להלן כמה חקירות ובירורים בנפק"מ לדינא היוצאת מהאי מימרא ד"כל ישראל ערבין זה לזה".
נפק"מ לדינא שהוזכרה בגמרא, בראש השנה כ"ט "תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא".
וברש"י שם - "אע"פ שיצא מוציא: שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות"
בירור ראשון:
אם כלל זה של "כל ישראל וכו'" אומר, שכל איש ישראל חייב לדאוג לקיומן של מצוות עשה על ידי חברו, ולמנוע ממנו עבירות על מצוות לא תעשה, א"כ מן הראוי היה לכאורה לפרט את פרטי הלכה יסודית זו, לדוגמא: מה היקף החיוב, ועד כמה? או שבכלל לא חייב? מתי חייב, רק כשחברו רוצה ולא יכול לקיים, או גם כשלא רוצה לקיים? עד כמה יבזבז עליה מממונו, או שבכלל לא יבזבז, כי זאת לא מצוה שלו? ועוד כהנה וכהנה פרטים נדרשים להגדרת מסגרת החיוב של עיקרון זה.
ואם ראוי היה לפרט פרטים אלה, היכן פורטו? היכן בגמרא? ואם לא פורטו בגמרא – למה לא?
וכן בגאונים? וכן בראשונים?
ואם לא פורטו כנ"ל, למה מכל הנפק"מ שיכולות לצאת מהאי מימרא, הודגשה דווקא הלכה זו גבי ברכות ד"אם יצא מוציא"?