתאימה לכאו' רק לתת הכשר ל"רמאות" של יעקב את לבן, אך לא ל"רמאות" של יעקב את יצחק ולא ל"רמאות" של רחל ולאה את יעקב.
האם אפשר להסתפק רק ב"קלישאה" ה"מטרה מקדשת את האמצעים"? או שיש כאן יסוד עמוק יותר?

ועוד, שרבינו הרמב"ן מבאר כי יעקב רצה לגרש את לאה בגלל רמאותה (שתיקתה) בעת הנישואין.
עיין בדבריו פרק כ"ט פס' ל"א: "כי שנואה לאה" - הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה אף כי היתה מתנכרת כל הלילה ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר, ולכן שנאה יעקב"
ולמה לא רצה יעקב לגרש את רחל (או לא לשאת אותה) בדיוק מאותה סיבה, שמסרה הסימנים ושכבה תחת המיטה ודיברה במקום לאה?
ולמה כאשר ילדה לאה את בניה, אמר יעקב אע"ה "לאימן של אלו אני מגרש"? כדאיתא בבראשית רבה (עא ב). ומאי שנא, אם ילדה לו בנים או לא ילדה?
ואף שצריך עוד להבין את הנ"ל, אך נראה כי אולי בגלל זה חששה רחל שיגרשה יעקב כששהתה מלדת (עיין רש"י פרק ל' פס' כ"ב: "ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים").

הרב דסלר (ממ"א ח"א עמ' 94) מבאר מהו אמת מהו שקר
ותו"ד הם שמעשה יעקב להוציא בפועל רצון ה' אמת הוא
ולפי דבריו מבואר היטב מה שאמרה לו לאה הרי מה ששיקרת לא נחשב כשקר שהרי עשית רצון ה', א"כ מה שעשיתי אני כן הוא שרצון ה' שכך יהיה א"כ אין כאן שקר כלל.

[אשרי יושבי ביתך]

שאלה אחרת בענין הסימנים,
לש' הגמ' בב"ב דף קכג. משמע שנתינת הסימנים לרחל יש בה ענין של רמאות מצד יעקב, אלא שכך יפה לעשות עם עיקש ונבל. וצ"ע איזה צד רמאות יש בזה.

יעויין באמת בעיון יעקב (ב"ב שם) דפי' דרק אמר לה שיכול לרמות את אביה כמו שרימה את עשו וכו', ולא שבנתינת הסימנים יש רמאות באמת.

[אשרי יושבי ביתך]

פרשת שבוע

מצאתי ברשימותי מענין זה

אף אני לרגל הפרשה, מצאתי ברשימותי את הענין הבא, לבאר דבר נחוץ בנקודה נוספת בהאי פרשתא.

צע"ג בענין מסירת הסימנים, דאם נתן לה יעקב סימנים כדי שלא יחליפנה לבן, איך גילתה לאחותה והפרה הבטחתו, ואם ע"פ דין מחוייבת כן כדי שלא תיכלם אחותה, הרי יעקב לא היה סבור כן דהרי נתן לה סימנים בדיוק בשביל התרחיש הזה.

אמנם מלש' חז"ל (בגמ' מגילה יג, ב וב"ב קכג, א, ויותר מזה באיכה רבה פתי' כד) נראה דענין הסימנים לא היה מפני שיעקב רצה בכך, אלא רחל היא שדאגה מההחלפה ולשם כך נתן לה יעקב סימנים, וממילא היא גם יכלה לוותר ע"ז כיון דהכל היה לטובתה ולא בדרישת יעקב. ולק"מ.

לגבי עצם הקושיא איך גילתה רחל את הסימנים לאה, ומדוע לא היה בזה משום איסור גילוי סוד, יעויין נא במש"כ בזה בספרי 'מנוחת חיים' (פ' ויצא, עמ' קסב), ות"נ.