אשכול - מה עדיף על מה?

[יעקב1]

מי שנאנס ויש לו פנאי בבוקר להתפלל או ברכות ק"ש או שמ"ע הי מינייהו עדיף, לכאו' פשוט דתפילה עדיף אך מאידך ברכות אין להם השלמה במנחה ושמ"ע יש לו ועי' בכגון זה מג"א סו"ס רפו ?

[פרי יהושע]

מי שנאנס ויש לו פנאי בבוקר להתפלל או ברכות ק"ש או שמ"ע הי מינייהו עדיף, לכאו' פשוט דתפילה עדיף אך מאידך ברכות אין להם השלמה במנחה ושמ"ע יש לו ועי' בכגון זה מג"א סו"ס רפו ?

כגון דא יש כאן באשכול ספק לעיל, בפחות מחודש שנמצא קודם זמן תפילה ושנים רבות הסתפקתי בזה ופשטו לי לברך ברכת ק"ש, אבל אכתי יש כאן ספק.

ואכתוב עוד לדון מה עדיף לכוון בק"ש את הכוונת בשו"ע או במקום שיש לחוש שהוא חושב כמו תוכי עליהם, לכוון את הכוונה הפשטית שה' אחד וזהו!!

[עושה חדשות]

מן הראוי היה לדון על סדר העדיפות של מצוות ישיבת סוכה כנגד נטילת ד' מינים.
דהיינו מי שיכול לילך ליו"ט ראשון לעיר שיש בה ד' מינים ואין בה סוכה, או לעיר שיש בה סוכה ואין בה ד' מינים, אנה יילך.
ומסברא יש לנטות טובא לטובת הסוכה, הן משום שחיובה מתחיל כבר מהלילה, וגם משום שביטול מצות סוכה הוא בקו"ע, (אא"כ יצום ולא יישן), וכן משום ריבוי פעולות המצוה לעומת הנטילה האחת של ד' מינים דמדאגבהיה נפיק.
אבל זכורני שאחד מן האחרו' כתב להעדיף את מצות הלולב, ומשום טעמא דיוצאין נוצחין וכו'. וצ"ע.
מה ידוע לכם עוד?

[עושה חדשות]

כעת הופניתי לעיין כאן -
viewtopic.php?f=17&t=15136
יש"כ למפנה.

[פרי יהושע]

מה עדיף קניין ד' מינים שלי באמת או לצאת במתנה ע"מ להחזיר מהודר טפי, ומסתברא לדידי שלי ממש עדיף שזה עיקר רצון התורה שיקריב קרבן מדיליה ובזה יתרצה לקונו, האם אלו דברי רגש בעלמא. [יש לתת דעת שסוכה שאולה כשירה משא"כ ד' מינים ביום ראשון, שזה ריצוי וזה אינו ריצוי כהריטב"א לולב הגזול].

[איש לוי]

מה עדיף קניין ד' מינים שלי באמת או לצאת במתנה ע"מ להחזיר מהודר טפי, ומסתברא לדידי שלי ממש עדיף שזה עיקר רצון התורה שיקריב קרבן מדיליה ובזה יתרצה לקונו, האם אלו דברי רגש בעלמא. [יש לתת דעת שסוכה שאולה כשירה משא"כ ד' מינים ביום ראשון, שזה ריצוי וזה אינו ריצוי כהריטב"א לולב הגזול].

עי' באלף המגן בפתיחה להלכות ד' מינים ובחיי אדם קמט' ז' דדעתם ששלו עדיף אפי' במצב ששל חבירו מהודר טפי, ועי' בבכור"י שכ"כ.
ואמנם בקצור שו"ע סו"ס קלו' מבואר דאם של חבירו מהודר טפי יטול את של חבירו. אבל מ"מ משמע דודאי שיש הידור בלולב שלו ע"פ מתנה ע"מ להחזיר.

[פרי יהושע]

תודה

[שש ושמח]

מה עדיף קניין ד' מינים שלי באמת או לצאת במתנה ע"מ להחזיר מהודר טפי, ומסתברא לדידי שלי ממש עדיף שזה עיקר רצון התורה שיקריב קרבן מדיליה ובזה יתרצה לקונו, האם אלו דברי רגש בעלמא. [יש לתת דעת שסוכה שאולה כשירה משא"כ ד' מינים ביום ראשון, שזה ריצוי וזה אינו ריצוי כהריטב"א לולב הגזול].

עי' באלף המגן בפתיחה להלכות ד' מינים ובחיי אדם קמט' ז' דדעתם ששלו עדיף אפי' במצב ששל חבירו מהודר טפי, ועי' בבכור"י שכ"כ.
ואמנם בקצור שו"ע סו"ס קלו' מבואר דאם של חבירו מהודר טפי יטול את של חבירו. אבל מ"מ משמע דודאי שיש הידור בלולב שלו ע"פ מתנה ע"מ להחזיר.

הדברים מוצגים בצורה מטעה.
כל הפוסקים שכתבו שיש עדיפות בשלו מבשל חבירו כתבו כן לא מהטעם שכתב הרב פר"י שליט"א, משום שיש לחשוש שמא אין חבירו מקנה לו כהוגן. ומקורם מהמבי"ט (ח"ג מ"ט) שכ' וז"ל,

קנא קנאתי במהללים את עצמם ליקר ולהוסיף על שיווי האתרוגים של מצוה אפילו להדור מצוה יותר על שליש במצוה, שהוא סבה ליקר שיווי הכשרים, אע"פ שיש אחרים שהם הדר, והם מראים שאינם כשרי'ם אותם האחרים ומתפארים על (?) שהולכים כמה בני אדם רובם הדיוטות לבית אחד שיצא לו שם בעיר שקנה אתרוג בשני פרחים ושהוא מהודר ליטול אותו אתרוג, ומזלזלי'ם באתרוגים הכשרים שלהם שהם קנויים בממונם והם כשרים ואינם רוצים לצאת מחובת מצוה נטילת לולב ואתרוג (מאליהם) [משלהם] ונוטלים בשל אחרים, כי אולי בעל האתרוג אין נותן אותו במתנה גמורה בכל לבו או על מנת להחזיר די /כי/ לדעת ס"ה צריך להזהר בארבעה דברים שהתנאי מתקיים בהם.
... וזה שקורין חזזית באתרוגין שלנו רוב אותם שיש בהם כל שהו אינו ניכר מקומן במשמוש ואינו גבוה משאר האתרוג אינן פסולי'ם וטוב הוא ליצא בהן ידי חובת /חובה/ שהוא קנוי בממונו מלרדוף אחר זה שאין בו אח'ד מאלו ואינו שלו וצריך שיקנהו לו במתנה ואולי אינו גומר בלבו להקנותו ונמצ'א שאינו יוצא ידי חובת נטיל'ת לולב ואתרוג.

וכן כתב האלף המגן בעצמו שם:

1.png (21.23 KiB) נצפה 9723 פעמים

2.png (26.46 KiB) נצפה 9723 פעמים

ולכן אם אלו שבאים לזכות מהם הם ת"ח ויודעים להקנות [וכמו שמצוי היום] ודאי ראוי יותר לברך על שלהם המהודר מאשר על שלו שאינו מהודר כ"כ.
[עוד יש לציין שהמ"ב תרמ"ה סקכ"ה הביא ד' החיי"א הנ"ל והשמיט את מ"ש החיי"א שיש עדיפות בשלו על של חבירו, ויתכן שהוא משום דלא ס"ל כן.
-----
וכל זה אם הנידון הוא האם ליטול רק את שלו או רק את של חבירו, אבל אם דעתו ליטול שניהם והנידון הוא איזה ליטול ראשון ולברך עליו, הרי שלפי ד' הגר"ח הידועים יש להקדים את של חבירו המהודר אפי' אם יש ספיקות בהקנאתו.

[פרי יהושע]

לפי זה אם יש כאן הקנאה בלב שלם כמו במתנה ע"מ להחזיר, עדיף לא לקנות בכלל ד' מינים, או להסתפק בפשוטים מאד לנענועים, והעולם אינו נוהג כן.

[פרי יהושע]

מה עדיף ישיבה בסכה ולימוד לא בעיון או לימוד בעיון מחוץ לסוכה ואל תשיבוני מהשו"ע שאם בא לדקדק וכו', שהלא ת"ת אינו נדחה מפני מצווה, אלא ששם תשבו כעין תדורו, אבל עכ"פ אינו מקיים מצות סוכה וצ"ע.

[איש לוי]

מה עדיף קניין ד' מינים שלי באמת או לצאת במתנה ע"מ להחזיר מהודר טפי, ומסתברא לדידי שלי ממש עדיף שזה עיקר רצון התורה שיקריב קרבן מדיליה ובזה יתרצה לקונו, האם אלו דברי רגש בעלמא. [יש לתת דעת שסוכה שאולה כשירה משא"כ ד' מינים ביום ראשון, שזה ריצוי וזה אינו ריצוי כהריטב"א לולב הגזול].

עי' באלף המגן בפתיחה להלכות ד' מינים ובחיי אדם קמט' ז' דדעתם ששלו עדיף אפי' במצב ששל חבירו מהודר טפי, ועי' בבכור"י שכ"כ.
ואמנם בקצור שו"ע סו"ס קלו' מבואר דאם של חבירו מהודר טפי יטול את של חבירו. אבל מ"מ משמע דודאי שיש הידור בלולב שלו ע"פ מתנה ע"מ להחזיר.

הדברים מוצגים בצורה מטעה.
כל הפוסקים שכתבו שיש עדיפות בשלו מבשל חבירו כתבו כן לא מהטעם שכתב הרב פר"י שליט"א,

צודק בהחלט! הדברים הוצגו בצורה מטעה כאילו יש עדיפות מצד עצם זה שזה שלו ולא של חבירו. אמנם יעוי' בשערי תשובה בסי' תרעג' א' דמשמעות דבריו שיש עדיפות בלולב שלו בעצם.

[איש לוי]

הסתפקתי לאלו הנוהגים כדעת הגר"א (בביאורו לשו"ע) וכמנהג הגרי"ז זיע"א ועוד, ליטול את הלולב רק אחרי שחרית (ולא קודם התפילה בסוכה) מה עדיף, בכה"ג שרוב הציבור מברכים על הלולב בביהכנ"ס ולא יוצאים לברך בסוכה, האם יש עדיפות לברך עם הציבור ביחד בבכיהנ"ס ברוב עם, או שעדיף לברך על הלולב בסוכה כדעת האר"י.

[פרי יהושע]

הסתפקתי לאלו הנוהגים כדעת הגר"א (בביאורו לשו"ע) וכמנהג הגרי"ז זיע"א ועוד, ליטול את הלולב רק אחרי שחרית (ולא קודם התפילה בסוכה) מה עדיף, בכה"ג שרוב הציבור מברכים על הלולב בביהכנ"ס ולא יוצאים לברך בסוכה, האם יש עדיפות לברך עם הציבור ביחד בבכיהנ"ס ברוב עם, או שעדיף לברך על הלולב בסוכה כדעת האר"י.

לכא' אין עניין ברוב עם כיון שכל אחד מברך לעצמו, ואין להם שיתוף זה עם זה, לא כן?.

[איש לוי]

עיי' במשנה בביכורים פ"ג משנה ב' דהיו מביאין את הביכורים ביחד ולא ביחיד, משום ברב עם, אע"ג שהוא חובת היחיד ואין לו צירוף עם הציבור עיי"ש ברע"ב. ובחיי אדם כלל סח' יא' כתב שכל מצוה שאדם יכול לעשות בחבורה יעשה בחבורה משום ברב עם. וכבר כתב המשנ"ב בתחילת ח"א דחבורה שנתקנו לומר תיקון חצות ביחד אין למונעם דברוב עם הדרת מלך. ויעוי' באגר"מ או"ח ד' צט' שביאר הטעם שסופרין ספירת העומר קודם הבדלה, אע"ג שהבדלה הוי תדיר, כיון שיש ענין לקיים מצות ספירת העומר בציבור משום ברוב עם, וכתב שם דאע"ג שאי"ז ענין השייך לציבור מ"מ יש בזה מעלת ברוב עם. (ויעוי' בגמ' יומא ע. וברש"י שם שיש מצוה בראית מצוה ברב עם עיי"ש. )
ולענין קידוש לבנה ג"כ נאמר דינא דברב עם, אולם י"ל ששם זהו קבלת פני שכינה בציבור וכמו שאמרו 'אלמלי לא זכו..להקביל פני אביהם שבשמים'.

[אבןטובה]

רוב הפוסקים מעדיפים לילך למקום סוכה עי' בשמים ראש סי' סג מטה אפרים סי' תרכה אמרי ברוך בן ציון סי' ב ת' פרי החיים או"ח סי' מג מתת ידו ח"א סי' כו יקב אפרים סי' מ. מיהו יש סברא באח' דאם ירד גשממים יהא פטור מסוכה א"כ יש להעדיף מצות לולב. וגם מצות לולב מתחיל משקידש היום כרש"י סוכה לג. ואור זרוע

[אבןטובה]

בשיח זקנים ע' שנב כ' דהגר"מ אריק זצ"ל לא יצא באתרוג שלו אלא העדיף לברך על אתרוג מהודר של חבירו.
ועי' סנהדרין כא: שלא יתנאה בס"ת של אחרים ושל אבותיו דההידור הוא שיוציא מעותיו על המצוה

[אבןטובה]

ראה שערי תשובה או"ח סי' תרעג סק"א דעדיף לצאת באתרוג שלו ממש מהדר של חבירו במתנה ע"מ להחזיר ובשו"ת שערי דעה ח"ב סי' יט כ' דראה זקנים שלקחו לצאת ד' מינים של אחרים שהיו מהודרים יותר משל עצמם אבל בהשמטות ותיקונים כ' בנו הג"ר שמעון ז"ל להעדיף ליקח אתרוג שלו אע"פ שאינו הדר כ"כ מליקח הדר של אחרים במתנה ע"מ להחזיר

[פרי יהושע]

הסתפקתי לאלו הנוהגים כדעת הגר"א (בביאורו לשו"ע) וכמנהג הגרי"ז זיע"א ועוד, ליטול את הלולב רק אחרי שחרית (ולא קודם התפילה בסוכה) מה עדיף, בכה"ג שרוב הציבור מברכים על הלולב בביהכנ"ס ולא יוצאים לברך בסוכה, האם יש עדיפות לברך עם הציבור ביחד בבכיהנ"ס ברוב עם, או שעדיף לברך על הלולב בסוכה כדעת האר"י.

לכא' אין עניין ברוב עם כיון שכל אחד מברך לעצמו, ואין להם שיתוף זה עם זה, לא כן?.

עיי' במשנה בביכורים פ"ג משנה ב' דהיו מביאין את הביכורים ביחד ולא ביחיד, משום ברב עם, אע"ג שהוא חובת היחיד ואין לו צירוף עם הציבור עיי"ש ברע"ב. ובחיי אדם כלל סח' יא' כתב שכל מצוה שאדם יכול לעשות בחבורה יעשה בחבורה משום ברב עם. וכבר כתב המשנ"ב בתחילת ח"א דחבורה שנתקנו לומר תיקון חצות ביחד אין למונעם דברוב עם הדרת מלך. ויעוי' באגר"מ או"ח ד' צט' שביאר הטעם שסופרין ספירת העומר קודם הבדלה, אע"ג שהבדלה הוי תדיר, כיון שיש ענין לקיים מצות ספירת העומר בציבור משום ברוב עם, וכתב שם דאע"ג שאי"ז ענין השייך לציבור מ"מ יש בזה מעלת ברוב עם. (ויעוי' בגמ' יומא ע. וברש"י שם שיש מצוה בראית מצוה ברב עם עיי"ש. )
ולענין קידוש לבנה ג"כ נאמר דינא דברב עם, אולם י"ל ששם זהו קבלת פני שכינה בציבור וכמו שאמרו 'אלמלי לא זכו..להקביל פני אביהם שבשמים'.

כל הראיות שהבאת שלכא' גם למצות שעושים לבד יש עניין של ברוב עם לענ"ד יש לדחות, ביכורים היא מצוה של כנופיא שכולם מגיעים לביהמ"ק ולכן כך צורת המצווה שנעשית ברוב עם, וככל מה שמבואר שם במשנה על קבלת הפנים שעשו להם. גם תיקון חצות עם נועדו מלכתחילה לעשות ביחד יש כאן עניין של ברוב עם, [וכמנהג חת"ס לקונן יחד בחצות היום בבין המצרים]. ספירת העומר מבואר להדיא שיש לה עניין של ציבור עי' חזקוני פ' בהר שבאר שחל על הציבור חובת ברכה, ויש שאומרים שעל כן כתב הרמב"ן שלא שייך כאן פטור של הז"ג וכבניין ביהמ"ק וכו' ואכמ"ל], אמנם מש"כ בשם הח"א והגר"מ משמע שלא כמש"כ וצ"ע.

[נוה הלבנון]

שבת חוה"מ.
מאי עדיף לשמוע קריאת התורה או קהלת?

[פרי יהושע]

שבת חוה"מ.
מאי עדיף לשמוע קריאת התורה או קהלת?

קה"ת היא תקנה אפשר ממשה שתיקן להם לישראל, משא"כ קהלת שאינו רק מנהג, ואף קה"ת זו חובת ציבור היא לכו"ע כנראה כמש"כ בשו"ע ע"פ התה"ד שאין לו לחזר אם הפסיד כיון שכבר שמע, אבל גם קהלת היא חובת ציבור כידוע עפ"י פעולת שכיר שלכן לא גז' עליה בשבת. ומכל מקום היו שמהדרים אחריה אף שלא היה במקומם והיו מחזרים הרבה לשמוע אותה והולכים מרחק גדול כמו שמספרים על בעל המעיל שמואל שהיה הולך מליפתא לקרית משה לשמוע אותה.

[עושה חדשות]

היה ראוי לציין את ד' החזו"א, לגבי איסור מוקצה לעומת איסור שהייה. או"ח לז-כז.

[פרי יהושע]

יש לדון אדם שצריך להתוודות על איזה חטא שעשה, מה יעדיף, להתוודות בסלח לנו או בשמע קולנו?.
כי במ"ב כתב [וכבר כ' כן הגר"ח מוולאז'ין כידוע], לא לומר את הנוסח הקבוע הנדפס בכל יום, ורק אם התווסף לו איזה חטא יתוודה שם, וצ"ע למה לא נימא דיתוודה בסלח לנו, שהוא מעניין הברכה, והאם מפני שהוא ברכה כללית הלא כן היא רפאינו וכו' וגם שם מוספים ברכה לחולה בתוך שאר חולי ישראל, ולמה לא יעשה כן הכא.
אולי משהו שמע או יכול להסביר לי?

[אפשר]

יש לדון אדם שצריך להתוודות על איזה חטא שעשה, מה יעדיף, להתוודות בסלח לנו או בשמע קולנו?.
כי במ"ב כתב [וכבר כ' כן הגר"ח מוולאז'ין כידוע], לא לומר את הנוסח הקבוע הנדפס בכל יום, ורק אם התווסף לו איזה חטא יתוודה שם, וצ"ע למה לא נימא דיתוודה בסלח לנו, שהוא מעניין הברכה, והאם מפני שהוא ברכה כללית הלא כן היא רפאינו וכו' וגם שם מוספים ברכה לחולה בתוך שאר חולי ישראל, ולמה לא יעשה כן הכא.
אולי משהו שמע או יכול להסביר לי?

עי' משנ"ב קיט, ד, ושעה"צ שם, וכף החיים סק"ה. ולהעיר קצת ממשנ"ב סי' קכב, א. ויש דברים בזה מהחזו"א קו"א ח"ב סי' לז.

[פרי יהושע]

לא הספוקתי לעי' בכל המקורות שהביא הרב אפשר.
אולם לפי מה שבררתי אכן יצא לי שבאמת העניין השתלשל, ממה שבספר הזוהר כתוב שיש להתוודות בשמע קולינו, ולפי זה התקינו הנוסחאות המופיעות בסידורים מהרב חיד"א וכדו', והטעם לזה אפשר משום שאין טעם להתדוות שנית בסלח לנו ששם בין כה יש וידוי כללי.
וכשבא ר' חיים מוולז'ין וביטל הדבר, כיון ואין להוסיף נוסחה קבועה על מה שתקנו חז"ל, ואין זה וידוי של תחנונים אם זה בכל יום ויום, רק כשיש לו איזה דבר חדש להתוודות, השתלשל שצריך להתוודות בשמע קולינו כביכול אז לעשות כבזוהר, אבל באמת נראה יותר שאם זה וידוי על דבר מסוים אכן יותר מתאים לאומרו בסלח לנו.

[אחד התלמידים]

קהלת היא חובת ציבור.

לכאו' לא יתכן שהיא "חובה", כי אילו הייתה חובה, ממילא כו"ע הוו נהגי בה, ולא קהילות אשכנז לחודייהו. ודוק (מה שאין כן קה"ת היא חובה גמורה מדרבנן כנודע, ולהכי נהגי בה כו"ע).
תדע, דהא מעי"ז גם לא ניתן לומר "חובה" על קריאת ספר איוב בציבור בתשעה באב, כנהוג אצל קהילות הספרדים, דהא קהילות אשכנז לא נהגו בזה.

וצ"ע מקריאת ההפטרה בציבור בימי תענית, אי חשיבא כ"חובה", אע"ג דלאו כו"ע נהגי בה, אלא קהילות אשכנז לחודייהו.
ועוד צ"ע מתרגום התורה בציבור, אי חשיב כ"חובה", אע"ג דלאו כו"ע נהגי ביה, אלא קהילות תימן לחודייהו. ודילמא שאני התם דהוי מדינא דגמרא, וא"כ שפיר מצינן למיקרייה "חובה".

[פרי יהושע]

אין הכוונה "חובה", מלשון חיוב, אלא במקומות הנוהגים לקרותה המנהג הוא כעין חובת הציבור ולא חובת יחיד.

[פרי יהושע]

מה עדיף תפילין במנחה או תפילה בציבור או שהם שווים, כמדומני מבאים משהו מהחזו"א שהם שווים.

[בברכה המשולשת]

מה עדיף תפילין במנחה או תפילה בציבור או שהם שווים, כמדומני מבאים משהו מהחזו"א שהם שווים.

האם הרמ"ע מפאנו לא התייחס לזה בתשובתו על תפילין במנחה?

[פרי יהושע]

לא ידוע לי אשמח לציטוט או מראה מקום.

[אפשר]

עיקר התשובה הובאה בביאור הלכה סי' לז ס"ב. ודכירנא על גוף השאלה באגרות משה משהו.

[עושה חדשות]

מנחה או סעודה שלישית?

[אחד התלמידים]

מה עדיף תפילין במנחה או תפילה בציבור או שהם שווים, כמדומני מבאים משהו מהחזו"א שהם שווים.

אפשר לשאול את השאלה באופן יותר כללי: מה עדיף, האם מצוה דרבנן (תהא אשר תהא), או שמא הנחת תפילין (כמובן רק ביום) - אחרי שכבר הניחם בתפילת שחרית - שהרי בכל שעה משעות היום מקיים בהנחה זו מצוה דאורייתא.

[פרי יהושע]

מנחה או סעודה שלישית?

אני חושב מנחה, כיון שסעודה שלישית אף דמתלתא היום נפקא, אם אינו רעב אינו חייב לקיימה, ולמי יערב לאכול על חשבון מנחה, אמנם אולי זה סתם הבויך סברא.

[אחד התלמידים]

מזה שנים רבות שאני מתחבט בשאלה, מה עדיף, האם ענייה לקדושה, או תפילה בציבור.

ואמנם, אם האדם יודע - שאם יתחיל להתפלל עם הציבור כשהם מתחילים להתפלל את תפילת הלחש - אז יפסיד קדושה בגלל שיודע שיסיים את תפילת הלחש רק אחרי שהש"ץ יסיים קדושה, לא קא מיבעיא לי - דהא פשיטא דענייה לקדושה עדיף - כמבואר בש"ע א"ח קט א. א"כ מוצע לו להתחיל את תפילת הלחש מייד כשיתחיל הש"ץ את החזרה, וכך לא יפסיד תפילה במניין.

מיהו אהא קא מיבעיא לי:
האדם שומע קדושה הבוקעת מאחד החדרים, והש"ץ מסלסל ומאריך (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז לא יוכל להתפלל את תפילת הלחש שלו כשהמניין שבחדר השני מתפללים את תפילת הלחש שלהם, וגם יודע שבכל מקרה הוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין השני הנ"ל (כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה).

[פרי יהושע]

לא הבנתי, אם ההנחה שלך שקדושה עדיפא אם כן בכל מקרה יהיה כך.
אמנם בבה"ל שם הסתפק במאי דפשיטא לכם בתחילת הדברים, והחזו"א כתב שכן פשוט שאין חייב לקצר בלחש בגלל הקדושה אם התחיל עם הציבור.
ומה שכתבת שיתחיל עם הש"ץ, באגר"מ כתב עפ"י פמ"ג שאינו חשוב כתפילה בציבור, ובחזו"א שם מבואר לא כן.

ולכא' נידון דין קדושה כעין ק"ש ומודים דחשיב כעין כופר אם מבטל בידים קדושה דהיינו שמתחיל להתפלל אחרי הציבור, אבל רשאי להתחיל עם הציבור ולהאריך אף אם יתבטל מקדושה.

ואם כן נראה שהמסקנא היא שבוודאי עדיפה קדושה מפילה בציבור, אבל התפילה עצמה בוודאי עדיפה על שניהם, ובלבד שלא יראה כפורש מלהקדיש עם הציבור, וזה כשמתחיל אחריהם.

[פרי יהושע]

מה עדיף תפילין במנחה או תפילה בציבור או שהם שווים, כמדומני מביאים משהו מהחזו"א שהם שווים.

אפשר לשאול את השאלה באופן יותר כללי: מה עדיף, האם מצוה דרבנן (תהא אשר תהא), או שמא הנחת תפילין (כמובן רק ביום) - אחרי שכבר הניחם בתפילת שחרית - שהרי בכל שעה משעות היום מקיים בהנחה זו מצוה דאורייתא.

נכון שתפילין זה קיום דאו' ותפילה בציבור לא, אבל הרי יכול להניח תפילין במשך היום שלא בתפילה בשביל לקיים הדאו' הזה, דהלא בין כה לא מיירי במניח תפילין כל היום.
ועל כן השאלה כאן אינה אלא מה עדיף לעניין תפילה, תפילין/ציבור?.

[אחד התלמידים]

ולכא' נידון דין קדושה כעין ק"ש ומודים דחשיב כעין כופר אם מבטל בידים קדושה דהיינו שמתחיל להתפלל אחרי הציבור, אבל רשאי להתחיל עם הציבור ולהאריך אף אם יתבטל מקדושה. ואם כן נראה שהמסקנא היא שבוודאי עדיפה קדושה מפילה בציבור, אבל התפילה עצמה בוודאי עדיפה על שניהם, ובלבד שלא יראה כפורש מלהקדיש עם הציבור, וזה כשמתחיל אחריהם.

כדי לפשט את שאלתי, הבה נניח כדעת האג"מ לפי הפמ"ג, דאם מתחיל להתפלל את תפילת הלחש כשמתחילה חזרת הש"ץ, לא חשיב תפילה במניין.

ובכן, אני חוזר לציור שציירתי בהודעתי הקודמת: באחד החדרים מתחיל איזשהו מניין את תפילת הלחש. באותו הרגע ממש, מתחיל איזשהו ש"ץ בחדר השני את סדר קדושה - והש"ץ מסלסל ומאריך (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז לא יוכל להתפלל את תפילת הלחש שלו כשהמניין שבחדר השני מתפללים את תפילת הלחש שלהם, וגם יודע שבכל מקרה הוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין השני הנ"ל (כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה).

אז לשיטתך, מה יעשה?
מצד אחד, אם יפנה מייד לחדר השני (הנמצא במרחק של פסיעה) ויתחיל שם את תפילת הלחש שלו, אז יזכה לעשות כך "מייד" כשמתחילים הציבור שבחדר השני הנ"ל את תפילת הלחש, ולא רק "אחרי" שהציבור ההוא "כבר" התחילו; ואמנם, אם אכן יצטרף לציבור הנ"ל המתחילים כעת את תפילת הלחש בחדר השני - ממילא לא יוכל לענות לקדושה המתחילה כעת בחדר הראשון, ומיהו הא קדימת הקדושה לתפילה בציבור - היא רק אם הציבור "כבר" התחילו להתפלל את תפילת הלחש - משא"כ הכא דהציבור מתחילים רק כעת (ולא "כבר" התחילו).
מצד שני, אם יתחיל מייד כעת את תפילת הלחש עם הציבור שבחדר השני, הריהו מבטל בידיים את הענייה לקדושה המתחילה ממש כעת בחדר הראשון...
אז מה יעשה?

[אחד התלמידים]

מה עדיף תפילין במנחה או תפילה בציבור או שהם שווים, כמדומני מביאים משהו מהחזו"א שהם שווים.

אפשר לשאול את השאלה באופן יותר כללי: מה עדיף, האם מצוה דרבנן (תהא אשר תהא), או שמא הנחת תפילין (כמובן רק ביום) - אחרי שכבר הניחם בתפילת שחרית - שהרי בכל שעה משעות היום מקיים בהנחה זו מצוה דאורייתא.

אבל הרי יכול להניח תפילין במשך היום שלא בתפילה בשביל לקיים הדאו' הזה.

מי אמר שהוא יכול בכל שעה משעות היום, אולי הוא יכול רק בשעה ארבע וחמש דקות עד השעה ארבע ושש דקות, ותו לא?
אני עדין טוען שזו שאלה כללית: נניח שפלוני כבר הניח תפילין בשחרית, ועכשיו הוא צריך לבחור: או לקיים בשעה שלוש וחצי בצהרים איזושהי מצוה דרבנן (כגון להתפלל אז מנחה במנין וכדומה - בהנחה שזו מצוה דרבנן), או להניח תפילין (שוב) בשעה ארבע וחמש דקות (כי אין זמן אחר להניח שוב תפילין אחרי שכבר הניח בשחרית), והוא לא יכול לקיים את שני הדברים - אלא רק את אחד מהם.

[פרי יהושע]

ולכא' נידון דין קדושה כעין ק"ש ומודים דחשיב כעין כופר אם מבטל בידים קדושה דהיינו שמתחיל להתפלל אחרי הציבור, אבל רשאי להתחיל עם הציבור ולהאריך אף אם יתבטל מקדושה. ואם כן נראה שהמסקנא היא שבוודאי עדיפה קדושה מפילה בציבור, אבל התפילה עצמה בוודאי עדיפה על שניהם, ובלבד שלא יראה כפורש מלהקדיש עם הציבור, וזה כשמתחיל אחריהם.

כדי לפשט את שאלתי, הבה נניח כדעת האג"מ לפי הפמ"ג, דאם מתחיל להתפלל את תפילת הלחש כשמתחילה חזרת הש"ץ, לא חשיב תפילה במניין.

ובכן, אני חוזר לציור שציירתי בהודעתי הקודמת: באחד החדרים מתחיל איזשהו מניין את תפילת הלחש. באותו הרגע ממש, מתחיל איזשהו ש"ץ בחדר השני את סדר קדושה - והש"ץ מסלסל ומאריך (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז לא יוכל להתפלל את תפילת הלחש שלו כשהמניין שבחדר השני מתפללים את תפילת הלחש שלהם, וגם יודע שבכל מקרה הוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין השני הנ"ל (כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה).

אז לשיטתך, מה יעשה?
מצד אחד, אם יפנה מייד לחדר השני (הנמצא במרחק של פסיעה) ויתחיל שם את תפילת הלחש שלו, אז יזכה לעשות כך "מייד" כשמתחילים הציבור שבחדר השני הנ"ל את תפילת הלחש, ולא רק "אחרי" שהציבור ההוא "כבר" התחילו; ואמנם, אם אכן יצטרף לציבור הנ"ל המתחילים כעת את תפילת הלחש בחדר השני - ממילא לא יוכל לענות לקדושה המתחילה כעת בחדר הראשון, ומיהו הא קדימת הקדושה לתפילה בציבור - היא רק אם הציבור "כבר" התחילו להתפלל את תפילת הלחש - משא"כ הכא דהציבור מתחילים רק כעת (ולא "כבר" התחילו).
מצד שני, אם יתחיל מייד כעת את תפילת הלחש עם הציבור שבחדר השני, הריהו מבטל בידיים את הענייה לקדושה המתחילה ממש כעת בחדר הראשון...
אז מה יעשה?

לפמש"נ מדברי השע"ת שם בשם הרמב"ן "לבטל בידים" את הקדושה אינו רק אם נמצא באותו חדר עם הציבור, ולפי ספו של הבה"ל ופשיטתו של החזו"א זה רק אם מתחיל שמונה עשרה אחרי שהציבור התחילו בלבד.

[פרי יהושע]

מי אמר שהוא יכול בכל שעה משעות היום, אולי הוא יכול רק בשעה ארבע וחמש דקות עד השעה ארבע ושש דקות, ותו לא?
אני עדין טוען שזו שאלה כללית: נניח שפלוני כבר הניח תפילין בשחרית, ועכשיו הוא צריך לבחור: או לקיים בשעה שלוש וחצי בצהרים איזושהי מצוה דרבנן (כגון להתפלל אז מנחה במנין וכדומה - בהנחה שזו מצוה דרבנן), או להניח תפילין (שוב) בשעה ארבע וחמש דקות (כי אין זמן אחר להניח שוב תפילין אחרי שכבר הניח בשחרית), והוא לא יכול לקיים את שני הדברים - אלא רק את אחד מהם.

במקרה כזה זו שאלה אחרת ממה שאני הצגתי.

ואכן אפשר לשאול מה עדיף חיוב מדרבנן, או מצווה מן התורה.

אני חושב "חיוב" מדרבנן, כיון ויש כאן עבירת לא תסור, משא"כ מצוה מה"ת שאינה חיובית אלא קיומית.