כדכד כתב:גם גדולי הפוסקים נוטים שלא להכריע בשאלות שהמשנ"ב והבה"ל הסתפק ונשאר בספק.
מעשה ששאלתי את הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל בספק אחר ואמר לי: "הביה"ל נשאר בספק אז אתה רוצה שאני אגיד לך מה לעשות"?
אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?
אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:אור עולם כתב:גוש סבון העומד בארון להפצת ריח - האכן יש מי שמצריך כשרות לפסח (כך אמר לי מישהו ונפלאתי מאד)?
גם האוקנמיקה כשרה לפסח ומה הפלא?
איתן נוי כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?
ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.
למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא
צריך לעיין
אור עולם כתב:מים מינרליים צריכים כשרות לפסח?
מי אנוכי כתב:איתן נוי כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?
ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.
למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא
צריך לעיין
משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56
עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).
מי אנוכי כתב:איתן נוי כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?
ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.
למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא
צריך לעיין
משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56
באמונתו כתב:מי אנוכי כתב:איתן נוי כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?
ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.
למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא
צריך לעיין
משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56
מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).
מי אנוכי כתב:באמונתו כתב:מי אנוכי כתב:איתן נוי כתב:בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:בדין קריאת שמו"ת האם מוכרח להיות כסדר מקרא ורק אח"כ או שמא יכול לקרוא ראשית תרגום ורק אח"כ מקרא.
בענין זה: האם בקריאת רש"י יש לקרוא דווקא לאחר התרגום או יכול לקרוא רש"י ורק לאחר מכן שמו"ת?
ע"פ המבואר בשו"ע הרב:
א. לא חייבים לפי הסדר.
ב. לא נראה שיש תלות כלשהי בין לימוד החומש עם רש"י (וכפי שביאר שם, שלא די בקריאת דברי רש"י בלבד, כי הוא לא מעתיק את כל לשון המקרא) לבין התרגום.
למיטב זכרוני הסדר מעכב שתחילה מקרא
צריך לעיין
משנ"ב בסי' רפ"ה סק"ו כתב שמעכב הסדר.
סליחה על ההקפצה מהעבר, זה מאמצע עמ' 56
מרן החזו"א זצ"ל, בקריאת שמו"ת - היה אומר פסוקי המקרא פעם ראשונה, אח"כ מיד את התרגום, ואח"כ פעם שניה מקרא (מבן אחותו הגר"מ גריינימן שליט"א).
נכון, אך השאלה היתה אם אפשר לקרוא את התרגום ואח"כ את השנים מקרא.
מן הדרום כתב:שאל מישהו- האם צריך להחליף את המצות כשעושים שיתוף/עירוב ע"פ, אמנם ברמ"א ומ"ב שסח נשמע שהמ מתקלקל וכו', אבל אם רואים שזה בסדר?
ועוד שאלה- כמה ישובים צמודים עם עירוב שמחבר. הרב של אחד מהם אמר שעושה שיתוף לכולם. שואל מישהו מאחד הישובים האם יכול לעשות בברכה? במ"ב שס"ח כ"א כותב שאם יש ספק על העירוב שבבית הכנסת יעשה האדם עירוב נוסף בלי ברכה. אבל שם מדובר שבעיקרון רצה להיות קשור לבית כנסת. ואילו כאן בשאלה, הישוב השני כלל לא רוצה את הזיכוי של הישוב הראשון, אם כן - האם יברך?
עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).
א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
אגב, "לא מכובד" אינה סיבה להוריד מעיקר דין נט"י. בדיוק באותה מידה שאם יש לו כלי פלסטיק קשיח, ש(לכה"פ)לא ראוי לקחת כלי חד פעמי.
ב. בבית יוסף אורח חיים סימן תעא: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קכה) דקטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה". כך כתבו כל האחרונים ואחרוני האחרונים. אין מי שהקל יתר ע"כ.
ג. פשוט!
עזריאל ברגר כתב:מן הדרום כתב:שאל מישהו- האם צריך להחליף את המצות כשעושים שיתוף/עירוב ע"פ, אמנם ברמ"א ומ"ב שסח נשמע שהמ מתקלקל וכו', אבל אם רואים שזה בסדר?
ועוד שאלה- כמה ישובים צמודים עם עירוב שמחבר. הרב של אחד מהם אמר שעושה שיתוף לכולם. שואל מישהו מאחד הישובים האם יכול לעשות בברכה? במ"ב שס"ח כ"א כותב שאם יש ספק על העירוב שבבית הכנסת יעשה האדם עירוב נוסף בלי ברכה. אבל שם מדובר שבעיקרון רצה להיות קשור לבית כנסת. ואילו כאן בשאלה, הישוב השני כלל לא רוצה את הזיכוי של הישוב הראשון, אם כן - האם יברך?
א. אין תקנת חז"ל של החלפה בערב פסח. אבל כך רגילים, בין השאר כדי שיהיה זמן קבוע ולא ישכחו.
בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני יש שיטה כזו בראשוני אשכנז (כמדומני מובא בדבקרי רבינו אב"ן או בדברי רבינו אבי"ה נכדו) שהיו שורפים את מצות העירוב של השנה הקודמת, לשיטתם בעניין אפיית מצה בע"פ אחר חצות.
עזריאל ברגר כתב:בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני יש שיטה כזו בראשוני אשכנז (כמדומני מובא בדבקרי רבינו אב"ן או בדברי רבינו אבי"ה נכדו) שהיו שורפים את מצות העירוב של השנה הקודמת, לשיטתם בעניין אפיית מצה בע"פ אחר חצות.
אם תמצא מקור - נשמח ללמדו...
יבנה כתב: ועי׳ כאן https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/05/13-3.pdf עמ׳ 4 סעיף ו׳ וגם בהערה 12 בענין מח׳ ראב״ן וראבי״ה. כותרת המאמר הוא ״ברכה על עירוב חצרות כשהפת הקודמת עדיין קיימת״, מאת מנחם גורדון.
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
ב. מותר להאכיל מצות בערב פסח לקטן אפילו כבן עשר, כל שלא הגיע למצוות (מפורש בכל הפוסקים שאני מכיר שאסור, החל מגיל שהילד מבין את סיפורי יציאת מצרים).
ג. כתם שעל בגד בשבת - מותר לשפוך עליו מעט מים ולנקותו (למיטב ידיעתי - העושה כן חייב חטאת).
א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
אגב, "לא מכובד" אינה סיבה להוריד מעיקר דין נט"י. בדיוק באותה מידה שאם יש לו כלי פלסטיק קשיח, ש(לכה"פ)לא ראוי לקחת כלי חד פעמי.
ב. בבית יוסף אורח חיים סימן תעא: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קכה) דקטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה". כך כתבו כל האחרונים ואחרוני האחרונים. אין מי שהקל יתר ע"כ.
ג. פשוט!
א. הרעיון לקחת מהברז החם - יפה מאוד. אם כי בפועל המים לא מגיעים מתוך הכלי אלא מתוך הצינורות שאין תורת כלי עליהם לכאורה, והוי כנוטל מכלי שבור, שמכיוון שהמים מגיעים ממקום בכלי שאין תורת כלי עליו - נחשב כמי שאינו נוטל מכלי.
ומתוך דבריך אפשר לומר ששמע השומע לגבי נטילת ידיים שחרית שיש מקום להקל, ומשם טעה בתרתי - הן שסבר שאין זו קולא אלא "הידור", והן שהקיש מנט"י שחרית לנט"י לסעודה.
ב. אכן בדיוק להלכה הזאת התכוונתי. יישר כח.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:בשבת האחרונה שמעתי יהודי אחד - נראה חכם-בעיניו - שאמר כמה חידושים הלכתיים בשם רבנים שונים, שחלקם נראה לי כי אינם נכונים.
אבל רציתי לשאול, שמא יש דעה שסוברת כדבריו בחלק מהם:
א. נטילת ידיים לסעודה - עדיף ליטול ישירות מהברז, ולא מנטלא, כי הספל הרבה פעמים מלוכלך, ואין זה מכובד (למיטב ידיעתי - ברז רגיל אין תורת כלי עליו כי הוא מחובר לקרקע ואין הנטילה מועילה ממנו אפילו בדיעבד, מלבד מה שאין המים היוצאים ממנו יכולים להגיע לכל שטח היד בבת אחת, ומלבד השאלה אם פתיחת הברז נחשבת כח-גברא).
...
א. עדיפות ודאי שאין מאחר ואינו כלי. אם איתא, מהברז של החם שיורד מתוך כלי- "הדוד".
עם זאת בשו"ע (סימן ד סעיף ז) "טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הגה. מיהו אינו מעכב". וכו'.
ובמשנ"ב שם סקט"ז: "אינו מעכב - ר"ל דיעבד לענין הברכה ויוכל לברך ענט"י או אפילו לכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר אבל היכא דאפשר טוב להקפיד".
ובפסקי תשובות כאן (אות ג) למד מהמשנ"ב הזה: "וכשאין לו כלי רשאי ליטול ידיו בלא כלי מברז המים וכדומה, ולברך על נטילת ידים". ועוד למד: "ויש אומרים שלא יברך כשנוטל בלא שפיכה בכלי על ידיו". (הערה 48 סידור הרב, מאמ"ר סק"ב, ישועות יעקב סק"ב, שו"ת לב חיים ח"א סי' ס"ג, וכן הכריע בכה"ח סקכ"ז).
...
א. הרעיון לקחת מהברז החם - יפה מאוד. אם כי בפועל המים לא מגיעים מתוך הכלי אלא מתוך הצינורות שאין תורת כלי עליהם לכאורה, והוי כנוטל מכלי שבור, שמכיוון שהמים מגיעים ממקום בכלי שאין תורת כלי עליו - נחשב כמי שאינו נוטל מכלי.
ומתוך דבריך אפשר לומר ששמע השומע לגבי נטילת ידיים שחרית שיש מקום להקל, ומשם טעה בתרתי - הן שסבר שאין זו קולא אלא "הידור", והן שהקיש מנט"י שחרית לנט"י לסעודה.
...
א. ראשית, מאחר והדוד הגיע לבנין לאחר שסיימו את הבניה ולא כחלק מהבניה, כמו"כ עומד בפנ"ע (דלא כיתר צינורות המים הרגילים המחוברים לקרקע) מדוע אין תורת כלי עליו. שנית: צינור זה לא ככלי שבור מאחר ובדיעבד ניתן ליטול גם מבקבוק שפיו צר.
*לא הבנתי מדוע חילקת בין נט"י שחרית לבין לשל סעודה?
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:כן. זהו בדיוק גדר "איסור הנאה" ו"רוצה בקיומו".
הדין לפרטיו נמצא בפוסקים בהלכות יין נסך, ואולי הובא גם בקיצור בהלכות פסח.
אבל זה לא שלו. התורה אסרה הנאה דווקא שלך. לדוג' אין איסור לראות או שיהיה ברשותך חמץ של גוי.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:חבל נחלתו יד יד
לא בדוק
סימן יד הובלת חמץ בפסח
איתן נוי כתב:מי המחבר?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:רבי יעקב אפשטיין
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 51 אורחים