היתכן שהיו אנשים מבני ישראל אשר לא היו במתן תורה?

[אפרקסתא דעניא]

לגבי בני בתירא ידוע המיוחס לאדוננו הגר"א בעניין זה

לי לא ידוע, ואשמח לדעת...

[מה שנכון נכון]

לגבי בני בתירא ידוע המיוחס לאדוננו הגר"א בעניין זה

לי לא ידוע, ואשמח לדעת...

תוספות בפסחים כתבו שר' יהודה בן בתירא לא עלה לרגל לפי שלא היה לו קרקע. ובסנהדרין אמר ריב"ב שהוא מבני בניהם של מתים שהחיה יחזקאל, ושם איתא שהם בני אפרים שעלו לפני שאר ישראל. וע"כ לא היה לו חלק בא"י.

[שמר]

במדרש רבה כאן כא, יא ז"ל "וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלוקי הרוחות וגו'" (במדבר כז,טו-טז)... מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות, אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי, אם הבנות יורשות בדין הוא שיירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז,יח), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע שרתך והרבה חלק לך כבוד... הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, עכ"ל

ואפשר להציע פשט בזה שלא כפי פשוטו, הנה ההיפך מעסק התורה אינו "ישבו להם" איך משמע מישבו להם שלא עסקו בתורה, האם ישבו להם סתם הכוונה ליושב בטל?, ואם עסק התורה זו הערובה היחידה שבגינה יש זכות הנהגה א"כ מדוע אצל יהושע לא אוזכר עניין זה?, ואפשר שכוונת המדרש הוא שדווקא אלו שהיו בשיעבוד מצרים וביצירת התהוותו של עם בבחינת "נוצר תאנה" יכול לזכות ולהנהיג את העם "יאכל פריה", וכוונת המדרש היא שבני משה ישבו להם במנוחה ולא היו בשיעבוד משום שהיו במדין ולא משום שעסקו בתורה כשאר בני לוי שבשל כך לא חוו כשאר בנ"י את צרת השיעבוד ולא היו חלק מהתהליך ולכן אינם רואיים ליורשו משא"כ יהושע.

[עבד הזמן]

ועי' מהרי"ל דיסקין שהוסיף בזה תמיהה, היתכן שלא היו בניו של משה אצל מ"ת, הלא היו ג"כ לויים, ואם לא היו במ"ת, לא יכלו להיות לויים, [מה כוונתו?].

אפ"ל כוונתו דא"כ נתגיירו אחר מ"ת, וזוהי גרות רגילה שלא נתייחסו לשבטם.

לכאורה אם נתגיירו גירות רגילה שוב לא נתייחסו למשה רבנו כלל.

[אורי ויל]

כאן גם כן הרחיבו בנושא

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=1848

[עושה חדשות]

מצאתי בין גנזי דברים שכתבתי בלומדי ביש"ק לפני כשלושים שנה:

סנהדרין צ"ב: ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל קמו על רגליהם ואמרו שירה ומתו וכו', ר"י אומר וכו' ר"א בנו של ריה"ג וכו' עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, עמד ר"י בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם, ומאן נינהו מתים וכו' אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו וכו' והרגום אנשי גת וכו'.

יש לעיין מנא הוה להו מצות תפילין, הא לא קיבלו התורה במעמד הר סיני עם אחיהם בני ישראל.

וכ"ת דנתגיירו, הא אמרי' בפסחים ס"ו. ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה וכו', ומוכח להדיא מגמ' זו דבני בתירא היו נשיאים, ואת"ל דמתים שהחיה יחזקאל נתגיירו, הא קיי"ל דגר אינו יכול להיות נשיא, כדאי' בר"מ פ"א ממלכים ה"ד וז"ל: "אין מעמידין מלך מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא וכו', ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל וכו' ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל וכו'". 
היוצא מדבריו דגרים אינם יכולים להיות נשיאים וא"כ בהכרח דהני מתים שהיו אבות אבותיהם של בני בתירה, לא נתגיירו, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מנא הוו להו חיוב מצוות?

ובחגיגה דף ט"ז. איתא פלוגתא דתנאי בענין לסמוך על קרבן ביו"ט: "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר לא לסמוך, נתאי הארבלי אומר לסמוך וכו', שמעיה אומר לסמוך, אבטליון אומר שלא לסמוך וכו'", ובסיפא: "הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין". ע"כ המשנה.

לפ"ז שמעיה היה נשיא ואבטליון היה אב"ד, ואיתא בגיטין נ"ז: מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון", וכן ביומא ע"א: מבואר דהיו גרים, וא"כ קשה לרמב"ם דלעיל דגר אינו יכול להיות נשיא?

והנראה לומר חד שינויא לתרוייהו, דבסוטה מ"א. איתא אאגריפס מלכא "כשהגיע ללא תוכל וכו' זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה", ושם בע"ב: "תנא משמיה דר"נ באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שהחניפו לו לאגריפס". ויעויי"ש ברש"י במשנה דאמו מישראל היתה, ועיין עוד בתוד"ה באותה שעה ומסיק דגבי נשיאות ושררה מהני אמו מישראל ורק במלך איכא קפידא יתירה דלא מהני אמו מישראל, וא"כ גבי מתים שהחיה יחזקאל אפשר לומר דנתגיירו ורק אמם של בני בתירה היתה ישראלית ולכן היו יכולים להיות נשיאים. וכן י"ל גבי שמעיה דאמו מישראל היתה ויכול להיות נשיא וא"ש שמעיה ובני בתירה.

אבל אאבטליון דהיה אב"ד קשה דהא לסנהדרין בעינן משיאין לכהונה כמו דכתב הר"מ פ"ב מסנהדרין ה"א וז"ל: "ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה", עכ"ל, וא"כ אבטליון דהיה גר,איך היה אב"ד דסנהדרין?

ואולי אתיא כשיטת הר"מ בפי"ט מאיסו"ב הט"ז וז"ל שם: "והגר או המשוחרר שנשא לויה או ישראלית וכו' הרי הבן ישראלי" עכ"ל, וא"כ א"ש דאמו מישראל ואביו גר חשיב משיא לכהונה ויכול להיות אב"ד,אבל להר"ן דפליג על הר"מ בדף ל: מהרי"ף וס"ל דמדין "למשפחותם לבית אבותם" הולד גר, א"כ מה יאמר גבי אבטליון?

ומו"ר הג"ר מיכל יהודא ליפקוביץ שליט"א רצה ליישב הקושיות באופן אחר, דבמעמד הר סיני היו כל הנשמות מבני אברהם אבינו, בין שנולדו לאחר מכן ובין שנולדו לפני כן ומתו, ולכן חייבים אלו שמתו וקמו אח"כ לתחיה בכל התרי"ג מצוות, אף בלא גרות.

וע"ז יש להקשות טובא: חדא, דמאי גרע מדין "במתים חפשי" - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות, ואפי' אם בא אח"כ וכגון בתחית המתים נמי פטור (א"ה עיין בזה בקוב"ש ב' סי' כ"ח? בענין מצוות בטלות לעתיד לבוא). ותו, דזה מתרץ רק לגבי בני בתירה ולא לענין שמעיה ואבטליון?

שוב אמר לי מו"ר דלשי' תוס' בי' יוחסין אפילו אב"ד אינו צריך להיות משיא לכהונה, והסתפק בזה ועדיין צ"ע.
לאחר שכתבתי זאת, הראוני בתוי"ט באבות פ"א, ששואל זאת לגבי שמעיה ואבטליון, ועי' תשב"ץ, ועי' דעת זקנים לבעלי התוס' פרעה' משפטים בשם סמ"ג, ועי' ס' משא יד לר' יעקב דוד אילן פר' שופטים. ועיי' מהר"ם ב"מ ע: ד"ה תוד"ה תשיך.

לעצם ההערה הנ"ל, מצות תפילין אצל בני אפרים שלא היו במתן תורה מנא לן, הנה הריטב"א בנדה סא: כ' בזה דבר חידוש, ז"ל "ואי ק"ל הא דאמרינן בפרק חלק גבי מתים שהחיה יחזקאל אני מבני בניהם ואלו תפלין שהניח לי אבא מהם היו דאלמא מתים שהיה להם תחיה נהגו במצות, הא לא קשיא ושתי תשובות בדבר, חדא וכו' ועוד כי מה שאמרו מצות בטלות לעתיד לבא היינו שלא יהו חייבין לעמוד בהן, אבל מכל מקום יש מצות קדושות כעין תפלין שינהגו בהן מעצמן מפני שלימותן ותפארתן לא בדרך חיוב, והרי אבות הראשונים לא היו חייבין אלא בשבע מצות וקיימו כל התורה כולה ואפילו עירובי תבשילין כדאיתא בהגדה ואי זה זמן ראוי לתת תפלין על הראש ולהקרא שם של הקדוש ברוך הוא עלינו כזמן תחיית המתים". [וצ"ע אם כוונתו שבני אפרים לא התגיירו, או שהתגיירו ולא התחייבו במצוות, ויל"פ].

[עושה חדשות]

ועוד על בני אפרים;

בפרקי דר"א פמ"א אי' - יָצָא קוֹל רִאשׁוֹן וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, וְהַיַּמִּים וְהַנְּהָרוֹת בָּרְחוּ, הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת נִתְמוֹטְטוּ, וְכָל הָאִילָנוֹת כָּרְעוּ. וְהַמֵּתִים שֶׁבִּשְׁאוֹל חָיוּ וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים כט, יד] כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם וְכָל הָעֲתִידִים לְהִבָּרְאוֹת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שָׁם עָמְדוּ עִמָּהֶם בְּהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חַיִּים נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וָמֵתוּ, וְיָצָא קוֹל שֵׁנִי וְחָיוּ וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם...

ולכאו' מי הם המתים שחיו ועמדו על רגליהם, שמא הכוונה להמתים מתוך שבט אפרים.


וראה במצו"ב מתוך ספר גימטריאות בפרשת בהר -

image.png (29.28 KiB) נצפה 995 פעמים

ואגב, יצויין עוד לחי' רבינו יונה סנהד' דנ"ט שכ' לגבי איסורא דגיד הנשה ש"נאמר לבני ישראל שנשתיירו במצרים ועמדו שם והולידו בנים ולא רצו לקבל עליהם מצוות". וצ"ע למי הכוונה.