כי שרית כתב:הנה רוב העולם מקפיד שלא לשים ספר הפוך על סופו כלומר שכריכתו האחורית למעלה והשער למטה
והנה מלבד שיש לעורר שעל זה נזהרים ועל שימת ספר על פניו לא שזה גמרא מפורשת בעירובין לאסור זה
הנה יש לדקדק מהיכן מצאו איסור זה שלכאורה לא נזכר זה בש''ס ובפוסקים
דהנה שימת כתב על פניו נזכר בשו''ע יו''ד סימן רע''ז ומקורו מברייתא עירובין דף צ''ה
ולכאורה לגבי המקרה הנ''ל אין מקור לאיסור ורוצים להביא מקור מהרמ''א בסימן רפ''ב סעיף ה' שאומר שאסור לשים ספר הפוך על פניו ורוצים לומר שזה כוונתו
אך הגר''א שם ציין לסימן רע''ז ומוכח מדבריו שהמקרה פה זה ממש המקרה לעיל ולכאורה לפי דבריו אין שום מקור לאיסור על זה
גם בשאר הפוסקים לא מצינו שביארו אחרת ולא ברור מהיכן לקחו העולם איסור זה
כך כתב הרב יהודה הנקין בשו"ת בני בנים.
ואצטט מה שכתבתי בסקירה כשיצאה המהדורה השניה של ספרו:
הרמ"א כתב שלא להניח ספר קודש הפוך. בהתאם, המנהג הרווח הוא להישמר מהנחת ספר סגור כשגבו כלפי מעלה, אך לעומת זאת כן מניחים את הספר פתוח כשדפיו למטה וכריכתו למעלה.
ברשימה קצרה (סימן מו) מעיר הרב הנקין שהאמת הפוכה. בזמן חז"ל, כשהיו כותבים על קלף, הפיכת הספר פירושה הפיכת יריעת הקלף על פניה. לעומת זאת, הנחת ספר סגור כשכריכתו האחורית כלפי מעלה אין בה זילות כלפי הספר. כלומר, לדעתו, האיסור הוא דווקא לעשות את מה שהעולם רגילים לעשות, להפוך ספר פתוח על פניו, וההיתר הוא מה שהעולם נזהרים ממנו, הפיכת ספר סגור. הרב מעיר שלמרות זאת אין לסגור כך ספר בפני אנשים אחרים, משום בעיניהם ייתפס הדבר כזלזול.
viewtopic.php?f=19&t=24139&start=280#p817494