בדין דשיל"מ, שאם מתקלקל אינו בכלל דשיל"מ, האם יש חיוב לדאוג שלא יתקלקל?
כגון ביצה שנולדה בשבת והתערבה עם היתר, ואם יניח את התערובת במקרר לא תתקלקל עד אחר יו"ט, ואף שיש איסור מוקצה לטלטלה, מ"מ יכול לטלטלה בגופו, או יכול [בקלות] להניח לצידה בקבוק עם קרח. וכל כיו"ב.
שהרי דרך העולם להניח ביצה במקרר או לשומרה בקירור שלא תתקלקל.
האם זה שדרך העולם בכך, גורם שלא יחשב שהמאכל עתיד להתקלקל, ואם נמנע מלשמור על התערובות בקרירות נחשב שעושה טצדקי וכביכול בידים גורם לקלקול הביצה.
או דלמא שאין מוטל עליו בשבת לטרוח להניח בקבוק קרח.
אותה השאלה לגבי הנודר שלא לאכול ביצה פלונית, ונתערבה באחרות, וכעת עומדת בחוץ, ואם לא ישימה במקרר עתידה להתקלקל עד שילך אצל חכם, האם יכול להשאירה בחוץ, או שזה שמשאירה בחוץ נחשב שהוא זה שגורם במזיד שתתקלקל, וזה אסור [כי אם כן כל אדם יעשה טצדקי לגרום קלקול, ויתיר את הדשיל"מ, וזה פשוט דאין לגרום שהמאכל יתקלקל עד לאחר יו"ט ולגרום בכך להסרת הדשיל"מ, כמו שאסור לרסק בריה].
שוב אחדד את השאלה, האם זה שחורג ממנהג הבריות עם ביצה, ואינה משמרה בקרירות, נחשב כגורם בידיים?