חשבונות רבים כתב:אם זכרוני אינו מטעני יש בזה הבדל בין חסרון ידיעה לאיכא לברורי.
חסרון ידיעה אינו נחשב ספק אבל איכא לברורי נחשב ספק רק שחייב לברר, ונפק"מ בס"ס.
ערבי פסחים כתב:
וע"ע מ"ב תמח סק"ט בענין ספק חמץ שעבר עליו הפסח ובשעה"צ סקי"ג גבי ס"ס.
ובביה"ל שם ובעצם בסימן שאח"ז . אבל כ"ז בספק ואילו בס"ס קיל טפי וכמש"כ במ"ב סק"ט הנ"ל בשם ב"מ ובשעה"צ.
משנה ברורה או"ח תמט סק"ה
חמץ שנמצא אחר הפסח ולא ידעינן אם של גוי הוא או של ישראל הוא יש דעות בין אחרונים יש שכתבו דמותר בהנאה ואסור באכילה ויש שמקילים ואומרים דגם באכילה מותר כשאר ספיקא דרבנן דלקולא אזלינן ואם באותו מקום רוב ישראל מצויים אסור בהנאה דודאי מישראל נפל. וכ"ז כשנמצא מיד אחר הפסח או שהפת ישן שא"א לומר שנאפה אחר הפסח אבל אם אפשר לתלות שנפל אחר הפסח מותר אפילו באכילה בכל ענין דיותר יש לתלות שמאחר הפסח הוא משנתלה לומר שמישראל נפל קודם הפסח דזמן מרובה כזה לא היה מונח בדרך.
בתבונה כתב:
הרי זה מה שאמרתי. דבר שאינו ספק משום דעת שוטים אינו מצטרף לס"ס, אבל דבר שיש ספק אמיתי לפנינו רק משום דאיכא לברורי אין להקל בספק דרבנן, בזה י"ל דבס"ס א"צ לברר. והמקור: ד"מ יו"ד נ"ז.בתבונה כתב:א. אם לאחד מהספיקות אין דין ספק בגלל דעת שוטים, איך הוא יצטרף לספק ספיקא?
אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.
חשבונות רבים כתב:הרי זה מה שאמרתי. דבר שאינו ספק משום דעת שוטים אינו מצטרף לס"ס, אבל דבר שיש ספק אמיתי לפנינו רק משום דאיכא לברורי אין להקל בספק דרבנן, בזה י"ל דבס"ס א"צ לברר. והמקור: ד"מ יו"ד נ"ז.בתבונה כתב:א. אם לאחד מהספיקות אין דין ספק בגלל דעת שוטים, איך הוא יצטרף לספק ספיקא?
בתבונה כתב:אוהב אוצר כתב:האם ס"ס בדרבנן מותר לכתחילה שבלכתחילה ללא צרוך להחמיר? אני יסביר מדוע אני שואל כאן:
אם יש לי מוצר שאני לא יודע אם יוצר אחרי פסח או שנמכר לגוי, האם נתיר מחמת ס"ס: ספק נעשה אחר הפסח ואם לא, שמא המכירה מועילה?
והשאלה האם ס"ס זה מועיל גם למי שמחמיר ומקפיד על ייצור אחר הפסח.חשבונות רבים כתב:הרי זה מה שאמרתי. דבר שאינו ספק משום דעת שוטים אינו מצטרף לס"ס, אבל דבר שיש ספק אמיתי לפנינו רק משום דאיכא לברורי אין להקל בספק דרבנן, בזה י"ל דבס"ס א"צ לברר. והמקור: ד"מ יו"ד נ"ז.בתבונה כתב:א. אם לאחד מהספיקות אין דין ספק בגלל דעת שוטים, איך הוא יצטרף לספק ספיקא?
א. אמת זה מה שכתבת. אלא שאני טעיתי בדבריך, כי הרי עסקינן בחמץ לאחר הפסח, שם לכאורה הספק אם נעשה אחר הפסח שייך בו ניתן לברורי, אבל החוששים שמא המכירה לא מועילה לכאורה לא הווי ניתן לברורי, אלא יותר שייך בו ספק חיסרון חכמה.
ב. הד"מ שהבאת מביא את התה"ד והרשב"א חלק וברמ"א יו"ד סוף סימן ק"י פסק כהתה"ד שאין צריך לברר, אמנם בש"ך שם כתב
"הלכך נראה דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר " ועי"ש בפתחי תשובה .
אמנם בפרי מגדים שם כתב "עש"ך ומיהו בדיקה שע"י טורח כי הכא הר"ב מיקל אבל שאלה בעלמא צריך כמו בריש פסחים לישיילי' .
ויל"ע בס"ס בדרבנן
ואם יש לפניו שלט וכיו"ב המודיע אם החמץ הוא מאחרי הפסח צ"ע אם חשיב ספק
ספק שהמכירה לא מועילה זה חסרון חכמה?? למה? זה ספיקא דדינא.בתבונה כתב:א. אמת זה מה שכתבת. אלא שאני טעיתי בדבריך, כי הרי עסקינן בחמץ לאחר הפסח, שם לכאורה הספק אם נעשה אחר הפסח שייך בו ניתן לברורי, אבל החוששים שמא המכירה לא מועילה לכאורה לא הווי ניתן לברורי, אלא יותר שייך בו ספק חיסרון חכמה.
אה"נ. ופשוט שאם יש שלט והוא עוצם את עיניו שלא להסתכל בו, לא חשיב ספק.בתבונה כתב:ב. הד"מ שהבאת מביא את התה"ד והרשב"א חלק וברמ"א יו"ד סוף סימן ק"י פסק כהתה"ד שאין צריך לברר, אמנם בש"ך שם כתב
"הלכך נראה דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלאו הכי אין להחמיר " ועי"ש בפתחי תשובה .
אמנם בפרי מגדים שם כתב "עש"ך ומיהו בדיקה שע"י טורח כי הכא הר"ב מיקל אבל שאלה בעלמא צריך כמו בריש פסחים לישיילי' .
ויל"ע בס"ס בדרבנן
ואם יש לפניו שלט וכיו"ב המודיע אם החמץ הוא מאחרי הפסח צ"ע אם חשיב ספק
פרנקל תאומים כתב:מישהו יודע מה המספר טלפון של "קו המידע בענייני חמץ שעבר עליו הפסח" שע''י ביה''ד בני ברק (מרן הגר''נ קרליץ לרפו''ש)?
משום מה השנה הם לא פרסמו את הטלפון ב''יתד''.
רון כתב:בכל שנה אני חושב על סברא שנראית לי נכונה כל כך אשמח לשמוע מדוע אני טועה?
הלא כל מה שאסרו חמץ לאחר הפסח הוא קנס מדרבנן על מה שלא מכר ועבר איסור, או דאורייתא של בל יראה או מה שלא ביער חמצו.
וא"כ, בכה"ג שעשה מה שהרב אמר לו לעשות להינצל מהאיסור ומכר חמצו, מה שייך לקונסו ולאסור את חמצו?
בתבונה כתב:1. פמ"ג יו"ד ק"ד ד.
2. ושאר בירור קל?
יושב ירושלים כתב:רון כתב:בכל שנה אני חושב על סברא שנראית לי נכונה כל כך אשמח לשמוע מדוע אני טועה?
הלא כל מה שאסרו חמץ לאחר הפסח הוא קנס מדרבנן על מה שלא מכר ועבר איסור, או דאורייתא של בל יראה או מה שלא ביער חמצו.
וא"כ, בכה"ג שעשה מה שהרב אמר לו לעשות להינצל מהאיסור ומכר חמצו, מה שייך לקונסו ולאסור את חמצו?
הסברא ידועה בשם הגרש"ז, אבל היא תמוהה ביותר; הרי כבר פסק הר"מ [חמץ ומצה א,ד] שאפי' אם שהה באונס החמץ אסור בהנאה, וראייתו [כמ"ש המ"מ שם] מחמץ של ישראל שהרהינו אצל נכרי ולא א"ל מעכשיו, שאסור בהנאה כמבו' בתלמוד [לא:].
ובלא"ה, סתימת הפוסקים לענין איסור מעשה שבת דעושה ע"פ חכם דינו כשוגג, ומאן דקניס בשוגג קניס אף בכה"ג [אמנם עיין תוס' ב"ק ק. ד"ה טיהר בא' התירוצים דעושה ע"פ חכם קיל משוגג].
חשבונות רבים כתב:בתבונה כתב:1. פמ"ג יו"ד ק"ד ד.
2. ושאר בירור קל?
זה היה מכוון אלי?
1. מה אתה רואה בפמ"ג?
2. אתה שואל מה הדין בס"ס באיכא לברורי בקל באופן שאין חזקת איסור? לא יודע. צריך לעיין.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קד סעיף ב
אם נפל ליין ושמן או לשאר משקין, פוגם בודאי ואין צריך ס' לבטל פליטתו.
הגה: ולפי זה אם נפל לשומן נמי דינא הכי. ויש מחמירין בשומן ואפילו אם הוא קשה לפנינו, אם שפכו מדי יום יום שומן בקדירה ויש לספק שמא העכבר היה שם כשעירו עליו שומן רותח, הכל אסור, אפילו יש ס' בשומן נגד כל העכבר; ואם לא עירו עליו, או שעירו עליו וידוע שלא היה שם העכבר כשעירו עליו, והשומן בא לפנינו כשהוא קשה (תשובת הרא"ש והגהת מיימוני פט"ו והגהות מרדכי דחולין ובהגהת ש"ד ובארוך) וכן נמצא העכבר עליו, סגי ליה בנטילת מקום ולא מחזקינן איסור שמא היה השומן רך כשנפל שם דכבוש הוי כמבושל, דמותר מכח ספק ספיקא, ספק נפל שם כשהיה קשה, ואם תמצא לומר כשהיה רך, שמא נתקשה קודם שיעור כבישה. ובמקום שהשומן מאוס לאכול, אסור להדליקו ג"כ בבית הכנסת, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א, ח) (ר"ן בשם גאון ורשב"א פג"ה ור' ירוחם ואו"ה בשם מרדכי פג"ה והמחבר בא"ח סי' קכ"ד סי"ב) ובמקום הפסד גדול יש לסמוך אדברי המקילין
ש"ך יורה דעה סימן קד ס"ק ד
נמי דינא הכי - דפוגם בודאי והיש מחמירין סוברים דדין שכר וחומץ יש לו וכן מבואר בב"י ות"ח סוף כלל כ"ב וא"כ צ"ע בדברי הרב אמאי לא שרי בספק א' בכבוש לחוד דהא איכא נמי ספיקא אי משביח אי לא וספק א' דכבוש וא"כ הוי ס"ס ונ"ל דהאי ספק אי משביח או פוגם לא הוי ספק כיון דבש"ס גופיה מספקא להו או אפשר דדמי לספק בחסרון ידיעה דלעיל סי' צ"ח ס"ק ט' וצ"ע
נתיה"מ דיני תפיסה בעדים ביאורים ס"ק ט"ו
והט"ז ביו"ד סימן צ"ח סק"ו כתב דאף דספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק, מכל מקום בספק שכולל כל הדור שמיה ספק ולפי זה לא קשה מידי דתיקו דהוא ספק הכולל כל הדור מיקרי ספק משא"כ בפלוגתא דרבוותא שהדיין יכול להכריע אין הספק כולל כל הדור הוי כספק חסרון ידיעה דלא נקרא ספק כלל דהא כל דין אנו מסופקים קודם שמעיינים בו ולא נקרא ספק עד אחר שהניחו הב"ד שקיבלו עליהם בספק אז נקרא ספק
פרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן קד ס"ק ד
נמי. עש"ך. והיינו ספק איבעיא נכנס בגדר הספק. והפר"ח כאן אות ה' ובסימן ל' אות ב' דספק איבעיא אין נכנס בגדר הספק. ועיין סימן ק"י [שפ"ד מחודשים ד'] דשם יתבאר דאנן קיי"ל דשפיר הוה ספק הן לענין ס"ס והן לענין ספק דרבנן לקולא, וכאן משום דהוה כעין חסרון ידיעה:
רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נ
משנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר[/b] ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדיןודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
בתבונה כתב:רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נמשנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר[/b] ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדיןודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
עזריאל ברגר כתב:האם העדכונים האלו נועדו למי שסומך על המכירה או למי שאינו סומך?
תודה על ההודעה המושקעת הסליחה על הקיצור.
חשבונות רבים כתב: סברות הטוענות כי המכירה בדורינו חמורה יותר אינן עניין לספיקא דדינא אלא יעשה בזה כל אחד לפי דעתו או הוראת רבו. כמו שמחלוקת הגריש"א והגרש"ז בהלכות שבת לא הופכת ל'ספק חסרון ידיעה'.
רון כתב:בתבונה כתב:רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נמשנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר[/b] ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדיןודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
יישר כח,
אכן כן מפורש במשנ"ב שלדעת כמה אחרונים אם בדק ומצא חמץ הרי הוא אסור אחרי פסח דלא חילקו בדבר,
ועדיין יש לחלק בזה כפי שרמזתי בדברי.
וכונתי לזה, דהחמץ שנמצא הרי לא נעשה בו שום פעולה האמורה להצילו מאיסור, והרי הוא בכלל גזירת חז"ל ותקנתם דלא חילקו בדבר.
משא"כ בחמץ שנמכר הרי עשה פעולה להציל את עצמו מאיסור חמץ זה כפי שאמר לו רבו וממילא אינו בכלל התקנה מעיקרא כלל.
רון כתב:בתבונה כתב:רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נמשנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר[/b] ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדיןודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
יישר כח,
אכן כן מפורש במשנ"ב שלדעת כמה אחרונים אם בדק ומצא חמץ הרי הוא אסור אחרי פסח דלא חילקו בדבר,
ועדיין יש לחלק בזה כפי שרמזתי בדברי.
וכונתי לזה, דהחמץ שנמצא הרי לא נעשה בו שום פעולה האמורה להצילו מאיסור, והרי הוא בכלל גזירת חז"ל ותקנתם דלא חילקו בדבר.
משא"כ בחמץ שנמכר הרי עשה פעולה להציל את עצמו מאיסור חמץ זה כפי שאמר לו רבו וממילא אינו בכלל התקנה מעיקרא כלל.
רון כתב:בברכה המשולשת כתב:רון כתב:בתבונה כתב:רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נמשנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר[/b] ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדיןודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
יישר כח,
אכן כן מפורש במשנ"ב שלדעת כמה אחרונים אם בדק ומצא חמץ הרי הוא אסור אחרי פסח דלא חילקו בדבר,
ועדיין יש לחלק בזה כפי שרמזתי בדברי.
וכונתי לזה, דהחמץ שנמצא הרי לא נעשה בו שום פעולה האמורה להצילו מאיסור, והרי הוא בכלל גזירת חז"ל ותקנתם דלא חילקו בדבר.
משא"כ בחמץ שנמכר הרי עשה פעולה להציל את עצמו מאיסור חמץ זה כפי שאמר לו רבו וממילא אינו בכלל התקנה מעיקרא כלל.
אבל אנן עסקינן במי שסבור (ע"פ רבותיו ועיונו) שהמכירה אין לה תוקף ושאין הלכה כרבו של חבירו, וממילא לא נעשה כאן דבר (בייחוד שלפי שיטה זו בכלל אין מגמה "להציל מאיסור חמץ" אלא לבער את החמץ, וזה לא נעשה כאן)
לא התכונתי אדם כלפי עצמו,
רק מי שעשה מכירת חמץ ומוכר אותו כעת ליהודי,
האם יש מה להחמיר לא לאכול מזה,
ועל זה טענתי שכיון שכל יסוד התקנה לאסור חמץ שעה"פ הוא מטעם קנס,
הרי שאף שלא פלוג בתקנתם משום שיבא לומר שהיה אנוס,
אך היכא שלא שייך כלל לקנוס כיון שחזינן שעשה מעשה שלא לעבור על איסור חמץ תו אין מה לקונסו,
ובזה ממילא אם עשה דבר שעל פי רבו הוא תקנה לאיסור חמץ ממילא אין מה לקונסו ומותר גם לאחרים לאוכלו.
וכאן המקום להודות לכת"ר על "האוצר" החודשי - ירחון האוצר - שאתם מזכים בו את הכלל וכבודו הוא מראשי המערכת ונושא בעול עם הכותבים שיצא דבר מתוקן לטובת הכלל והוא ברכה עצומה לכותבים ולמעיינים, יתן ד' ויפוצו מעיינותיכם החוצה כשאיפתכם הטהורה
אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע"כ לא יקנה רק שיהא משל א"י או הקמח של ישראל אם אינו לתות ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש.
חשבונות רבים כתב:את דברי הגר"ח כץ שהובאו בכתבה הנ"ל קראתי. אחרמחילתכבודתורתו של הכתב רמת הדברים היא כפי הרמה המצופה מכתבה בעיתון. אני משער שלרב כץ יש טענות יותר טובות.
חשבונות רבים כתב:לעניין ס"ס, הבאת דברי הנתיה"מ הינה טעות גמורה. הוא כותב חסרון ידיעה על מה שכתב התומים שנולד הספק עוד קודם שבאו לבי"ד מפני שהוא ספק היאך יכריע הדיין, ועל זה השיב הנתיה"מ שהספק איך יכריע הדיין הוא כספק חסרון ידיעה.
[וח"ו לתלות בדעת הנתיבות בוקי סריקי כאלו, שכל ספק בדין נעשה ספק חסרון ידיעה. אני תמה איך עולה בדעתך דבר כזה!]
מהרא"ש סוף פרק קמא דבכורות שמביא ראיה דתפיסה ברשות מהני מכור בשלשים מוכח דלידת הספק נקרא משעה שאמר שתי הלשונות דסתרי דאי לא תימא הכי רק שלא נקרא לידת הספק עד אחר המעשה אין כאן ראיה דתפיסה ברשות אחר שנולד הספק מהני דכל הראיות שמביא שם הכל קודם הספק הוא
וכן כתב בתומים ובספר תקפו כהן כתב דתיקו הוי כנולד הספק בשעת חתימת הש"ס מה שאין כן בפלוגתא דרבוותא מטעם כיון שהדיין יכול להכריע לא נולד הספק מיקרי ותמה בתומים דהא מכל מקום נולד הספק תיכף האיך יכריע הדיין והתופס אחר כך הוי תופס אחר שנולד הספק ע"ש
ולפי עניות דעתי נראה בפשיטות דהא הרמב"ן כתב דספק דממון נלמד מספק דאיסורין והט"ז ביו"ד סימן צ"ח סק"ו כתב דאף דספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק מכל מקום בספק שכולל כל הדור שמיה ספק ולפי זה לא קשה מידי דתיקו דהוא ספק הכולל כל הדור מיקרי ספק מה שאין כן בפלוגתא דרבוותא שהדיין יכול להכריע אין הספק כולל כל הדור הוי כספק חסרון ידיעה דלא נקרא ספק כלל דהא כל דין אנו מסופקים קודם שמעיינים בו ולא נקרא ספק עד אחר שהניחו הב"ד שקיבלו עליהם בספק, אז נקרא ספק והתופס קודם לזה הוי תופס קודם שנולד הספק.
י"ל לענין ספק דרבנן לקולא או ספק ספיקא בבעיא דווקא בתיקו דלא הוה חסרון חכמה כיון דבימי הש"ס לא נפשטה מה שאין כן בלא תיקו הוה חסרון חכמה דאפשר החכם יודע לפשוט ובגמרא לא סיימו למלתא אין נכנס בגדר הספק דרבנן לקולא
ויראה ספק ספיקא בעיא בלא תיקו או ספק דרבנן לקולא לא אמרינן, דהוה חסרון חכמה אף שלא נאמר תיקו.
ואף דעיקר דין זה דזרעים מבטלים דירת חצר אינו מבואר בגמרא אלא בקרפף, ובחצר נסתפק המהר"מ, וככר ראיתי בספר נזירת שמשון שכתב שיש להקל בשעת הדחק מפני שהוא ספק דרבנן. תמה אני עליו איך שבק לחסידותי' במקום זה, דספק כזה לא מקרי אלא ספק חיסרון חכמה. אחרי שהספק לא נזכר בש״ס כמבואר במחודשים דמנחת יעקב סעיף ח'.
לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:האם העדכונים האלו נועדו למי שסומך על המכירה או למי שאינו סומך?
היש תשובה?
אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע"כ לא יקנה רק שיהא משל א"י או הקמח של ישראל אם אינו לתות ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש.
רון כתב:בתבונה כתב:רון כתב:
למשל,
מה הדין במי שבדק את כל הבית ועשה בדיקה כדין וכדת, ובכל זאת מצא חמץ, האם חמצו אסור בהנאה? לכאורה נראה שחמצו מותר דאין סיבה לקונסו.
ואף אם תמצא מי שאוסר בכה"ג עדיין יש לחלק ועוד חזל"מ בל"נמשנה ברורה תמח סקכ"ה
ודע דכמה אחרונים כתבו דאפילו בדק ג"כ כמנהגנו ונמצא חמץ לאחר הפסח ג"כ אסור בהנאה דלא חילקו בדבר ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח"כ דמאי הוי ליה למעבד הרי עשה הכל כדין ודעתם דעכ"פ בהנאה אין לאסור ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן ועיין בבה"ל ס"ג בד"ה אפילו מ"ש בזה
יישר כח,
אכן כן מפורש במשנ"ב שלדעת כמה אחרונים אם בדק ומצא חמץ הרי הוא אסור אחרי פסח דלא חילקו בדבר,
ועדיין יש לחלק בזה כפי שרמזתי בדברי.
וכונתי לזה, דהחמץ שנמצא הרי לא נעשה בו שום פעולה האמורה להצילו מאיסור, והרי הוא בכלל גזירת חז"ל ותקנתם דלא חילקו בדבר.
משא"כ בחמץ שנמכר הרי עשה פעולה להציל את עצמו מאיסור חמץ זה כפי שאמר לו רבו וממילא אינו בכלל התקנה מעיקרא כלל.
בתבונה כתב:viewtopic.php?p=543021#p543021
בתבונה כתב:בכתבה הנ"ל טענת הרב כץ בשם משפטן שכל המכירות חמץ אינם תקפות חוקית, ואם כן היא שאלה עובדתית.
חשבונות רבים כתב:
את דברי הגר"ח כץ שהובאו בכתבה הנ"ל קראתי. אחרמחילתכבודתורתו של הכתב רמת הדברים היא כפי הרמה המצופה מכתבה בעיתון. אני משער שלרב כץ יש טענות יותר טובות.
אדרבה אשמח להשכיל תשובות ענייניות, לדבריו שם
חשבונות רבים כתב:בתבונה כתב:זהו סדר דברי הנתיבות:
א. מביא את הרמב"ן - דספק דממון נלמד מספק דאיסורין (ולכן גדרם שווה)
ב. מביא את הט"ז - דאף דספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק, מכל מקום בספק שכולל כל הדור שמיה ספק.
ג. מחלק בין תיקו לפלוגתא דרבוותא- דתיקו דהוא ספק הכולל כל הדור מיקרי ספק, מה שאין כן בפלוגתא דרבוותא שהדיין יכול להכריע, אין הספק כולל כל הדור הוי כספק חסרון ידיעה דלא נקרא ספק כלל.
הנקודה בדברי הנתיבות איננה שכל ספיקא דדינא שיש בהלכות חו"מ יסודו הוא ספק מה יוכרע אם יגיע לבית דין. אלא שכל ספיקא דדינא היה ראוי להיות ספק חיסרון ידיעה אי לאו שכולל את כל הדור ולא ניתן להכרעה, ולכן תיקו שונה שהוא ספק הכולל את כל הדור חשיב ספק ולא חיסרון ידיעה. אבל ספק רבוותא שאינו כולל את כל הדור שהרי שייך להכרעה על ידי דיינים, לא יצא מכלל חיסרון ידיעה.
ולכאורה לפי הבנה זו ה"ה בספיקא דאו"ח ששייך להיות מוכרע.
אביא את כל דברי הנתיבות המשפט [דיני תפיסה בעדים ביאורים ט"ו]מהרא"ש סוף פרק קמא דבכורות שמביא ראיה דתפיסה ברשות מהני מכור בשלשים מוכח דלידת הספק נקרא משעה שאמר שתי הלשונות דסתרי דאי לא תימא הכי רק שלא נקרא לידת הספק עד אחר המעשה אין כאן ראיה דתפיסה ברשות אחר שנולד הספק מהני דכל הראיות שמביא שם הכל קודם הספק הוא
וכן כתב בתומים ובספר תקפו כהן כתב דתיקו הוי כנולד הספק בשעת חתימת הש"ס מה שאין כן בפלוגתא דרבוותא מטעם כיון שהדיין יכול להכריע לא נולד הספק מיקרי ותמה בתומים דהא מכל מקום נולד הספק תיכף האיך יכריע הדיין והתופס אחר כך הוי תופס אחר שנולד הספק ע"ש
ולפי עניות דעתי נראה בפשיטות דהא הרמב"ן כתב דספק דממון נלמד מספק דאיסורין והט"ז ביו"ד סימן צ"ח סק"ו כתב דאף דספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק מכל מקום בספק שכולל כל הדור שמיה ספק ולפי זה לא קשה מידי דתיקו דהוא ספק הכולל כל הדור מיקרי ספק מה שאין כן בפלוגתא דרבוותא שהדיין יכול להכריע אין הספק כולל כל הדור הוי כספק חסרון ידיעה דלא נקרא ספק כלל דהא כל דין אנו מסופקים קודם שמעיינים בו ולא נקרא ספק עד אחר שהניחו הב"ד שקיבלו עליהם בספק, אז נקרא ספק והתופס קודם לזה הוי תופס קודם שנולד הספק.
אמנם מחלוקת הפוסקים, נחשבת ספק כדברי התרומת הדשן סי' רסא, וכן במ"ב סי' ק"ס סקמ"ז,
א. ספק פלוגתא דרבוותא:
לדעת כמעט כל הפוסקים חשיב ספק מעליא. בין אם הוא מחלוקת תנאים ואמוראים ובין אם הוא מחלוקת הפוסקים, בתנאי שהם שווים בחכמה ובמנין.
לכן אני עומד על דעתי שפירושי בדברי הנתיה"מ הוא הנכון והברור. וגם לשונו של הנתיה"מ כך משמעותה. [אך מה שכתבתי לעיל שהוא בוקי סריקי חוזרני בי כי מצאתי שהרדב"ז כתב כן לכאורה.]
היחיד שנראה בדבריו אחרת הוא הרדב"ז ויש לי בדעתו קצת הרהורי דברים, אך מ"מ יחידאה הוא.
ג.
ספקא דדינא שנסתפקו בו הפוסקים או שמסתפק בו המורה.
על זה כתב בתורת השלמים (מחודש ח') שזה ספק חסרון חכמה.
חשבונות רבים כתב:בתבונה כתב:בכתבה הנ"ל טענת הרב כץ בשם משפטן שכל המכירות חמץ אינם תקפות חוקית, ואם כן היא שאלה עובדתית.
חשבונות רבים כתב:
את דברי הגר"ח כץ שהובאו בכתבה הנ"ל קראתי. אחרמחילתכבודתורתו של הכתב רמת הדברים היא כפי הרמה המצופה מכתבה בעיתון. אני משער שלרב כץ יש טענות יותר טובות.
אדרבה אשמח להשכיל תשובות ענייניות, לדבריו שם
איני עונה תשובות ענייניות לכתבות בעיתונים, מכמה סיבות.
אדרבה הצג אתה טענות ענייניות שיש להחמיר במכירה בזמנינו יותר ממה שהיה בכל הדורות, ונדבר.
דוגמה מתוך הכתבה כתב: אם החנות תישרף, על פי המופיע בשטר המכר על הגוי לשאת בהוצאות, וכמובן אין גוי בעולם שיסכים לעסקה כזו. כשהגוי יבוא לבית המשפט ויטען: 'לא יכולתי לקחת על עצמי אחריות כזאת', כל בר דעת מבין שלא יחייבו אותו לשאת בהפסדים אסטרונומיים שכאלו. בעגה חוקית שטר המכירה מכונה 'חוזה למטרת דמה'. אמר לי פעם שופט שומר מצוות, שבמקרה כזה הגוי ייצא זכאי בלי שום ספק. 'אני כשופט הייתי מזכה אותו', הצהיר השופט באוזניי. 'הייתי אומר שהמכירה איננה מכירה'.
אני לא מבין מילה. אם המחלוקת מוכרעת זה לא ספק אלא הוכרעה ההלכה.בתבונה כתב:לפירוש שהצעת אין טעם בחילוקו בין ספק הכולל כל הדור לספק שאינו כולל את כל הדור, תיבות בנתיבות כדבריך דבריו מיותרים החילוק בין מחלוקת הפוסקים לספק הפוסקים נכון.
אולם אמת צ"ע לומר שהנתיבות חולק על הת"ה הנ"ל שהובא בב"י ובשאר הפוסקים שמחלוקת הפוסקים חשוב ספק.
אלא צ"ל שמחלוקת הפוסקים חשובה ספק רק אם היא מחלוקת שנחשבת כלא מוכרעת, אבל אם הדיינים שיקבלו יוכלו להכריע אין זה מחלוקת לא מוכרעת.
וכן באיסורא לא כל דבר חשוב מחלוקת הפוסקים.
וכן משמע במ"ב סימן ק"ס סקמ"ז
וספק במחלוקת הפוסקים הרי הוא כשאר ספק דכיון שלא הכריעו בה הרי הוא ספק
בתבונה כתב:דוגמא אחת משם
חשבונות רבים כתב:כוונת הנתיבות שגם מחלוקת הפוסקים דידעינן שהדיין לא יכריע בה אינה נחשבת שנולד הספק כיוון שכלפי המתדיינים אינו מוחזק לספק עד שיסופק לבי"ד והוי חסרון ידיעה איך יכריעו בי"ד.
חשבונות רבים כתב:בתבונה כתב:דוגמא אחת משם
תהיה בריא. בדיוק לסוג הבאבע מעיישס האלו של שופט אחד אמר לי וגם פעם הייתי באיזה מקום וצחקו על הגוי אז הוא אמר ששנה הבאה הוא יקנה את החמץ, אני לא רוצה להתייחס.
לא ביקשתי שתעתיק לי קטעים נבחרים מהכתבה, אלא שתביא טענות ענייניות מנומקות ומנוסחות כדרכה של תורה.
כיוון שהדיין מסוגל להכריע באופן תיאורטי ממילא חוסר הידיעה כיצד להכריע (שזה חוסר הידיעה איך יכריע הדיין) נחשב לחסרון ידיעה. וזה שאנו משערים שהדיין לא יכריע אינו מועיל כיוון שבעיקרון הוא יכול להכריע.בתבונה כתב:חשבונות רבים כתב:כוונת הנתיבות שגם מחלוקת הפוסקים דידעינן שהדיין לא יכריע בה אינה נחשבת שנולד הספק כיוון שכלפי המתדיינים אינו מוחזק לספק עד שיסופק לבי"ד והוי חסרון ידיעה איך יכריעו בי"ד.
אם ידעינן שהדיין לא יכריע, למה הוי חיסרון ידיעה איך יכריעו בית דין?!
יישר כח על השמועס. אמנם אני סבור שחפץ ה' אינו שיבזבז אדם זמנו בכגון דא, אבל תמיד טוב לשמוע מוסר .בתבונה כתב:חשבונות רבים כתב:בתבונה כתב:דוגמא אחת משם
תהיה בריא. בדיוק לסוג הבאבע מעיישס האלו של שופט אחד אמר לי וגם פעם הייתי באיזה מקום וצחקו על הגוי אז הוא אמר ששנה הבאה הוא יקנה את החמץ, אני לא רוצה להתייחס.
לא ביקשתי שתעתיק לי קטעים נבחרים מהכתבה, אלא שתביא טענות ענייניות מנומקות ומנוסחות כדרכה של תורה.
הוא מביא את הגריש"א שצריך שלמכירה יהיה תוקף משפטי חוקי.
ומביא חוות דעת שופט בית המשפט, שבמצב ימינו ברור שבית המשפט יתייחס למכירה כמכירה לצורך דתי ויזכה את הגוי.
אפשר לומר 'באבע מעיישס' ושהטענות לא מנוסחות ומנומקות כמו שצריך, השאלה אם זה חפץ ה'?
חשבונות רבים כתב: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 40#p543487
חשבונות רבים כתב:בוקי סריקי, טענות מנומקות ומנוסחות, אני מונע בר, תהיה בריא, הבאבע מעיישס האלו וכו'....
בתבונה כתב:חשבונות רבים כתב: viewtopic.php?f=17&t=17811&start=40#p543487חשבונות רבים כתב:בוקי סריקי, טענות מנומקות ומנוסחות, אני מונע בר, תהיה בריא, הבאבע מעיישס האלו וכו'....
פרנקל תאומים כתב:מישהו יודע מה המספר טלפון של "קו המידע בענייני חמץ שעבר עליו הפסח" שע''י ביה''ד בני ברק (מרן הגר''נ קרליץ לרפו''ש)?
משום מה השנה הם לא פרסמו את הטלפון ב''יתד''.
חשבונות רבים כתב:לא הבנתי.
ערבבת כמה ציטוטים מהודעות שונות.בתבונה כתב:חשבונות רבים כתב:בוקי סריקי, טענות מנומקות ומנוסחות, אני מונע בר, תהיה בריא, הבאבע מעיישס האלו וכו'....
התשובות שלא זכיתי לרדת לסוף כוונתם.
חשבונות רבים כתב: הרמיזות שלך שאני מסרב לדון בנושא מסיבות של רצון להקל או מסיבות אחרות, הם ודאי לא חפץ ה' כמבואר בספר חפץ חיים.
משום והייתם נקיים, אני וב"ב שמעל לגיל מצוות מקפידים לאכול אך ורק מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח.
משתמשים הגולשים בפורום זה: בברכה המשולשת ו־ 207 אורחים