שאלות קצרות בהלכות ריבית

[יהודה בן יעקב]

לד]
מה הדין ריבית מאוחרת בדרך קנס?

ואסביר;
וצ"ע למה אין כאן את ההיתר של ריבית דרך קנס, וכמו שאם הקציצה היתה חלה דאין בזה איסור ריבית, השתא נמי דאסמכתא לא קניא אבל הם לא ידעו מזה ובשל כך הוא אכל פירות, סו"ס הן לא אכלן אלא בתורת קנס. אלא בהכרח (אולי) דבריבית מאוחרת ל"ש ההיתר של 'דרך קנס' ורק אם יש חלות חיוב של קנס ממש זה מתיר את הריבית. וזה חידוש. מה דעתכם?

שער דעה (בסוף שער משפט) סימן קסג ס"ק ו

אבל הכא דמיירי שבשעת הלואה לא קנו מידו על זה שבאם לא יתן לו מעות לזמן פלוני שיתחייב לו ליתן לו פירות אז כשער של עכשיו רק שהתנו כן בדברים בעלמא כסתם פסיקה שבש"ס, וא"כ פשיטא שמן הדין אינו חייב לשלם לו הפירות אז כשער היוקר דהא הוי אסמכתא שהתנה שאם לא ישלם לו לזמן פלוני יתן לו פירות אז כשער של עכשיו אף שיתייקר דזה אין בידו דדרך השערים להשתנות וגזים כדאיתא בחו"מ סי' (ר"ז) [רכ"ז ס"ט], וגם בלאו הכי לא נתחייב לגמרי דהא מעות אינן קונות אף שנותן לו מעות על הפירות בלי שום תנאי, וא"כ אם נותן לו פירות אח"כ לזמן שקבע לא שייך לומר דהוי דרך קנס ולאו אגר נטר הוא דכיון שאינו מחויב מן הדין לשלם לו והוא נותן לו פירות בזול לא גרע מרבית מאוחרת דאסור מדרבנן אף שנותן לו מרצונו הטוב, כן היה נראה נכון מאוד ליישב קושית הריטב"א והיא שיטת האחרונים כאן.

וכ"כ ביד אברהם יורה דעה סימן קסג סעיף א

ולא הוה להו לסתום אלא לפרש דצריך לומר דמיירי שלא אמר לו מעכשיו, אבל אם אמר לו אם לא אתן לך לזמן פלוני אתן לך מעכשיו ולזמן העיכוב פירות בשער של עכשיו שרי, וכמבואר להדיא בסימן קע"ז סעיף י"ד בהג"ה, ע"ש. וכן משמע בריטב"א פרק איזהו נשך [שם סה, ב ד"ה מתני'], ע"ש:

וכן מבואר גם בשולחן ערוך הרב יורה דעה הלכות ריבית והלכות עיסקא סעיף מו

[עושה חדשות]

לה]

טבלה מסכמת שמצאתי לפני כמה שנים באחד העלונים (אינני זוכר פרטים) לסיכום סוגיית משכנתא.
אם יש למישהו הערות, (או מידע על הגאון המופלא עורך הסיכום הנ"ל), נא לא ימנע.

משכנתא.pdf

(5.55 MiB) הורד 145 פעמים

[עושה חדשות]

לו]

נשאלתי למעשה;
ראובן ביקש ללוות משמעון, נתן שמעון בידו של ראובן אלף דולר, והתנה איתו כך; אם בתאריך שנה מהיום -המועד שקבעו לפירעון- יהיה שער הדולר כמו היום או גבוה מכך, איגלאי מילתא שההלוואה היתה לפי דולר, ויחוייב להחזיר אז ג"כ אלף דולר. (ואין בכך איסור של סאה בסאה כי היה לראובן בביתו עוד דולרים). ואילו אם יתברר לבסוף שהדולר יירד באותו זמן מערכו הנוכחי, אז מעיקרא לא ניתנו הדולרים בהלוואה אלא כפיקדון בידו עד שיילך לחלפן וימיר בשקלים, והשקלים הם אלו שניתנים בהלוואה. (באופן שאין נידון של ריבית מצד הטירחה ללכת לחלפן או תשלום העמלה, כי ישלם לו ע"ז בנפרד וכד'). האם יש בכך איסור ריבית.

והשבתי לאסור ע"פ דברי הרמ"א בסי' קסב ס"ב בשם הריב"ש שאוסר הלוואת סאה בסאה שאין בה צד הפסד.

האם התשובה נכונה או שיש מקום לחלק?

[עזריאל ברגר]

לפי מה שמקובל להחשיב את הדולרים בארה"ק כפירות - אז המקרה שהוא מתאר זה בדיוק מה שמתואר ברמ"א שם, שאסור.
ובעיקר טעמו של הרמ"א עומד במלוא תוקפו: יש כאן הלוואה שהמלווה בה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד!

[עושה חדשות]

לז]

באופן שאכילת פירות המשכנתא אסורה מדאו' או מדרבנן, ובאים להשיב את הריבית, להוציאה בדיינים או לצאת ידי שמים. האם התשלום הוא לפי שווי הפירות שאכל בפועל, או שמחזיר לפי השווי של זכות בקרקע לאכילת פירות. [ואולי יש בזה חילוק בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי].

[עושה חדשות]

לח]
המוכר דירה (בנויה) ומציע ללוקח שאם ישלם בפעימה הראשונה סכום גדול יותר, יוזיל לו משום כך את מחיר הדירה. האם יש כאן איסור של פסיקה בהוזלה, או ששייך לומר את ההיתר של 'יש-לו'. (הצד להחמיר, כי אולי אין בזה מי שפרע, ואולי ל"ש היתר של יש-לו במכירת דבר מבורר כאשר מעכב להדיא את חלות המכירה, ושורש לזה הוא מדברי התוס' במגילה דף כ"ז וכהבנת החוו"ד והרעק"א בכו"ח שאסרו מכירה 'בדמים הללו' ולא התירו משום יש-לו). ואולי יש לאסור גם משום דהוי 'מפרש' וכשיטת רבינו ישעיה שפסק הרמ"א שאין היתר בפסיקה בהוזלה במפרש גם אם יש-לו. האם העירו בזה.

[אני מודה מאד לכל המשיבים כאן].

[עזריאל ברגר]

מסברא ראשונית - הרי זו ריבית קצוצה, שהרי בפעימה הראשונה נותן לו כסף ואינו מקבל כלום (אפילו לא "קנה כשיעור מעותיך").
אבל אינני מספיק בקי בהלכות ריבית...

[יהודה בן יעקב]

לח]
המוכר דירה (בנויה) ומציע ללוקח שאם ישלם בפעימה הראשונה סכום גדול יותר, יוזיל לו משום כך את מחיר הדירה. האם יש כאן איסור של פסיקה בהוזלה, או ששייך לומר את ההיתר של 'יש-לו'. (הצד להחמיר, כי אולי אין בזה מי שפרע, ואולי ל"ש היתר של יש-לו במכירת דבר מבורר כאשר מעכב להדיא את חלות המכירה, ושורש לזה הוא מדברי התוס' במגילה דף כ"ז וכהבנת החוו"ד והרעק"א בכו"ח שאסרו מכירה 'בדמים הללו' ולא התירו משום יש-לו). ואולי יש לאסור גם משום דהוי 'מפרש' וכשיטת רבינו ישעיה שפסק הרמ"א שאין היתר בפסיקה בהוזלה במפרש גם אם יש-לו. האם העירו בזה.

ראה כאן סעיף א והערה 34, שכתב לאסור ע"פ שי' ר' ישעיה.

[יהודה בן יעקב]

לז]

באופן שאכילת פירות המשכנתא אסורה מדאו' או מדרבנן, ובאים להשיב את הריבית, להוציאה בדיינים או לצאת ידי שמים. האם התשלום הוא לפי שווי הפירות שאכל בפועל, או שמחזיר לפי השווי של זכות בקרקע לאכילת פירות. [ואולי יש בזה חילוק בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי].

בעיקר הנידון לא מצאתי.
יל"ע אם הנפק"מ בזה במציאות הוא רק באכילת פירות שדה, או גם בשכירות בית וכדו' יש חילוק בין אם קיבל זכות בבית לשכירותו לבין אם קיבל את שכירות הבית.
ובנידון זה (אם קיים) ראיתי לשון בחוות דעת באורים סימן קעב ס"ק ב

אמנם אם השכירו המלוה לאחרים וקיבל שכר, ודאי דחייב להחזיר השכר לבעלים להך דעה דסבירא ליה דמשכנתא בלא נכייתא הוי רבית קצוצה

ומבו' דפשיטא ליה שהוא לפי השכירות שקיבל בפועל.

[עושה חדשות]

לכאו' זה אותו נידון גם בבית (האם יש מקום לחלק?) ויש"כ על הדברים.

[עושה חדשות]

לט]

הפוסקים נקטו שבזמנינו מטבע הדולר בארץ ישראל, אינו טבעא אלא פירא, ונוהג בו האיסור של סאה בסאה וכו'. אמנם לא ראיתי מפרשים במי הדבר תלוי, וכגון אם המלווה גר בארה"ב והלווה באר"י, או אולי הדבר תלוי במקום בו נמצא הכסף בשעת חלות ההלוואה, אבל מה יהיה הדין בהעברות בנקאיות, איך נקבע הדבר. וגם לא נתפרש לי אם הדבר תלוי בשעת ההלוואה או בשעת הפירעון, וכגון באופן שמתכננים לעקור דירתם בין ההלוואה לפירעון וממילא ישתנה אצלם דין טבעא ופירא ביחס לזה.

[יהודה בן יעקב]

יש הרבה להאריך בכל זה בכמה וכמה אופנים כפי שפירטת, וכן לענין הלואה במטבע אחד ופרעון במטבע אחר.
לענין הלואה במקום אחד ופרעון במקום אחר, נחלקו פוסקי זמנינו, בברית יהודה (עיקרי דינים פרק י"ג סעיף י"ב) מצריך מטבע של מקום הפרעון, אך בנתיבות שלום (סי' קס"ב ס"א אות כג) מצריך מטבע של מקום ההלוואה, ובתורת רבית (פרק י"ט סעיף י"ד) כתב שאם הוי מטבע במקום הלוואה או במקום הפרעון די בכדי להתיר.
מצורף מאמר שכתבתי לפני תקופה, אודות מקרה אחד מהנ"ל

הלואה במקום אחד ופרעון במקום אחר.docx

(30.04 KiB) הורד 97 פעמים

[עושה חדשות]

יש"כ!
צריך גם לברר האם זה תלוי במקום או באנשים (הלווה או המלווה). דהיינו באופן שאמריקאי נמצא בארץ לימים ספורים, האם הדולר נחשב אצלו עדיין כטבעא, או שהמקום גורם שהכסף שבידיו נחשב כעת פירא, ואולי גם הדולרים שלו בביתו בניו יורק נחשבים אצלו עכשיו כפירא כל זמן שהוא נמצא בארץ ישראל. ועוד הרבה יש לחקור בזה, ולכאו' זה ענין מאד מצוי בזמנינו.

[עושה חדשות]

מ]
שאלה בסוגיא של משכנתא. לכאו' פשוט הוא ש'אתרא דמסלקי' היינו כשהלווה פורע את החוב. נפלאתי לראות שלכאו' ברמב"ן וריטב"א דף ע"ג: מבואר דרק בדיני הגויים כן הדין שא"א לסלק עד שיביא מעות, וכעי"ז ברשב"א תש' חדשות סי' רעח. ממש פלא.

[יהודה בן יעקב]

ראה מש"כ בזה ב'קובץ ראשונים - רוח ברור' שם.

רמבן עג, ב.pdf

(1.73 MiB) הורד 122 פעמים

ריטבא עג, ב.pdf

(5.24 MiB) הורד 122 פעמים

[עושה חדשות]

ד]
אקדים כי ככל הנראה שאלתי אינה נכונה, אך הית''ע וללומדו אני צריך.

היות והיתר העיסקא מבוסס על דמי התפשרות קבועים בין המשקיע למתעסק, והבנק מעלה את המשכנתא / מסגרת האשראי / הלוואת אשראי ברגע לפי החלטה שרירותית של נגיד בנק ישראל, לכאו מוכח מזה שאין כל קשר בין הרווחים לגובה הרבית שהמתעסק משלם - היינו הרווחים שקיבל, שהרי כלל ההלוואות במשק עלו כתוצאה מהחלטה ומקביעה של ערך הכסף.

א''כ מדוע אי''ז סותר להית''ע. הרי מוכח מכך שהריבית במשק זהה שאין בזה כל קשר לרווחים אלא לרבית הכללית.

אין לי ידע בכלכלה, אבל אני מניח שלא מדובר בהחלטה שרירותית של הנגיד אלא בהתאם למציאות ולשווי הכסף ולגובה הרווחים והמדד וכו', וא"כ אולי זה מוצדק לראות את זה עדיין כסכום התפשרות.

- שאלת תם; למה בהית"ע בזמנינו (כבר מאז ר' מענדיל מקראקא) משתמשים בפגא מלוה ופלגא פקדון, ולא קובעים (כהצעת התרוה"ד) שהכל יהיה פיקדון אבל לפי כללי הנאמנות וההתפשרות וכו', לכאו' זה ודאי יותר טוב כשאין שום צד מלוה. האם יש בזה חיסרון כל שהוא יותר מאשר אם חציו מלוה?

[יהודה בן יעקב]

- שאלת תם; למה בהית"ע בזמנינו (כבר מאז ר' מענדיל מקראקא) משתמשים בפגא מלוה ופלגא פקדון, ולא קובעים (כהצעת התרוה"ד) שהכל יהיה פיקדון אבל לפי כללי הנאמנות וההתפשרות וכו', לכאו' זה ודאי יותר טוב כשאין שום צד מלוה. האם יש בזה חיסרון כל שהוא יותר מאשר אם חציו מלוה?

כתב הריטב"א [בבא מציעא דף סח עמוד א]

והוי יודע שאין דין זה אלא בסתם עיסקא אבל אם כל העסק קיבל המתעסק באחריותו בתורת מלוה אסור לקבל ממנו מן הריוח כלום ורבית קצוצה היא, וכן אם העסק כולו אצלו בתורת פקדון גמור אפילו יקיים לו כל ריוח שבעולם אין כאן רבית אלא מתנה הוא דיהיב ליה שאין רבית אלא במלוה, וזה ברור אבל אין להערים בדבר זה

[עושה חדשות]

אם כולו פיקדון זה יותר הערמה מאשר אם רק מחצה פקדון?

[יהודה בן יעקב]

כן. למה שיעבוד עבור שכר טירחה מועט?
כשיש פלגא מלוה, הרי הוא עובד כדי להרויח מחצית מהרווחים לעצמו.

[עושה חדשות]

אם הכל פיקדון, אז שכר הטירחה הוא יותר גדול מאשר אם רק חצי פיקדון. הרי רוב הרווחים מעליית ערך הדירה והשכירות וכו' לוקח הלווה (השומר) ורק מיעוט נוטל הבנק. [ושמא י"ל דסו"ס אם הלווה יצליח להוכיח בעדים ושבועה את הפסד הקרן -כמו שלא קרה אף פעם- אז יש הבדל אם הבנק מפסיד חצי או הכל].

[עושה חדשות]

מא]

נסתפקתי במלווה המתנה שבתמורה להלוואה ימנע הלווה מלעשות דבר מסויים המפריע לו (שאין לו זכות לתבוע כן ע"פ דין), האם הוי ריבית. וחיפשתי קצת ואת אשר מצאתי הבאתי כאן, אם יש עוד אשמח לדעת.

טוב טעם ודעת למוהרש''ק.png (78.94 KiB) נצפה 5607 פעמים

הגרד''ל בהקדמת ספר כללא דריביתא.png (24.24 KiB) נצפה 5607 פעמים

[על קצה הקולמוס]

ד]
אקדים כי ככל הנראה שאלתי אינה נכונה, אך הית''ע וללומדו אני צריך.

היות והיתר העיסקא מבוסס על דמי התפשרות קבועים בין המשקיע למתעסק, והבנק מעלה את המשכנתא / מסגרת האשראי / הלוואת אשראי ברגע לפי החלטה שרירותית של נגיד בנק ישראל, לכאו מוכח מזה שאין כל קשר בין הרווחים לגובה הרבית שהמתעסק משלם - היינו הרווחים שקיבל, שהרי כלל ההלוואות במשק עלו כתוצאה מהחלטה ומקביעה של ערך הכסף.

א''כ מדוע אי''ז סותר להית''ע. הרי מוכח מכך שהריבית במשק זהה שאין בזה כל קשר לרווחים אלא לרבית הכללית.

אין לי ידע בכלכלה, אבל אני מניח שלא מדובר בהחלטה שרירותית של הנגיד אלא בהתאם למציאות ולשווי הכסף ולגובה הרווחים והמדד וכו', וא"כ אולי זה מוצדק לראות את זה עדיין כסכום התפשרות.

- שאלת תם; למה בהית"ע בזמנינו (כבר מאז ר' מענדיל מקראקא) משתמשים בפגא מלוה ופלגא פקדון, ולא קובעים (כהצעת התרוה"ד) שהכל יהיה פיקדון אבל לפי כללי הנאמנות וההתפשרות וכו', לכאו' זה ודאי יותר טוב כשאין שום צד מלוה. האם יש בזה חיסרון כל שהוא יותר מאשר אם חציו מלוה?

בדיני ריבית המצויים להגר"מ שטרנבוך שיו"ל שוב לאחרונה עם קונטרס אחרון מחתנו הגאון הרב יששכר שרייבר שליט"א.
בהקדמה לספר מאריך, שכיום למעשה לעשות הכל כפיקדון ראה שם באריכות.
מצורף בזה הקטע מתוך המבוא לספר.

קיצור דיני רבית המצוים עמ' ו.PNG (66.35 KiB) נצפה 5594 פעמים

[עושה חדשות]

יש"כ לכל העונים.

מב]

אם המלווה מתנה עם הלווה שיפרע לו בהקדם חוב אחר שהוא חייב לו ומתעכב מלפורעו, מקובל לומר דאי"ז ריבית כיון שהוא חייב לעשות כן בלא"ה. (וכן באופן שמתנה עימו שישמור שבת וכד' וכפי שהובא כאן).
ויל"ע באופן שהחוב הקודם הוא תלוי בפלוגתא, וכגון שהלווה הזיקו בעבר היזק שהוא תלוי בפלוג' הפוס' אי חייב בתשלום ע"ז, ונפטר משום דין המע"ה או כי יכול לומר 'קים לי' כהפוטרים, או יותר מכך אם באמת הדבר תלוי בפלוג' בין רבו של הלווה לרבו של המלווה, (אשכנזי וספרדי),
וכעת המלווה מתנה עימו שנותן לו הלוואה רק אם ישלם לו את החוב ההוא, ואדרבה המלווה אומר עכשיו 'קים לי' שאתה כן חייב, ואין כאן חוב נוסף שאני תובע תמורת ההלוואה כי אם החוב ההוא שאתה באמת חייב לי. (או במקרה הקודם, מה הדין אם הלווה נוהג כהמקילים לפתוח בקבוקים בשבת והמלווה מתנה שמעתה לא יפתח).
לכאו' מצד המלווה אין כאן ריבית, שהרי לשיטתו הלווה מחוייב כן בלא"ה, ואילו מצד הלווה יש כאן ריבית.

[יהודה בן יעקב]

לענין המקרה הראשון המוזכר, חוב שמתעכב מלפורעו, הדברים מפורשים בחדושי הריטב"א בבא מציעא דף עה עמוד א [הו"ד בכנה"ג סי' קס הגב"י יז]

והוי יודע שאם היה לו אצל חברו גזל או חוב שאינו בטוח מותר להלוות לו ע"מ שיפרע לו אותו גזל או חוב שאין כאן רבית כלל דמאי דמוסיף ליה לוה מדידיה הוא דיהיב ליה וזה ברור.

במקרה השאלה הנ"ל באופן שאומר קים לי, לא הבנתי למה אין כאן רבית למלוה, הא מ"מ לא היה מקבל ממון זה משום שהלווה יכול לומר קים לי, ואף בבי"ד אינם יכולים להוציא ממון זה, מאחר שהוא טוען קים לי.

[עושה חדשות]

בזכות שהעתקת את לשון הריטב"א זכיתי לשני דברים,

א] שמתי לב ללשונו של הריטב"א "חוב שאינו בטוח", מאי האי? אולי כעין דברינו הנ"ל?

ב] בחיפוש באוצה"ח ראיתי שבשו"ת בית דוד שאלוניקי יו"ד סי' פא הוסיף על דברי הריטב"א דה"ה כשהלווה זכה בחוב הקודם ע"י קים לי.

[יהודה בן יעקב]

בפשטות "חוב שאינו בטוח" היינו שיש ספק אם יהיה ביד הלווה לשלמו.

לדוגמא, ראה לבוש חושן משפט סימן פג סעיף ב
ואפילו אומר הלוה בפירוש לא אפרע לך אלא מחוב פלוני שיש לך ערב, והמלוה אומר לא אקבלם אלא בחוב פלוני שאיני בטוח ממנו כל כך, הדין עם המלוה,

[יהודה בן יעקב]

ב] בחיפוש באוצה"ח ראיתי שבשו"ת בית דוד שאלוניקי יו"ד סי' פא הוסיף על דברי הריטב"א דה"ה כשהלווה זכה בחוב הקודם ע"י קים לי.

לא ראיתי שם כן. הוא אמנם מסתפק בזה, אך לא מכריע להתיר, אלא במקרה שהלווה שיקר בטענתו וע"פ דין מגיע לו

בית דוד1.png (54.84 KiB) נצפה 5534 פעמים

בית דוד2.png (6.69 KiB) נצפה 5534 פעמים

מלבד כל הנ"ל, למה לא נאסור משום נשך בלא תרבית, שהרי הלווה היה פטור, ועכשיו מחייבו לשלם

[עושה חדשות]

תודה על הערותיך הצודקות!
(אולי צריך לעשות רשימה של נשך בלא תרבית וכו').

כג]
להלוות כסף לבחור נושר ע"מ שיתפלל במנין וכד' או לבחור בישיבה קטנה בתנאי שלא יעשן, וכל כיו"ב. ראיתי בספרו של הרב וינד - ספר התשובות ח"ב שאלה מה (ושאלה מז) שנקט לאסור בזה, גם באופן שהמלווה הנ"ל אין לו ריוח של כבוד או כסף מהצלחתו החינוכית, ופלפל שם בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו וכו', [ועי"ש עוד מה שהביא מחי' ר' מאיר שמחה להק' על שיטת האוסרים 'הלויני ואלוך']. ולענ"ד נראה לדון שאין בזה חשש איסור, שהרי המלווה אינו תובע ואינו זוכה שום דבר בעבור עצמו, אלא אדרבה ב' טובות הוא עושה ללווה, הא' שמלווה לו והב' שכופה עליו להתנהג בדרך טובה, ומה שייך כאן איסור ריבית.

לכאו' יש לאסור בזה ג"כ, עפ"ד הט"ז סי' קס סק"ח "אם אומר לו אמור לפלוני שיתן לך מתנה ואלוה לך ממילא ניחא ליה ההיא אמירה ואילולי זאת היה נותן פרוטה לאחר שיאמר אמירה זאת והוי רבית גמור", וה"ה הכא.

[עושה חדשות]

ב]
ראובן הודיע לשמעון שהוא מחזיק עבורו כסף מזומן שנשלח אליו וכו' אלא שהם גרים בערים נפרדות וזה טירחה גדולה לשמעון להגיע לראובן וגם אין אפשרות להעביר דרך הבנק וכו'. כעת ביקש לוי משמעון אם יש לו כסף להלוות לו לתקופה קצרה, אמר לו שמעון סע לראובן וקח ממנו את הכסף בהלוואה ממני עבורך. האם יש בזה חשש של ריבית?

כעת ראיתי בט"ז קעג,כד. זה לשונו; ...דהלוקח טרח בשביל עצמו כדי שיגיע מעות לידו ואין זה שכר הלואה אלא הוא טורח לעצמו ומשתדל לו מן הפירות מעות ואף על גב דגם להמוכר יש הנאה מזה אין זה אוסר במידי כיון שגם להלוקח יש הנאה וזה פשוט...

וכיו"ב יש בדברי הט"ז בסי' קעז סק"ט, אמנם יש לעיין דבסי' קעז האחרונים חלקו עליו, עי' חוו"ד ושע"ד, ויל"ע אם יחלקו גם על דבריו בסי' קעג.

[עושה חדשות]

מג]

ישנם מוסדות צדקה המנהלים מסחר -לא חוקי- בנתינת קבלות לצורכי מס תמורת אחוז מסויים מהריוח, וכגון אם אדם נותן להם אלף שח מוציאים לו קבלה על תרומה של אלף שח, ובדרך עקיפה מחזירים לו 950 שח. נמצא שהמוסד נשתכר 5 אחוז, והנותן השתכר מהחזרי מס הכנסה את כל ההחזר הרגיל פחות חמש אחוז. (אכמ"ל בכך שהדבר אסור וגורם חילול ש"ש ורדיפה גדולה לכלל מוסדות הצדקה). אירע והמוסד היה זקוק להלוואה, לפיכך הציעו לנותן שיחזירו לו את כל הסכום לאחר זמן, ואת הקבלה הפוטרת ממס יקבל כרגיל ללא שום ניכוי אחוזים. מסברא היה נראה לי שיש כאן ריבית דאו', שבתמורה להלוואה מקבל קבלת מס בלי לשלם עליה כמקובל. אבל שמועה שמעתי שיש רבנים שנקטו שאין בכך איסור ריבית. ואיני יודע טעמם.

[עזריאל ברגר]

מג]

ישנם מוסדות צדקה המנהלים מסחר -לא חוקי- בנתינת קבלות לצורכי מס תמורת אחוז מסויים מהריוח, וכגון אם אדם נותן להם אלף שח מוציאים לו קבלה על תרומה של אלף שח, ובדרך עקיפה מחזירים לו 950 שח. נמצא שהמוסד נשתכר 5 אחוז, והנותן השתכר מהחזרי מס הכנסה את כל ההחזר הרגיל פחות חמש אחוז. (אכמ"ל בכך שהדבר אסור וגורם חילול ש"ש ורדיפה גדולה לכלל מוסדות הצדקה). אירע והמוסד היה זקוק להלוואה, לפיכך הציעו לנותן שיחזירו לו את כל הסכום לאחר זמן, ואת הקבלה הפוטרת ממס יקבל כרגיל ללא שום ניכוי אחוזים. מסברא היה נראה לי שיש כאן ריבית דאו', שבתמורה להלוואה מקבל קבלת מס בלי לשלם עליה כמקובל. אבל שמועה שמעתי שיש רבנים שנקטו שאין בכך איסור ריבית. ואיני יודע טעמם.

מו"ח אומר על דברים כאלה, שהם סומכים על "ההיתר של רב הונא", דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו וכו' (הובא בכ"מ בש"ס, ובפרט בקידושין דף כ עמוד א אמרו שיורד עד שלווה בריבית...).

[עושה חדשות]

לא]
...מצוי שיש ב' שכנות שעושות ביניהם תורנות בייביסיטר, כגון מי מוציא את הילדים של שתיהן מהגן, יום א' גברת שרה ויום ב' גברת רבקה, או מתחלקות כה"ג בב' הימים של ראש השנה כדי ללכת לביהכ"נ וכד', אמנם לשרה יש יותר ילדים מרבקה, (פער משמעותי שבודאי גם משלמים עליו יותר וכו'), ולכאו' הוי כנכש עימי ואעדור עימך וכו' דאסור. ושמעתי שהתירו בזה משום שהסיבה שרבקה שומרת לשרה על יותר ילדים, זה לא בגלל ששרה שמרה קודם, אלא גם אם רבקה היתה שומרת ראשונה ושרה שניה היו עושות כך...

ראה בס' מגילת ספר (איזנטל) בנספח האחרון, ממש בענין זה.

לט]
הפוסקים נקטו שבזמנינו מטבע הדולר בארץ ישראל, אינו טבעא אלא פירא, ונוהג בו האיסור של סאה בסאה וכו'. אמנם לא ראיתי מפרשים במי הדבר תלוי, וכגון אם המלווה גר בארה"ב והלווה באר"י, או אולי הדבר תלוי במקום בו נמצא הכסף בשעת חלות ההלוואה, אבל מה יהיה הדין בהעברות בנקאיות, איך נקבע הדבר. וגם לא נתפרש לי אם הדבר תלוי בשעת ההלוואה או בשעת הפירעון, וכגון באופן שמתכננים לעקור דירתם בין ההלוואה לפירעון וממילא ישתנה אצלם דין טבעא ופירא ביחס לזה.

השאלה היא כמובן גם לענין דינא דהזהב קונה את הכסף וכו' אם הדבר תלוי במוכר או בלוקח וכן הלאה.

[עושה חדשות]

מד]
האיסור של ריבית הוא על נטילת תוספת על הקרן בשל המתנת המעות, אבל ריבית דרך קנס אין בה איסור דאו'. יש לשאול מה הדין כאשר המלווה דורש תוספת ממון בפירעון, אבל לא בעבור אגר נטר דהיינו המעות הבטלות אצל הלווה, אלא כפיצוי על צד הסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה. (מסתמא זה אסור, אבל למה זה לא כמו ריבית דרך קנס, הרי זה לא אגר נטר).


מה]
ראובן ביקש משמעון שישתדל אצל הגמ"ח השכונתי שילוו לו. אבל שמעון לא רצה לפעול אצל הגמ"ח, ולכן נתן כסף משלו לראובן והציג כאילו זה כסף מהגמ"ח. ראובן, שאינו יודע שהמלווה הוא שמעון בעצמו, רצה לגמול טוב לשמעון בעבור השתדלותו, ונתן לו מתנה כ'שכר אמירה'. האם יש בכך איסור ריבית מאחר שהמתנה הגיעה למלווה בעצמו.

[מחשב מסלול]

הלכתי עם חבר לעשות קנייה בחנות טבע
בסיום הקנייה היות ומהירנו ולו היה כרטיס מודעון
קבענו שאני ישלם באשראי ואחרי זה נתחשבן
האם אחרי זה הוא יכול להחזיר יותר
או יש בעיה של ריבית?

[יהודה בן יעקב]

מד]
האיסור של ריבית הוא על נטילת תוספת על הקרן בשל המתנת המעות, אבל ריבית דרך קנס אין בה איסור דאו'. יש לשאול מה הדין כאשר המלווה דורש תוספת ממון בפירעון, אבל לא בעבור אגר נטר דהיינו המעות הבטלות אצל הלווה, אלא כפיצוי על צד הסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה. (מסתמא זה אסור, אבל למה זה לא כמו ריבית דרך קנס, הרי זה לא אגר נטר).

סיכון הכסף הוא חלק ממצות הלואה, וגם ע"ז התורה אסרה ליטול רבית. אולם קנס הוא על איחור בתשלום, מעבר לזמן שניתן ללווה.

[עזריאל ברגר]

הלכתי עם חבר לעשות קנייה בחנות טבע
בסיום הקנייה היות ומהירנו ולו היה כרטיס מודעון
קבענו שאני ישלם באשראי ואחרי זה נתחשבן
האם אחרי זה הוא יכול להחזיר יותר
או יש בעיה של ריבית?

לא ברורים הפרטים, אבל - הוא צריך להחזיר את מה שהוא קיבל, ולא יותר.

[עזריאל ברגר]

מה]
ראובן ביקש משמעון שישתדל אצל הגמ"ח השכונתי שילוו לו. אבל שמעון לא רצה לפעול אצל הגמ"ח, ולכן נתן כסף משלו לראובן והציג כאילו זה כסף מהגמ"ח. ראובן, שאינו יודע שהמלווה הוא שמעון בעצמו, רצה לגמול טוב לשמעון בעבור השתדלותו, ונתן לו מתנה כ'שכר אמירה'. האם יש בכך איסור ריבית מאחר שהמתנה הגיעה למלווה בעצמו.

הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו!!!
וכ"ש הלוואה שלא יכשילנו באיסורי ריבית...

[יוסף רובין]

מה]
ראובן ביקש משמעון שישתדל אצל הגמ"ח השכונתי שילוו לו. אבל שמעון לא רצה לפעול אצל הגמ"ח, ולכן נתן כסף משלו לראובן והציג כאילו זה כסף מהגמ"ח. ראובן, שאינו יודע שהמלווה הוא שמעון בעצמו, רצה לגמול טוב לשמעון בעבור השתדלותו, ונתן לו מתנה כ'שכר אמירה'. האם יש בכך איסור ריבית מאחר שהמתנה הגיעה למלווה בעצמו.

הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו!!!
וכ"ש הלוואה שלא יכשילנו באיסורי ריבית...

לכאו' אין איסור אלא אם נותן למלוה מחמת הלואה. שאם נותן למלוה דבר שהיה נותן גם לולא ההלואה, אין בו איסור.
וכ"ש אם אינו יודע שהוא המלוה.

[עזריאל ברגר]

מה]
ראובן ביקש משמעון שישתדל אצל הגמ"ח השכונתי שילוו לו. אבל שמעון לא רצה לפעול אצל הגמ"ח, ולכן נתן כסף משלו לראובן והציג כאילו זה כסף מהגמ"ח. ראובן, שאינו יודע שהמלווה הוא שמעון בעצמו, רצה לגמול טוב לשמעון בעבור השתדלותו, ונתן לו מתנה כ'שכר אמירה'. האם יש בכך איסור ריבית מאחר שהמתנה הגיעה למלווה בעצמו.

הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו!!!
וכ"ש הלוואה שלא יכשילנו באיסורי ריבית...

לכאו' אין איסור אלא אם נותן למלוה מחמת הלואה. שאם נותן למלוה דבר שהיה נותן גם לולא ההלואה, אין בו איסור.
וכ"ש אם אינו יודע שהוא המלוה.

אבל הוא נותן את זה מחמת ההלוואה!

[עושה חדשות]

מה]

לכאו' אין איסור אלא אם נותן למלוה מחמת הלואה. שאם נותן למלוה דבר שהיה נותן גם לולא ההלואה, אין בו איסור. וכ"ש אם אינו יודע שהוא המלוה.

אבל הוא נותן את זה מחמת ההלוואה!

יש כאן סיטואציה מורכבת. הרי הוא נותן לו מתנה בעבור השתדלותו להשיג הלוואה, השתדלות שלא אירעה בפועל. במקומה ניתנה הלוואה ממנו עצמו, וע"ז אסור לתת מתנות. לענ"ד י"ל דאינו ריבית אלא גזל, כי אם היה הנותן יודע את האמת, לא היה נותן לו מתנה שהרי אינו רוצה לעבור על איסור ריבית. (וקצת יל"ע בד' הריטב"א ב"מ סט: בענין שכר אמירה בריבית הבאה מלווה למלווה).

ד]
אקדים כי ככל הנראה שאלתי אינה נכונה, אך הית''ע וללומדו אני צריך.
היות והיתר העיסקא מבוסס על דמי התפשרות קבועים בין המשקיע למתעסק, והבנק מעלה את המשכנתא / מסגרת האשראי / הלוואת אשראי ברגע לפי החלטה שרירותית של נגיד בנק ישראל, לכאו מוכח מזה שאין כל קשר בין הרווחים לגובה הרבית שהמתעסק משלם - היינו הרווחים שקיבל, שהרי כלל ההלוואות במשק עלו כתוצאה מהחלטה ומקביעה של ערך הכסף.
א''כ מדוע אי''ז סותר להית''ע. הרי מוכח מכך שהריבית במשק זהה שאין בזה כל קשר לרווחים אלא לרבית הכללית.

אין לי ידע בכלכלה, אבל אני מניח שלא מדובר בהחלטה שרירותית של הנגיד אלא בהתאם למציאות ולשווי הכסף ולגובה הרווחים והמדד וכו', וא"כ אולי זה מוצדק לראות את זה עדיין כסכום התפשרות.

אמנם עדיין יש לשאול על היתר עיסקא הנעשה כדי למנוע איסור ריבית של 'פסיקה'. לכאו' המשמעות היא שהתשלום לא ניתן עבור המוצר העתידי אלא כשותפות (בפלגא פיקדון) עם היצרן או הסיטונאי וכד' בעסקיו, ומה שאח"כ -אם תהיה התייקרות- יקבל המשלם מוצר יותר יקר במחיר הזול, אי"ז משום הקדמת המעות, אלא בעבור שותפותו בכל העסק המניב רווחים. אמנם יוצא דבר משונה שסכום ההתפשרות הקצוב ישתנה לפי עליית ערך המוצר, למרות שזה רחוק מלשקף את הריווחיות של העסק, הרי לפעמים אדרבה כשמוצר מתייקר זה אומר שהחנות מרוויחה פחות.

מד]
האיסור של ריבית הוא על נטילת תוספת על הקרן בשל המתנת המעות, אבל ריבית דרך קנס אין בה איסור דאו'. יש לשאול מה הדין כאשר המלווה דורש תוספת ממון בפירעון, אבל לא בעבור אגר נטר דהיינו המעות הבטלות אצל הלווה, אלא כפיצוי על צד הסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה. (מסתמא זה אסור, אבל למה זה לא כמו ריבית דרך קנס, הרי זה לא אגר נטר).

סיכון הכסף הוא חלק ממצות הלואה, וגם ע"ז התורה אסרה ליטול רבית. אולם קנס הוא על איחור בתשלום, מעבר לזמן שניתן ללווה.

יש"כ. העירוני עוד לדברי הכלי יקר ויקרא כה,לו.