'נותר' ו'לינה', האם הם אותו דבר?

[אראל]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה
הנה בקדשים מצינו ענין של 'נותר', היינו קרבן שנותר ממנה אחר זמן אכילתה, כגון קדשי קדשים אחר יום ולילה, וכן תודה, וקדשים קלים, שלמים וכו', שנותר מהן אחר זמן אכילתן, טעונים שריפה, והאוכל מהם חייב כרת
וכן מצינו ענין של 'לינה', היינו כל דבר שמתקדש בכלי שרת, נפסל בלינה
ועתה השאלה, האם המושג של 'נותר' להתחייב כרת וטעונה שריפה, וכל הדינים, נוהגים גם בכל הדברים שנתקדשו בכלי שרת, ונפסלו בלינה?
ושאלתי, כי בסוגיות בזבחים, יש מושג של 'נותר' גם בדברים שאינם בגדר קרבן וזמן אכילה כלל, כגון עצים, קטורת, לבונה וכו' וכו' עיי"ש בדף מ"ה ועוד, יש בזה מחלוקת ת"ק ור"ש עיי"ש כל הסוגיא.
ולא הבנתי, איך שייך ענין של 'נותר' למשל ב'קטרת'?, מן איזה זמן זה 'נותר'? וכי משום שנתקדש בכלי שרת, ונפסל בלינה, יתחייב האוכל ממנה כרת?, ויותר תמוה לי האיך שייך נותר 'בעצים'? מאיזה 'זמן' זה נותר?
(לענין טומאה מבואר בזבחים דף ל"ד דמשקדשו העצים בכלי מתחייב משום טומאה דהוי כמי שקרבו מתיריו עיי"ש, אבל לענין 'נותר' לא מצאתי)
ומצינו במי הכיור שנפסלים בלינה, (עיי' במשנה יומא פרק ג'), ואטו נימא שהשותה מי כיור שנפסלו בלינה יתחייב כרת??

[רציני]

אולי יעזור קצת מעילה דף י עמוד א ששם דנים בכל הפרק ממתי מתחייבים בלינה וממתי מתחייבים בנותר ובדף י דנים על קטרת וכדומה.

[מיללער]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה
הנה בקדשים מצינו ענין של 'נותר', היינו קרבן שנותר ממנה אחר זמן אכילתה, כגון קדשי קדשים אחר יום ולילה, וכן תודה, וקדשים קלים, שלמים וכו', שנותר מהן אחר זמן אכילתן, טעונים שריפה, והאוכל מהם חייב כרת
וכן מצינו ענין של 'לינה', היינו כל דבר שמתקדש בכלי שרת, נפסל בלינה
ועתה השאלה, האם המושג של 'נותר' להתחייב כרת וטעונה שריפה, וכל הדינים, נוהגים גם בכל הדברים שנתקדשו בכלי שרת, ונפסלו בלינה?
ושאלתי, כי בסוגיות בזבחים, יש מושג של 'נותר' גם בדברים שאינם בגדר קרבן וזמן אכילה כלל, כגון עצים, קטורת, לבונה וכו' וכו' עיי"ש בדף מ"ה ועוד, יש בזה מחלוקת ת"ק ור"ש עיי"ש כל הסוגיא.
ולא הבנתי, איך שייך ענין של 'נותר' למשל ב'קטרת'?, מן איזה זמן זה 'נותר'? וכי משום שנתקדש בכלי שרת, ונפסל בלינה, יתחייב האוכל ממנה כרת?, ויותר תמוה לי האיך שייך נותר 'בעצים'? מאיזה 'זמן' זה נותר?
(לענין טומאה מבואר בזבחים דף ל"ד דמשקדשו העצים בכלי מתחייב משום טומאה דהוי כמי שקרבו מתיריו עיי"ש, אבל לענין 'נותר' לא מצאתי)
ומצינו במי הכיור שנפסלים בלינה, (עיי' במשנה יומא פרק ג'), ואטו נימא שהשותה מי כיור שנפסלו בלינה יתחייב כרת??

אולי יעזור קצת מעילה דף י עמוד א ששם דנים בכל הפרק ממתי מתחייבים בלינה וממתי מתחייבים בנותר ובדף י דנים על קטרת וכדומה.

המשנה במעילה שם הוא המשנה שבזבחים מה: שהוזכר ע"י הרב אראל, ואמת שבמשנה איתא שם דכל דבר שאין לו מתירין כיון שקידש בכלי חייבין עליו משום 'נותר' וטמא, ופיגול אין בה.

אבל עיקר הקושיא של הרב אראל במקומה עומדת, מן איזה 'זמן' נעשים נותר, האם תיכף לאחר שנפסלו בלינה נעשים גם נותר להתחייב כרת על אכילתן?

מצאתי בתפארת ישראל על המשנה בזבחים (פ"ד מ"ה) דברים שאין חיבים עליהם משום פיגול, חייבין עליהם משום 'נותר' ומשום טמא 'חוץ מן הדם'. וכתב ע"ז התפאר"י (אות לד) דבאכל דם 'שנותר אחר זמן אכילת הקרבן' וכו' אינו חייב משום נותר. ומשמע מדבריו דבאימורין של שלמים לדוגמא, אף שנפסלין בלינה תיכף בעלות השחר, מכ"מ אין עליהן דין של נותר עד אחר זמן אכילת הקרבן.

ומלבד שהדבר צריך תלמוד מנא ליה הא, ביותר קשה מה יהי' א"כ הגדר נותר על דברים שאינם שייכים לקרבנות בכלל כגון עצים או קטורת ממתי חל עליהם הדין של נותר.

בפשטות אי לאו דברי התפאר"י היה נראה מכל הלין, דכל דבר שיש עליה איסור נותר וגם פסול לינה, חל האיסור של נותר תיכף משנפסל בלינה כגון אימורי קרבן לאחר זריקת הדם (קרבו מתיריו) ונשארו לאחר עלות השחר, או הקטורת לאחר שקידש בכלי ולא הוקטרו עד עלות השחר (או שקיעת החמה - לא יודע מתי נפסלים בלינה) יש עליהם איסור נותר וחיוב כרת. משא"כ קודם שהוקאבו מתיריו או דבר שאין להם מתירין קודם שהוקדשו בכלי, יש עליהם פסול לינה אבל לא איסור נותר וחיוב כרת.

[אליהו חיים]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה
ולא הבנתי, איך שייך ענין של 'נותר' למשל ב'קטרת'?, מן איזה זמן זה 'נותר'? וכי משום שנתקדש בכלי שרת, ונפסל בלינה, יתחייב האוכל ממנה כרת?, ויותר תמוה לי האיך שייך נותר 'בעצים'? מאיזה 'זמן' זה נותר?
ומצינו במי הכיור שנפסלים בלינה, (עיי' במשנה יומא פרק ג'), ואטו נימא שהשותה מי כיור שנפסלו בלינה יתחייב כרת??

אולי יעזור קצת מעילה דף י עמוד א ששם דנים בכל הפרק ממתי מתחייבים בלינה וממתי מתחייבים בנותר ובדף י דנים על קטרת וכדומה.

המשנה במעילה שם הוא המשנה שבזבחים מה: שהוזכר ע"י הרב אראל, ואמת שבמשנה איתא שם דכל דבר שאין לו מתירין כיון שקידש בכלי חייבין עליו משום 'נותר' וטמא, ופיגול אין בה.
.

כל זה סוגיא מפורשת בשבועות י"א א' [שם גם הובא משנה הנ"ל במעילה י' א'], נתנה במכתשת נפסלת בטבול יום וכו' אלא מעתה תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ והלבונה והקטורת וכו' קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום וכו' קידשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא אמר ליה לינה קאמרת שאני קטורת הואיל וצורתה בכל השנה כולה.
דעת רש"י שם דהוי סברא מיוחדת מחמת שאין מראיתה משתנה ושסברא זו מועיל אפילו לאחר קידוש כלי בכף להקרבה רק דרבנן גזרו לינה אטו שאר קרבנות, אך לתוס' שם הסברא משום דעיקר מצותה בכך לעשותה כולה בתחילת השנה אמנם לאחר קידוש כלי כתבו דאפשר דנפסל מדאורייתא ודנו בזה דאולי לא מועיל קידוש כלי מחמת דאינו מקדש שלא מדעת ושלא בזמנן [וכיו"ב כתבו לענין מי כיור עיי"ש]. ושוב הקשו דנפשוט מסיפא דמתני' דתנן וחייבין עליהם משום נותר דמשמע דקאי נמי אקטורת. [ועיקר דבריהם שם בנויים על הוכחה מגמ' יומא מ"ח דלא מוכיח פסול לינה אלא מדפסיל טבול יום ולכן הקשו דהיה ראוי להוכיח ממשנה הנ"ל]. וקושיא זו בתוס' היא הוכחת הרבנים הנ"ל.

[פנחסויפלל]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה

ויותר תמוה לי האיך שייך נותר 'בעצים'? מאיזה 'זמן' זה נותר?
(לענין טומאה מבואר בזבחים דף ל"ד דמשקדשו העצים בכלי מתחייב משום טומאה דהוי כמי שקרבו מתיריו עיי"ש, אבל לענין 'נותר' לא מצאתי)

לענין עצים כיצד יש בהם קידוש [וממילא זמן], הלא הם דברי התוס' שם ד"ה שקדש, באריכות.

ולענין גוף הנידון, ראה במקדש דוד סי' טז סק"ג ואילך. ותורף הדבר הוא שחיוב נותר אינו אלא בניתותר מאכילה או מהקרבה, אבל פסול לינה שייך בכל דבר המתקדש בקדושת הגוף [ויש לו זמן].

[מיללער]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה

ויותר תמוה לי האיך שייך נותר 'בעצים'? מאיזה 'זמן' זה נותר?
(לענין טומאה מבואר בזבחים דף ל"ד דמשקדשו העצים בכלי מתחייב משום טומאה דהוי כמי שקרבו מתיריו עיי"ש, אבל לענין 'נותר' לא מצאתי)

לענין עצים כיצד יש בהם קידוש [וממילא זמן], הלא הם דברי התוס' שם ד"ה שקדש, באריכות.

ולענין גוף הנידון, ראה במקדש דוד סי' טז סק"ג ואילך. ותורף הדבר הוא שחיוב נותר אינו אלא בניתותר מאכילה או מהקרבה, אבל פסול לינה שייך בכל דבר המתקדש בקדושת הגוף [ויש לו זמן].

יישר כח

לא מצאתי בדברי המקדש דוד שידון בענין 'הזמן' של נותר בדברים שניתותרו מהקרבה, אם זה תיכף כשנפסלו בלינה או שהם נמשכים בזמן אכילת הקרבן.

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=90

[אליהו חיים]

אציע כאן דבר שאני נבוך בזה, אמרתי אשיחה ואחכמה

, או הקטורת לאחר שקידש בכלי ולא הוקטרו עד עלות השחר (או שקיעת החמה - לא יודע מתי נפסלים בלינה) יש עליהם איסור נותר וחיוב כרת.

עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קנ"ה דפשיטא ליה הן לפרש"י והן לפי' תוס' שבועות י"א א' דנפסל רק בעלות השחר [ולכ' לפו"ר לפי הסוגיא מנחות כ"ו ב' עפ"י הברייתא שם צריך העלאה ביום כדי שלא יפסל בלינה למחרת דהרי גם קטורת נשנה שם בברייתא, וצ"ע בגדר לקלוט במזבח הפנימי].

[מיללער]

עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קנ"ה דפשיטא ליה הן לפרש"י והן לפי' תוס' שבועות י"א א' דנפסל רק בעלות השחר [ולכ' לפו"ר לפי הסוגיא מנחות כ"ו ב' עפ"י הברייתא שם צריך העלאה ביום כדי שלא יפסל בלינה למחרת דהרי גם קטורת נשנה שם בברייתא, וצ"ע בגדר לקלוט במזבח הפנימי].

תודה רבה על המראה מקומות בענין פסול לינה בקטורת.

-

נחזור לעיקר הנושא: האם איסור נותר ופסול לינה כרוכים יחד או לא, או שאפשר שהדבר יופסל בלינה היום ומכ"מ אין עליו איסור נותר וחיוב כרת או קרבן בשוגג עד שיעבור זמן אכילת הקרבן.

[מיללער]

נחזור לעיקר הנושא: האם איסור נותר ופסול לינה כרוכים יחד או לא, או שאפשר שהדבר יופסל בלינה היום ומכ"מ אין עליו איסור נותר וחיוב כרת או קרבן בשוגג עד שיעבור זמן אכילת הקרבן.

בכריתות דף כג. מבואר בגמרא שיש על חלב של קודש (אימורים) חיוב נותר ורש"י שם (ד"ה בימות החמה) מבאר שבימות החמה הנותר מסרחת דהא שני ימים או יום ולילה נשתהא.

ובס' מראי מקומות עמ"ס כריתות (לרי"א רוזמן - נדפס בקובץ מפרשים שע"י מכון עוז ואורה של מפעל הוצאת מפרשי קדשים) הקשה על דברי רש"י וז"ל: אבל צ"ע דהכא איירינן באימורין ולא בבשר, ויש לברר.

ולכאורה מבואר מדברי רש"י דאע"פ שאימורין נפסלין 'בלינה' בעלות השחר, מכ"מ אין עליהן חיוב 'נותר' עד זמן נותר של הבשר.