"אבל צ"ע דלא פסק כן הרמב"ם פ"ג מהלכות מלוה (ה"א). ופ"ג מהלכות מלכים (ה"ו) ובפ"ק מהלכות יבום (ה"ד) נסיב הרמב"ם דרשה דר"ש וזהו כוונת הב"י וצ"ע.
כולל יונגערמאן כתב:בלי איזה ידיעה וכ"ש עיון בהנושא, זה נראה שהוא מקשה שפסק הרמב"ם בהלכות מלוה לא אתיא כר"ש. איך מאידך במקומות אחרים כן פסק הרמב"ם כר"ש, ולזה נתכוין הב"י לומר שהרמב"ם פסק כן. אבל אליבא דאמת יש סתירות הרמב"ם בזה.
האם מדובר בנושא של דרשינן טעמא דקרא?
"אלמנה בין שהיא עניה וכו'. קשה דבכאן פסק רבינו ז"ל כרבי יהודה דלא דריש טעמא דקרא ובפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה פסק דהבא על אחת מכל האומות לוקה מן התורה והיינו כר"ש דדריש טעמא דקרא דכי יסיר לרבות את כל המסירין כנראה בסוף פרק אין מעמידין ועוד בפרק כיצד אמרו שם ת"ר הבא על אחותו והיא בת אשת אביו לוקה משום אחותו ומשום בת אשת אביו רבי יוסי בן יהודה אומר אינו חייב אלא משום אחותו ואמרו שם במסקנא דתנא קמא היינו ר"ש דדריש טעמא דקרא ופסק רבינו ז"ל כן בפרק שני מהלכות איסורי ביאה"
משתמשים הגולשים בפורום זה: שמואל דוד ו־ 128 אורחים