בדין שומע כעונה יש מבוכה גדולה אי מהני שומע כעונה לחצאין דעת הגרעק"א ובדרוש וחידוש להגרע"א ברכות (כ"א:)דמהני, וראיתו מדאמרי בגמ' ברכות (כ:) דנפק"מ אם נשים חייבות בברהמ"ז מדאורייתא יכולות להוציא את האנשים ואע"ג דאינן בברית ותורה, אלא ע"כ דודאי דאין נשים חייבות בהזכרת ברית ותורה אלא דהאיבעיא אם מכח זה פטורין מכל ברהמ"ז או דמ"מ חייבות לברך מן התורה בלי הזכרת ברית ומה שאמר נפק"מ להוציא רבים יד"ח היינו דהרבים יאמרו ברית ותורה בעצמם ובשאר ברהמ"ז יהיו יוצאים בשמיעה מהנשים, וכן דעתו בשו"ת רעק"א (ח"א סי' ז).
אבל דעת החזון איש (סימן כ"ח סק"ו) דהעיר ע"ז דלא מהני, אלא א"כ יאמר בעצמו ברכה שלימה דאין שומע כעונה לחצאי ברכות, ומה דאיתא בגמ' שהנפק"מ לאפוקי, היינו להוציא אנשים בברכת הזן, אבל בברכת הארץ אינן מוציאות אפילו אי נשים בברהמ"ז דאורייתא עיי"ש.
ונראה לי להביא ראיה לדעת הגרעק"א מהא דהביא המג"א (או"ח סי תקצ"א סק"א) בא"ד, דלדעת הר"ן אי אפשר לשליח ציבור להוציא בקיאים ידי חובתן בר"ה, ויובל בתפילת המוספים רק בשתי ברכות, דהיינו דס"ל להר"ן דשבע ברכות דמתפללין בכל יו"ט אי אפשר לש"צ להוציא את הבקי.
אבל מה שבתב המג"א דאינו מוציא אלא משתי ברכות כתב המחצית השקל דלאו דוקא היא, דהא משלש ברכות מוציא דהיינו מלכיות זכרונות שופרות.
אח"כ כתב דהדין עם המג"א דהא קיימא לן נהי דבכל יום טוב מתפלל שבע דהיינו שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה שביעית היא קדושת היום היא באמצע בין שלש ראשונות לאחרונות, אבל בראש השנה אומר שלש ראשונות ואחר כך שלש ברכות מלכיות זכרונות שופרות, וכולל קדושת היום תוך ברכת מלכיות ואחר כך שלש אחרונות ולכן הוי תשעה ברכות, וכיון דיחיד צריך להתפלל להר"ן בפני עצמו שבע ברכות, א"כ לא נשאר במה שהשליח ציבור מוציאו כי אם שתי ברכות דהיינו זכרונות ושופרות, דהא מלכיות כבר התפלל היחיד, דהא קדושת היום שאמר היחיד הוא תוך מלכיות, ועל כרחך גם מלכיות התפלל.
ואח"כ כתב המחצית השקל אולם לענ"ד אין לשון הר"ן משמע כן, אלא יחיד המתפלל שבע אומר באמצע קדושת היום בפני עצמו ואינו אומר מלכיות, ומשלשתן דהיינו מלכיות זכרונות שופרות שליח ציבור מוציאו, והדבר שקול אצלי כעת, עכ"ל.
נמצא דהש"צ מוציא בחצי ברכה דהא מלכיות נכלל בקדושת היום וזה מתפלל היחיד לעצמו, והש"צ מוציאו רק במלכיות, וזו ראיה לדעת הגרעק"א, ודו"ק