עזריאל ברגר כתב:הוה אמינא כתב:איתן נוי כתב:השלכת שקיות חמץ לצפרדע באופן שיודע שלא יתפנה קודם החג, האם יש בכך משום לא יראה מאחר וסו"ס יש לו חלק ארנונה גם בצפרדע?
ב"י לא עובר שהרי אין לך הפקר גדול מזה, ומה שמשלם ארנונה על הפינוי לא אחשביה למה שבתוכו לשלו.
אבל איך יהיה מותר לעבור על מצוות ביעור שכבר חלה עליו, ובמקום לשרוף [או לפרר ולזרות לרוח או לים] להניחו ברשות הרבים להפקר סתם?
מסתמא כוונתו שמניח את החמץ בצפרדע בשעה חמישית או לפניה.
הוה אמינא כתב:איתן נוי כתב:השלכת שקיות חמץ לצפרדע באופן שיודע שלא יתפנה קודם החג, האם יש בכך משום לא יראה מאחר וסו"ס יש לו חלק ארנונה גם בצפרדע?
ב"י לא עובר שהרי אין לך הפקר גדול מזה, ומה שמשלם ארנונה על הפינוי לא אחשביה למה שבתוכו לשלו.
אבל איך יהיה מותר לעבור על מצוות ביעור שכבר חלה עליו, ובמקום לשרוף [או לפרר ולזרות לרוח או לים] להניחו ברשות הרבים להפקר סתם?
איתן נוי כתב:שהחיינו על בן/בת, על עצם הלידה (לא על מצות המילה-בבן) מדוע יגרע משהחיינו על פרי/בגד חדש?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:שהחיינו על בן/בת, על עצם הלידה (לא על מצות המילה-בבן) מדוע יגרע משהחיינו על פרי/בגד חדש?
כך פוסק אדמו"ר הזקן בסידורו (ב"סדר ברכות הנהנין"):
א. על בן - מברך הטוב-והמטיב בעת ששומע על לידתו, וברכה זו כוללת את השהחינו, ולכן אם רואהו לפני שמלאו ל יום לשמועה - לא יברך שהחינו על ראיתו.
ב. על בת - (אינו מברך הטוב והמטיב "שאינה שמועה טובה") מברך שהחינו בעת ראייתה הראשונה, מדין הרואה את חבירו החביב עליו שלא ראהו ל יום.
ולכאורה סברתך מתאימה לפסקיו כפתור-ופרח.
(ונראה שהמשנ"ב הסכים לדבריו מסברת עצמו, כי ניכר מדבריו שלא ראה את פסקי אדה"ז בסידור)
איתן נוי כתב:לא עונה לי, שים לב טוב מה שאלתי.
זה טוב לפשט מרן השו"ע ולמשנ"ב ולאדמור הזקן.
תכל'ס למעשה אנחנו לא מברכם רק: בבן שהחיינו ועל עצןם מצות המילה ומכוין על לידת הבן אך לא על עצם השמחה בלידת הבן. ומדוע?
ועל בת אנחנו נוהגים שלא לברך כלל. מדוע? לפי"ז שהככלל הקובע הוא שמחת הלב בדבר החדש, מדוע נגרע מפרי ובגד חדשים?
שמואל דוד כתב:אני יודע. אבל שאלתי אם גם בימי ספירה…
שמואל דוד כתב:רקדנו אתמול בלילה ומישהו אמר לנו שאסור. לכן אני שואל.
איתן נוי כתב:בסעודת מצוה מותר לרקוד? התשובה היא שכן.
כדכד כתב:איני יודע מניין ההנחה שבסעודת מצווה מותר לרקוד
ןעד כמה שזכור לי המשנה ברורה אוסר
אבל לגבי קידוש לבנה - הריקודים הם חלק מהקידוש לבנה כמבואר ברמ"א סי' תכו'
ולפני כמה שנים התלבטנו בזה בימי העומר ושאלתי א' מגדולי הדור זצ"ל והורה שכן לרקוד בקדוש לבנה.
דרומי כתב:וכמה מצחיק שראיתי ידיעה שבאיזה מעמד קיימו ריקודים עם מוזיקה ווקאלית...
בשעה שכל איסור המוזיקה אין לו כל מקור ברור, ואילו הריקודים והמחולות נאסרו בפירוש!
דרומי כתב:יש לדון בזה.
בכל מקרה, לרקוד ממש בוודאי אסור.
איש_ספר כתב:בגמ' ר"ה ובשו"ע, שגם בקידוש היום אפשר להוציא אחר בברכת בפה"ג אע"פ שהמברך לא שותה (ותהיה ההגדרה לזה אשר תהיה).
פעמים הרבה אדם עושה קידוש (על מזונות או על פת) ואז לפני ברכה אחרונה, מגיע מישהו מבני הבית ומבקש שיוציאו בקידוש, האם גם אז הוא יכול לברך הגפן? אע"פ שמדובר ביין שהיה על השולחן ואע"פ שהוא חשב לשתות ממנו בשעה שעשה קידוש (כלומר מצד הל' ברכות לית דין צריך בושש שאין לו לברך הגפן). לפו"ר אני לא רואה חילוק.
איתן נוי כתב:כדכד כתב:איני יודע מניין ההנחה שבסעודת מצווה מותר לרקוד
ןעד כמה שזכור לי המשנה ברורה אוסר
אבל לגבי קידוש לבנה - הריקודים הם חלק מהקידוש לבנה כמבואר ברמ"א סי' תכו'
ולפני כמה שנים התלבטנו בזה בימי העומר ושאלתי א' מגדולי הדור זצ"ל והורה שכן לרקוד בקדוש לבנה.
ראשית בא נתחיל מכך שכידוע אין כל איסור שמיעת מוזיקה בימי העומר לא בשו"ע ולא במגן אברהם ודעימיה.
אלא מאי, מאחר ואסרו הפוסקים "ריקודים ומחולות" באו האחרונים וגדרו גדר לגדר שלא לשמוע מוזיקה שהמביאה לידי ריקודים ומחולות (אגב,מכאן שאין כל איסור לשמוע מוזיקה שקטה גם לאדם רגיל וללא צורך לימודי או חולי ולהרגיע עצביו).
אז נבין עד כמה שאיסור שמיעת מוזיקה בימי העומר הוא קלוש מאוד. מלבד המהר"ם שיק המפורסם שהתיר לאבל לכתחילה לשמוע מוזיקה שקטה, מאחר ואי"ז בכלל האיסור. וכן מורים פוסקים בדורנו.
שנית: אצרף את דברי הפוסקים שראיתי:
*מסכת.
כדכד כתב:הנידון לא היה שמיעת מוזיקה
אלא ריקודים בזמן קידוש לבנה שעל כך שאלו האם נכלל באיסור ריקודים ומחולות שנזכר בימי העומר במשנה ברורה ובעוד פוסקים
יבנה כתב:ההבדל הוא שאם מפסיק לאופן של המ״ב הוא אמר את כל הברכה חוץ ממלת אמת, ואילו לרמ״ה הוא אמר רק מתהילות ואילך.
איתן נוי כתב:מה המקור ומהי ומהו הטעם שבחב"ד לא אומרים ברכו שחרית וערבית לפני עלינו לשבח?
איתן נוי כתב:ספרדי שבטעות אמר בין הנחת תפילין של יד לשל ראש, "ברוך אתה ה'", לכאורה מאחר וסו"ס הפסיק בדיבור, עליו להמשיך את ברכת על מצות תפילין". שממ"נ אם יחתום "למדני חוקיך" עדיין שרוי תחת הפסק.
האם יש הבנה אחרת?
עזריאל ברגר כתב:ננסה לנתח ולדון:
לפי הדעה שמן הדין צריכים לברך תמיד שתי ברכות - אכן עליו להמשיך לברכת "על מצות תפילין".
אך לפי הדעה שמן הדין צריכים לברך רק ברכה אחת, ורק מי שהפסיק עליו לברך ברכה נוספת - אנו נכנסים לשאלה האם אמרינן "גטו וידו באין כאחת" בדיני הפסק, או שאחרי שסיים את ה"הפסק" עליו להתחיל שוב ולברך מתחילת הברכה, וכפי שהאריכו באשכול viewtopic.php?f=17&t=25738 לגבי ברכת התפילין ובאשכולות נוספים.
איתן נוי כתב:שוב,למעשה יוצא שסוף סוף הפסיק. ולכן אני טוען שלמעשה ודאי שצריך לברך.
אתה מכניס נקודה נוספת: האם רק ימשיך את הברכה או יברך מחדש.
[/quote]ברוך00 כתב:זה לא הפסק, רק לכתחילה אסור לדבר
ברוך00 כתב:איתן נוי כתב:שוב,למעשה יוצא שסוף סוף הפסיק. ולכן אני טוען שלמעשה ודאי שצריך לברך.
אתה מכניס נקודה נוספת: האם רק ימשיך את הברכה או יברך מחדש.
לכאורה נראה שיגיד למדני חוקיך כי הברכה של להניח כבר חלה, זה לא הפסק, רק לכתחילה אסור לדבר, ואם יגיד על מצות זה לבטלה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 336 אורחים
