סיפור מופלא על רבינו החזו"א

[מענה איש]

פניני תפילה.png

לא נראה שאפשר לבנות ע"ז יותר מידי בכדי לערער את הידוע.
עכ"פ לרשימה הארוכה והמכובדת של המקבלים את הסיפור, צירפת גם את הגר"מ גרינמן.

למה השואל לא אמר לגרי''ש שזה מסופר על החזו''א

[לענין]

לא היה לי פנאי לקרוא את כל האשכול הנפלא.
אך לענ"ד, יש משהו שצריך לתקן בבסיס.
חתן פטור גם היום מקריאת שמע!!! כן כן כן!!!
רק כלפי חשש יוהרא, אמרינן דהואיל וממילא כולם לא מכוונים, לכן גם חתן שיקרא זה לא נקרא חשש יוהרא, כי יודעים שקרא כמו כולם דהיינו בלי כוונה.

לע"ע כה"צ וכתבתי לפו"ר.

[מגדל]

בספר החדש שיצא לאור על החזו"א מפנקסיו של הרב שטיינברג זצ"ל, יש סיפור מעניין מאד אשמח לשמוע חוו"ד החו"ר דפה שליט"א.

וכה מספר שם הרב שטיינברג, שהחזו"א אמר לי אתה תראה כעת שאני אוכל תפוח ולא מברך, וזה בגלל שאין לי כח לברך. עכ"ד המספר שם.
והנה זה ודאי שמהסיפור הנורא הזה, אנו למדים איך היה רבינו החזו"א מברך ברכת בפה"ע פשוטה, וזה עלה לו ביגיעה גדולה עד כדי שלא יכול היה לברך [ומבואר שם שזו היתה אצלו יגיעה יותר מאשר הלימוד ע"ש].

אבל מה שפלא בסיפור הזה,
שהרי להסביר הסבר שלם למה אינו מברך היה לו כח, ולומר את ברכת בפה"ע הוא פחות מילים ולזה אין לו כח?.

אלא מה,
שלברך כמו החזו"א זו יגיעה גדולה הרבה יותר מהמילים שכן אמר.

וכאן הבן התם שואל,
כלום לא מחוייב החזו"א אם אינו יכול לברך כמו החזו"א, לכל הפחות לברך כמוני? הלא זה בדיוק מה שקורא איתנו בכל קריאת שמע, שהחתן היה פטור בזמנים מקרי"ש לפי שלא יכול היה לכוון, אבל השתא בלאו הכי אין זה פוגם בכונה שלנו, ומדוע לגבי ברכה לא נימא כן ג"כ, וכי על ברכה שאנו מברכים אין שם ברכה, שלכל הפחות יתחייב בה החזו"א.

ידוע שכשהסטייפלער ראה איזה ספר סיפורי צדיקים מהסוג שנפוץ היום, וראה שהיה כתוב שם שהחזו"א היה בינוני בכשרונו, וזכה למה שזכה רק מחמת התפילה, כתב בשולי הגליון "לשון הרע ושקר גמור".
אם כן אין לנו אלא להפטיר "לשון הרע ושקר גמור".

[עושה חדשות]

בהבנת הפטור של חתן מקרי"ש, ולמה לא יתחייב לקרות בכוונה פחותה, וכו'.
כדאי לעיין בס' הרופא לשבורי לב, (שיחותיו של הגר"ה זאקס), פרשת בלק מאמר צ, "לא כזבו בו".

[כדכד]

לא היה לי פנאי לקרוא את כל האשכול הנפלא.
אך לענ"ד, יש משהו שצריך לתקן בבסיס.
חתן פטור גם היום מקריאת שמע!!! כן כן כן!!!
רק כלפי חשש יוהרא, אמרינן דהואיל וממילא כולם לא מכוונים, לכן גם חתן שיקרא זה לא נקרא חשש יוהרא, כי יודעים שקרא כמו כולם דהיינו בלי כוונה.

לע"ע כה"צ וכתבתי לפו"ר.

אני לא חושב שמר צודק.
מה שאני זוכר הוא שכיוון שירדה רמת הכוונה הרי שרמת הכוונה המקובלת היום היא כזו שגם חתן יכול לכוון.
לא מצינו שחתן היום יכול לומר שאינו רוצה לקרוא ק"ש כי לא יכוון לדברי מר היה צריך רק לומר לו שאינו חייב להמנע מהקריאה.
ז"ל השולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ע:
"אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את הבתולה קורא". וכתב המשנה ברורה שם בס"ק יד: "קורא - ר"ל חייב לקרות ועם ברכותיה כדין וגם מתפלל דכיון שחייב בק"ש חייב בתפלה ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא שמראה שמכוין בכל שעה". כנראה מה שכתב בסוף שאםאינו קורא מיחזי כיוהרא גרמה למר להבין שמדובר פה רק מצד יוהרא. ולא היא, אלא שחיב לקרוא וחשש יוהרא הוזכר כלפי מי שאינו רוצה לקרוא בלבד.

[לענין]

לא היה לי פנאי לקרוא את כל האשכול הנפלא.
אך לענ"ד, יש משהו שצריך לתקן בבסיס.
חתן פטור גם היום מקריאת שמע!!! כן כן כן!!!
רק כלפי חשש יוהרא, אמרינן דהואיל וממילא כולם לא מכוונים, לכן גם חתן שיקרא זה לא נקרא חשש יוהרא, כי יודעים שקרא כמו כולם דהיינו בלי כוונה.

לע"ע כה"צ וכתבתי לפו"ר.

אני לא חושב שמר צודק.
מה שאני זוכר הוא שכיוון שירדה רמת הכוונה הרי שרמת הכוונה המקובלת היום היא כזו שגם חתן יכול לכוון.
לא מצינו שחתן היום יכול לומר שאינו רוצה לקרוא ק"ש כי לא יכוון לדברי מר היה צריך רק לומר לו שאינו חייב להמנע מהקריאה.
ז"ל השולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ע:
"אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את הבתולה קורא". וכתב המשנה ברורה שם בס"ק יד: "קורא - ר"ל חייב לקרות ועם ברכותיה כדין וגם מתפלל דכיון שחייב בק"ש חייב בתפלה ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא שמראה שמכוין בכל שעה". כנראה מה שכתב בסוף שאםאינו קורא מיחזי כיוהרא גרמה למר להבין שמדובר פה רק מצד יוהרא. ולא היא, אלא שחיב לקרוא וחשש יוהרא הוזכר כלפי מי שאינו רוצה לקרוא בלבד.

אכן זו מחלוקת ראשונים. בתוס' בברכות כתוב כמו שאמרתי. וראיתי להדגיש זאת (למרות שידעתי שיש בזה מח', ואינני מבין את דעת החולקים כיצד משתנה דינא דגמרא) כיון שכולם יודעים רק את השיטה השניה.

ובכן -
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ע
חתן הכונס הבתולה פטור בין ביום בין בלילה ד' ימים וד' לילות הראשונים אם לא עשה מעשה ומשם ואילך חייב אפי' אם לא עשה מעשה וכונס האלמנה חייב ואם רצה חתן להחמיר ע"ע ולקרות קאמר ת"ק הרשות בידו רשב"ג אומר שאינו רשאי ד)ופסק א"א ז"ל כרשב"ג וכן פסק ר"ח ורב אלפס פסק כת"ק וכ"ש האידנא שאפי' שאר כל אדם ה)אין יכולין לכוין כל כך שאין חילוק בין חתן לשאר כל אדם וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו מכוונין אבל עכשיו אפי' שאר כל אדם אינו יכול לכוין ג]והרמב"ם ז"ל כתב כל מי שפטור מלקרות ק"ש אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות קורא והוא שתהא דעתו מיושבת עליו אבל אם היה זה הפטור מבוהל ותמה אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו:

פרישה אורח חיים סימן ע אות (ה
אין יכולין לכוין שאין כל כך חילוק וכו'. כך היא גירסת ספרי גם בדפוס ר' אברהם מפראג הגירסא כן ונראה לי עיקר ובא לומר לך שהאידנא כיון שגם שאר אדם אינו מכוין להכי אין כל כך חילוק בין חתן לשאר אדם פירוש אבל ודאי חילוק בקצת מיהא איתא דשאר כל אדם חייב בקריאת שמע וחתן פטור ואם ירצה קורא ואין בו משום יוהרא:

[יושב ירושלים]

ככלל, נראה שהענין דומה יותר ל'הבא מן הדרך לא יתפלל ג' ימים' [עירובין סה.], שהוא גם פטור מתפילה וגם איסור להתפלל באופן זה, והפוסקים פסקו דהאידנא אין נזהרים בזה [טור צח בשם מהר"ם מרוטנבורג], וכאן לא שייך לומר מידת חסידות וכדו' דהא מדין התלמוד אסור להתפלל כך, [ובאמת צ"ע קצת דהלא כבר נתבאר בתלמוד [שם] דבזמן הגלות כולם אין מכוונים], וע"כ דס"ל כהיסוד הנ"ל.

[כדכד]

לא היה לי פנאי לקרוא את כל האשכול הנפלא.
אך לענ"ד, יש משהו שצריך לתקן בבסיס.
חתן פטור גם היום מקריאת שמע!!! כן כן כן!!!
רק כלפי חשש יוהרא, אמרינן דהואיל וממילא כולם לא מכוונים, לכן גם חתן שיקרא זה לא נקרא חשש יוהרא, כי יודעים שקרא כמו כולם דהיינו בלי כוונה.

לע"ע כה"צ וכתבתי לפו"ר.

אני לא חושב שמר צודק.
מה שאני זוכר הוא שכיוון שירדה רמת הכוונה הרי שרמת הכוונה המקובלת היום היא כזו שגם חתן יכול לכוון.
לא מצינו שחתן היום יכול לומר שאינו רוצה לקרוא ק"ש כי לא יכוון לדברי מר היה צריך רק לומר לו שאינו חייב להמנע מהקריאה.
ז"ל השולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן ע:
"אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את הבתולה קורא". וכתב המשנה ברורה שם בס"ק יד: "קורא - ר"ל חייב לקרות ועם ברכותיה כדין וגם מתפלל דכיון שחייב בק"ש חייב בתפלה ואם אינו קורא מיחזי כיוהרא שמראה שמכוין בכל שעה". כנראה מה שכתב בסוף שאםאינו קורא מיחזי כיוהרא גרמה למר להבין שמדובר פה רק מצד יוהרא. ולא היא, אלא שחיב לקרוא וחשש יוהרא הוזכר כלפי מי שאינו רוצה לקרוא בלבד.

אכן זו מחלוקת ראשונים. בתוס' בברכות כתוב כמו שאמרתי. וראיתי להדגיש זאת (למרות שידעתי שיש בזה מח', ואינני מבין את דעת החולקים כיצד משתנה דינא דגמרא) כיון שכולם יודעים רק את השיטה השניה.

לא מצאתי כדברי מר בתוס' בברכות. אם מר ידע שיש מחלוקת לא היה לו לכתוב בסתם אף שאינו מבין את השיטה השניה שכולם יודעים אותה שכן יכול להיות בזה מכשול כלפי אותם שהיו פוסקים כשיטה השניה שהם יודעים ואילו מדברי מר בהודעה הראשונה היה משמע שאין דעה כזו.
דינא דגמרא (ליתר דיוק כאן דין המשנה) משתנה פעמים רבותת לפי הענין והזמן ודוגמא נתן הרב יושב ירושלים כאן.
לעצם הענין אני כל לא בטוח שיש מחלוקת ראשונים בזה לאידך גיסא והמקור היחידי שנתן מר שכתוב בו בהדיא כדבריו הוא הפרישה שאינו נמנה על הראשונים

[עושה חדשות]

אחזיר לך שאלה דומה: אדם מחוייב לקיים מצוה דאו', והדרך היחידה לקיימה זה רק אם יעבור על 'ענין' כל שהו, בלא סרך איסור כלל. לדוג', אם הוא ידור נדר מסויים אז יתאפשר לו לקיים מצוה דאו', אבל מאידך הרי הפסוק אומר טוב אשר לא תידור וכו'. מה היית אומר לו? עכשיו תעיין בבקשה בגמ' מנחות דפ"א.

מה דעתכם על הדוגמא? מה באמת הביאור בגמ' שם?

ראיתי היום גמרא כעי"ז, פסחים דף פט ע"א, ועי"ש בתוד"ה הני מילי דיעבד.

[שומע ומשמיע]

בהבנת הפטור של חתן מקרי"ש, ולמה לא יתחייב לקרות בכוונה פחותה, וכו'.
כדאי לעיין בס' הרופא לשבורי לב, (שיחותיו של הגר"ה זאקס), פרשת בלק מאמר צ, "לא כזבו בו".

תוכל להעלות?

[שבור לב]

.