ברכת כהנים בקול רם - בכוונת הדברים

[מפולס]

מבואר בדברי המשנ"ב ס' קכח' דבעי שיהיו הקהל כולו שומע. יש מקום לבירור בכה"ג דיש הרבה כהנים האם צריך שישמע קול כל כהן וכהן לקהל כולו או סגי בשמיעת כלל הכהנים.

[יאיר]

ודאי דסגי בשמיעת כל הכהנים דתרי קלי לא משתמעי ואיך יוכל לשמוע קול כולם?
אלא שצריך הכהן להגביה קולו כדי שאם היה שם לבד היו שומעים אותו הקהל.

[מפולס]

למאיר. לדבריך מאי מעליותא איכא בהאי קול רם וגדרו מהו

[יאיר]

מצאתי זה:
1.המנהג בקהילות איטליה שהיה כהן אחד מברך בקול רם, ושאר הכהנים יצאו ידי חובתם לברך מדין שומע כעונה, וצ"ע האם נהגו כדין.

2."כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (במדבר ו, כג)

חז"ל אומרים וז"ל "תניא אידך כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו", ישנה מחלוקת בין בית הלוי לחזון איש, האם דין שומע כעונה נאמר גם לגבי ברכת כהנים: לדעת בית הלוי לא יועיל אם כהן אחר יאמר את ברכת הכהנים ושאר הכהנים ישמעו, לפי שחז"ל למדו מן הפסוק שלפנינו שברכת כהנים צריכה להיאמר בקול רם, ולגבי קול רם לא מועיל שומע כעונה, שהרי "ענייתם" של הכהנים השומעים אינה נשמעת לעם השומעים, לעומת זאת החזון איש סובר שגדר "שומע כעונה" הוא ממש התאחדות השומע והעונה, זה בדיבור וזה בשמיעה, על כן לדעתו הכהנים השומעים, יוצאים ידי חובת ברכת כהנים כשהיא נאמרת בקול רם מפי אחד הכהנים. אמנם לא נחלקו אלא לענין ברכה, אך הכל מודים כי על הכהנים מוטל לשאת את כפיהם, וקשה מדוע לגבי נשיאת כפיים כל הכהנים צריכים לשאת את כפיהם, ואילו לגבי קידוש, כאשר אחד מן המסובין מוציא את שאר המסובין ידי חובת קידוש, די בכך שהמקדש אוחז את הכוס בידו ובזה יוצאים השאר מדין שומע כעונה, על אף שלא קידשו בפועל על הכוס?
וי"ל שבנשיאת כפיים החיוב הוא על הכהן המברך שישא כפיו, דהיינו החיוב חל על הגברא, ולעומת זאת בקידוש החיוב שברכת הקידוש תהיה על הכוס, דהיינו החיוב על הברכה, ולפי זה מובן – שבשומע קידוש מאחר – יצא ידי חובתו ונחשב ששמע ברכה כדינה אע"פ דלא החזיק בכוס, כיוון שהברכה ששמע נאמרה על כוס, לא כן בנשיאת כפיים, שאמנם הכהן השומע יוצא מדין שומע כעונה בברכה, אך את החיוב המוטל עליו לשאת את כפיו אינו יכול לקיים במה שיוצא ידי חובתו ע"י חבירו.

[שבטיישראל]

ודאי דסגי בשמיעת כל הכהנים דתרי קלי לא משתמעי ואיך יוכל לשמוע קול כולם?
אלא שצריך הכהן להגביה קולו כדי שאם היה שם לבד היו שומעים אותו הקהל.

לענין קריאת המגילה אמרינן דתרי קלי משתמעי וכנראה שמהאי טעמא שייך כםן גם בברכת כהנים

[בברכה המשולשת]

בודאי שלהלכה למעשה הכוונה היא כמונ שנאמר לעיל- שיהיה קולו רם בכדי שאם היה נושא כפים לבדו היה נשמע קולו.
בפועל, גם א"א שישמעו את קולו של כל כהן בנפרד, ולא בגלל תרי קלי- אלא גם מעשית.

[יוסי 10]

המקור לזה שצריך בקול רם, זה כאדם שאומר לחבירו, הינו שברכת כהנים צריכה להיות כדרך שאדם מברך את חבירו והאדם מברך את חבירו בצורה שהוא ישמע, ולכן מצד הכהן סגי שאומר בקול רם שעשרה אנשים ישמעו אותו.

ויש לדון באופן שכל כהן לחודי' אומר בקול שעשרה אנשים ישמעו אותו, נאמר שרק היושבים בשורות הקרובות למקום הכהנים שומעים אותו, אבל השורות המאוחרות לא שומעים אותו, וככה כל הכהנים המברכים כל כהן לחודי' בקולו יש כדי שרק עשרה ישמעו אותו, רק בצירוף כל הכהנים יחד קולם נשמע למרחוק, והנה, מצד הכהנים המברכים בודאי קיימו המצוה, שהרי כל אחד מהם בירך בודאי עשרה, השאלה מצד הישראל המתברך האם הברכה חלה על אלו שנמצאים במקום שלא היו יכולים לשמוע כל כהן בפני עצמו,רק את כולם יחד, האם הברכה חלה עליהם.

ויל"ד את השאלה לדעת החרדים שיש מצוה על הישראל להתברך,האם בכה"ג קיימו המצוה להתברך, וגם אם נימא שאין מצוה על הישראל, עכ"פ האם חשיב שנתברכו מפי הכהנים.

ומצד הנושא השני האם חשיב שנתברכו, לכאו' יש לומר של"ג מעם שבשדות, רק שמבואר בגמ' סוטה לח ב שכ"ז בעם שבשדות שאניסי, אבל עם שאחורי כהנים בבכה"נ אינו בכלל ברכה, דלא אניסי,רק אולי י"ל שכ"ז כשאין פניהם כנגד הכהנים.

[יאיר]

במחילה, מהיכי תיתי והיכן מצינו שאם לא שמע את הכהן כיון שהוא רחוק, לא יצא י"ח?

וגבי מה שכתבת מ'עם שאחורי הכהנים' גם לא הבנתי, הרי שם מדובר באלו שמאחורי הכהנים (ולא מתברכים כיון שאין ידי הכהנים פרושות לעברם)
ולא לאלו שפניהם כנגד הכהנים (וכמו שכתבת בסוף).

[הכהן]

ואגב אשאל, יש מקור למנהג שהש"צ מקריא לכהנים בלחישה?

[חיימקה]

ואגב אשאל, יש מקור למנהג שהש"צ מקריא לכהנים בלחישה?

כן-עם הארץ אחד -שהפך למנהג.

[בברכה המשולשת]

זכורני שראיתי התייחסות למנהג זה בפוסקים, שיש שחששו לזר המברך.

[אוצר החכמה]

עיין כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=6005&p=51886&

[עושה חדשות]

גם אני 'גדלתי' על מחלוקת הביה"ל והחזו"א האם מהני שומע כעונה בברכת כהנים או לאו.

אבל כעת אינני מבין, מה לנו ולמנהג איטליא, הרי ז"ל המשנה "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו", וכמו שהביא בבית הלוי בתחי"ד, ז"ל "הנה אם היה מקום לומר כן דמהני שומע כעונה בודאי דהיינו מרויחין בזה לפרש לשון המשנה במסכת מגילה המפטיר בנביא כו' והוא פורס על שמע והוא נושא את כפיו, דלא ידענו פירושה של המשנה בפשיטות דהא כל כהן נושא כפיו, ולפ"ז ניחא דהוא יאמר הפסוקים להוציא שארי הכהנים. אמנם עיקר הדבר לא נהירא כלל..." ועכ"פ גם הבית הלוי מסכים שיש כאן משנה מפורשת שאין בה שום פירוש אחר אם לא שנאמר דמהני שומע כעונה בברכת כהנים.

(כעת מצלצל קצת בזכרוני שהגר"ד מצגר כתב ע"ז משהו).

[מה שנכון נכון]

על המשנה כמובן כבר עמדו. ראה בתוי"ט ובתורע"א מהטו"א ועוד.
[אפי' אם יכול להוציא בב"כ מדין שומ"כ, לא נח לפרש כן את המשנה, כי לא שמענו ממקורות אחרים שכך שנהגו בזמן חז"ל, ולמה שיעשו כך, וגם יל"ד מצד מצוה בו וכו'].

[רון]

אכן כן הגר"ד מצגר שליט"א כתב ע"ז היטב בספרו דליות דוד על מסכת מגילה.

ודרך אגב,
מה שהוזכר כאן מנהג איטליה, הלא כל הרייד סביב הענין התחיל באותו חכם אחד שרמז אליו הבית הלוי, הוא ניהו הגאון ר' בצלאל כהן בספרו ראשית ביכורים סימן ד', שנסע לאיי קורפו לברר על כשרות האתרוגים שם, ובדרכו עבר דרך איטליה ושם בקהילת טרייסט היה המנהג שכיבדו אותו להיות הכהן שיוציא את הכהנים יד"ח. וע"ז היה הנידון של הבית הלוי.

[עושה חדשות]

כולכם ברוכים.

דליות דוד - שומע כעונה בברכת כהנים.PDF

(494.86 KiB) הורד 367 פעמים

[אליהו בן עמרם]

כולכם ברוכים.

דליות דוד - שומע כעונה בברכת כהנים.PDF

בסוף דברי ה"דליות דוד" הביא בשם שו"ת הר צבי כתב דלא מהני שומע כעונה בברכת כהנים כדברי הביה"ל, כיון שאין זה רק דיבור לעצמו, אלא דיבור לאחרים, וכפי שבחליצה שצריך לומר בפניה - לא יצא ב"שומע כעונה" כך גם בברכת כהנים שצריך להשמיע ברכתו לעם.

והנה ברש"י על פרשת נשא (פרק ו' פס' כ"ג) הביא דרשת הספרי על "אמור להם", וז"ל:
אָמוֹר לָהֶם – שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שׁוֹמְעִים (ספרי לט).
ובאמת לענ"ד זו קושיא גדולה על דברי החזו"א, כי בפשטות אין כוונת הספרי שזהו "שיעור" באיכות הדיבור של המברך, שיהיה בשיעור כזה שיוכל להישמע לכולם, אלא שממש ישמיע את ברכתו למתברך, כדרך המברכים והמתברכים, שהמברך "מוסר" את ברכתו למתברך.
וא"כ לענ"ד קשה מאד לומר, ששמיעת המתברך אינה אלא כתנאי חיצוני בדיבור המברך (כדברי החזו"א), אלא זאת מהות הענין, "מסירת" ברכה ממברך למתברך, וכי אפשר להעלות על הדעת, שהשומע והמצטרף לברכת הכהן המדבר בפועל, ייחשב גם כמי ש"מסר" ברכתו בעצמו למתברך.
לו יצויר,שה"שומע" צריך לדבר עם פלוני או לספר דבר לפלוני, וזאת מצוותו, האם נימא ש"שומע כעונה" יחשיב אותו כמספר לפלוני?
מילא אם נימא, שהכהן המברך המוציא בברכתו את השומע נחשב כשליח של השומע, אז אפשר אולי לומר שנחשב שגם שהשומע "מסר" ברכתו למתברך באמצעות שליחו, אך בפשטות אין כוונת החזו"א לשליחות. וא"כ המתברך הרי שמע הברכה רק מהמברך בפועל שמסר לו ברכתו, אך לא שמע מה"שומע-כעונה".

והערה נוספת מצד אחר, לומר שבזמננו לא מהני "שומע כעונה" בברכת כהנים:
כי אם בזמננו כל הכהנים אינם אלא ספק כהנים, או מצד שהם כהנים על פי עצמם, וכדאיתא בשו"ע אבעה"ז סימן ג', או מצד שיש חשש שיש בהם חללים, כדאיתא ברמ"א בהלכות פסח - סימן תנ"ז סעיף ב' ושם במשנ"ב ס"ק כ"ב (בדין נתינת הפרשת חלה ממצה לכהן קטן או מי שטבל לקריו בזה"ז), א"כ כל כהן שמחזיק עצמו ככהן וודאי, שאל"כ למה מתיר לעצמו לברך ברכת כהנים בשם ומלכות, איך יוכל לצאת מכהן אחר, שצריך להחזיק אותו רק כספק כהן.

[עובדיה חן]

מחפש מקור וטעם למנהג יוצאי גרמניה,שהיו משלמים לכהן שיכוון עליהם בברכת כהנים.