באיזה איסור עובר מי שמקיים שוא"ת להחזיר בהמת בדק הבית שאבדה?

[סליחות]

באיזה איסור עובר מי שהקדיש בהמה לבדק הבית והיא אבדה לו ועכשיו שהוא רואה אותה יש לו שתי אפשריות: א. לקחת אותה לבדק הבית, ב. "שב ואל תעשה", והוא בוחר באפשרות האחרונה של שוא"ת?

[סייג לחכמה]

באיזה איסור עובר מי שהקדיש בהמה לבדק הבית והיא אבדה לו ועכשיו שהוא רואה אותה יש לו שתי אפשריות: א. לקחת אותה לבדק הבית, ב. "שב ואל תעשה", והוא בוחר באפשרות האחרונה של שוא"ת?

דרך אגב לדעת ריש לקיש בחולין קל"ט בהקדש בדק הבית כשנאבד פקעה קדושתה, עיי"ש בסוגיא, והשאלהיכולה להשאל על בהמה או עוף בקדושת הגוף.
ועל שאלתך: אפשר לכאורה לעיין בגמ' חולין בריש פרק שילוח הקן יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר וברש"י שם (הובא בתוס' ד"ה יצא זה) עיי"ש הטעם שלא להכשיל אחרים שלא לבא לידי מעילה, ותוס' ס"ל שמצוה להביאו לידי גזבר.
ועיי"ש בחתם סופר דרש"י לא ניח"ל לפרש כתוס' משום דמצות השבת אבידה ליכא בהקדש, דאבידת אחיך אמר רחמנא ולא אבידת הקדש עיי"ש.

[סליחות]

באיזה איסור עובר מי שהקדיש בהמה לבדק הבית והיא אבדה לו ועכשיו שהוא רואה אותה יש לו שתי אפשריות: א. לקחת אותה לבדק הבית, ב. "שב ואל תעשה", והוא בוחר באפשרות האחרונה של שוא"ת?

דרך אגב לדעת ריש לקיש בחולין קל"ט בהקדש בדק הבית כשנאבד פקעה קדושתה, עיי"ש בסוגיא, והשאלהיכולה להשאל על בהמה או עוף בקדושת הגוף.
ועל שאלתך: אפשר לכאורה לעיין בגמ' חולין בריש פרק שילוח הקן יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר וברש"י שם (הובא בתוס' ד"ה יצא זה) עיי"ש הטעם שלא להכשיל אחרים שלא לבא לידי מעילה, ותוס' ס"ל שמצוה להביאו לידי גזבר.
ועיי"ש בחתם סופר דרש"י לא ניח"ל לפרש כתוס' משום דמצות השבת אבידה ליכא בהקדש, דאבידת אחיך אמר רחמנא ולא אבידת הקדש עיי"ש.

א. להלכה לא קיי"ל כר"ל. אז השאלה היא דוקא אליבא דהלכתא.
ב. אין ספק שמדובר במעילה אם לוקחים אותה ומשתמשים בה לצורך כל שהוא. אבל השאלה באיזו עבירה עוברים אם לא עושים כלום ומשאירים אותה במקומה וממשיכים.
ג. מהחת"ס המצוטט משמע דלרש"י אין שום עבירה אם לא מחזירים, וכנראה גם אין מצוה להחזיר.
ייש"כ

אגב, "אבידת אחיך אמר רחמנא ולא אבידת הקדש" הוא חידושו של החת"ס, נכון?

[HaimL]

נראה בפשטות דאם לא פקע קדושתה, אכתי בלא יחל דברו קאי.

[עזריאל ברגר]

נראה בפשטות דאם לא פקע קדושתה, אכתי בלא יחל דברו קאי.

א. ואם כבר מסר אותה לידי הגזבר, ואחר כך אבדה ממנו? וכ"ש אם לא הוא עצמו המקדיש...
ב. תשובה לשאלה הפותחת: עובר ב"לפני עיוור לא תתן מכשול", שאם יבוא יהודי אחר וישתמש בה - עלול לעבור באיסור מעילה, ואם ישחיתנה - יעבור ב"לא תעשון כן לה"א", ואם מדובר בבהמת קדשי מזבח (אפילו של ק"ק שאין בהם מעילה) - עלולים להיכשל בגיזתה ובעבודתה, או בשחיטתה מחוץ למקדש וכו'.
אבל כל זה רק כשמדובר באבדה שעלולים להשתמש בה, ואילו מדובר בבהמה שעלולה ללכת לאבדון מוחלט - כגון אם אריה עומד לטרפה ובידו להצילה - אין את החשש הזה, ועדיין צריך למצוא מקור שיש ענין להצילה, וצ"ע.

[עזריאל ברגר]

והדעת נותנת שאין איסור גמור בכגון דא, ולכן במצבים מסוימים אומרים על בהמות קדושות "ימותו", אפילו מספק ואפילו כשמדאורייתא בטל האיסור ברוב, ולא נאמר שיש איסור שלא להאכילן משום שמאבד קדשי מזבח.

[HaimL]

נראה בפשטות דאם לא פקע קדושתה, אכתי בלא יחל דברו קאי.

א. ואם כבר מסר אותה לידי הגזבר, ואחר כך אבדה ממנו? וכ"ש אם לא הוא עצמו המקדיש...

הרב סליחות שאל על חיובו של המקדיש, ובהכי איכ"ל דקאי בבל יחל עד שימסרנו ליד הגזבר, דהיינו קיום דברו. ואם כבר מסרו, או שאין זה המקדיש גופיה, אז יש לדון בעלמא אי חייב למסרו כדי להסיר מכשול

[סייג לחכמה]

"אבידת אחיך אמר רחמנא ולא אבידת הקדש" הוא חידושו של החת"ס, נכון?

כן !
ומצאתי בספר פניני משמר הלוי (אות שכו) דהביא דת"ח גדול א' שאל להגרי"ש אלישיב ז"ל האם יש דין השבת אבידה להקדש, והשיב לו מסברא "אבידת אחיך ולא אבידת הקדש" ושאל הנ"ל את הגאון הגרח"ק ז"ל מקור לזה, וציין לו לחולין (קל"ח ב') יצא זה שאתה מצווה להביאו ליד גזבר ובתוס' שם בשם הקונטרס וכו'.
ובעל משמר הלוי ציין שם להחתם סופר הנ"ל.
והקהלות יעקב פסחים (סי' ו') סוף ד"ה ועיקר, כתב וז"ל: אבל בהקדש לכאורה ליכא דין השבת אבידה דהא כתיב אבידת אחיך, ולע"ע לא מצאתי ד"ז מפורש, ע"כ.
ובהערה שם * מציין להחתם סופר