אני מחפש דוגמאות בולטות, ממקרים בהם ביארו הראשונים\אחרונים (לא שיעורי רה"י) את כוונת ההלכה של מחבר מסויים מעצם הימצאותה בפרק או בנושא מסויים.
לדוגמא קלה בעלמא: הרמ"א (יו"ד רסג) פסק שאין למול את הגוי שלא לשם גירות, מקורו בדברי רבנו ירוחם בשם הגאונים. הש"ך שם חלק על כך מראיות שונות, ולדבריו מיירי במקום רפואה (מורנא) בלבד. כחיזוק לדבריו הוא מדייק כך: וכן משמע בר' ירוחם גופיה מדלא כתב דין זה בנתיב א' גבי דיני מילה רק בנתיב י"ז כתבו גבי דיני דהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ושאסור לרפאותן.
אשמח לידיעות בנושא