בגמ' ברכות למימרא דסברי רבנן דכל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה, ובתוס' ד"ה בלשון הקדש נאמרה. פירש רש"י פרק שני דמגילה (ד' יז: ושם) לקרות בתורה. ולא נהירא דהא עזרא תיקן קריאת התורה ומקמי דאתא עזרא והיו למה לי. וי"ל דמיירי בפרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור אי נמי מקרא בכורים, וודוי מעשר, ופרשת חליצה, שמצוה בתורה לקרותן, ע"כ.
ואפשר להוסיף עוד קריאה דהיא דאורייתא והיא קריאת התורה ביום הכיפורים ע"י הכהן גדול, כדפירש רש"י יומא (ס"ח:) ד"ה בא לקרות. את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק (דף ה:) מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו', עיי"ש.
ובמג"א (או"ח סי' תרפ"ה סק"ז) כתב, לא ידענא היכי רמיזא דקריאת פרשת פרה היא מדאורייתא, ובמשך חכמה (פרשת חוקת) כתב לדעתי הוא מפורש, דבריש יומא יליף לענין פרישה מהך דכאשר ציוה ה' לעשות לכפר עליכם, לעשות אלו מעשה פרה, לכפר עליכם זה יום הכיפורים, ואמר שם, אי כל הכתוב בהן מעכב או רק דמעכב לדורות יעו"ש דף ה', ושם בע"ב א"ר יוחנן משום רשב"י מניין במילואים שאף מקרא פרשה מעכבא דכתיב זה הדבר אפילו דיבור מעכב, א"כ כי ילפינן לדורות גם בפרשת פרה מקרא מעכב טרם עשיית הפרה, ונמצא בשעת עשיית הפרה מקרא פרשה מעכבא והוי אז דאורייתא, ולפי"ז גם ביוהכ"פ הוי דאורייתא בזמן המקדש ונכון, עד כאן דברי המשך חכמה.
ובספר מקראי קדש (סימן ח') הקשה עליו דא"כ גם קריאת פרשת יום כיפור תהא גם בזמה"ז דאורייתא כמו קריאת פרשה פרה ולא מצינו מי שאומר שבזמה"ז יש חיוב מן התורה לקרוא פרשת יוהכ"פ, עיי"ש