מעט דבש כתב:הלום ראיתי בשל"ה (שער האותיות, קדושת הזיווג):שנח. והזהרו במאד, שקודם החופה לא ישב החתן אצל הכלה כנהוג בדור הרע הזה. ולא זו שמושיבין החתן אצל הכלה, אלא אף מחבק ומנשק אותה, אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות. ותמה אני על חכמי הדור, שסובלין את העון הגדול הזה, ובידם למחות ואינם מוחים. לא מיבעיא אם הבתולה באה לכלל נדות, שיש לה וסת, הנה עברי אדאורייתא 'ואל אשה בנדת [טמאתה] לא תקרב' (ויקרא יח, יט), דאסור אפילו קריבה. ואפילו רב פדת ועולא בפרק קמא דשבת (יג א) לא סבירא להו דאורייתא, מכל מקום אמר עולא, לך לך אמרי)ן) לנזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב. אלא אפילו עדיין היא קטנה, מכל מקום החתן בתוקף אהבתו יצרו מתגבר, ובא לידי קרי, וגורם להוצאת זרע לבטלה. ואפילו לא יצא ממנו זרע, מכל מקום אי אפשר שלא יבא לידי קישוי, ורבותינו ז"ל נידו על זה, כמו שאמרו (נדה יג ב), המביא עצמו לידי קישוי הוא בנידוי, נוסף על האיסור שעושה. על כן אתם בנים בניי יצ"ו, וכל הסרים למשמעתי, הנני מזהיר בתוקף אזהרתי, שבל יראה ובל ימצא תועבה זו, והחתן לא ישב אצל הכלה, ולא יגע בה כלל.
הרי שבטהורה אסר רק מחשש הוז"ל.
הוא מדבר על יום חופתה או קודם לכן?