כדכד כתב:לטלטל ע"י דבר אחר אינו מראה לי כי לא מצינו שהתירו נגיעה בגופה ובגדיה גם ע"י דבר אחר
אבל טלטול המיטה אינו טלטול השמיכה ע"י דבר אחר אלא טלטול המיטה והשמיכה יורדת ממנה מאליה ואין שום סיבה לאסור את זה.
שים לב היטב מה כתבתי ומה ענית לי.
כדכד כתב:לטלטל ע"י דבר אחר אינו מראה לי כי לא מצינו שהתירו נגיעה בגופה ובגדיה גם ע"י דבר אחר
אבל טלטול המיטה אינו טלטול השמיכה ע"י דבר אחר אלא טלטול המיטה והשמיכה יורדת ממנה מאליה ואין שום סיבה לאסור את זה.
למה לא אמרינן גוד אסיק כמו בכל תל?"עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בקצר שלו שלושה וזרק ונח על גביו חייב אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא"
גם זו לטובה כתב:שבת קאלמה לא אמרינן גוד אסיק כמו בכל תל?"עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בקצר שלו שלושה וזרק ונח על גביו חייב אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא"
ראיתי שבני זמנינו כתבו בזה, יש מי שפירש משום גג הבולט, ויש מי שפירש משום שאין בקצר ג' [ופירוש קמא תלוי בשיטות השונות של גג הבולט, ופירוש בתרא צ"ת, שהרי גוד אסיק עולה ישר בקצה התל, וא"כ איכא התם דע"ד.]
אשמח לדעת האם מישהו מקמאי נחת לבאר האי מילתא.
איתן נוי כתב:במשנ"ב סי' קכג ס"ק ח: "למקומו - פי' אם רוצה לחזור למקומו אינו רשאי עד וכו' אבל אם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו כלל [כ"מ] וכתב המ"א דלפי מה שהביא בב"י די"א דבעינן ששה פסיעות דהיינו ג' לאחוריו וג' בשובו למקומו א"כ ע"כ צריך לחזור למקומו בג' פסיעות לפניו וכו'".
ויל"ע מנ"ל למשנ"ב להכריח שכן יש לפסוק. אם איתא לפי הכלל של סתם ויש דהלכה כסתם, א"כ הוו לפסוק כשיטת הסתם שהביא הב"י שהיא שיטת רבינו מנוח שיש לפסוע ג' פסיעות ותו לא?
דברי הב"י: וז"ל: "א. וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה תפילה פ"ה ה"י) דהני שלש פסיעות ילפינן להו מדכתיב (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ב. ויש אומרים שש דהא כתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל. ואף על גב דשלש פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן סבירא ליה דפסיעה אינה אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת ג. ויש אומרים תלת הוו בשובו למקומו שיש לו לחזור בשלש פסיעות כאשר בתחלה עכ"ל וכסברא אחרונה כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד)".
כדכד כתב:לשון המשנ"ב שהבאת אינו מכריח שכן יש לפסוק אלא שהביא דברי המג"א שיש שיטה כזו אבל לאשהוא פוסק אותה.
כדכד כתב:לענ"ד המשנ"ב לא בא לפסוק אלא ללקט דעות האחרונים
מי שיסבור שהוא כן בא לפסוק נראה מלשונו שפסק כדעה הראשונה ורק הביא את הדעה הנוספת
כדכד כתב:כי את הדעה הראשונה כתב בסתם
כדכד כתב:הלשון מהמשנ"ב שהעתיק מר אינו הכרעת המשנ"ב אלא המשך ציטוט מהמג"א שכתב שלשיטה זו יש לפסוע שוב לפניו שז"ל המגן אברהם סימן קכג ס"ק ו: " ולא יחזור. וכשאומרי' פיוטים חוזר כשש"ץ מתחיל י"ח (ל"ח): כתב הכ"מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו אבל לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות עב"י ולכן צריך ג"כ לפסוע ג"פ לפניו ומה"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדין שם שלא להפסיק בין הו' פסיעות (ל"ח)" הרי שבמלים אלו לא נתכוון המשנ"ב להכריע אלא להביא דברי המג"א שגם הוא לא כתב כן כהכרעה אלא להביא שלפי הי"א הנ"ל מקפידים על כך.
כדכד כתב:כבודו ישים לב מה כתבתי
המשפט "וא"כ ע"כ" אינו מה שכתב המשנ"ב אחרי הבאת דברי המג"א
כי אם חלק מהעתקת דברי המג"א שם: "אבל לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות עב"י ולכן צריך ג"כ לפסוע ג"פ לפניו"
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים