שלא ילמד?

[אליהו בן עמרם]

מי שיודע שלא ישמור הלכות מסוימות - שאינן מפורשות בתורה - למה לא נימא לה: אל תלמד הלכות אלה! כי מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין?
דמאי שנא חבירו, שלא מוכיחים אותו לפרוש מאיסור שאינו מפורש בתורה, מטעם "מוטב וכו' " (עיין ביצה דף ל, ושו"ע או"ח סי' תר"ח), ממנו עצמו, שלא ילמד בעצמו, מה שיודע שלא יישמר ממנו.

ואם יאמרו ה"מושלים" : על כגון דא - אפקוה מבית המדרש...

לכאורה מאי שנא מגמ' ברכות דף ח.
"ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה.
והתניא אל ידור?
לא קשיא, הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה"

וביאר רש"י שם:
"הא דכייף ליה - אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו, ידור אצלו, ואם לאו, טוב להתרחק ממנו, ויהי שוגג ואל יהי מזיד. עכ"ל.

[הוה אמינא]

האם לא כתוב במשנה "שגגת תלמוד עולה זדון"?

[אליהו בן עמרם]

האם לא כתוב במשנה "שגגת תלמוד עולה זדון"?

זה איירי לכאורה במי שאם ילמד - יקיים מה שילמד, או אפילו ספק אם יקיים מה שילמד, מ"מ חובה עליו ללמוד, ואם לא למד - שגגתו עולה זדון.
כי "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" נאמר רק אם היה רגיל משכבר לעבור על האיסור ובוודאי לא ישמע לנו לבטל מנהגו הקלוקל. (עיין ביצה ל. ברא"ש ובמרדכי, ובשו"ע או"ח סי' תר"ח סע' ב' ושם במשנ"ב)

ולכן שאלתי, שלא ילמד הלכות של איסור מסוים וכיוצ"ב, רק באופן שרגיל זה מכבר לעבור על איסור זה (שאינו מפורש בתורה) ובוודאי שלא יתקן דרכיו אף אם ילמד...

[צופה_ומביט]

לכאורה, אדרבה, שילמד הלכות אלה בעיון וממילא כוח התורה שבזה יחזיר אותו למוטב לעמוד נגד יצרו ולקיים, כמו שכתבו הגרי"ס והחזו"א, ושזהו עיקר התבלין שעליו אמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש [לימוד בעיון ובחבורה] אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ.

וכוונתי לומר שקשה לומר על יהודי מראש שבוודאי שלא יתקן דרכיו ויקיים גם אם ילמד, מאן יימר. [אא"כ מדובר בשיעור הלכות לחילונים וכיו"ב, איני יודע].

ומוטב יהיו שוגגין נאמר על תוכחה [שאינה לימוד], ולא על לימוד.

[הוה אמינא]

האם לא כתוב במשנה "שגגת תלמוד עולה זדון"?

זה איירי לכאורה .......[/b]

קושיא מתוך הנחה?

לפי המשנה מבואר שלא ללמוד לא יועיל לו בכלל. כי ללמוד ולא לקיים זה זדון, לא ללמוד זה ג"כ זדון. א"כ לא הרוויח.

אם לא יודע בכלל שהיה לו מה ללמוד, ולכן נכשל, על זה אולי נאמר שהוא שוגג ולא זדון.

[תבא]

הקדמת החפץ חיים
וידעתי גם ידעתי כי ימצאו אנשים, אשר ירצו להמעיט את מעלת הלמוד בענין זה, ויתלו את עצמן במאמר חז"ל: מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין, אך באמת הדין אתי משני צדדים. א. בדבר המפרש בתורה, אין אומרים מוטב וכו', כמו שפסק בארח חיים בסימן תר"ח סעיף ב' בהג"ה, ולשון הרע ורכילות הוא דבר המפרש בתורה ועוד, אם כן לא נלמד לרבים הלכות גזל, דגם זה קשה מאד לקים, כמו שאמרו חז"ל בבבא בתרא דף קס"ה. (ואף שבלשון הרע אמרו שם, שכלם נכשלין, הלא לא אמרו רק באבק, כמו שהקשה הגמרא שם: בלשון הרע סלקא דעתך (עלתה בדעתך). ויהיה תועלת על כל פנים מלמוד ענינים אלו להנצל מעצם העון, ואפלו מאבק לשון הרע יוכל להנצל, אם יתן לבו ורעיוניו לזה, דלא אמרו אין אדם וכו', רק בסתמא) וכן לא נלמדם הלכות שבת, שהם כהררים התלוים בשערה, והרבה דינים יש בהם, שקשה מאד לקים אותם. ועוד היאך העתיקו לנו חז"ל בערכין (דף ט"ו: ודף ט"ז) העקרים בענינים אלו, כגון, מה שאמרו שם: היכי דמי לישנא בישא, נורא בי פלניא (איך נקרא לשון הרע? אש אצל פלוני) וכדומה. ועוד מגופא דקרא נוכיח, הלא כתיב בתורה: "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים" וכו', והביא הרמב"ן בבאורו בשם הספרי, שצריך לזכר תמיד בפה מעשה מרים כדי שעל ידי זה נתבונן את גדל העון המר, ולדבריהם, אדרבה, לא נזכר, ונוכל להיות שוגגין בזה, אלא ודאי דהתורה ירדה לסוף דעת האדם, שבכחו להיות נזהר מזה העון, דאי לאו הכי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, וכאשר יתבונן תמיד בזה, יהיה לו בודאי לתועלת גדולה להנצל מעון זה

[אליהו בן עמרם]

האם לא כתוב במשנה "שגגת תלמוד עולה זדון"?

זה איירי לכאורה .......[/b]

קושיא מתוך הנחה?

לפי המשנה מבואר שלא ללמוד לא יועיל לו בכלל. כי ללמוד ולא לקיים זה זדון, לא ללמוד זה ג"כ זדון. א"כ לא הרוויח.

אם לא יודע בכלל שהיה לו מה ללמוד, ולכן נכשל, על זה אולי נאמר שהוא שוגג ולא זדון.

ואולי להפך... זו דווקא הנחה מתוך קושיא...

כי אילולא דברי הגמ' בברכות ח' הייתי מחלק לכאורה חילוק פשוט, כנראה לכאו' מדברי מר.
כל אדם מחויב ללמוד ולעשות, ואין לו בשום פנים פטור מלימוד רק בגלל שיודע שלא יקיים מה שילמד. אדרבה ואדרבה, ילמד, יתגבר על יצרו ויקיים מה שלמד. כי זאת חובתו.
לעומת זאת "מוטב שיהיו שוגגין" הוא רק פטור ממצות תוכחה, שכל מטרתה לתקן את מעשי חבירו. לכן, אם בוודאי לא יתקן אלא רק יקלקל, כי השוגג יעשה במזיד, פטור מתוכחת חבירו.

אלא שבגמ' ברכות ח' משמע לכאורה כי גם האדם עצמו טוב שיתרחק ממוכיחו, במקום שלא ישמע לתוכחה, כדי שלא להפוך את שגגות עצמו לזדונות.

ולדוגמא: אדם הרגיל באבק לשון הרע, שיודע בבירור שלא יתקן את דרכיו באיסור אבק לשון הרע גם אם יוכיחוהו.
אם רבו יוכיח אותו על כישלונתיו בזה - טוב שיתרחק ממנו. כך אומרת הגמרא.
אך אם בדיוק עכשיו רבו מתחיל ללמד את תלמידו סוגית "אבק לשון הרע" - האם ימשיך לפקוד את בית המדרש ללמוד מרבו? כדברינו לעייל.
או אולי נמליץ לו לבקש "אישור מחלה" מהרופא...דמאי שנא מתוכחת רבו?

[אליהו בן עמרם]

האם לא כתוב במשנה "שגגת תלמוד עולה זדון"?

ומימרא זו כבר נתבארה בגמ' בבא מציעא לג:
"הדר דרש להו: "ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד". מאי דרוש? כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב (ישעיהו נח, א): "הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"? "הגד לעמי פשעם" - אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות. "ולבית יעקב חטאתם" - אלו עמי הארץ, שזדונות נעשות להם כשגגות. והיינו דתנן: "רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון."

וברש"י שם:
"לעמי פשעם - עמי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר:
ולבית יעקב - שאר העם:
חטאתם - אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת:
הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ [טעמי] המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:
"שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך:
עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך:"

הווי אומר, שאין מכאן הכרח או קושיא לנדו"ד, כי "עולה זדון" אינו מדבר במי שלא בעניינים. כלומר, התביעה הזאת הינה דווקא בת"ח שכבר לומד הלכות ולא מברר כדבעי את ההלכה ובשל כך שוגה בה ובהוראתה.
אבל ב"שאר העם", שאין עיסוקו בלימוד תורה והוראת ההלכה, "אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת" , כי מהם הציפיות נמוכות...

[תלמיד חברים]

מי שיודע שלא ישמור הלכות מסוימות - שאינן מפורשות בתורה - למה לא נימא לה: אל תלמד הלכות אלה! כי מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין?
דמאי שנא חבירו, שלא מוכיחים אותו לפרוש מאיסור שאינו מפורש בתורה, מטעם "מוטב וכו' " (עיין ביצה דף ל, ושו"ע או"ח סי' תר"ח), ממנו עצמו, שלא ילמד בעצמו, מה שיודע שלא יישמר ממנו.
וכו' וכו'
וביאר רש"י שם:
"הא דכייף ליה - אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו, ידור אצלו, ואם לאו, טוב להתרחק ממנו, ויהי שוגג ואל יהי מזיד. עכ"ל.

דין זה שמוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין' - נאמר רק לענין להוכיח אדם אחר, אבל אדם עצמו, חייב בלימוד כל התורה, ומתוך כך אין לו מנוס מלקיים מה שלומד, ולא עליו נאמר 'מוטב וכו''.
כמובן שאם לא ילמד, יהיה שוגג, אבל אין בזה היתר לא ללמוד.
וכעת ממה נפשך, אם אינו רוצה ללמוד הלכות מסויימות רק בגלל שאינו רוצה לקיים הלכות אלו, הרי שיודע שיש כאלו הלכות, וא"כ הוי מזיד [ואע"פ שאינו יודע הפרטים].
ואולי גם נחשב למזיד כי בחר שלא לדעת, וכמו מישהו שמסופק אם היום שבת, ומצווה את מי שיודע, שלא יאמר לו, שלכאורה אם יעשה מלאכה הרי זה מזיד.

[ואם אינו יודע מהלכות מסויימות, ואינו לומד סתם בגלל עצלות, לא זה הנידון].