מנהג עוקר הלכה ? עדיף לא להתפלל בכלל מאשר להתפלל הביננו?

[במסתרים]

המג"א בסי' ק"י כ' להתפלל הביננו כשהשעה עוברת.

[בערוך השלחן כ' שנראה לו שאם מתחיל לפני סוף הזמן חשוב ככולה בזמן (והוכיח לה מדברי התוספות הידועים (ברכות ז') לענין אחר, ויש לפקפק הרבה בהוכחה זו). ואולם כבר נתברר שאין זה חידוש המג"א אלא כן יוצא מעוד פוסקים רבים, וביניהם הגאונים הנ"ל שיש לקצר כדי לגמור בזמן. ויל"ע איך זה עולה בקנה אחד עם מה שכתבו שיכול לגמור מנחה בלילה.]

[פולסברג]

הנה כתב הביאוה''ל סי' ק''י:

או שלא יוכל וכו': ר"ל מפני רוב טרדותיו או שהוא חולה וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה ונ"ל הטעם לזה דלכאורה קשה על הדין דשו"ע מלעיל סימן ק"א ס"א דאיתא שם דאם אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו עכ"פ באבות ומשמע דעי"ז ממילא מותר להתפלל כל התפילה כיון שהוא אנוס שאינו יכול לכוין אך די"ל דכאן דמיירי דשבעה ברכות יכול לכוין לכך התירו לו להתפלל הביננו ולא יותר כדי שיכלול כל השמ"ע בקצרה ובכונה אבל שם מיירי דלא יכול לכוין אפילו אלו הז' ברכות לכך לא התירו לו לקצר ע"כ ניחא דלא נהגו היום בהביננו שאנו חוששין שאפילו הז' לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א שם בס"א בהג"ה א"נ מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה:

מתי התחיל המנהג הזאת? שהרי הרמ''א וכל קדושים עמו שכתבו שאין אנו מכוונים בזמה''ז וכו', מביאים דיני הביננו במלא עוזה ותפארתה [עי' במ''ב שהביא דינים בזה מהפרמ''ג החיי''א וכו', משמע שהוא מאוחר יחסית].

האם נפלנו עוד דרגא בכוונה מאז עד זמן הח''ח?

ומהו טעמו הב'? האם באמת יש לנו יותר טרדות מזמנו של הרמ''א?