הודעהעל ידי אהרון 37 » ד' ינואר 23, 2019 2:20 am
ממרומי היער
גם אני חשבתי על כך, שיש מקומות שדווקא תיקון הבעל את המאכל יש בזה בעיה בשלום בית.
אם כי יש להאריך גם בזה, אבל אין זה הבמה המתאימה.
במחילה, הפריע לי הגישה שלך לעניין.
ואסביר את דברי, ברור שחשוב להדגיש כשדנים בדבר כעין זה, שאין זה חובה גמורה כלל וכלל, וגם לא חובה שאיננה גמורה, ויש לנו חוב דאורייתא וחוב דרבנן, וחוב של מנהג, וחוב של דברים ששורשם מחכמת הקבלה, ולכל דבר חושב לתת את המשקל שלו ולא להפוך טפל לעיקר.
מאידך, אני הרגשתי בדבריך נימה של זלזול בעניין, וזה בפירוש איננו נכון, דבר שמוזכר במחזור ויטרי, שבולי הלקט, ארחות חיים, כל בו, ובמגן אברהם, ובמשנה ברורה, ובשו"ע הרב, ובעוד אחרונים רבים אין הוא דבר שיש לזלזל בו.
אז יתכן שגם אני לפני שראיתי את המקורות בעניין, הייתי עשוי אולי לזלזל בזה, ולראות בזה אולי איזה עניין חסידי וכדומה, אבל כשרואים את המקורות רואים שזה לא כך.
וזה שהאדם לא עושה זה לשם שמים, אלא לתאוות בטנו, זה עדיין לא אומר שאין בזה עניין חיובי ועניין של מצוה.
בכלל, יש לי הרגשה[ןזה לא קשור אליך, ולא ראיתי בתגובתך, רק אגב אורחא אני מזכיר את זה], שיש כאלו שחושבים שהתורה אמורה תמי דלהיות קשה וכבדה, ואם יש מצוה שיש לאדם חשק בזה, ויש לאדם גם יצר הרע בזה, הם מרגישים בזה לא טוב, לדעתי זה הרגשה מוטעית, וכגון זה, למשל, יש מצוה לאכול דבר מיוחד לראש חודש, ויש כאלו שזה יפריע להם להקפיד על דבר זה, וזה טעות, אין שום בעיה אם יש מצוה שהאדם אוהב לקיימה.
ואדרבה, אפשר שדווקא על מצוות אלו שהאדם לא מקיים יש פן שיותר יענש על זה, כי זה הרבה יותר קל לו לקיים את זה משאר מצות, וכמו שלגבי ציצית קשה יותר עונשו של המבטל תכלת מהמבטל לבן.