מעשה שמעתי מאחד מידידי, ולדלות ידיעותי בהלכות בב"ח - לא הבינותיו כלל. ואולי מכאן תבוא ישועתי.
רעייתו של אותו אברך, מנהג יש לה, שכאשר היא מטגנת איזה מאכלים בשמן, אין שופכים את השמן אל הכיור מחשש סתימות במערכת הניקוז. חלף זאת, מעבירים את השמן לכלי ואותו משליכים אל פח האשפה. מעשה היה באותה אשה שטיגנה שניצל-עוף לארוחה, ובקבוק השמן הסתיים באותו טיגון. בסיום המלאכה, ומשהיה בקבוק השמן ריק, העבירה האשה את השמן המשומש אל בקבוק השמן הריק. הרי לפנינו שמן בשרי.
באותו יום, עמדה האשה להכין עוגה לחמותה. בהיסח הדעת, השתמשה באותו שמן להכנת העוגה. לכאורה, הרי לפנינו עוגה בשרית... אך העוגה היתה מיועדת כאמור לחמותה של אותה אשה, הנוהגת כמנהג העולם לאכול עוגה בהדי הדדי לשתיית כוס קפה חלבית. בצר להם, פנה האברך אל אחד מגדולי הרבנים ושאלו היכי נדיינו דייני להאי עוגה. הלוא לכאורה בשרית היא לחלוטין, ואין שום היתר להימנע מהמתנה כדין, ובוודאי שלא לאוכלה עם שתיית משקה חלבי.
על אף שאותו אברך הבהיר והדגיש לאותו רב, שלא היו במרכיבי העוגה שישים כנגד השמן לבטלו ברוב או כדומה, עם כל זאת התיר הרב להביא את העוגה בלא לומר דבר, ואם יאכלו אותה בשעה ששותים משקה חלבי - אין בכך כלום.
ואני עני ודל, תמה תמה אקרא, מה החילוק בין שמן זה לבין מרק עוף? וכי מאן דהוא יתיר אכילת מאכל שנמזג אל תוכו מרק עוף, יחד עם חלבי?