◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[האמת אדרוש]

הא שלא הותר לעשות ספק ספיקא בידים כמדומה הוא מכח שאין מבטלין איסור לכתחילה. האם מצינו שמותר לגרום ספק ספיקא כשאין כוונתו ל״ביטול״?
למשל אם יש פרי בחשש מיעוט המצוי של תולעים, אם א״א לבודקו, האם מותר לבשלו אם בלא״ה הפרי צריך בישול?

[זיז שדי]

ראובן ביקש משמעון לגבות כסף שכירות מגוי, ושמעון טעה וחשב שהגוי חייב לראובן יותר ממה שהיה חייב בעצם. ולכן ביקש מהגוי סכום של כמאה דולר נוספים ממה שהגוי היה חייב, והנה הגוי טעה (או הוטעה) ושילם אותם מאה דולר, והנה ראובן לא גר באותו עיר ששמעון גר בה ולכן שמעון שלח את הכסף ביד מיודעם לוי הגר בעיר של ראובן. (וקיבל רשותו של ראובן לכך)
והנה לפני שהגיע הכסף ליד ראובן נודע לשמעון על טעותו, וכעת הוא מבקש מלוי את המאה דולר ע"פ תוס' כתובות צט ד"ה ואמר, ונפסק כן להלכה, שכשהוטעה הגוי הכל לשליח, אך לוי טוען שלא זכה בזה שמעון, והוא הפקר ויכול לזכות בו, וראובן טוען שמאחר שהמעות יצאו מרשות שמעון אם כן הם שלו שע"מ כן שלחם.
היכי נדיינו דייני להאי דינא?

[איתן נוי]

1. מי שהיה צריך לנקביו באמצע שמונה עשרה, והתעכב בבית הכסא למשך זמן ארוך, ובודאי שהה כדי לגמור את כולה. האם כשישוב להמשיך התפילה צריך להתחיל מתחילת התפילה?
2. בכה"ג שהיה עם תפילין רש"י, האם ראוי שישוב להניחם שוב, ולענין הברכה ימשמש ויברך שוב לאחר התפילה אף שתכף חולצן כדי להניח תפילין דרבינו תם, וא שמא יניח מיד ר"ת?

[איתן נוי]

האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?

מה הוא אמינא שלא יוכל? וכי התחייב לשאול לזמן מסויים, וכי מי שירצה לפרוע הלוואתו קודם זמן הפירעון לא יהיה הדין הכי?

[כדכד]

1. מי שהיה צריך לנקביו באמצע שמונה עשרה, והתעכב בבית הכסא למשך זמן ארוך, ובודאי שהה כדי לגמור את כולה. האם כשישוב להמשיך התפילה צריך להתחיל מתחילת התפילה?
2. בכה"ג שהיה עם תפילין רש"י, האם ראוי שישוב להניחם שוב, ולענין הברכה ימשמש ויברך שוב לאחר התפילה אף שתכף חולצן כדי להניח תפילין דרבינו תם, וא שמא יניח מיד ר"ת?

לכאורה לפי פסק הרמ"א שבשהה כדי לגמור כול מחמת אונס צריך להתחיל מההתחלה ה"ה הכא
לענין תפלין לכאורה עליו להניח תפלין דרש"י שהרי זה מה שמניחים בשעת התפילה ותפילתו עד עתה לא עלתה לו שהרי צריך לחזור

[עזריאל ברגר]

האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?

מה הוא אמינא שלא יוכל? וכי התחייב לשאול לזמן מסויים, וכי מי שירצה לפרוע הלוואתו קודם זמן הפירעון לא יהיה הדין הכי?

ההו"א היא מצד שהתחייב לשמור את החפץ למשך הזמן.

והראיה מהלוואה - היא מה שציינתי לעיל.

[עושה חדשות]

האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?

מה הוא אמינא שלא יוכל? וכי התחייב לשאול לזמן מסויים, וכי מי שירצה לפרוע הלוואתו קודם זמן הפירעון לא יהיה הדין הכי?

ההו"א היא מצד שהתחייב לשמור את החפץ למשך הזמן.
והראיה מהלוואה - היא מה שציינתי לעיל.

לגבי שאר שומרים כתבו האחרונים (תומים מחנ"א וכו') דשומר חינם אינו יכול לחזור בו ואילו שומר שכר הוי כפועל דיכול לחזור בו בחצי היום. ושאלתי אני על השואל.

[עזריאל ברגר]

האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?

מה הוא אמינא שלא יוכל? וכי התחייב לשאול לזמן מסויים, וכי מי שירצה לפרוע הלוואתו קודם זמן הפירעון לא יהיה הדין הכי?

ההו"א היא מצד שהתחייב לשמור את החפץ למשך הזמן.
והראיה מהלוואה - היא מה שציינתי לעיל.

לגבי שאר שומרים כתבו האחרונים (תומים מחנ"א וכו') דשומר חינם אינו יכול לחזור בו ואילו שומר שכר הוי כפועל דיכול לחזור בו בחצי היום. ושאלתי אני על השואל.

את זה לא ראיתי כשחיפשתי.
והדעת נותנת ששואל עדיף משומר שכר ובוודאי יכול לחזור בו, וע"פ הכללים שנתבארו בהלכות שכירות-פועלים ובהלכות החזר-הלוואה.

[איתן נוי]

האם שואל יכול לחזור בו באמצע זמן השאלה
להחזיר את החפץ למשאיל ולהיפטר משמירתו וחיוב אונסים?

מה הוא אמינא שלא יוכל? וכי התחייב לשאול לזמן מסויים, וכי מי שירצה לפרוע הלוואתו קודם זמן הפירעון לא יהיה הדין הכי?

ההו"א היא מצד שהתחייב לשמור את החפץ למשך הזמן.

והראיה מהלוואה - היא מה שציינתי לעיל.

ממתי שואל מתחייב לשמור חפץ? כשכבר שואל מתחייב בחמור ביותר, אבל מכאן ועד שלא יוכל לחזור בו מה ההו"א. נשמע קצת המצאה.

[עזריאל ברגר]

ממתי שואל מתחייב לשמור חפץ?.

ממתי שחכמים הכלילוהו בארבעה שומרים.

[איתן נוי]

ממתי שחכמים הכלילוהו בארבעה שומרים.

אין כזה חיוב שהוא חייב לקחת חפץ ולהחיל על עצמו דיני שואל. אלא שכשישאל, יחולו עליו חיובי שואל.
ומכאן לנ"ל, כל עוד שהוא בגדר שואל-היינו מחזיק בחפץ, שפיר שייכים בו כל דיני שואל. אך כשיחליט לסיים את השימוש, אין כל חיוב לשאול לזמן מסויים. ולכן יחזיר ויפקע ממנו דיני שאלה.

[באמונתו]

חדושי הר"ן - בבא מציעא צט, א:

ומיהו בשוכר, כי היכי דמהני ליה משיכה שאין משכיר יכול לחזור בו, הכי נמי שאין שוכר יכול לחזור בו, דכיון דשכירות מילתא דמהני לתרויהו הוא, השוו בה חכמים מדתן, שהקנה לשוכר ולמשכיר,
אבל בשואל, מסתברא דנהי דמשמשך אין משאיל יכול לחזור בו, שואל יכול לחזור בו, דעיקר שאלה לצרכו של שואל, וכדאמרינן לעיל דכל הנאה שלו, הילכך אם בא לחזור הרשות בידו,
אבל הרא"ה ז"ל כתב, שאף בשואל השוו מידותיהן, ואינו יכול לחזור בו, דאע"ג דאם רצה לחזור לרשות בעלים מחזיר, דליכא למימר שיהא מחויב לשמור בע"כ, מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב, ולא אמרינן דלהוי כמחזירה לאחר ימי שאילתה כיון שחזר בו.

[איתן נוי]

יש"כ.
שים לב היטב ללשונו הק' של הרא"ה: "מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב".
א"כ תיפוק ליה מדין נאנס. ומהו א"כ לפי"ז השוו מידותיהן?
הלוא הגע בעצמך, אילו היה כותב הרא"ה השוו מידותיהן ותל"מ, ודאי היה דרוש לימוד והבנה וכי זו גזירת הכתוב?! אך אף כעת יש להבין לפי הנ"ל מהו השוו מידותיהן?

[עושה חדשות]

חדושי הר"ן - בבא מציעא צט, א:

תודה רבה!


________________


בסעודת שבע ברכות, האם אפשר שאחד מהמשתתפים יזמן, ויענו לו כולם, ויברך הוא לבדו ברכהמ"ז ושבע ברכות, אבל שאר המסובין ימשיכו את הסעודה ולא יברכו עמו כעת ברכהמ"ז אלא רק בגמר הסעודה. או שמא א"א בכה"ג לברך שבע ברכות.

והדבר נוגע למעשה באופן שרוצים להמשיך את הסעודה אחרי השקיעה של היום השביעי, אבל לא רוצים להפסיד את הז' ברכות, ולכן יש להציע שא' יברך וכל השאר ימשיכו את סעודתם. אם אריך למיעבד הכי.

[חלא בר חמרא]

מנחת חינוך מצוה ס' אות ו'- 'ונראה פשוט דהשואל יכול לחזור בתוך הזמן ואינו דומה לשאר שומרים המבואר בסי' רצ"ג דא"י להכריח לקבל תוך הזמן דאמר ליה קבלת השמירה עד הזמן, דשם הוא לטובת המפקיד אבל כאן הזמן הוא לטובת השואל ע"כ יכול לחזור תוה"ז ודינו כמו בע"ח ע' סי' ע"ד. וכן שוכר דינו ג"כ כשואל וה"ל כלוה, עי' סי' ע"ד דהזמן לטובת הלוה, והכא נמי.'
ובהערות מכון ירושלים ציינו לדברי הנמו"י בב"מ שם שהם כעין ד' הר"ן.

[עזריאל ברגר]

יש"כ.
שים לב היטב ללשונו הק' של הרא"ה: "מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב".
א"כ תיפוק ליה מדין נאנס. ומהו א"כ לפי"ז השוו מידותיהן?
הלוא הגע בעצמך, אילו היה כותב הרא"ה השוו מידותיהן ותל"מ, ודאי היה דרוש לימוד והבנה וכי זו גזירת הכתוב?! אך אף כעת יש להבין לפי הנ"ל מהו השוו מידותיהן?

הלשון קצת דחוקה, ודעתי נוטה שלא אמר "אבל" לחלוק אלא לפרש.

[איתן נוי]

הן אמת שצריך הבנה בלשון הרא"ה. ועכ"פ לא מסתברא מילתא לחייב להשאיר חפץ ברשותו ולא להשיבו עד תום.... והמחדש כן יצטרך לנמק הדברים.

[כדכד]

יש"כ.
שים לב היטב ללשונו הק' של הרא"ה: "מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב".
א"כ תיפוק ליה מדין נאנס. ומהו א"כ לפי"ז השוו מידותיהן?
הלוא הגע בעצמך, אילו היה כותב הרא"ה השוו מידותיהן ותל"מ, ודאי היה דרוש לימוד והבנה וכי זו גזירת הכתוב?! אך אף כעת יש להבין לפי הנ"ל מהו השוו מידותיהן?

לא הבנתי מהו "תיפוק לי' מדין נאנס"
אין דין "נאנס" מצד עצמו
הדין הוא ששואל חייב באונסים
אם לא היה נאנס לא היה על מה לחייב
עתה שנאנס הנידון הוא אם הוא עדיין שואל וחייב באונסים או שכלתה שאלתו ונחשב שהחזיר כבר

[איתן נוי]

נכון מאוד. ודין זה ידענו גם בלי להשוות מידותיהן. אז מה בא לחדש הרא"ה. תתבונן היטב במילים ותבין הערתי.

[כדכד]

לא נכון
השוואת המידות היא השוואת המידות בין השומרים בין שואל לשוכר שהר"ן כתב לפני כן שיש הבדל בזה בין שואל לשוכר ששוכר משועבד להסכם השכירות ואינו יכול להחליט להקדים את החזרה ושואל כן יכול להקדים את החזרה כיוון שההשאלה היא רק' לטובתו
וע"ז כתב הר"ן בשם הרא"ה שהשוו מידותיהם של השומרים וגם שואל משועבד למה שסיכמו מראש
מה שהזכיר נאנס הוא כדי להגדיר באיזה מצב יש השלכה הלכתית מענין זה

[באמונתו]

לא, אלא "השוו מידותיהם" ר"ל שחכמים השוו מידת שואל למשאיל, כמו בשוכר ומשכיר, שהקניין הינו "דו סטרי", היינו מחייב שני הצדדים בשווה.
כשם שאין המשכיר יכול לחזור בו, כן השוכר.
כשם שאין המשאיל יכול לחזור בו - כן השואל.

[הפשוט בפשטותו]

שאלה בקובץ מצורף

[כדכד]

לא, אלא "השוו מידותיהם" ר"ל שחכמים השוו מידת שואל למשאיל, כמו בשוכר ומשכיר, שהקניין הינו "דו סטרי", היינו מחייב שני הצדדים בשווה.
כשם שאין המשכיר יכול לחזור בו, כן השוכר.
כשם שאין המשאיל יכול לחזור בו - כן השואל.

עיינתי שוב בחי' הר"ן שהביא מר ואכן מר צודק בפירושו ואני טעיתי
אולם עדיין מה שהביא "נאנס" הוא רק כדי להסביר מה הנפקותא מכך שלא כלתה שאלתו

[יעקל]

שמעתי אומרים שזוג שנישא ללא סידור חו"ק כדת וכדין באיזו עירייה - האישה צריכה גט באם ירצו להתגרש. האם זה נכון ?

ומה עם כתובתה ?

[איתן נוי]

שמעתי אומרים שזוג שנישא ללא סידור חו"ק כדת וכדין באיזו עירייה - האישה צריכה גט באם ירצו להתגרש. האם זה נכון ?

ומה עם כתובתה ?

אם לא היה חופה וקידושין הוי אומר שזה היה רק טקס/מסיבה אך הם לא נשואים.
ולכבוד מה כתובה?

[איתן נוי]

לא נכון
השוואת המידות היא השוואת המידות בין השומרים בין שואל לשוכר שהר"ן כתב לפני כן שיש הבדל בזה בין שואל לשוכר ששוכר משועבד להסכם השכירות ואינו יכול להחליט להקדים את החזרה ושואל כן יכול להקדים את החזרה כיוון שההשאלה היא רק' לטובתו
וע"ז כתב הר"ן בשם הרא"ה שהשוו מידותיהם של השומרים וגם שואל משועבד למה שסיכמו מראש
מה שהזכיר נאנס הוא כדי להגדיר באיזה מצב יש השלכה הלכתית מענין זה

מה הסיבה ששוכר לא יכול לקצר את זמן השכירות?

[יעקל]

שמעתי אומרים שזוג שנישא ללא סידור חו"ק כדת וכדין באיזו עירייה - האישה צריכה גט באם ירצו להתגרש. האם זה נכון ?

ומה עם כתובתה ?

אם לא היה חופה וקידושין הוי אומר שזה היה רק טקס/מסיבה אך הם לא נשואים.
ולכבוד מה כתובה?

שמעתי אומרים שאם יש חיי אישות לכל דבר לעין כל ובעילה לשם נישואין - תצטרך הגט

[כדכד]

לא נכון
השוואת המידות היא השוואת המידות בין השומרים בין שואל לשוכר שהר"ן כתב לפני כן שיש הבדל בזה בין שואל לשוכר ששוכר משועבד להסכם השכירות ואינו יכול להחליט להקדים את החזרה ושואל כן יכול להקדים את החזרה כיוון שההשאלה היא רק' לטובתו
וע"ז כתב הר"ן בשם הרא"ה שהשוו מידותיהם של השומרים וגם שואל משועבד למה שסיכמו מראש
מה שהזכיר נאנס הוא כדי להגדיר באיזה מצב יש השלכה הלכתית מענין זה

מה הסיבה ששוכר לא יכול לקצר את זמן השכירות?

התבאר לעיל בחי' הר"ן שהובא לעיל באשכול שכיוון שהשוכר והמשכיר סיכמו על השכירות שיש בה תועלת לשניהם אין אחד מהם יכול לשנות בלא הסכמת חברו
אלא שבשואל סבר הר"ן שכיון שהמשאיל אינו נהנה מההשאלה הרי שתנאי משך ההשאלה יהיו באחריות השוכר בלבד.
הערה: עיין בהודעות קודמות שהרב באמונתו הסביר את השוואת המידות שברא"ה אחרת מאיך שכתבתי בהודעה שציטט מר כאן והוא צודק

[איתן נוי]

שמעתי אומרים שאם יש חיי אישות לכל דבר לעין כל ובעילה לשם נישואין - תצטרך הגט

לא ידוע לי כזה דבר צריך בקי בתחום שיענה ע"כ.
בכ"א מה שזכור לי שתקנת חכמים היא שלא נקראת נשואה בלי חופה וקידושין. אולי מה שאתה מציע זה לפני תקנת חז"ל.

[הבאר ההיא]

זו היא שאלת נישואין אזרחיים שדנו הפוסקים בדורות שלפנינו.

חפשו באוצר נישואין אזרחיים ותמצאו אלפי תוצאות.

כמובן כל השאלה היא בשחיו חיי אישות.

[עזריאל ברגר]

בואו נוציא את שאלת הנישואין האזרחיים מהסיפור, ונדון לגוף הדברים:
אם אינני טועה, קיי"ל שהמגרש את אשתו וחזר וכנסה לתוך ביתו (לא "בפונדקי" אלא לביתו בקביעות) - הרי היא בחזקת שבא עליה לשם קידושין וחייבת גט.
האם בכגון דא (וכגון שכבר שילם לה את כתובתה הראשונה) חייב לשלם לה עיקר-כתובה, או שלגבי כתובה אין אומרים שהיא נחשבת נשואה לו, או שמא הוא יכול לטעון המוציא מחבירו עליו הראיה וכדו'?

[יעקל]

ר' עזריאל, איפה נמצאת שמעתין דמגרש וחזר וכנס ?

[עזריאל ברגר]

שו"ע אבן העזר סימן קמט, ושם נתבאר שחייבת גט שני בוודאי, ולא עיינתי בנו"כ לברר אם חייב בכתובתה ובשאר התחייבויות שמחויב בעל לאשתו, או שהיא רק בחזקת ארוסה ולא נשואה.

[עזריאל ברגר]

שאלה שעלה על הפרק הערב בביתי : גבי מצות שכתוב ע"ג האריזה "חמץ" שניתן למצאם בשווקים ובחוצות ובחנויות ושטעמם כטעם מצות המצווה דליל שימורים, איך צריך לנהוג בכה"ג ממוצאי חג הפורים עד ליל י"ד בניסן ?

בפשטות - אם מותר מדינא לאכלן בערב פסח אז אין צורך להימנע מהן מצד המנהג, ואם אסור - אז ראוי להימנע.
אגב, כמדומני שרוב קהילות ישראל נמנעות מאכילת מצות מר"ח ניסן ולא מפורים.

[איתן נוי]

יהודי בא לצאת מביתו בשבת, ונשבר המפתח בתוך הצילינדר באופן שא"א לשלוף ביד בדרך רגילה רק ע"י דחיפת סכין פנימה ולאט לאט לגרור החוצה. האם אין בזה משום תיקון בשבת, הלוא סו"ס לא היתה רגילות מבעוד יום?
אמר לי שהשיבו לו (הרב אברהם בן חיים, כמו"כ הרכב יהודה נקי-מעין אומר) שמותר להוציא כי הדלת לא מקולקלת וזה רק "הסרת מונע" כי זה מקומו של המפתח. ולענין מוקצה טענו שזה כלאחר יד.
מה הביאור בזה?

[איתן נוי]

יהודי בא לצאת מביתו בשבת, ונשבר המפתח בתוך הצילינדר באופן שא"א לשלוף ביד בדרך רגילה רק ע"י דחיפת סכין פנימה ולאט לאט לגרור החוצה. האם אין בזה משום תיקון בשבת, הלוא סו"ס לא היתה רגילות מבעוד יום?
אמר לי שהשיבו לו (הרב אברהם בן חיים, כמו"כ הרכב יהודה נקי-מעין אומר) שמותר להוציא כי הדלת לא מקולקלת וזה רק "הסרת מונע" כי זה מקומו של המפתח. ולענין מוקצה טענו שזה כלאחר יד.
מה הביאור בזה?

דעת הגר"ד טהרני שליט"א וכמו"כ ר' אברהם בן חיים וכן ר' יהודה נקי (מעין אומר) שמותר דהוי רק הסרת מונע.
וצ"ע מדוע הסרת מונע זו בכיסויי קרקעות לא חשיב למתקן מנא דהא הדלת לא ראויה כשיש שבר בצילינדר וכל בר בי רב מבין שלא סגי בנשיפה קלה כדי להוציא חתיכת ברזל זו. ומדוע מותר? אשמח לדעת החכמים כאן.

[באמונתו]

לדוגמא, אם אבן גדולה וכבדה נמצאת ליד הדלת, שא"א לפתוח הדלת ללא הסרת האבן (עם הרגל), מתקן מנא?!

[איתן נוי]

לדוגמא, אם אבן גדולה וכבדה נמצאת ליד הדלת, שא"א לפתוח הדלת ללא הסרת האבן (עם הרגל), מתקן מנא?!

אנחנו הלוא מבינים שאבן או כסא אינם קלקול. ולכן אני חושב שכשיש קלקול בדלת כאן כבר יכנס מתקן מנא.
אך אני נבוך בבירור עניין זה.

[באמונתו]

אין כאן "קלקול בדלת", רק גוף זר תקוע בה, המעכב ומונע נעילתה.

[עזריאל ברגר]

אך מצאנו שהסרת גוף-זר יכולה להיחשב כמתקן כלי:
בהסרת אבק/טל מעל בגד שחור!