האם מישהו מכיר דוגמה לראשי תיבות של ראשי תיבות, חוץ מ: אד"ש?

[אלי כהן]

אצל חב"ד היה מקובל ונפוץ, בתקופת חייו של הרבי, לכתוב אד"ש - כלומר "אדמו"ר שליט"א" (למרות שאם מפרקים את הראשי תיבות שבתוך הראשי תיבות - אז לכאורה היה מצופה שהפענוח של אד"ש יהיה "אדוננו שיחיה").

זכורני שפעם נתקלתי בעוד דוגמה כזו של ראשי תיבות של ראשי תיבות, אבל לצערי אינני זוכר כעת.

ואגב פעם ראיתי שמישהו שלח מאמר אל כתב-עת מכובד, וכתב: פ"ר, והתכוון "פירש רש"י", ונזף בו העורך - שלא יתכן לכתוב ראשי תיבות של ראשי תיבות.

יש המפענחים את גפ"ת: גמרא, פירוש-רש"י, תוספות; אבל זה כמובן לא נכון, והנכון הוא: גמרא, פירוש (כלומר הפירוש הרגיל המודפס על הדף שהוא בד"כ פירוש רש"י ולפעמים רשב"ם כגון בחלק ממסכת פסחים ובב"ב), תוספות.

אולי מישהו זוכר עוד דוגמאות?

[ארזי ביתר]

מנהג זה מקובל לא רק בחב"ד, כי אם ברוב הקהילות החסידיות.

נתקלתי מספר פעמים בבטאונות של ויז'ניץ, שכתוב 'אש"ל' - כשהכוונה לאדמו"ר שליט"א...

דוגמאות נוספות, לא זכור לי כרגע...

[יעקובי]

יש שיאמרו סת"ם (ויש לדחות). מ"מ יש מציינים לביאור הגר"א ביאה"ג או ביאוה"ג, ולתוס' הרא"ש תוה"ר.

(ראוי להעביר מבית המדרש למטפחת ספרים).

[אלי כהן]

יש שיאמרו סת"ם (ויש לדחות). מ"מ יש מציינים לביאור הגר"א ביאה"ג או ביאוה"ג, ולתוס' הרא"ש תוה"ר.

(ראוי להעביר מבית המדרש למטפחת ספרים).

לגבי סת"ם: אכן צדקת שיש לדחות, שהרי זו משנה ערוכה בגיטין ד ו "ספרים תפילין (ו)מזוזות".

לגבי ביאה"ג או ביאוה"ג: אין זה מוכרח, שהרי הגר"א עצמו מכונה פעמים רבות "הגאון" סתם (בעיקר מצוי במבטא אשכנזי: הגואן"), ולכן מצינו פעמים רבות שכותבים "ביאר הגאון" וכן "ביאור הגאון", כשהכווונה לגר"א: עי' למשל בבן אריה כלאים א ג, שכתב "וע' ביאור הגאון", והמדפיס הכניס את "הגאון" לסוגריים עגולים, והגיה בתוך סוגריים מרובעים: "הגר"א", אבל בהילכות תפילה ד יט - שכח המדפיס לתקן - ונשאר "ביאור הגאון". כיו"ב, בשו"ת זית רענן כרך ב סימן פד, הזכיר את "ביאור הגאון החסיד זצוק"ל" - והעיר המדפיס שהכוונה לביאור הגר"א, אבל שם בסי' יב ס"ק א - שכח המדפיס לבאר אל מה הכוונה שם ב"ביאור הגאון החסיד"; ועיין בפתחי תשובה לאה"ע סי' יז, שמזכיר פעמיים את "ביאור הגאון החסיד מוילנא", ומעי"ז בחידושי רעק"א ליו"ד רסד, ועוד הרבה כיו"ב.

לגבי תוה"ר: נכון, כמו שמצינו למשל בשו"ת עמק הלכה חלק ב סי' כ, וייש"כ.

[נהר שלום]

שלי' במקום שליט"א

[מרדכי וינטרויב]

ר' ישעיה פיק ואחריו מחברים נוספים מכנים את ההגהות על הש"ס 'תיקון כלי שר"ת' שר"ת ראשי תיבות ש"ס רש"י תוספות.

[אלי כהן]

ר' ישעיה פיק ואחריו מחברים נוספים מכנים את ההגהות על הש"ס 'תיקון כלי שר"ת' שר"ת ראשי תיבות ש"ס רש"י תוספות.

כמילתא דבדיחותא ראוי לציין, שהנה כזכור ביקשתי ראשי תיבות של ראשי תיבות, ובעקבות תשובתך - "שר"ת", מתברר לי כעת - כי תשובתך היא בדיוק מה שביקשתי, שהרי מה שביקשתי (ראשי תיבות של ראשי תיבות) זה בעצם "שר"ת", שהרי ראשי תיבות - "של ראשית תיבות" - זה בדיוק שר"ת.

[קומי_אורי]

מצוי מאד באחרונים ח"ר במקום חדושי רשב"א

[ישועה בקרוב]

אצל חב"ד היה מקובל ונפוץ, בתקופת חייו של הרבי, לכתוב אד"ש - כלומר "אדמו"ר שליט"א" (למרות שאם מפרקים את הראשי תיבות שבתוך הראשי תיבות - אז לכאורה היה מצופה שהפענוח של אד"ש יהיה "אדוננו שיחיה").
אילו מישהו זוכר עוד דוגמאות?

מצוי גם אדמוה"ז ופירושו אדמו"ר הזקן.

[אלי כהן]

אצל חב"ד היה מקובל ונפוץ, בתקופת חייו של הרבי, לכתוב אד"ש - כלומר "אדמו"ר שליט"א" (למרות שאם מפרקים את הראשי תיבות שבתוך הראשי תיבות - אז לכאורה היה מצופה שהפענוח של אד"ש יהיה "אדוננו שיחיה").
אולי מישהו זוכר עוד דוגמאות?

מצוי גם אדמוה"ז ופירושו אדמו"ר הזקן.

אדמוה"ז זה ראשי תיבות רגילות: אדוננו מורנו ורבנו הזקן.

[ישועה בקרוב]

צודק.

ואגב באחד הספרים נתקלתי בר"ת "אאאאאאאאא"ה" - מי יודע לפענח?

[אמציה בארי]

א] בכמה ספרים מובא הר"ת 'גר"ש' שפיענוחו גרסת רשב"ם.

ב] אאאאאאאאא"ה - אם אין אומרים אל ארך אפים אין אומרים אב הרחמים.

[אלי כהן]

בכמה ספרים מובא הר"ת 'גר"ש' שפיענוחו גרסת רשב"ם.

זה מובא בחידושי הר"ן לב"ב (כגון בחידושי: דף מט ע"ב רד"ה הא, ודף קב ע"ב רד"ה גמ', ודף קיב ע"א רד"ה אמר, ודף קכה ע"ב רד"ה נכסאי).

ושם הוא קורא לרשב"ם "רבינו שמואל", כגון שם בחידושי דף כט ע"ב ד"ה בשכוני: "רבי' שמואל גריס", ובחידושי פסחים קב ע"א: "ור' שמואל גריס", ועוד.

א"כ פשוט שהמילה "גר"ש" היא ראשי תיבות רגילות: "גרס רבינו שמואל", או "גירסת רבנו שמואל".

[נהר שלום]

רד"ה = רש"י דיבור המתחיל

[לבי במערב]

לתשומת לב: פעמים ש'רד"ה' פירושו 'ריש (או: ראש) דיבור־המתחיל'.

אדמוה"ז זה ראשי תיבות רגילות: אדוננו מורנו ורבנו הזקן.

אך מצוי' יותר הצורה 'אדה"ז', והוא אכן ר"ת שר"ת.

[לכשיבקע]

חזו"א - חזון אי"ש

[מה שנכון נכון]

חבי"ת.

[עזריאל ברגר]

בתניא, ואולי בעוד ספרים העוסקים בפנימיות התורה, יש לפעמים "וכידוע לי"ח" (וכיו"ב) שפירושו: ליודעי ח"ן (חכמה נסתרה - חכמת הקבלה).
וכן זו"ן - לכאורה פירושו ז"א (זעיר אנפין) ונוקבא.

[עזריאל ברגר]

ע"ד אדה"ז/אדמוה"ז/אד"ש - יש גם אדמוה"א/אדה"א, אדהצ"צ, וכל כיוצא בזה.

[נהר שלום]

חזו"א - חזון אי"ש

חזון איש זה לא ר"ת, זה כמו כל שמות הספרים שיש בהם רמז לשם המחבר

[לענין]

בכמה ספרים הוזכרו תוספות הרא"ש בר"ת 'תו"ר'.

[הרב ספריאל]

וכן זו"ן - לכאורה פירושו ז"א (זעיר אנפין) ונוקבא.

זעיר ונוקביה.

[HaimL]

ריא"ז = רבי ישעיה אחרון ז"ל

[תלמיד חברים]

א"ש - אדמו"ר שליט"א. מר"ש - מרן שליט"א [נהוג לכתוב כך בבעלזא].
אריז"ל - [ראשי התיבות פורשו בצורות שונות. ביניהן: אשכנזי רבי יצחק, האלקי רבי יצחק, האדון רבי יצחק, אדוננו רבי יצחק (ויקי')], זכרונו לברכה.

[מטה עז]

אצל חב"ד היה מקובל ונפוץ, בתקופת חייו של הרבי, לכתוב אד"ש - כלומר "אדמו"ר שליט"א" (למרות שאם מפרקים את הראשי תיבות שבתוך הראשי תיבות - אז לכאורה היה מצופה שהפענוח של אד"ש יהיה "אדוננו שיחיה").

זכורני שפעם נתקלתי בעוד דוגמה כזו של ראשי תיבות של ראשי תיבות, אבל לצערי אינני זוכר כעת.

ואגב פעם ראיתי שמישהו שלח מאמר אל כתב-עת מכובד, וכתב: פ"ר, והתכוון "פירש רש"י", ונזף בו העורך - שלא יתכן לכתוב ראשי תיבות של ראשי תיבות.

יש המפענחים את גפ"ת: גמרא, פירוש-רש"י, תוספות; אבל זה כמובן לא נכון, והנכון הוא: גמרא, פירוש (כלומר הפירוש הרגיל המודפס על הדף שהוא בד"כ פירוש רש"י ולפעמים רשב"ם כגון בחלק ממסכת פסחים ובב"ב), תוספות.

אולי מישהו זוכר עוד דוגמאות?

1. אשמח לדעת למאי נפקא מינה?

2. אצל רמ״ד ואלי יש דוגמאות רבות לכך:
• ותורתך לא שכחתי: של"ו (״כמנין ג׳ אלקים וג׳ הויות משולבים״).
• יעננו ביום קראנו: יב"ק ("סוד הג' שמות הידועים").
• ישתוהו בחצרות קדשי: יב"ק (סוד הוי"ה אלקים שהוא כללות השפע).
• כי חסיתי בך: כח"ב (כתר חכמה בינה).
• תאות רשעים תאבד: תר"ת.
• אם תשכבון בין שפתים: א"ת ב"ש.
• אויבי בנפש יקיפו עלי: אבי"ע.

3. יש אצלו גם עוד רמה נוספת של ראשי תיבות העולים ומכוונים בגימטריה לשם או למילה מסוימת.

[ברשילא]

דייני מו"ש = מורה שו"ה = שאלות והוראות