זאב ערבות כתב:בא ונעזוב את סיפור יוסף והשבטים. וגם דרשות לא מענינות אותי כרגע, מה שאני מעוניין לדעת זה באופן מעשי, מה עלי לעשות בכדי שאהבתי למישהו תהיה נחשבת אהבת חנם? האם זה תלוי באיזה מעשה או מחשבה, או באיזה דבר שקשור לאדם שאני אמור לאהוב אותו את אותה אהבת חנם? האם משמעותהדבר שכאשר אני פוגש יהודי באשר הוא שם ולא משנה מיהו ומהו אני צריך לומר לו שאני אוהבו אהבת חנם? בקיצור, תלמד אותי הלכות אהבת חנם הלכה למעשה.
הנה אקח לדוגמא מה שכבר הערתי כמה פעמים שנמצאים אורחים בבית כנסת, המתפללים הקבועים בד"כ לא מברכים את האורח אלא חולפים על פניו כאילו הוא רואה ואינו נראה. האם הם עוברים על מצות אהבת חנם? ונניח כן ברכו אותו, האם זה מראה שהם אוהבים אותו? או שמא כל אחד צריך לעשות איזו פעולה שמראה את אהבתו לאורח?
אני מודע לכך שדברי מגוחכים אך לכאורה גם הביטוי אהבת חנם הוא מגוחך, כיוון שעל פניו משמעותו כפי שציינתי שאם מישהו הרע לי אני צריך לומר לא לא רק שאיני שונא אותך עבור זה אלא אני אוהב אותך. תראה לי מי שחי באידיאל כזה הלכה למעשה?
הוגה כתב:אני שמעתי 'ואהבת לרעך כמוך' תחילה עליך לאהוב את עצמך, אחר כך תוכל להשפיע ולאהוב גם חברך כמוך.
וידוע שהאהבה שהאדם אוהב את עצמו היא אהבת חינם שאינה תלויה בדבר. ממילא כך גם צריכה להיות אהבה לזולת.
אראל כתב:תחשוב תמיד שלכל יהודי יש בו נשמת אלקי, חלק אלוק' ממעל, מה שיש רק ביהודי ולא בגוי....
אם מתרגלים לחיות ולהסתכל בכל דבר במבט האלקות כיהודי, אזי יפלו ממילא כל הקושיות וכל הספיקות....., כי כאשר האהבה הוא לא מחמת האיש הזה, מראהו, או הנהגתו החיצוניות, כי אם מחמת הפנימיות שבו, שכל יהודי שאתה רואה, הרי הוא חלקו של הקב"ה, ועצם מעצמותו ית' [כפי השגת שכלינו], לא משנה כלום, אם הוא השיב לך גוט שבת או שלא...., שהרי גם אהבת הקב"ה אנו מחויבים לאהוב אותו ית', 'חינם', כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה...
ועד"ז גם ההפיכיות, דהיינו שנאת הרשעים, אם שונאים את הרשע כדרך שהגוי שונא את שונאיו, אז ברור כשמש שנכשלים בעבירת ואהבת לרעך כמוך...., השנאה לרשעים היינו שנאת הרע שבו, בבחי' יתמו חטאים ולא חוטאים, והבן היטב
אם רוצים לאהוב כמו שהגוי אוהב את אוהביו ואת תאותיו... אה, זה ממש אנדערע מעשה אינגאנצען....
וכמובן, שכדי לזכות למדרגת אהבת ישראל כנ"ל, זה לא על רגל אחת..., זה בעצם חלק מן התכלית והעבודה שעל כן ירדה נשמתינו מעולמות עליונים ירידה והשתשלות עד לעולם השפל הזה, כדי שנזכך עצמינו ונתעלה... להפוך את האהבה החומריי הגופניי לאהבת רוחניי, אהבת השי"ת, ואהבת ישראל, בבחי' הנ"ל.
ארזי ביתר כתב:לא עברתי על כל האשכול, וייתכן שמה שאכתוב כבר נזכר כאן.
עכ"פ, המושג של אהבת חינם - אינו מובן לי מאז ומעולם. הלוא כלפי ישראל עסקינן, שנצטווינו כלפיהם במצוות 'אהבת ישראל' - ואהבת לרעך כמוך. ואם כן, אין זו אהבת 'חינם', משום שכבר נצטווינו בה.
עליך עיננו כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:בדיוק היום שאלני יהודי אם אחד גנב אותו הציק לו וכו' והוא שונאו לזה יקרא חנם?
אם אפשר תשובה עם מקורות לא סברות הכרס.
אני ממתין לחכמים דכאן.
אם הוא לא רשע כלומר שלא עבר עבירה ידועה במזיד אסור לשנאותו (וגם בזה יש שסוברים שרק אם חטא לשמים ואם לא אז מצוה לכוף את יצרו עי' סמ"ע חו"מ סי' ערב' ופמ"ג או"ח סי' קנו ס"ק ב' ויש בזה אריכות גדולה)
ומלבד איסור שנאה יש מצוה של ואהבת וכן מצוה לדון לכף זכות..וכן גם שמותר לשנוא אסור לדבר עליו לשון הרע כי לא יצא מכלל "עמך" וכן חייב להטיב עמו רק נ"מ שאינו קודם לאוהב לגבי מצוות "פריקה"
א"כ אין כ"כ נ"מ לגבי "היתר" זה מלבד אם הוא רשע גמור ואפיקורס וכדו
ובפרט אם זה שנאה אישית כי הוא גנב אותו ודאי לכ"ע אסור..
סגי נהור כתב:אם מניחים הנחה זו, קושייתך אכן מתעוררת. אבל מה מכריח אותך להניח אותה?
"חינם" כאן היינו - בהשוואה לאהבה שהיא בגלל מעלותיו של אדם, או בזכות מעשיו, או מפני שקיבלתי ממנו משהו.
אראל כתב:לגבי הציונים, ציינתי לך גמרא 'יתמו חטאים ולא חוטאים' והבן היטב
גם הרבי מסאטמאר, אף שלא תחשוד אותו באהבת הציונים, הוא בכה נחלי דמעות מאין הפוגות על מות חיילים בצה"ל, יש ע"ז תיעודים ועדות למאות
ולגבי זה שגנב את ספריך, עם כל העוול שעשה לעומתך, עדיין אתה צריך לאהוב אותו [כאמור חלק הטוב שבו, חלק אלוק ממעל שבו, נשמתו הזכה והנקיה, אף שעתה ע"י שעבר על עבירה רח"ל פגם בנשמתו, והכתים אותה בכתם שצריך ללבנה כבתחילה], לא כתוב כמדומה בשום מקום שהותר לשנוא יהודי בעבור שנכשל באיסור ממון..., ויש דין בישראל, יש חושן משפט, הקב"ה שצוה אותנו על מצות אהבת ישראל, צוה אותנו ג"כ על מצות דינים, וג"ז ע"ד הנ"ל, לא בשביל שהקב"ה מצוה אותנו לאהוב את הממון... אלא שכך גזרה חכמתו יתברך שעי"ז מתקנים את הרע המתלבש באיסור 'גזל', ע"י שהנגזל יתבע את הגזלן, ויוציא ממנו הגזילה בהאופנים שנצטוינו בתורתו ית'...
[היסודות הנ"ל כלל לא משלי... כך האריכו למעניתם בספרי עבודה וחסידות, ובעיקר בספה"ק ליקו"א תניא, ויושר דברי אמת, ועוד רבים]
עזריאל ברגר כתב:עליך עיננו כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:בדיוק היום שאלני יהודי אם אחד גנב אותו הציק לו וכו' והוא שונאו לזה יקרא חנם?
אם אפשר תשובה עם מקורות לא סברות הכרס.
אני ממתין לחכמים דכאן.
אם הוא לא רשע כלומר שלא עבר עבירה ידועה במזיד אסור לשנאותו (וגם בזה יש שסוברים שרק אם חטא לשמים ואם לא אז מצוה לכוף את יצרו עי' סמ"ע חו"מ סי' ערב' ופמ"ג או"ח סי' קנו ס"ק ב' ויש בזה אריכות גדולה)
ומלבד איסור שנאה יש מצוה של ואהבת וכן מצוה לדון לכף זכות..וכן גם שמותר לשנוא אסור לדבר עליו לשון הרע כי לא יצא מכלל "עמך" וכן חייב להטיב עמו רק נ"מ שאינו קודם לאוהב לגבי מצוות "פריקה"
א"כ אין כ"כ נ"מ לגבי "היתר" זה מלבד אם הוא רשע גמור ואפיקורס וכדו
ובפרט אם זה שנאה אישית כי הוא גנב אותו ודאי לכ"ע אסור..
גם אם אסור לשנאתו - ודאי שאין זו שנאת חינם.
ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
זאב ערבות כתב:ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
גם רשעים ומומרים ומשכילים ורפורמים וציוניים...
בן ראובן כתב:ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?
בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?
ארזי ביתר כתב:בן ראובן כתב:ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?
בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?
א. בכל התורה כולה? פרט...
ב. הביטויים הללו אינם ביטויים 'של התורה'. לא כתוב בתורה לאהוב ב'חינם', או לא לשנוא ב'חינם'.
ג. איך אתה מפרש 'רגש ללא תמורה'? וכי יש רגשות שיש עליהם תמורה? עד כמה שאני מבין, רגש 'חינמי' הוא רגש ללא טעם וסיבה.
בן ראובן כתב:לא שיש תמורה על הרגשות, אלא שהרגשות התעוררו בתמורה למשהו.
בן ראובן כתב:ארבעה מקומות בתורה: ועבדתני חנם, יצא לחפשי חנם, ויצאה חנם, אשר נאכל במצרים חנם (עוד עשרות מקומות בנ"ך).
בן ראובן כתב:ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?
בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?
פלתי כתב:לעניות דעתי
אהבת חנם. היא אהבה ללא סיבה. כפשוטו. ואה״נ שהתורה ציוותה לאהוב כל יהודי בלי שום סיבה, דהיינו אהבת חינם. ולזה אמר הרב קוק זצ״ל שהלוואי שנקיים את זה שציוותה לנו התורה. אמן כיה״ר.
ארזי ביתר כתב:בן ראובן כתב:לא שיש תמורה על הרגשות, אלא שהרגשות התעוררו בתמורה למשהו.
תסביר את השורה הזו...
נראה לי שבשורה זו, ייתרת את כל ה'ויכוח' בינינו. רגשות שהתעוררו 'בתמורה למשהו' = 'סיבה' לרגשות אלו. ומכאן, חינם = ללא תמורה = ללא סיבה.
ארזי ביתר כתב:בן ראובן כתב:ארבעה מקומות בתורה: ועבדתני חנם, יצא לחפשי חנם, ויצאה חנם, אשר נאכל במצרים חנם (עוד עשרות מקומות בנ"ך).
איך תסביר את הפסוק הבא? מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם.
פלתי כתב:בן ראובן כתב:ארזי ביתר כתב:חנם - אינו שאין לו טעם. אהבת חנם - היינו אהבה שאין לה סיבה. לאהבת יהודים גם ללא סיבה ספציפית, יש סיבה - כך נצטווינו!
ממתי "חנם" פירושו "ללא סיבה"?
בכל התורה כולה "חנם" פירושו "ללא תמורה". למה כאן צריך הפירוש להיות שונה?
האם גם שנאת חנם אתה מפרש שנאה ללא תמורה? ושנאה שאינה על חינם היא שנאה שיש עמה תמורה?
כי לכאורה שנאת חינם על כרחינו לפרש שנאה ללא סיבה.
פלתי כתב:זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.
בן ראובן כתב:פלתי כתב:זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.
יש כל מיני סיבות לשנוא.
אם אני שונא מישהו בגלל שאני חושב שהוא אדם רע, זו סיבה ולא תמורה.
אם אני שונא מישהו בגלל שהוא עשה לי רע, הרי הסיבה לשנאתי היא גם התמורה לה.
בן ראובן כתב:פלתי כתב:זה שיש סיבה לשנוא זה כמובן סיבה ולא ״תמורה״.
יש כל מיני סיבות לשנוא.
אם אני שונא מישהו בגלל שאני חושב שהוא אדם רע, זו סיבה ולא תמורה.
אם אני שונא מישהו בגלל שהוא עשה לי רע, הרי הסיבה לשנאתי היא גם התמורה לה.
דרומי כתב:מוסבר באיזה ספר (איני זוכר כרגע היכן), ש'שנאת חנם' שהיתה בימי בית שני הכוונה היא שאחד שונא לחבירו בגלל שקיבל לה"ר עליו, והלה"ר הוא שקר, ונמצא שבאמת לא עשה לו מאומה ואם כן שונאו ללא סיבה אמיתית (יש סיבה לשנאה, אבל היא פשוט לא נכונה ולכן בסך הכל זה 'חנם')
זאב ערבות כתב:פלתי כתב:לעניות דעתי
אהבת חנם. היא אהבה ללא סיבה. כפשוטו. ואה״נ שהתורה ציוותה לאהוב כל יהודי בלי שום סיבה, דהיינו אהבת חינם. ולזה אמר הרב קוק זצ״ל שהלוואי שנקיים את זה שציוותה לנו התורה. אמן כיה״ר.
כמדומני שהתורה לא מצווה אותנו לעשות דברים שאין ביכולתינו לעשות, שנאמר דרכיה דרכי נועם. בכדי להבין מדוע אהבת חנם זה דבר בלתי אפשרי צריך להבין לפני כן מה זה אהבה. אהבה זה לא דבר שניתן ללחוץ על כפתור ולומר אני אוהב. אז מה משמעות לאהוב כל יהודי, ממש כל יהודי ללא הבדל את אותה אהבה? סתם דוגמאות פשוטות: מישהו גנב ממך מליון שקל ומסרב להחזיר, השכן בנה תוספת ללא רשות וחסם לך את האויר, הבעל מסרב לתת לאשתו גט, האם אתה יכול לחייב לאהוב אותם? לדבריך צריך לאהוב אותם סתם כך כיוון שהם יהודים. הלוואי שנגיע למדרגה כזו אך במציאות איני רואה זאת.
הבעיה היא שאין הקבלה בין אהבה לשנאה. שניהם רגשות אך פועלות באופן שונה. לכן לגבי שנאה ניתן לומר שנאת חנם שכן יצר לב האדם רע מנעוריו, אך לגבי אהבה צריך שיהיה משהו המקשר בין האנשים, כגון איש ואשתו, ואם המשהו הזה חסר חסרה גם האהבה. וסתם לומר לאדם אני אוהב אותך זה חסר משמעות אם לא מלווה לכך רגש כלשהו, אז זה כבר לא בחנם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 177 אורחים