אשבמבש כתב:שיטת הנוב"י היא שימי מבוכה אסורים משום וסת ושיטת הכו"פ שאסורים משום שאין לה וסת וכשיטת ר"מ שאשה שאין לה וסת אסורה וס"ל שמה שחולק רחב"א על ר"מ הוא משום שלא נאסרנה על בעלה אבל בזו שאינה נאסרת לעולם אסורה באותן ימים שאין לה וסת.
אני לא השגתי על דבריך אלא באתי לדחות השגתך על החזו"א.
איש רגיל כתב:ואחר שהתורה התירה לו, אסור לו להחליט שלא שוה לו לקחת סיכון?
ואסור לחזו"א לייעץ שלא לקחת סיכון?
איש רגיל כתב:אין לזה קשר להרגשה פסיכולוגית, אלא להרחקה מן העבירה יותר ממה שאסרו חז"ל, בבחינת קדש עצמך במותר לך.
קטינא דארעא כתב:איש רגיל כתב:אין לזה קשר להרגשה פסיכולוגית, אלא להרחקה מן העבירה יותר ממה שאסרו חז"ל, בבחינת קדש עצמך במותר לך.
וזו בעצם השאלה אם שייך להחמיר בהלכות ספיקות
קטינא דארעא כתב:איש רגיל כתב:אין לזה קשר להרגשה פסיכולוגית, אלא להרחקה מן העבירה יותר ממה שאסרו חז"ל, בבחינת קדש עצמך במותר לך.
וזו בעצם השאלה אם שייך להחמיר בהלכות ספיקות
איש רגיל כתב:קטינא דארעא כתב:איש רגיל כתב:אין לזה קשר להרגשה פסיכולוגית, אלא להרחקה מן העבירה יותר ממה שאסרו חז"ל, בבחינת קדש עצמך במותר לך.
וזו בעצם השאלה אם שייך להחמיר בהלכות ספיקות
ומדוע לא?
אנחנו כולנו מחמירים בלי סוף בהלכות ספקות.
וכשרות המטבל היא רק דוגמה.
סגן אלוף כתב:כתב במסילת ישרים [פרק י"ד] והפרישות בדינים היא להחמיר בהם תמיד לחוש אפילו לדברי יחיד במח' אם טעמו נראה אפי' שאין הלכה כמותו ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו ולהחמיר בספיקות אפילו במקום שאפשר להקל בהם.
איש רגיל כתב:מאשכול אחר:סגן אלוף כתב:כתב במסילת ישרים [פרק י"ד] והפרישות בדינים היא להחמיר בהם תמיד לחוש אפילו לדברי יחיד במח' אם טעמו נראה אפי' שאין הלכה כמותו ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו ולהחמיר בספיקות אפילו במקום שאפשר להקל בהם.
צופר הנעמתי כתב:איש רגיל כתב:מנין לך שהחזו"א אמר כן כהוראה באיסור והיתר?
אני מבין שאמר זה כעצה טובה לאדם שהאסון הכי גדול בשבילו הוא אם תהא רואה בש"ת, ואמר לו עצה טובה כנ"ל.
זה בדיוק מה שתמה הכותב לעיל שעניני ספיקות הם דינים ככל הדינים ולא הימורים שאדם מחליט אם "שווה" לו לקחת
מי שאמר כתב:פנימי כתב:אלא על היתר בספק דאו' למ"ד שספק דאו' מותר מדאו'.
ראה מה שכתב בשערי ישר שער הספיקות פרק ז
אמנם עפ"י המתבאר בדברינו דאף היכא שהתירה התורה להדיא את הספיקות לא נתהפך האיסור להיתר ורק אמרה תורה שרשאי האדם לעשות כן להכניס עצמו לספק מכשול אף שאם יפגע באיסור יהיה עליו עונש קצת, לפי"ז בכל האיסורין שלא נתפרש דין הספיקות בתורה לא לאיסור ולא להיתר ודאי ראוי לכל אדם לחוש לנפשו לפרוש מן הספק כמו בספק סכנה כמו שהבאנו לעיל בפ"ש סוגיית הש"ס דחולין לענין זאב שנטל בני מעיים ואף שלא הזהירה תורה ע"ז ביחוד לחוש שמא יכשל באיסור השכל גוזר כן כמו שכל אדם שומר עצמו מכל ספק פגע גם בלעדי אזהרת התורה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?26876&&page=32
קטינא דארעא כתב:והאמת תורה דרכה בטעם הענין דבשלמא אשה שיש לה יום קבוע לגמרי לראיה הרי י"ל לומר שכל עונה זו מסוגלת לראיה ויש לנו לאוסרה בכל העונה, משא"כ אם יש קבוצת ימים שרואה בהם אם כן הגדר הוא שפשוט הוסת לא מדויקת ואי אפשר לאוסרה בכל הימים האלו כמו אשה שאין לה וסת שלא אוסרים אותה כל ימיה.
סגן אלוף כתב:קטינא דארעא כתב:והאמת תורה דרכה בטעם הענין דבשלמא אשה שיש לה יום קבוע לגמרי לראיה הרי י"ל לומר שכל עונה זו מסוגלת לראיה ויש לנו לאוסרה בכל העונה, משא"כ אם יש קבוצת ימים שרואה בהם אם כן הגדר הוא שפשוט הוסת לא מדויקת ואי אפשר לאוסרה בכל הימים האלו כמו אשה שאין לה וסת שלא אוסרים אותה כל ימיה.
לפי דבריך נפקא דמי שי"ל וסת ימי המבוכה לדוגמא לימים 32 עד 34 פטורה מחשש עונה בינונית, לפי שיודעים אנו שיש קביעות לראיותיה דוקא בין 32 ל 34 וא"כ הרי היא מסולקת בפחות מכאן.
ר_חיים_הקטן כתב:יש הרבה רבנים שמקילים בכל אשה שאינה רואה קודם ל"א יום שאינה חוששת לעונה בינונית.
סגן אלוף כתב:משום דברי התרומת הדשן, וכבר דנו בזה בחוו"ד ובסדרי טהרה, אבל מ"מ ההוראה הפשוטה לא כן מפני שזה שאינה רואה תוך ל' אי"ז וסת אלא חוסר סבירות בעלמא, ואני שואל דבכה"ג עדיין כ"ע יודו שיש כאן וסת גמור אלא שאין בכוחו לאסור בזמנו ועדיין יהיה כוחו להתיר שלא בזמנו
ר_חיים_הקטן כתב:סגן אלוף כתב:קטינא דארעא כתב:והאמת תורה דרכה בטעם הענין דבשלמא אשה שיש לה יום קבוע לגמרי לראיה הרי י"ל לומר שכל עונה זו מסוגלת לראיה ויש לנו לאוסרה בכל העונה, משא"כ אם יש קבוצת ימים שרואה בהם אם כן הגדר הוא שפשוט הוסת לא מדויקת ואי אפשר לאוסרה בכל הימים האלו כמו אשה שאין לה וסת שלא אוסרים אותה כל ימיה.
לפי דבריך נפקא דמי שי"ל וסת ימי המבוכה לדוגמא לימים 32 עד 34 פטורה מחשש עונה בינונית, לפי שיודעים אנו שיש קביעות לראיותיה דוקא בין 32 ל 34 וא"כ הרי היא מסולקת בפחות מכאן.
יש הרבה רבנים שמקילים בכל אשה שאינה רואה קודם ל"א יום שאינה חוששת לעונה בינונית.
ארי כתב:אכן יש מקילים בזה, אך הקביעות של "הרבה רבנים מקילים" בזמן שרובם מחמירים אינו נכון, וציינת לספר אוצרות הטהרה עצ' תתצ שמביא בסוף הספר דע"ת של הגרש"ז, אך בתוך הספר גופא מביא רשימה של פוסקים שמחמירים, ואני מצאתי עוד הרבה פוסקים שמחמירים, ואני איני בא ח"ו להכניס ראשי בין ההרים הגדולים אלא לחלוק על הפסקא שכתבת הרבה מקילים.
סגן אלוף כתב:ארי כתב:אכן יש מקילים בזה, אך הקביעות של "הרבה רבנים מקילים" בזמן שרובם מחמירים אינו נכון, וציינת לספר אוצרות הטהרה עצ' תתצ שמביא בסוף הספר דע"ת של הגרש"ז, אך בתוך הספר גופא מביא רשימה של פוסקים שמחמירים, ואני מצאתי עוד הרבה פוסקים שמחמירים, ואני איני בא ח"ו להכניס ראשי בין ההרים הגדולים אלא לחלוק על הפסקא שכתבת הרבה מקילים.
גם מי שמחמיר אינו מחמיר מעיקר הדין, ועיין ס' משמרת הטהרה להגרמ"מ קארפ בשם הגרי"ש אלישיב לא להחמיר בכה"ג על חומרת פליתי ועל יום ל"א
עושה חדשות כתב:שמעתי חכ"א שאמר שמצאנו ג' שינויים מזמן חז"ל והראשונים לזמנינו.
א] שהיום כמעט אין וסת קבוע ב] שאין הרגשה ג] שהראייה נמשכת כמה ימים ולא הכל בבת אחת.
והסביר החכם דהא בהא תליא, ראייה גמורה מגיעה בזמן קבוע ובכוח גדול, משא"כ בחולשת הדורות הראייה היא טפטוף הנמשך כמה ימים סביב הזמן המסוגל לראייה ואין מרגישים בה כלל.
ואמנם החילוק הראשון והשני מפורסמים וידועים, ואילו את החילוק השלישי לא מצאתי מקורו עד עתה. היינו מהיכ"ת שבזמן חז"ל היתה הראייה קצרה ולא נמשכה כבזמנינו על ימים נוספים של עת נידתה.
כעת ראיתי שאולי מבואר כך בדברי הר"ן בשבועות, שכ' "כל שעבר הוסת למה תהא צריך לבדוק והרי כל אשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה מסולקת דמים היא", והיינו דאם עבר עונת הוסת מיד היא 'מסולקת', ואין הראייה נמשכת כמה ימים.
האם יש מקורות נוספים לחילוק השלישי הנ"ל?
עושה חדשות כתב:שמעתי חכ"א שאמר שמצאנו ג' שינויים מזמן חז"ל והראשונים לזמנינו.
א] שהיום כמעט אין וסת קבוע ב] שאין הרגשה ג] שהראייה נמשכת כמה ימים ולא הכל בבת אחת.
והסביר החכם דהא בהא תליא, ראייה גמורה מגיעה בזמן קבוע ובכוח גדול, משא"כ בחולשת הדורות הראייה היא טפטוף הנמשך כמה ימים סביב הזמן המסוגל לראייה ואין מרגישים בה כלל.
ואמנם החילוק הראשון והשני מפורסמים וידועים, ואילו את החילוק השלישי לא מצאתי מקורו עד עתה. היינו מהיכ"ת שבזמן חז"ל היתה הראייה קצרה ולא נמשכה כבזמנינו על ימים נוספים של עת נידתה.
כעת ראיתי שאולי מבואר כך בדברי הר"ן בשבועות, שכ' "כל שעבר הוסת למה תהא צריך לבדוק והרי כל אשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה מסולקת דמים היא", והיינו דאם עבר עונת הוסת מיד היא 'מסולקת', ואין הראייה נמשכת כמה ימים.
האם יש מקורות נוספים לחילוק השלישי הנ"ל?
עושה חדשות כתב:היינו מהיכ"ת שבזמן חז"ל היתה הראייה קצרה ולא נמשכה כבזמנינו על ימים נוספים של עת נידתה.
ופירש"יורבנן דומיא דרוק מה רוק שמתעגל ויוצא אף כל שמתעגל ויוצא לאפוקי האי דאין מתעגל ויוצא
שמתעגל ויוצא - שמתאסף תחלה ואח"כ יוצא לאפוקי דם בין טמא בין טהור כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 381 אורחים